שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
בשבת הקרובה י"ז שבט יחול עשור להסתלקותו של המורא"ש – רבי אליעזר שלמה ב"ר מנחם זאב שיק, הצדיק הקדוש מיבנאל זיע"א.
בין יבלח"ט הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א לבין מוהרא"ש זצוק"ל היה קשר אמיץ בל ינתק, שנשמר במשך למעלה מארבעים שנה, פגישות רבות נערכו בין השניים, חלקם פומביות וחלקם שאיש לא ידע עליהם מקצתם עד היום הזה.
לפני עשור בעת שהותו של מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א בהולנד, עקב מורינו הרב שליט"א בדאגה רבה אחר החמרת מצבו של הרב שיק, וביום ראשון י"ב שבט, כשישה ימים קודם התסלקותו שוחח את השיחה האחרונה, כשבסיומה הרב שיק ביקש לומר את הוידוי ושמע ישראל יחד עם מורינו הרב שליט"א. כעבור חמישה ימים בהם התפלל מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א ללא הרף, ניצחו אראלם את המצוקים ונשבה ארון האלוקים ביום י"ז שבט התשע"ה.
מורינו הרב שליט"א הוציא הודעה מיוחדת בה ביקש מכל תלמידי ואוהדי קהילת הקודש "שובו בנים" לצאת ל'אשכבתיה דרבי' קודם ההלוויה מסר מורינו הרב שליט"א הספד שטרם נשמע כמוהו בגדולתו ובמעלתו של מוהרא"ש הקדוש.
אנחנו מביאים לפניכם לראשונה את התמלול המלא מההספד שנישא אחר מיטתו של הצדיק מיבנאל:
הרב שיק שהיה עמוד האש, עמוד האש שהולך לפני מחנה ישראל "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ועמוד האש לילה להאיר להם. לא ימוש עמוד הענן ועמוד האש לילה לפני העם". הרב שיק היה עמוד האש ועמוד הענן. הוא היה המהר"ם שיק. הוא דור חמישי למהר"ם שיק. הוא היה המהר"ם שיק של דורינו, שידע את כל הש"ס בעל פה, את כל הזוהר בעל פה, את כל העץ חיים בעל פה, כל המדרשים בעל פה, לא היה ספר שלא היה מונח על כף ידו. הוא היה הגאון הכי גדול בדור הזה, שכזה גאון לא היה וכזה גאון כבר לא יהיה. הוא זכה להיות עמוד האש ועמוד הענן, שהולכים לפני מחנה ישראל. וזה מה שנאמר "ושלחתי את הצרעה לפניך וגירשה את החיוי ואת הכנעני ואת החיתי". הוא היה עמוד הענן ועמוד האש שגירש את החיוי ואת הכנעני ואת החיתי ואת הגרגשי ואת הפריזי. שכל החיים שלו הוא נלחם בקליפות, והצליח לקרב מאות אלפי אנשים לה' יתברך, והוציא אותם מיד הסיטרא אחרא. "חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו א-ל". הוא היה חיל בלע ויקיאנו. הוא הצליח להוציא מלוע הסיטרא אחרא, מהבטן של הסיטרא אחרא, הוא הצליח להוציא את כל הנשמות שהיא בלעה במשך אלפי שנים. הוא היה השליח של ההשגחה העליונה, להוציא מאות אלפי נשמות מבטן הסיטרא אחרא. הוא היה גם עמוד האש וגם עמוד הענן, שהולכת לפני בני ישראל יומם ולילה. ולכן כתוב שכל מי שהיה בהלוויה של שרה, זכה להאריך ימים. שם חי עד 600, בזכות שהיה בהלוויה של שרה. כשאנחנו הולכים ללוויה של צדיקים, אז זוכים להאריך ימים. "כי יראה חכמים ימותו ולא יראה השחת" .אם אדם מספיד צדיקים, הולך ללוויה של צדיקים, אז הוא לא יראה השחת. אם הוא רואה חכמים ימותו אומר רבינו, אז הוא יחיה חיי נצח. כמו שם שחי עד 600, וכמו עוג מלך הבשן שחי עוד 403 שנה. מלידת יצחק עד יציאת מצרים זה 400 שנה. יצחק היה בגיל 37 כשנפטר שרה, נשאר לנו 363 ועוד 40. אז בזכות כל מי שמספיד צדיקים, כל מי שהולך ללוויה של צדיקים, יכול לחיות כמו עוג מלך הבשן, עוד 403 שנה. ושם חי עד גיל 600, שם היה בגיל 527 כששרה נפטרה, 402 מבוגר משרה, והוא זכה בזכות שהיה בלוויה של שרה, אפילו שהיה הבן של נח, אפילו שהיה צדיק הדור, אבל הוא זכה להיות בלוויה של שרה, שהיא היתה הצדיקה האמיתית, שזה 10 דורות משם. אפילו ששם היה כבר 527, הוא היה צריך את הזכויות של שרה כדי להאריך ימים ושנים עד גיל 600. הזכויות של הרב שיק, זה זכויות כאלה שיעמדו לכל הדורות, לכל אלה שזכו להתקרב בזכותו, ולהכיר את ה' בזכותו, לראות את ה' פנים בפנים בזכותו! "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ששמו זה אליעזר שלמה. הוא היה הרא"ש, ראש בני ישראל. הוא היה ראש בני ישראל. הוא זכה להיות הראש של בני ישראל, ולהגיע לכזו גאוניות, ששום אדם בדור הזה לא זכה להגיע אליה בצדקות, כמו שכתוב על ר' אלעזר בן ר' שמעון, שזכה להגיע לכזה צדקות, שבשעה שהוא נפטר ר' אלעזר בן ר' שמעון, ואשתו הניחה אותו בעלייה, ואנשים היו באים לדין תורה, והוא היה ממשיך לדבר. הצדיקים חיים! אסור להגיד שצדיקים נפטרו! צדיקים חיים! הרב'ה אמר "איך וויל שוין גאר דאס העמדיל אויס טאן". כשהצדיק מגיע לכל השלימויות שלו, אז הוא פושט את הכתונת שלו, אבל הוא ממשיך לחיות. אסור להגיד שר' אליעזר שלמה בן מנחם זאב נפטר! אסור להגיד כזה דבר! הצדיק חי ביננו! הוא ממשיך לחיות! אנחנו חיים בזכותו! "ולא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו", אם אנחנו הולכים ללוויה של צדיק, אז הוא לא יראה את השחת. אז בלע המוות לנצח. הצדיק הוא חי! הצדיק לא נפטר! אין כזה דבר שהצדיק נפטר! הוא רק פושט את הכתונת שלו הוא כבר הגיע לכאלו שלימויות שעכשיו הוא פושט את הכתונת שלו. כי כבר כל הגוף היה כמו כתונת. וזה כתוב, דבורה הנביאה שהיתה שופטה את ישראל. שאפילו שהיה פנחס בן אלעזר, אבל דבורה היתה צדקת הדור. ששואל התנא דבי אליהו בפרק ט', איך יתכן שכולם עוזבים את פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, והולכים ורוצים רק את דבורה, וכל ישראל עולים לדבורה ועוזבים את פנחס בן אלעזר? אז אומר התנד"א בפרק ט', שדבורה כל מעשיה, כל תנועותיה, כל מחשבותיה, היה רק לשם שמים. לא היה לה שום תנועה שזה לא היה לשם שמים. כמו שכתוב אצל יעל הלכה בלאט, הלכה עם שם מב'. "תבורך מנשים יעל מנשים באהל תבורך" שהיא זכתה להיות יותר משרה רבקה רחל ולאה. אומר התוספות הרא"ש כי מסרה את הנפש ממש. כי סיסרא יכל בשניה אחת להתעורר ולחנוק אותה, כמו שאבנר חנק את יואב, אחרי שיואב דקר אותו בדופן החמישית בצלע החמישית, אז הצליח אבנר לתפוס את יואב ולחנוק אותו. וזה שקראנו בהפטרה בויחי "וגם תזכור את אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לעמשא בן יתר ולאבנר בן נר אשר שם דמי מלחמה בשלום בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו", כי העבודה של האדם זה להלביש לשכינה את הנעליים. חנוך תופר מנעלים היה, והיה אומר על כל תפירה ותפירה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. העבודה זה להגיד על כל תפירה על כל נקודה – זה הרב שיק, שכל נקודה, כל תנועה, היתה עם ייחודים הוא זכה שכל תנועה שלו, כל דיבור שלו, זה היה עם ייחודים נוראים. וזה העבודה של חנוך, שנכנס עם הגוף לגן עדן. שכל תנועה שלו, כל תפירה, זה היה הכל ייחודים נוראים, ולכן היה אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שזה צועקים ביום הכיפורים. כי אצל חנוך כל יום היה כמו יום הכיפורים. וזה הרב שיק! שכל יום ויום היה אצלו כמו יום כיפור. הוא היה יכול למחול את העוונות. כתוב גדעון – גד עון. הוא היה יכול למחול את עוונות ישראל. היה לו כח עם הייחודים שלו, עם התורות שלו, עם האהבת ישראל שלו, שכזו אהבת ישראל לא ראו מזמן בריאת העולם! כזו אהבת ישראל שראו אצל הרב שיק, קוראים את המכתבים שלו רצופי אהבה, "תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", רואים כזו אהבה שלא רואים אצל אף אדם בעולם, כזו אהבה, שזה היה המדרגה של יואב, שיואב זכה להגיע כי ביתו היה הפקר כמדבר, וזה הרב שיק, שהיה אצלו הכל הפקר כמדבר. הוא הפקיר את עצמו לגמרי למען עם ישראל, למען כל ילד וילד, למען כל יהודי ויהודי, ולכן הוא זכה להגיד כהם וכהם מאה פעמים. לקחת את המספר 2 ולהכפיל אותו 100 פעמים. כשמכפילים אותו בעשר אז זה אלף, כשמכפילים אותו בעשרים זה מיליון, בשלושים זה מיליארד, 40 זה כבר אלף מיליארד, 50 זה כבר מיליון מיליארד, 60 כבר מגיעים לטריליון, 70 כבר מגיעים לאלף טריליון, 80 מגיעים למיליון טריליון, 90 למיליארד , 100 מגיעים לאלף מיליארד טריליון, זה כבר מספר אגדתי, שאדם יחיה טריליונים שנה, הוא לא יכול לספור את המספר הזה, וזה היה הרב שיק, שהוא הגיע למה שאומר רש"י בפרק כד' פסוק ג' כהם וכהם מאה פעמים, שיואב הוא יכול מאה פעמים, והוא מכפיל את הכל במאה פעמים אלף פעמים. הברכות של הרב שיק, היו כולם מתקיימות, כל מילה שלו היתה עם ייחודים נוראים, כמו יעל שכל תנועה שלה היה עם ייחודים, וזה "ותשקף אם סיסרא בעד החלון ותייבב בעד האשנב", שהגיעה למדרגות שהיא ראתה את יעל, היה לה אשנב כזה, משקפת שהיא ראתה את יעל, ואז היא התחילה לעשות כישופים שיעל תיפול, והיתד תינעץ בה. אבל יעל הלכה עם השם המפורש, עם ייחודים. וזה היה הרב שיק, שכל תנועה שלו, וכל מילה שלו, וכל מחשבה שלו, היה עם ייחודים נוראים. הוא כבר נהפך למלאך ה', והוא לא נפטר! הוא לא מת! הוא נמצא בינינו! הוא חי וקיים! אסור לחשוב שהוא נפטר! אין דבר כזה שהוא נפטר! והזכויות שלו עומדות לנו ולזרעינו ולכל עם ישראל עד עולם עד שנראה בנין בית מקדשינו והגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
