"אור האורות"

אמונה ❁ קדושה וטהרה ❁ התחדשות ❁ תפילה בכוונה ❁ ועוד הרבה סיפורים

שיעור שנמסר ביום חמישי י"ח תשרי תשע"ו ג' דחול המועד סכות ביום היארצי"ט הגדול של רבינו הקדוש והנורא.

בְּעֶזְרַת ה', עַכְשָׁו זֶה הַנֵּס הֲכִי גָּדוֹל, הַיּוֹם זֶה הַיּוֹם הֲכִי גָּדוֹל, יוֹתֵר גָּדוֹל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹתֵר גָּדוֹל מִיּוֹם כִּפּוּר, הַיּוֹם זֶה הַיּוֹם הֲכִי גָּדוֹל בְּשָׁנָה, יוֹתֵר גָּדוֹל מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים, יוֹתֵר גָּדוֹל מִפֶּסַח, מִלֵּיל הַסֵּדֶר, הַיּוֹם הַזֶּה כּוֹלֵל אֶת כָּל הַשָּׁנָה, כּוֹלֵל אֶת לֵיל הַסֵּדֶר, כּוֹלֵל אֶת הַכֹּל, הָרֶגַע הַזֶּה זֶה הָרֶגַע שֶׁל הַיְּשׁוּעָה, מֵהָרֶגַע הַזֶּה… הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר אֶת עַצְמִי לְרַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה בֵּן פֵיגֶא, עַכְשָׁו רַבֵּנוּ נִמְצָא אִתָּנוּ, וְצְרִיכִים לָדַעַת שֶׁרַבֵּינוּ חַי וְקַיָּם, רַבֵּנוּ זֶה לֹא סְגֻלָּה, ^[1] כָּל הָעוֹלָם רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְרַבֵּנוּ, גּוֹיִם, יְהוּדִים, כֻּלָּם רוֹצִים לְהַגִּיעַ לְרַבֵּנוּ.

רבינו חי וקים

צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁזֶּה הַיּוֹם הֲכִי גָּדוֹל בְּשָׁנָה, יוֹתֵר גָּדוֹל מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים, יוֹתֵר גָּדוֹל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹתֵר גָּדוֹל מִכָּל שֵׂכֶל שֶׁבָּעוֹלָם, הַיּוֹם הַזֶּה הָרֶבֶּ'ה מוֹצִיא אֶת כָּל הַחִצִּים^[2], 'חִצִּים' גִּימַטְרִיָא 'נַחְמָן', 'חֵץ' זֶה תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה וְעוֹד י' מ' זֶה מֵאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. כָּתוּב "עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ" (מִשְׁלֵי ז, כג), כָּל הַחִצִּים שֶׁאָדָם בָּלַע אוֹתָם, זֶה הַכֹּל הָרֶבֶּ'ה יוֹרֶה אֶת הַחִצִּים, הָרֶבֶּ'ה רוֹצֶה רַק שִׁפְלוּת, רַק לִהְיוֹת 'אַיִן', הָרֶבֶּ'ה יוֹדֵעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מֵאִתָּנוּ 'אַיִן', רַק עַל יְדֵי שֶׁהוּא יוֹרֶה בָּנוּ חִצִּים, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת 'אַיִן' רַק עַל יְדֵי הַחִצִּים.

קדושה

כִּי לָרֶבֶּ'ה לֹא שַׁיָּךְ שׁוּם פְּגָם בְּרִית, לַשְׂפַת אֱמֶת הָיָה תַּלְמִיד וְהוּא שָׁלַח אוֹתוֹ לַמַּכֹּלֶת, הַתַּלְמִיד אָמַר לוֹ [אֵיךְ אֵלֵךְ לַמַּכֹּלֶת הֲרֵי] אָסוּר לְהִכָּנֵס לַמַּכֹּלֶת [שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת], אָמַר לוֹ הַשְׂפַת אֱמֶת אַתָּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִיד שֶׁלִּי אִם אַתָּה מְפַחֵד לְהִכָּנֵס לַמַּכֹּלֶת, [הָיִינוּ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא שֹׁבֵר הָרוּחַ שְׁטוּת הַזּוֹ שֶׁל הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידוֹ]. אָז אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאֶת הָרוּחַ שְׁטוּת הַזֹּאת מוֹצִיאִים הַיּוֹם הַזֶּה, הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁהִיא מְפַתָּה אֶת הַבֶּן אָדָם לִרְאָיוֹת אֲסוּרוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת אֲסוּרוֹת – זֶה הַכֹּל רוּחַ שְׁטוּת.

יוסף הצדיק

[נֶאֱמַר בַּנָּבִיא עַל מְכִירַת הָאַחִים אֶת יוֹסֵף:] "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (עָמוֹס ב, ו), מַה לֹא הָיָה לָהֶם נַעֲלַיִם, [עַד שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לִמְכֹּר אֶת אֲחֵיהֶם כְּדֵי לִקְנוֹת מִנְעָלִים]?, {הָרַב שׁוֹאֵל מִישֶׁהוּ: לְךָ יֵשׁ נַעֲלַיִם? שְׁתֵּי זוּגוֹת? אַתָּה יָכוֹל לְהַשְׁאִיל לָהֶם לָאַחִים שֶׁל יוֹסֵף?} הֵם הָיוּ עֶשֶׂר אַחִים, מִסְכֵּנִים לֹא הָיָה לָהֶם נַעֲלַיִם, לֹא הָיָה לָהֶם כֶּסֶף לִקְנוֹת נַעֲלַיִם? הֵם הָיוּ עֲנִיִּים? הֲרֵי לְכָל אֶחָד הָיָה מֵאָה אֶלֶף כְּבָשִׂים וְלֹא הָיָה לָהֶם כֶּסֶף לִקְנוֹת נַעֲלַיִם? אֶלָּא עַד עַכְשָׁו הֵם הָיוּ הוֹלְכִים בְּלִי נַעֲלַיִם, יוֹסֵף הָיָה בְּגִיל שְׁבַע עֶשְׂרֵה וּרְאוּבֵן עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים [גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, הָיָה] בְּגִיל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, שִׁמְעוֹן בְּגִיל עֶשְׂרִים וְאֶחָד, לֵוִי בְּגִיל עֶשְׂרִים אוֹ פָּחוֹת תֵּשַׁע חֳדָשִׁים, וְהֵם הוֹלְכִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה בְּלִי נַעֲלַיִם כִּי כָּתוּב בִּתְהִלִּים "מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ", כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה הַכֹּל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּתוּב בְּפֶלַח הָרִמּוֹן שֶׁכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה קְדוֹשָׁה בִּקְדֻשַּׁת הַר הַבַּיִת, בִּקְדֻשַּׁת הָעֲזָרָה, בִּקְדֻשַּׁת קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, [וְעַל כֵּן הָלְכוּ יְחֵפִים, וְלֹא הָיוּ מַרְגִּישִׁים כְּלָל הַקּוֹצִים וְהַבַּרְקָנִים, וְכֵיוָן שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף יָרְדוּ מִדַּרְגָּה זוֹ, וּכְבָר לֹא הִרְגִּישׁוּ הַקְּדוֹשָׁה כְּמִקוֹדֶם וּכְבָר הָיוּ צְרִיכִים מִנְעָלִים לְהָגֵן עַל רַגְלֵיהֶם].

עַכְשָׁו שֶׁאֲנַחְנוּ כָּאן בַּנְּקֻדָּה הַזֹּאת, אָז פֹּה זֶה קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, פֹּה אֲנַחְנוּ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, בָּרֶגַע שֶׁמְּדַבְּרִים מֵרַבֵּנוּ אָז פֹּה נִהְיָה קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, אָז פֹּה זֶה הַמָּקוֹם שֶׁעַכְשָׁו נִשְׁמַת רַבֵּנוּ נִמְשֶׁכֶת לְכָאן, וּבָרֶגַע שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נִכְנָס לְקֹדֶשׁ קֳדָשִׁים אוֹמֵר רַבִּי נָתָן בְּהִלְכוֹת גְּבִיַּת חוֹב הֲלָכָה (ג') [ד] שֶׁמִּכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה בִּזְכוּת זֶה הוּא נִכְנַס לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים^[3], בִּזְכוּת כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁאֲנָשִׁים נִכְשְׁלוּ, אָז אֲנָשִׁים נֶהֶפְכוּ לְ'אַיִן', כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הוּא נֶהְפַּךְ לְ'אַיִן', וְעַל יְדֵי שֶׁאָדָם נֶהְפַּךְ לְ'אַיִן' עַל יְדֵי זֶה הַכֹּהֵן גָּדוֹל יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְקֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, וְהוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה נִמְשָׁכִים הַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם.

מסרקות של ברזל

הַיּוֹם הַזֶּה ה' מַמְשִׁיךְ הַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְגַּלּוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִתְגַּלּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא' (מִדְרַשׁ רַבָּה חֻקַּת י"ט) ^[4], כְּלוֹמַר בְּכָל דּוֹר הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר גְּדוֹלִים מֵהַדּוֹר הַקּוֹדֵם, דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא נִתְגַּלּוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. עַל רַבִּי עֲקִיבָא נֶאֱמַר "מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר" (אִיּוֹב כח, יא) [אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן פֶּרֶק ו'], אָז דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְגַּלּוּ לְמֹשֶׁה נִתְגַּלּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא. (מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת אֹפֶן ע"ב וּבְקע"ג), מַסְבִּיר הַמְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת^[5] שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הִשִּׂיג אֶת הַ-ש' שֶׁל תְּפִלִּין. כָּתוּב בְּתַלְמִיד שֶׁל הָרַשְׁבָּ"א 'מִנְחַת יְהוּדָה' שֶׁכָּל מַה שֶׁמֹּשֶׁה הִשִּׂיג זֶה נִקְרָא אֲחוֹרַיִם, אֲפִלּוּ הַפָּנִים אֶל פָּנִים שֶׁל מֹשֶׁה זֶה נִקְרָא אֲחוֹרַיִם, וְרַק רַבִּי עֲקִיבָא הִשִּׂיג פָּנִים אֶל פָּנִים בָּאֱמֶת, רַק רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא צָעַק 'ה' אֶחָד' הוּא זָכָה לְהַשִּׂיג פָּנִים אֶל פָּנִים בָּאֱמֶת, הוּא רָאָה אֶת ה' פָּנִים אֶל פָּנִים, הוּא בְּ-ה' אֶחָד, הוּא בִּכְלָל לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁסּוֹרְקִין אוֹתוֹ בְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, עַד שֶׁאָדָם לֹא סוֹרְקִין אוֹתוֹ בְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל זֶה לֹא נִקְרָא שֶׁהוּא מַשִּׂיג אֶת ה'.

ענוה

כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁאָדָם נִכְשַׁל בָּהֶם זֶה הַכֹּל רַק לְהוֹרִיד אֶת הַגַּאֲוָה שֶׁל הָאָדָם, אֲבָל הָאָדָם הוּא בְּאֵין סוֹף גַּאֲוָה, אָדָם נוֹלַד עִם גַּאֲוָה, אָדָם כָּל הַחַיִּים הוּא רַק חַי מֵהַגַּאֲוָה, חוֹשֵׁב שֶׁהוּא הֲכִי חָשׁוּב, וְהַצַּדִּיק מְבַטֵּל לוֹ אֶת הַגַּאֲוָה^[6], זֶה כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּינוּ אָמַר "הֵבֵאתִי לָכֶם מַתָּנָה מַחֲלֹקֶת"^[7], שֶׁכָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַצַּדִּיק זֶה לְבַטֵּל אֶת הַגַּאֲוָה, הַצַּדִּיק מְבַטֵּל אֶת הַגַּאֲוָה, וְזֶה הַיּוֹם הַזֶּה, חַ"י בְּתִשְׁרֵי, שֶׁזֶּה הַיּוֹם הָאֲמִתִּי שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, זֶה הַיּוֹם הָאֲמִתִּי שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, חַ"י בְּתִשְׁרֵי, שֶׁהַיּוֹם זֶה חֶסֶד שֶׁבְּנֶצַח.

כִּי עַד עַכְשָׁו הָיָה "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי"^[8]. מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד נְעִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי", זֶה רַק גְּבוּרוֹת, זֶה רַק הַתִּקּוּן בְּרָחֵל, רָחֵל מְתַקְּנִים לָהּ אֶת הַגְּבוּרוֹת, הָאִשָּׁה הִיא כֻּלָּהּ גְּבוּרוֹת, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים עַכְשָׁו לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַחֲסָדִים, אָז מִמּוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר מַמְשִׁיכִים אֶת הַחֲסָדִים, וְי"א בְּתִשְׁרֵי זֶה חֶסֶד שֶׁבְּהוֹד, י"ב זֶה חֶסֶד שֶׁבְּנֶצַח, י"ג – חֶסֶד שֶׁבְּתִפְאֶרֶת, י"ד זֶה הָיָה חֶסֶד שֶׁבִּגְּבוּרָה, וְזֶה הַכֹּל אוֹרוֹת פְּנִימִיִּים, כִּי עַד עַכְשָׁו [בְּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה] בָּנִינוּ אֶת רָחֵל אֲבָל בְּלִי אוֹרוֹת, רַק בּוֹנִים אֶת הַשֶּׁלֶד, אֶת הַקּוֹמָה, עַכְשָׁו בַּאַרְבָּעָה יָמִים הָאֵלֶּה מִי"א עַד י"ד הִמְשַׁכְנוּ אוֹרוֹת פְּנִימִיִּים, שֶׁזּוֹכִים לְהַרְגִּישׁ אֶת ה' בִּפְנִימִיּוּת, אֲבָל הָאוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים הֵם עוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלִים, אָז אוֹרוֹת פְּנִימִיִּים לְרָחֵל, וּבְלֵיל סֻכּוֹת כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לַסֻּכָּה הִמְשַׁכְנוּ חֶסֶד דְּחֶסֶד פְּנִימִי, וְחֶסֶד דְּחֶסֶד דְּמַקִּיף, כִּי הַסֻּכָּה זֶה אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים.

אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ בְּאוֹרוֹת, כֻּלּוֹ מֻקָּף בְּאוֹר הַנֶּצַח, רַבֵּנוּ זֶה נֶצַח, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת מֻקָּף בְּאוֹר הַנֶּצַח, לִהְיוֹת כָּל יוֹם מֻקָּף בָּאוֹרוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁרַבֵּינוּ יָכוֹל לְהִכָּנֵס רַק כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה, רַק שֶׁאָדָם רוֹדְפִים אוֹתוֹ וּמַשְׁפִּילִים אוֹתוֹ אָז אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ לוֹ אֶת הָאוֹר הָאֱלוֹקִי, רַק כְּשֶׁאָדָם הוּא נִרְדָּף וְכֻלָּם מְדַבְּרִים עָלָיו, כִּי הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר הֵבֵאתִי לָכֶם מַתָּנָה מַחֲלֹקֶת, עָלַי [צָרִיךְ שֶׁיַּחְלְקוּ] מֵהַפְּרִיזְבֶּע לְפְּרִיזְבֶּע^[9], הָרֶבֶּ'ה אָמַר עָלַי חוֹלְקִים מִפְּסִיעָה לִפְסִיעָה, מֵאִצְטַבָּא לְאִצְטַבָּא, פְּרִיזְבֶּע זֶה הַגְּדֵרוֹת שֶׁמַּפְרִידִים בֵּין רְשׁוּת הָרַבִּים לַחֲצֵרוֹת, אָז הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר מִגָּדֵר לְגָדֵר, מֵהַפְּרִיזְבֶּע לַפְּרִיזְבֶּע, הָרֶבֶּ'ה הֵבִיא אֶת הַמַּתָּנָה מַחְלֹקֶת, הָרֶבֶּ'ה אָמַר הַמַּתָּנָה הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁל הַבֶּן אָדָם זֶה מַחְלֹקֶת. ר' חַיְקְיל שָׁאַל אֶת הָרֶבֶּ'ה "רֶבֶּ'ה פַאר וָואס אִיר טוּט אוֹף אַיךְ מַחְלֹקֶת", מַדּוּעַ?.

רבי חייקל

הָרֶבֶּ'ה אָמַר לְר' חַיְקֶל אַתָּה תּוּכַל לִהְיוֹת חַזָּן כָּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם^[10], לֹא הָיָה מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם, הָרֶבֶּ'ה רָצָה שֶׁר' חַיְקֶל יִהְיֶה כָּזֶה חַזָּן יוֹתֵר מִסִּירוֹטָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, סִירוֹטָה הָלַךְ עַל קִדּוּשׁ ה' בַּסּוֹף, הוּא הָיָה בְּאוּמָן, הוּא הָיָה בְּכָל מָקוֹם, הוּא הָיָה הַחַזָּן הָעוֹלָמִי הֲכִי גָּדוֹל בָּעוֹלָם, הָרֶבֶּ'ה רָצָה שֶׁר' חַיְקֶל יִהְיֶה הַחַזָּן הֲכִי גָּדוֹל בָּעוֹלָם, הָיָה לוֹ כֹּחַ נְגִינָה^[11], וּכְשֶׁרַבִּי נָתָן בִּקֵּר אוֹתוֹ אַחֲרֵי פְּטִירַת רַבֵּנוּ, זֶה הָיָה בְּדִיּוּק בְּחֲנֻכָּה, וְר' חַיְקֶל אָמַר אִם הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל רַבֵּנוּ הָיִיתִי עַכְשָׁו הוֹלֵךְ לֶאֱסֹף נְדָבוֹת, כִּי הַחַזָּנִים הָיוּ אוֹסְפִים נְדָבוֹת בְּחֲנֻכָּה וְפוּרִים, הָיוּ הוֹלְכִים מִבַּיִת לְבַיִת וְנוֹתְנִים לָהֶם חֲתִיכַת עוּגָה עִם כּוֹס תֵּה, וְזֶה שָׁם לוֹ מָאתַיִם רוּבָּל זֶה שָׁם לוֹ מָאתַיִם גְּרִיבִים (-גְּרִיבְנָה), אָז הַחַזָּנִים זֶה הָיָה הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם, לַקְּהִלָּה לֹא הָיָה כֶּסֶף לְהַחֲזִיק אֶת הַחַזָּנִים, אָז בְּחֲנֻכָּה וְפוּרִים הָיוּ הוֹלְכִים מִבַּיִת לְבַיִת, וּבְכָל בַּיִת נוֹתְנִים לָהֶם כַּמָּה פְּרוּטוֹת, אָז ר' חַיְיקִיל אָמַר לְר' נָתָן אִם הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל רַבֵּנוּ הָיִיתִי עַכְשָׁו צָרִיךְ לָלֶכֶת עִם הֶלְּמְטֶרְנָה, לְמְטְרֶנָּה זֶה פָּנָס רוּחַ (- שֶׁמֵּגֵן עַל הַנֵּר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה מֵהָרוּחַ), גַּם הַיּוֹם קוֹרְאִים לָזֶה לְמְטְרֶנָּה, פָּנָס רוּחַ זֶה פָּנָס שֶׁמַּדְלִיקִים נֵר [וּמֵהָאוֹר שֶׁל הַנֵּר נִהְיֶה פָּנָס] אָז הָיִיתִי הוֹלֵךְ עִם הֶלְּמְטֶרְנָה בַּבֹּץ בַּגֶּשֶׁם בַּשֶּׁלֶג. אָז אָמַר לוֹ ר' נָתָן עַד מָתַי לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱמוּנָה בָּרֶבֶּ'ה, אֲפִלּוּ עַכְשָׁו [אַחַר פְּטִירַת הָרֶבֶּ'ה] אֵין לְךָ אֱמוּנָה בָּרֶבֶּ'ה, הָרֶבֶּ'ה רָצָה לַעֲשׂוֹת אוֹתְךָ הַחַזָּן הֲכִי גָּדוֹל בָּעוֹלָם, הַבַּעַל נְגִינָה הֲכִי גָּדוֹל בָּעוֹלָם.

כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן לְהַחֲזִיק מַעֲמָד אֵצֶל רַבֵּנוּ, אָז הָרֶבֶּ'ה הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא הָיָה מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד אֵצֶל רַבֵּנוּ בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת, אָז הָרֶבֶּ'ה לְאַט לְאַט הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא הָיָה מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם, דָּבָר כְּזֶה שֶׁלֹּא הָיָה מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם.

כִּי כָּל נְשָׁמָה זֶה דָּבָר חָדָשׁ לְגַמְרֵי, זֶה דָּבָר חָדָשׁ לְגַמְרֵי, כָּל נְשָׁמָה זֶה דָּבָר חָדָשׁ לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא הָיָה מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם, [וַאֲפִלּוּ עִנְיַן הַגִּלְגּוּלִים, אֵין זֶה שֶׁאָדָם זֶה יָרַד שׁוּב, אֶלָּא כָּל אָדָם הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי, אֶלָּא שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁל הַמְגֻלְגָּל וְכוּ… (הָרַב בַּשִּׁעוּרִים)] רַק הַצַּדִּיק יָכוֹל לְגַלּוֹת אֶת זֶה, אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁטְּמוּנִים בְּכָל נְשָׁמָה, רַק הַצַּדִּיק.

איוב

אֲפִלּוּ אִיּוֹב כָּתוּב "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרַע" (אִיּוֹב א, א), לֹא כָּתוּב צַדִּיק, כָּתוּב: "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרַע", וִירֵא אֱלֹקִים כָּתוּב [בְּחַזַ"ל] יוֹתֵר מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ^[12], הוּא זָכָה לְהַגִּיעַ לְדַרְגוֹת יוֹתֵר מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, אֲבָל הוּא לֹא יָדַע אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה, "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" רוֹצָה לִהְיוֹת עָפָר וָאֵפֶר.

כִּי נִפְטְרוּ לְאִיּוֹב שֶׁבַע בָּנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת, מַה הוּא חָטָא? זֶה דָּבָר נוֹרָא וְאָיֹם! אִם חַס וְשָׁלוֹם יֶלֶד אֶחָד נִפְטָר זֶה כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מִזֶּה, עוֹד שֶׁבַע יְלָדִים בְּבַת אַחַת?! יוֹם אֶחָד נוֹפֵל כָּל הַבַּיִת רְעִידַת אֲדָמָה, רוּחַ סְעָרָה מַפִּילָה אֶת כָּל הַבַּיִת, שֶׁבַע בָּנִים שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת [מֵתוּ לוֹ], מַה קוֹרֶה פֹּה? אֶלָּא הוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, אִיּוֹב הוּא הָיָה הֲכִי גָּדוֹל בְּדוֹר, 'יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרַע'.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹמֵר לַמְרַגְּלִים אַתֶּם הוֹלְכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּרְאוּ "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן" (בַּמִּדְבָּר יג, כ), וַהֲרֵי ה' אָמַר לְמֹשֶׁה שֶׁהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ? פֵּרוּשׁ אֶחָד שֶׁהֵם עָקְרוּ אֶת הָעֵצִים. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה הָיוּ עֵצִים כָּל הַזְּמַן – אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, [אֶלָּא] הַפֵּרוּשׁ 'עֵץ' זֶה אִיּוֹב, [וּמֹשֶׁה אָמַר לָהֶם שֶׁיִּבְדְּקוּ אִם אִיּוֹב חַי זְכוּתוֹ תָּגֵן עַל הַגּוֹיִים שֶׁלֹּא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכוֹבְשָׁם, וְאִם אִיּוֹב אֵינוֹ חַי יוּכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת וְלִכְבֹּשׁ הָאָרֶץ]^[13].

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ לִפְנֵי חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן, שֶׁהַצֵּרוּף שֶׁל הַחֹדֶשׁ הוּא מֵהַפָּסוּק: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּ'דְבָש: הַ'יּוֹם הַ'זֶּה הַ" (דְּבָרִים כו, טו-טז), 'וּדְבַשׁ הַיּוֹם הַזֶּה ה" זֶה הַצֵּרוּף שֶׁל חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בְּסֻכּוֹת, אֲנַחְנוּ מַקְרִיבִים תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קָרְבָּנוֹת שֶׁל כְּבָשִׂים, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה כָּל יוֹם, בְּיוֹם שֵׁנִי הֵבֵאנוּ (שְׁלֹשׁ) [שְׁתֵּים] עֶשְׂרֵה פָּרִים, וְאָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁהוּא הֵבִיא (שְׁלֹשׁ) [שְׁנֵים] עֶשְׂרֵה פָּרִים וְאֶתְמוֹל (שְׁתֵּים) [שְׁלוֹשׁ] עֶשְׂרֵה, הַיּוֹם אַחַת עֶשְׂרֵה, בַּיָּארְצַיְט שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה עֶשֶׂר כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, רַבֵּנוּ זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים. כָּל יוֹם מוֹרִידִים פַּר, יַחַד זֶה שִׁבְעִים פָּרִים^[14], [כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת]^[15], כִּי אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים עַל כָּל הָעוֹלָם.

להתפלל על כל העולם

אָסוּר שֶׁשּׁוּם גּוֹי יָמוּת, כָּאן בְּאַפְרִיקָה יֵשׁ 55 מִילְיוֹן כּוּשִׁים, הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּאן מֵאָה מִילְיוֹן כּוּשִׁים, אִם הָיָה פֹּה מֵאָה מִילְיוֹן הָיָה כְּבָר הַכֹּל אַחֶרֶת, אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים שֶׁשּׁוּם גּוֹי לֹא יָמוּת, אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים חַיִּים", וְאַחֲרֵי זֶה אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים "מִי כָּמוֹךָ אַב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים", אָסוּר שֶׁשּׁוּם גּוֹי יָמוּת, אֲמַצְיָה זָרַק עֶשֶׂר אֶלֶף גּוֹיִם אֶדוֹמִים מֵהַצּוּק^[16], אָז ה' אָמַר עַכְשָׁו תֵּלְכוּ בַּגָּלוּת^[17], אֵין לָכֶם רְשׁוּת לַהֲרֹג שׁוּם גּוֹי, לְהִתְפַּלֵּל עַל שׁוּם גּוֹי שֶׁיָּמוּת^[18].

בִּזְמַן אַבְרָהָם אָבִינוּ שׁוּם אֳנִיָּה לֹא טָבְעָה בַּיָּם^[19], שׁוּם אֲוִירוֹן לֹא נָפַל |^[20]|, שׁוּם גּוֹי לֹא מֵת, שׁוּם אֳנִיָּה לֹא טָבְעָה "וְנִבְרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה", אָדָם בַּתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ הוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, לָכֵן הַבַּקָּשָׁה הַשְּׁנִיָּה [שֶׁמּוֹסִיפִים בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הִיא:] "מִי כָּמוֹךָ אַב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים" צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל הַגּוֹיִם, עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, לְכָל גּוֹי יֵשׁ אֵיזֶה נִיצוֹץ אֱלֹקִי, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָדַעַת אֵיךְ לְגַלּוֹת אֶת הַנִּיצוֹץ, אֲבָל זֶה רַק עַל יְדֵי הַצַּדִּיק, אָדָם בְּעַצְמוֹ לֹא יָכוֹל לְגַלּוֹת אֶת הַנִּיצוֹץ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הַבְּרוּאִים, יֵשׁ שֶׁבַע מִילְיַארְד גּוֹיִים אִם הָיָה 14 מִילְיַארְד אָז 50 דּוֹלָר הָיָה עוֹלֶה טִיסָה לְאֻמָּן |^[21]|. אָז אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מִתְפַּלְּלִים עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מִתְפַּלְּלִים עַל כָּל הַגּוֹיִם.

לימוד הגמרא עולה על הכל

וְעַכְשָׁו שֶׁאֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לַיָּארְצַיְט שֶׁל רַבֵּנוּ, שֶׁרַבֵּינוּ הוּא חַי וְקַיָּם, אֲנַחְנוּ לֹא נוֹסְעִים לְאוּמָאן בִּשְׁבִיל סְגֻלָּה, הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר אֲנִי עוֹמֵד בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי וְשׁוֹמֵעַ אוֹתְכֶם, אֲנִי כְּמוֹ אָדָם שֶׁעָבַר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר^[22], הָרֶבֶּ'ה חַי וְקַיָּם. הָרֶבֶּ'ה אָמַר אִם אָדָם לֹא לוֹמֵד גְּמָרָא הוּא לֹא יָכוֹל לְהַשִּׂיג שׁוּם הַשָּׂגָה, אִם אָדָם לֹא יְלַמֵּד גְּמָרָא הוּא יָכוֹל לִסּוֹעַ לְאֻמָּן מִילְיוֹן פַּעַם וְלֹא יָזוּז אֶצְלוֹ שׁוּם דָּבָר, הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר [בְּתוֹרָה ח' ח"ב] שֶׁלְּהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת זֶה רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַגְּמָרָא^[23], אָדָם יֵשׁ לוֹ מֹחַ, זֶה נִקְרָא גוּלְגַּלְתָּא דְּמוֹחָא, וְאָדָם צָרִיךְ אֶת הַשְּׁלֹשֶׁת גַּלְגַּלֵּי דְּמוֹחָא לְמַלֵּא בְּתוֹרָה, לְמַלֵּא בְּיִרְאָה.

הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר בְּתוֹרָה י"ב שֶׁמִּלִּמּוּד חֻמָּשׁ אָדָם לֹא נִהְיֶה לַמְדָן^[24], לִקּוּטֵי מוֹהַרַ"ן זֶה כְּמוֹ לִמּוּד חֻמָּשׁ, כִּי לִקּוּטֵי מוֹהַרַ"ן בְּכָל אוֹת זֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים^[25] אֲבָל אֵיךְ מַגִּיעִים לַסּוֹדוֹת הָאֵלֶּה? רַק אִם אָדָם לוֹמֵד גְּמָרָא, אָדָם לֹא יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּלִקּוּטֵי מוֹהַרַ"ן כְּמוֹ תּוֹרָה כ"א |^[26]|, הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר שֶׁהַסֻּכָּה זֶה הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה, הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר שֶׁשִּׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת שֶׁזֶּה הַשֶּׁבַע טְפָחִים זֶה כְּנֶגֶד שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה זֶה הַשֶּׁפַע הָאֱלוֹקִי, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מַמְשִׁיךְ לָנוּ אֶת הַשֶּׁפַע הָאֱלוֹקִי^[27].

לְפִי הָרַמְבַּ"ם מַדְלִיקִים מְנוֹרָה פַּעֲמַיִם, כֻּלָּם חוֹלְקִים עַל הָרַמְבַּ"ם^[28] אֲבָל הֲלָכָה לֶעָתִיד לָבוֹא תִּהְיֶה כְּמוֹ הָרַמְבַּ"ם, מָשִׁיחַ יִפְסֹק כְּמוֹ הָרַמְבַּ"ם, מַדְלִיקִים אֶת הַמְּנוֹרָה פַּעֲמַיִם, בַּמְנוֹרָה יֵשׁ שֶׁבַע קָנִים, בְּחֲנֻכָּה הִדְלִיקוּ חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ נֵרוֹת, כְּמִנְיַן 'יוֹם', 56 נֵרוֹת, לְפִי הָרַמְבַּ"ם שֶׁמַּדְלִיקִים פַּעֲמַיִם, פַּעֲמַיִם חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ זֶה מֵאָה וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, גִּימַטְרִיָא בָּקִ"י – יַבֹּ"ק, כִּי שֶׁנּוֹסְעִים לְאוּמָאן צְרִיכִים לַעֲבֹר דֶּרֶךְ קִיֶּב, לָמָּה? כִּי זֶה אוֹתִיּוֹת 'יַבֹּק', אָז הַסּוֹכְנִים צְרִיכִים לְסַדֵּר דַּוְקָא דֶּרֶךְ קִיּוֹב כֵּיוָן שֶׁזֶּה מִסְפָּר 'יַבֹּק', אוֹתִיּוֹת 'יַבֹּק'.

התחדשות

הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר שֶׁכָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַבֶּן אָדָם זֶה לֹא לִפֹּל מִשּׁוּם נְפִילָה^[29], כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם זֶה תָּמִיד לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, תָּמִיד לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי.

וְאִיּוֹב לֹא יָדַע מַה הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, אִיּוֹב הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת הֲכִי גָּדוֹל בְּדוֹר, שֶׁכָּתוּב "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן" (בַּמִּדְבָּר יג, כ), מֹשֶׁה אוֹמֵר לָהֶם אִם אִיּוֹב חַי אִי אֶפְשָׁר לִכְבֹּשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כְּפִי שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה), אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת זֶה, מֹשֶׁה הוֹלֵךְ עִם עַנְנֵי כָּבוֹד, עִם שֶׁבַע עַנְנֵי כָּבוֹד, מָן מֵהַשָּׁמַיִם, בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נוּכַל לִכְבֹּשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם אִיּוֹב חַי, "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (אִיּוֹב א, א), יוֹתֵר גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ^[30], הוּא לֹא יוֹתֵר גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ אֲבָל כָּתוּב עָלָיו דְּבָרִים שֶׁלֹּא כָּתוּב עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

לא להתלונן

כִּי אִיּוֹב הָיָה תֶּרַח^[31], לָמָּה? כִּי אוֹמֵר הַפְּסִיקְתָּא [מז] שֶׁאִם אִיּוֹב לֹא הָיָה מִתְלוֹנֵן עַל הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ, הָיוּ אוֹמְרִים אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וֶאֱלֹקֵי אִיּוֹב^[32], אִם אָדָם לֹא מִתְלוֹנֵן עַל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי" (אֵיכָה ג, לט), בַּיּוֹם שֶׁהוּא חַי, אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לִחְיוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בְּלִי אֹכֶל, אִם יֵשׁ מַיִם בַּבְּרָזִים אָז אָדָם יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִלּוּ שָׁנָה שְׁלֵמָה, הָיָה אֶחָד חַי שָׁנָה שְׁלֵמָה רַק עִם מָרָק תַּפּוּחֵי אֲדָמָה |^[33]|.

אָז אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָרֶבֶּ'ה הוּא מְגלה לָנוּ אֶת הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ, כִּי אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹ אִיּוֹב, 'אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרַע', וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, [אַף עַל פִּי שֶׁזְּכוּתוֹ כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה עַד שֶׁ]הוּא מֵגֵן עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא מֵגֵן עַל הַגּוֹיִם, מֵגֵן עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲבָל אֶת הַיְּהוּדִים הוּא אָמַר לְהַשְׁמִיד, בַּגְּמָרָא כָּתוּב שֶׁהוּא שָׁתַק בַּעֲצַת פַּרְעֹה^[34], אֲבָל הַזֹּהַר אוֹמֵר שֶׁהוּא לֹא שָׁתַק^[35], הוּא אָמַר בַּיְּהוּדִים מֻתָּר לְשַׁעְבֵּד וְאֶפְשָׁר לְהַעֲבִיד אוֹתָם עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וּבִלְעָם אָמַר צְרִיכִים לְחַסֵּל אוֹתָם לְהַשְׁמִיד אוֹתָם, אָז אִיּוֹב אָמַר לֹא, לֹא לְהַשְׁמִיד [רַק לְשַׁעְבֵּד], יִתְרוֹ [שֶׁהָיָה יוֹעֵץ פַּרְעֹה] בָּרַח, יִתְרוֹ אָמַר אָסוּר לָגַעַת בַּיְּהוּדִים וְרָצוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ אָז הוּא בָּרַח, בִּלְעָם אָמַר לְהַשְׁמִיד אֶת הַיְּהוּדִים. הֵם (- אִיּוֹב יִתְרוֹ וּבִלְעָם) הָיוּ שְׁלוֹשָׁה יוֹעֲצִים.

לְפִי הַגְּמָרָא שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁבִּלְעָם הָיָה הַיּוֹעֵץ שֶׁל פַּרְעֹה אָז זֶה לֹא הוֹלֵךְ עִם הַמִּדְרָשׁ שֶׁל "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם". [שֶׁבִּלְעָם חַי פָּחוֹת מִ-35 שָׁנָה]^[36], כִּי הַגְּזֵרוֹת [וְהַשִּׁעְבּוּד עַל עַם יִשְׂרָאֵל

בְּמִצְרַיִם, הַמְבֹאָרִים בִּתְחִלַּת חֻמַּשׁ שְׁמוֹת] הִתְחִילוּ שְׁמוֹנִים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה לִפְנֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם [וְכֵיוָן שֶׁמֵּת בִּלְעָם בְּסוֹף הָאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לְפִי הַדֵּעָה שֶׁחַי שָׁנָה 35 וַדַּאי שֶׁלֹּא חַי 123 שָׁנָה קֹדֶם, וְיָעַץ לְפַרְעֹה לְשַׁעְבֵּד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לַדֵּעָה שֶׁהָיָה יוֹעֵץ פַּרְעֹה וַדַּאי שֶׁחַי יוֹתֵר מִ123 שָׁנָה].

שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּשְׁלִישׁ לִפְנֵי שֶׁמֹּשֶׁה נוֹלַד, כְּשֶׁמִּרְיָם הָיְתָה בַּת שָׁלוֹשׁ הִתְחִילוּ הַגְּזֵרוֹת [בְּמִצְרַיִם], וְלָכֵן קָרְאוּ לָהּ מִרְיָם עַל שֵׁם הַמְּרִירוּת^[37], שֶׁעַמְרָם רָאָה שֶׁעַכְשָׁו הוֹלְכִים לִהְיוֹת גְּזֵרוֹת נוֹרָאוֹת. אֲבָל עַמְרָם הָיָה יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרוֹת, מִרְיָם אָמְרָה לוֹ אַבָּא אַתָּה יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרוֹת.

מִרְיָם [בְּאוֹתָהּ שָׁעָה] הָיְתָה יַלְדָּה בַּת חָמֵשׁ, וּכְשֶׁמֹּשֶׁה נוֹלַד הִיא הָיְתָה בַּת שֵׁשׁ, וּכְשֶׁמֹּשֶׁה נִפְטַר הִיא הָיְתָה בְּגִיל מֵאָה עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ, וְיוֹכֶבֶד עוֹד חַיָּה, יוֹכֶבֶד רָאֲתָה בְּשָׁנָה אַחַת שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים (- מִרְיָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה) נִפְטָרִים לָהּ, מִרְיָם בְּעֲשָׂרָה בְּנִיסָן, וְאַחֲרֵי זֶה אַהֲרֹן בְּא' אָב^[38].

רַק אַהֲרֹן כָּתוּב הַיָּארְצַיְט שֶׁלּוֹ בְּתוֹרָה, לֹא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים [שֶׁנִּפְטַר בְּ-] ז' אֲדָר, יֵשׁ אוֹמְרִים ז' שְׁבָט^[39], אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים ז' אֲדָר, אֲבָל שׁוּם יָארְצַיְט לֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה, בְּכָל הַתַּנַ"ך כֻּלּוֹ אֵין שׁוּם יָארְצַיְט, לֹא שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁזֶּה חַג הַשָּׁבוּעוֹת, רַק שֶׁל אַהֲרֹן, לָמָּה? כִּי אַהֲרֹן הָלַךְ מִבַּיִת לְבַּיִת, אַהֲרֹן הָלַךְ מִבַּיִת לְבַּיִת לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם וּלְלַמֵּד אֶת הַיְּלָדִים, הוּא רָאָה יְלָדִים לֹא לוֹמְדִים הוּא לָמַד אִיתָּם, אַהֲרֹן מָסַר אֶת הַנֶּפֶשׁ לָלֶכֶת מִבַּיִת לְבַּיִת, מֵאֹהֶל לָאֹהֶל, לֹא הָיָה בָּתִּים, הָיָה אֹהָלִים, זֶה הָיָה בַּמִּדְבָּר, וְגַם לִפְנֵי זֶה כְּשֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם עוֹד, הוּא הָלַךְ מִבַּיִת לְבַּיִת לְלַמֵּד יְלָדִים |^[40]|.

אין שום עצה כי אם לימוד הגמרא

בְּלִי לִמּוּד גְּמָרָא כָּל מַה שֶׁמְּדַבְּרִים, כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ מַשִּׂיגִים אֵין כֵּלִים לְאוֹרוֹת, אָדָם לֹא יָכוֹל לְהִלָּחֵם עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַגְּמָרָא, אֲפִלּוּ יִסַּע לַצִּיּוּן (לְאֻמָּן) מִילְיוֹן פַּעַם זֶה לֹא יַעֲזֹר לוֹ, הָרֶבֶּ'ה אָמַר^[41] רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַגְּמָרָא אָדָם יָכוֹל לְהִלָּחֵם עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלֹּא טוֹבוֹת, לְהִלָּחֵם עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלֹּא טוֹבוֹת זֶה רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַגְּמָרָא, לְמַלֵּא אֶת הַמּוֹחַ בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא, בִּקְצוֹת הַחֹשֶׁן, נְתִיבוֹת הַמִּשְׁפָּט, תָּקְפוֹ כֹּהֵן, אָדָם צָרִיךְ לִלְמֹד גְּמָרָא.

אִשָּׁה [כְּדֵי לְטַהֵר אֶת מוֹחָהּ] צְרִיכָה לִלְמֹד אֶת הַהֲלָכוֹת, אֶת הַמִּדְרָשִׁים, הִיא פְּטוּרָה מִגְּמָרָא אֲבָל הִיא צְרִיכָה לִלְמֹד אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁבַּגְּמָרָא, 'מְנוֹרַת הַמָּאוֹר' מְלַקֶּטֶת סִפּוּרִים, 'צְאֶינָה וּרְאֶנָּה' מְלַקֵּט אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים, זֶה חִבּוּר לִפְנֵי אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, צְאֶינָה וּרְאֶנָּה זֶה כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁבַּגְּמָרוֹת וּבַמִּדְרָשִׁים, כָּתְבוּ אֶת זֶה בְּאִידִישׁ אֲבָל עַכְשָׁו תִּרְגְּמוּ אֶת זֶה לְעִבְרִית, אִשָּׁה צְרִיכָה לָדַעַת אֶת כָּל הַמִּדְרָשִׁים, אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים.

אֵיךְ שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁמֹּשֶׁה אָמַר שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא יִהְיֶה עַנְנֵי כָּבוֹד, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוֹדִיעַ לְכֻלָּם מִיָּד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁפֹּה לֹא יִהְיֶה עַנְנֵי כָּבוֹד, לֹא יִהְיֶה עַנְנֵי כָּבוֹד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָז כֻּלָּם נִבְהֲלוּ, הַמְרַגְּלִים אָמְרוּ לֹא נִכְנָסִים, הַמְרַגְּלִים שָׁבְתוּ, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיִיתִי אֶחָד מֵהַמְרַגְּלִים, הֵם אָמְרוּ מֹשֶׁה בְּלִי עַנְנֵי כָּבוֹד לֹא מַסְכִּימִים לְהִכָּנֵס, עוֹשִׂים שְׁבִיתָה לֹא נִכְנָסִים, אֲבָל הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁ-"מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ" (שֹׁפְטִים ה, כ).

יָרְדוּ כּוֹכָבִים בָּרֶגַע שֶׁהָיְתָה דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה, דְּבוֹרָה רַק הָיְתָה אִשָּׁה, הִיא לֹא הָיְתָה אִישׁ, אֵיךְ שׁוֹמְעִים בְּקוֹל אִשָּׁה? "אִשְׁתְּךָ גּוּצָא גָּחִין וְלָחִישׁ לָהּ", אֲבָל שֶׁכָּל עַם יִשְׂרָאֵל יֵלֵךְ אַחֲרֵי אִשָּׁה? לֹא שָׁמַעְנוּ דָּבָר כָּזֶה, אָז הִיא אָמְרָה זְבוּלוּן וְנַפְתָּלִי הֵם תְּמִימִים, [וְאָמְרָה לָהֶם צִוּוּי ה' לְהִלָּחֵם בְּסִיסְרָא, וְשָׁמְעוּ לָהּ וְיָצְאוּ לְמִלְחָמָה שֶׁכְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע לֹא יָכְלוּ לְנַצֵּחַ, וְיָרְדוּ כּוֹכְבֵי מָרוֹם וְעָזְרוּ לָהֶם וְנִצְּחוּ אֶת כָּל חֵיל סִיסְרָא].

הארות והערות:

[1] (כולם נשארים פה, גמרנו, נשארים פה עכשיו שלוש שנים, מפה ננהל את הכל, אנחנו נרים פה סוכנות נסיעות וכל יום נטיס לאומאן מיליון איש, יש שבע מיליארד אנשים בעולם, אז אנחנו צריכים שבע אלף מטוסים, שבע אלף נאגלות, כל שבוע מיליון איש, אנחנו עכשיו פותחים 'קוסמוס שובו בנים', לפני זה היה 'אנטרנשיונל שובו בנים' עכשיו זה יהיה 'קוסמוס שובו בנים' ספייס – חלל, שובו בנים בחלל, בעזרת ה' מעכשיו אנחנו מטיסים מיליון איש, מיליון איש מטיסים עכשיו, כל יום מיליון איש.)
[2] סיפורי מעשיות – מעשה יג
ביום הששי היו גם כן שמחים. והיו מתגעגעים: איך לוקחין בכאן את אותו שהיה בלא ידים? והנה הוא בא, ואמר הנני! … כי פעם אחת ישבנו יחד איזה אנשים. והיה כל אחד ואחד מתפאר בכח שבידיו: זה התפאר שיש לו גבורה זו בידיו, וזה התפאר שיש לו גבורה פלונית בידיו. וכן כל אחד התפאר בגבורה שיש לו בידיו. (הינו) כי אחד היה מתפאר שיש לו כח וגבורה כזו בידיו, שכשהוא מורה חץ הוא יכול לחזר ולמשכה אליו. כי יש לו כח כזה בידיו, שאף על פי שהורה כבר החץ, עדין יכול להחזירה לחזר ולמשכה אליו. ושאלתי אותו: איזה חץ אתה יכול להחזיר? כי יש עשרה מיני חצים, כי יש עשרה מיני סמים. הינו, כי כשרוצין לירות חץ מושחין אותה באיזה סם. ויש עשרה מיני סמים. שכשמושחין אותה בסם זה היא מזקת כך, וכשמושחין בסם שני היא מזקת יותר, וכן יש עשרה מיני סמים, שכל אחד גרוע יותר. (הינו שמזיק יותר) וזהו בעצמו עשרה מיני חצים. כי החצים הן מין אחד, רק מחמת שנוי הסמים שמושחין את החץ בהם, שהם עשרה מינים כנ"ל, על כן נקראים עשרה מיני חצים. ועל כן שאל אותו איזה מן חץ אתה יכול להחזיר. גם שאל אותו, אם קדם שהגיע החץ לאותו שזרקה לו הוא יכול להחזירה, ואם גם אחר שהגיע החץ עדין יכול להחזירה. ועל זה השיב: אפלו כשהגיע החץ, עדין יכול להחזירה. אך איזה מין חץ הוא יכול להחזיר וכו' כנ"ל, השיב:‏ מין חץ פלוני הוא יכול להחזיר. אמרתי לו: (הינו זה שהוא בלא ידים שמספר כל זה, אמר לזה שהתפאר בענין החץ כנ"ל) אם כן, אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה, מאחר שאין אתה יכול לחזר ולמשך כי אם מין חץ אחד. על כן אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה:‏
[3] ליקוטי הלכות חו"מ הלכות גביית חוב מיתומים הלכה ד
וְזֶהוּ עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַמַּר וְהָאָרֹךְ הַזֶּה וְאֵין הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ וְאָז תָּשׁוּב הַמַּלְכוּת לְבֵית דָּוִד וְיִמְלֹךְ עָלֵינוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁהוּא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל כֵּן הִתְגַּבְּרוּ אָז בְּיוֹתֵר מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה לְבַטֵּל הַתּוֹרָה מִיִּשְֹרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לְהַגְבִּיר כֹּחַ מַלְכוּתָם הָרְשָׁעָה וְכַנַּ"ל וְה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים עָמַד לָנוּ בְּכָל צָרוֹתֵינוּ וְעָשָֹה לָנוּ נֵס גָּדוֹל וְנוֹרָא וְעָמְדוּ מְעַט אֲנָשִׁים מִבֵּית חַשְׁמוֹנָאִי וְנִצְּחוּם וְהִכְנִיעוּ וְהִפִּילוּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְהִגְבִּירוּ מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל כֵּן הָיָה תִּקּוּן הַנֵּס עַל יְדֵי צְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁמָּצְאוּ חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְכוּ', כִּי הַיְּוָנִים, שֶׁהֵם מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים בְּחִינַת שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ שֶׁהוּא הַדַּעַת. וְאָז אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל וּלְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, כִּי כָּל זָר וְכָל טָמֵא אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס וּלְהִכָּלֵל שָׁם וְהַנֵּס הָיָה עַל יְדֵי פַּךְ הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל. זֶה בְּחִינַת שֶׁעִקַּר הַנֵּס וְהַיְשׁוּעָה שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁהִכְנִיעוּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְהִפִּילוֹ אוֹתָם מַפָּלָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ גַּם כֵּן כֹּחַ לְהַכְנִיעָם וּלְהַשְׁפִּילָם וּלְהַפִּילָם.
עִקַּר תֹּקֶף הַנֵּס הַזֶּה נַעֲשֶֹה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמְּקָרְבִים אֲנָשִׁים לַה' יִתְבָּרַךְ וּמַכְנִיסִים בָּהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה עַד שֶׁמִּתְוַדִּים וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵיהֶם. וְעַל יְדֵיהֶם נִמְשָׁךְ אוֹר גָּדוֹל וְנוֹרָא לְכָל יִשְֹרָאֵל עַד שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם אֶת ה' לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁעָשָֹה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה נֵס נִפְלָא וְנוֹרָא עַל יְדֵי מְעַט הַשֶּׁמֶן שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהָיָה חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ, הַיְנוּ כִּי הַכֹּהֵן גָּדוֹל זֶה בְּחִינַת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַעֲלוֹת כָּל הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל וְלַעֲלוֹת וְלִכְנֹס וּלְהִכָּלֵל עַל יְדֵי זֶה בְּמָקוֹם שֶׁנִּכְנָס וְנִכְלָל, דְּהַיְנוּ בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשָּׁם הוּא נְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁעָמַד עָלָיו הָאָרוֹן וְהַכְּרוּבִים, וְשָׁם נִכְלָל בָּאֵין סוֹף, בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְכַנַּ"ל, אֲבָל לֹא הָיָה כֹּחַ וּרְשׁוּת לְהַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לְשָׁם כִּי אִם אַחַת בְּשָׁנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכֹחַ הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁהִתְוַדָּה תְּחִלָּה עֲבוּר כָּל יִשְֹרָאֵל עַל הַפָּר וְעַל הַשָֹּעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וּבְזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשָׁם לְבֵית קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לִבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין שֶׁשָּׁם נִפְתַּח אוֹר הָאֵין סוֹף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל וְכוּ'". כִּי אִם עַל יְדֵי הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁהִתְוַדָּה תְּחִלָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כַּמְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה שָׁם, כִּי גַּם כָּל יִשְֹרָאֵל הִתְוַדּוּ אָז בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז הַמִּצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְהִתְוַדּוֹת בְּפֶה מָלֵא, וּבִפְרָט בְּעֵת שֶׁהִתְוַדָּה הַכֹּהֵן גָּדוֹל וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא שֶׁאָז הָיוּ כּוֹרְעִים וְכוּ' וְאָז הָיוּ מִתְוַדִּים, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּעֹצֶם כֹּחוֹ הָיָה לוֹ כֹּחַ עַל יְדֵי הַוִּדּוּיִים שֶׁהִתְוַדָּה לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת כָּל הַוִּדּוּיִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הִתְוַדּוּ לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם וּכְעֵין מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה יְהוּדָה וְכוּ' שֶׁעַל יְדֵי שֶׁזָּכַר מֹשֶׁה הַוִּדּוּי נֶחֱשַׁב כְּאִלּוּ הִתְוַדָּה לְפָנָיו, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁכֹּחַ הַכֹּהֵן גָּדוֹל לִכְנֹס לִפְנַי וְלִפְנִים לִבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין הָיָה עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִכְלָל בָּאֵין סוֹף בִּבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין וְכַנַּ"ל:
[4] מדרש רבה במדבר – פרשה יט פסקה ו
 ויקחו אליך פרה אדומה א"ר יוסי ברבי חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה דאמר רב הונא כתיב (תהלים עה) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט וכתיב (זכריה יד) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון כתיב דברים המכוסין מכם בעולם הזה עתידים להיות צופים לעולם הבא כהדין סמיא דצפי דכתיב (ישעיה מב) והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכתיב (שם) אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחביריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו (איוב כח) וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחביריו אמר רבי יוסי ברבי חנינא רמז שכל הפרות בטלות ושלך קיימת:
[5] מגלה עמוקות על התורה – פרשת ויקרא
 בסנהדרין אמר ר' יהודה א"ר מאיר מאי דכתיב (תהלים קלט) ולי מה יקרו רעך אל מלמד שהראה הקב"ה למש"ר דורו של ר"ע דרשו במדרש על פסוק הן כל יקר ראתה עיניו של ר"ע יותר ממה שראה משרע"ה והטעם שנרמז במילת יקר סוד תפילין שנקראים (מגילה טז) יקר ור"ע זכה לכל יקר דהיינו שם של שדי בכלל אבל משה לא זכה רק לאלף זעירא שהוא סוד אות אחוריים יהיה פי' הפסוק שזכה משה לראות נשמתו של ר"ע וכן אלף זעירא בגימ' ר"ע שהראה לו הקב"ה לסוף י"ח שורות וחלש דעתו עד ששמע כך הלכה למשה מסיני אז נחה דעתו וטעם י"ח שורות חוזר הפסוק ופי' וידבר ה' אליו ביחוד כך הלכה מסיני לסוף י"ח שורות מאוהל מועד דבר זה זכה מי"ח פעמים כאשר צוה ה' את משה בפ' פקודי במלאכת המשכן מן אותו י"ח פעמים זכה לי"ח שורות שנחה דעתו וזכה ליקר בימי ר"ע:
[6] ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י' סעיף ה'
וְהָעֵצָה הַיְּעוּצָה לְבַטֵּל הַגַּאֲוָה, שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ט"ז): "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוֹטָה ד:), הָעִקָּר הוּא עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן כא מ"ח:): 'בִּתְרוּעָה דְּאִיהוּ רוּחָא, אִתְעֲבִיר אֵל אַחֵר'; וְצַדִּיק הוּא בְּחִינַת רוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּמִדְבַּר כ"ז): "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", וְעַל יָדוֹ נִכְנָע רוּחַ גָּבוֹהַּ, אֵל אַחֵר, וְנַעֲשֶֹה מֵאַחֵר, אֶחָד, כִּי הוּא קוֹצָא דְּאוֹת ד' (תִּקּוּן כא נ"ה:), שֶׁמִּמֶּנּוּ אַרְבַּע רוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל ל"ז): "כֹּה אָמַר ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ". וְזֶה לְשׁוֹן תְּרוּעָה, לְשׁוֹן (תְּהִלִּים ב): "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל" (תִּקּוּן י"ח וְתקּוּן כ"א), כִּי הוּא מְשַׁבֵּר רוּחַ גָּבוֹהַּ, אֵל אַחֵר, כְּפִירוֹת:‏
[7] שיח שרפי קודש – חלק ו כז‏
כַּיָּדוּעַ תֵּכֶף שֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זַ"ל מֵאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וְהִתְיַשֵּׁב בִּזְלַאטִיפָּאלִי נִתְעוֹרְרָה עָלָיו וְעַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מַחֲלֹקֶת גְּדוֹלָה (כמסופר בספר חיי מוהר"ן), וְאָמַר אָז רַבֵּנוּ בְּצַחוּת לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הֵבֵאתִי לָכֶם מַתָּנָה (מִנְּסִיעָתִי) אֶת הַמַּחֲלֹקֶת "אִיךְ הָאבּ אַייךְ גִיבְּרֵינְקְט אַ מַתָּנָה = מַחֲלֹקֶת.‏
[8] שער הכוונות – דרושי ראש השנה דרוש א
 כי ר"ה הוא בחי' שמאלו תחת לראשי עד יוה"כ וביוה"כ האירו ונתמתקו הדינים ההם ע"י אימא עילאה ובחג הסוכות בחי' וימינו תחבקני וביום ח' עצרת אז הוא זווג ממש ואלו הם פשטן של דברים:
[9] שיח שרפי קודש חלק ב קמא‏
פַּעַם פָּנָה רַבִּי חַיְיקְל אֶל רַבֵּנוּ "וְאָמַר: רַבִּי, הָיִיתִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל אֶתְכֶם שְׁאֵלָה, אוּלָם מְפַחֵד אֲנִי לִשְׁאֹל, וּשְׁאָלוֹ רַבֵּנוּ: "מִמַּה הִנְּךָ מְפַחֵד?" עָנָה רַבִּי חַיְיקְל: "אֲנִי מְפַחֵד, שֶׁמָּא יֹאמַר רַבֵּנוּ: חַיְיקְל מוּת, וְאָמוּת…" "אִיךְ הָאבּ מוֹרָא אַז דֶּער רַבִּי וֶועט זָאגְן חַיְיקְל שְׁטַארְבּ וֶועל אִיךְ שְׁטַארְבְּן". אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: "שְׁאַל, שְׁאַל!" וְשָׁאַל אֶת רַבֵּנוּ: "מַדּוּעַ אַתֶּם גּוֹרְמִים לְעַצְמְכֶם מַחֲלֹקֶת? בִּזְלַאטִיפָּאלִי נִכְנַסְתֶּם לָדוּר בָּעִיר בְּלִי שְׁאֵלַת רְשׁוּת כַּנָּהוּג, וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְעוֹרֵר עֲלֵיכֶם שָׁם הַמַחֲלֹקֶת, וּבִבְרֶסְלֶב גְּרַמְתֶּם לָכֶם מַחֲלֹקֶת עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּזְבּוּז". עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: "טוֹב שֶׁנִּזְהַרְתָּ, "גּוּט אַז דּוּ הָאסְט זִיךְ בַּאוָוארְנְט". "אוֹיסְפִירְן מַיין זַאךְ אִיז נִישְׁט נָאר פוּן אֵיין שְׁטָאט צוּ אַ אַנְדֶער שְׁטָאט נָאר אֲפִלּוּ פוּן אֵיין סְפְּרִיזְבֶּע צוּ דִּי אַנְדֶּערֶע, אַבִּי אוֹיסְפִירְן מַיין זַאךְ".‏
[10] שיח שרפי קודש – חלק ב רכב‏
כַּיָּדוּעַ רָצָה רַבֵּנוּ שֶׁרַבִּי חַיְיקְל יַעֲזוֹב אֶת כָּל עֲסָקָיו וִיקַבֵּל מִשְֹרַת חֲזָנוּת, וְיִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּה וּמִמַּה שֶׁיִּתְמְכוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים, וּבְעֵת שֶׁאָמַר לוֹ זֹאת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ: "אִם תִּסַּע עִמִּי לִבְרֶסְלֶב תִּהְיֶה אַתָּה חִדּוּשׁ בַּדָּבָר שֶׁלְּךָ, הַיְינוּ בַּחֲזָנוּת, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלִּי"; כִּי הִמְשִׁיךְ לוֹ רַבֵּנוּ כֹּחַ הַנְּגִינָה מִשָּׁרְשָׁהּ, אוּלָם הוּא לֹא הִסְכִּים לָזֹאת [ומשום כך נפלה חכמת הנגינה לקליפות (מוצרט וכדו')]. (וע"ע להלן בח"ה סעיף ס"ח ו קמ"ד).‏
[11] שיח שרפי קודש – חלק ה סח‏
רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְרַבִּי חַייקְל: הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ מִשְֹרַת הַחַזָּנוּת, וְתִהְיֶה אַתָּה חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלְּךָ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלִּי, וְלֹא הִסְכִּים לָזֶה רַבִּי חַייקְל כִּי לֹא הָיָה הַדָּבָר לְפִי כְּבוֹדוֹ שֶׁיִּתְפַּרְנֵס מִתְּמִיכָתָן שֶׁל אֲחֵרִים וְכוּ' וְכוּ'. וּפַעַם אַחַת אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל בִּקְרִימֶנְטְשׁוּק בִּימֵי חֲנֻכָּה וּפָגַשׁ בּוֹ בְּרַבִּי חַייקְל, וְהִזְכִּיר לְפָנָיו רַבִּי חַייקְל אֶת הַנַּ"ל, וּכְמִתְפָּאֵר עַל שֶׁלֹּא צִיֵּת לְרַבֵּנוּ, כִּי מֶה הָיָה יוֹצֵא לוֹ מִמִּשְֹרָה זוֹ. גָּעַר בּוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל וְאָמַר לוֹ: עֲדַיִן אֵינְךָ מִתְחָרֵט עַל שֶׁלֹּא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹלוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ? "נָאךְ הָאסְטוּ נִישְׁט קֵיין חֲרָטָה וָואס דּוּ הָאסְט דֶעם רֶעבְּן נִישְׁט גִיפָאלְגְט?"‏
[12] בבא בתרא דף טו ע"ב
א"ר יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ובאיוב כתיב: איש תם וישר ירא אלהים [וסר מרע].
[13] בבא בתרא טו ע"א
רבא אמר: איוב בימי מרגלים היה, כתיב הכא: איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתיב התם: היש בה עץ. מי דמי? הכא עוץ, התם עץ! הכי קאמר להו משה לישראל: ישנו לאותו אדם, ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ.
[14] יום טוב ראשון של סוכות 13 א' דחול המועד 12 ב' דחול המועד 11 ג' דחול המועד – יארצייט רביה"ק 10 ד' דחול המועד 9 ה' דחול המועד 8 הושענא רבה 7 = 70
[15] סוכה נה, ע"ב
אמר רבי (אליעזר) [אלעזר] הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות
[16] דברי הימים ב פרק כה
(יא)וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק וַיִּנְהַג אֶת־עַמּוֹ וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח וַיַּךְ אֶת־בְּנֵי־שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים: (יב) וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ־הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ:
[17]  מדרש רבה איכה – הקדמה פסקה יד
שחקתי עליכם בימי אמציהו שנאמר (שם כ"ה) ואמציהו התחזק וינהג את עמו וילך גיא המלח מהו גיא המלח תחת כפי המלח תחת כפויי מלחמה ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום וגו' באותה שעה אמר הקב"ה לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב ואלו ויביאום לראש הסלע וישליכום וכולם נבקעו ואין נחת באותה שעה אמר הקב"ה מה אלו עושין כאן יגלו כיון שחטאו גלו וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה:
[18] וכן מצינו בברכות ז, ע"א
ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי ורחמיו על כל מעשיו כתיב וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב
[19] ילקוט שמעוני פרשת לך לך רמז סה אמר ר' אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה [י"ב, ג] אפי' משפחות הדרות באדמה אין מתברכין אלא בשביל ישראל, כל גויי הארץ, אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית:
[20] פה נופלים עשרות אווירונים ביום, רק כשנופל ג'מבו של ארבע מאות אנשים מפרסמים את זה, אבל כל יום נופלים עשרות אווירונים, בזמן אברהם אבינו שום אניה לא טבעה.
[21] אני לא יודע אם אפשר להרויח על זה…היה אפשר ליסוע ב50 דולר לויניצא הסוכנים סתם מוצצים את הדם של האנשים סתם סוחבים כסף…אבל בשביל זה צריך להיות לא 7 מיליארד אלא 14, זה חשבון פשוט, אפשר להסיע מיליארד איש…
[22] שיחות הר"ן אות קנו ואמר אז: אבל אצל הצדיק אין צריכים לחשש על זה שמא אינו שם. כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר. והמשיל אז לבתו על עצמו: כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם אתה תבוא אצל הדלת ותצעק אבי אבי וכו' לא אשמע דבריך?! כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי שיזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא. כי בודאי ישמע דבריו ויעזר ויושיע לו בכל מה דאפשר.
[23] ליקוטי מוהר"ן תינא תורה ח ולבוא לזה להפריש ולהבדיל ולבטל הרע מהטוב הוא על ידי תורה ותפלה, ולמוד התורה יהיה ללון לעמקה של הלכה, הינו ללמד פוסקים. כי יש בהתורה אחיזת הטוב והרע, שנאחזין מבחינת אסור והתר, טמא וטהור, כשר ופסול, שיש בהתורה; וכל זמן שאינו מברר ההלכה הוא מערב טוב ורע; ועל כן אינו יכול להפריש ולבטל הרע מהטוב, והוא בבחינת (משלי י"א): "ודרש רעה תבואנו"; עד אשר הוא מעין ומברר הפסק הלכה ומברר האסור והמתר וכו', דהינו על ידי למוד פוסקים, אזי מפריש הטוב מהרע. אך לזכות לזה השכל, שיוכל ללון לעמקה של הלכה, הוא על ידי תפלה, כי משם נמשך השכל:‏
[24] ליקוטי מוהר"ן תורה יב מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁעַל פִּי הָרֹב הַלּוֹמְדִים חוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים, וְדוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז, זֶהוּ מְכֻוָּן גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי יֵשׁ בְּחִינַת יַעֲקֹב וְלָבָן: יַעֲקֹב הוּא הַצַּדִּיק הַמְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא וְלוֹמֵד תּוֹרָתוֹ לִשְׁמָהּ, וְטוּבוֹ גָּנוּז וְשָׁמוּר וְצָפוּן לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לְמָחָר לְקַבֵּל שְֹכָרָם' (עֵרוּבִין כב.); וְעַל שֵׁם שֶׁשְֹּכָרוֹ לְבַסּוֹף, עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יַעֲקֹב לְשׁוֹן עָקֵב וָסוֹף, שְֹכָרוֹ לְבַסּוֹף. וְלָבָן הוּא תַּלְמִיד חָכָם, שֵׁ"ד יְהוּדִי (א), שֶׁתּוֹרָתוֹ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר, וְתַלְמִיד חָכָם כָּזֶה, נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ (וַיִּקְרָא רַבָּה א, עַיֵּן מַתְּנוֹת כְּהוּנָה):‏ וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם אֶלָּא עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְמֹד חֻמָּשׁ אֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם, אֶלָּא זֶה שֶׁהוּא בָּקִי בִּגְמָרָא וּפוֹסְקִים. וּכְשֶׁלּוֹמֵד בְּלֹא דַּעַת, נִקְרָא לָבָן, עַל שֵׁם עַרְמִימִיּוּת שֶׁנִּכְנָס בּוֹ, וְשֹוֹנֵא וְרוֹדֵף אֶת הַצַּדִּיקִים, צַדִּיק עֶלְיוֹן וְצַדִּיק תַּחְתּוֹן, כִּי שְׁכִינְתָּא בֵּין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא יָתְבָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (וַיֵּצֵא קנג:, וַיְּחִי רמה:):‏
[25] חיי מוהר"ן אות שמח (ט) אָמַר בְּהַתּוֹרָה שֶׁלִּי יֵשׁ עַמְקוּת. וְעַיֵּן בַּמֶּה שֶׁנִּרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁמַּה שֶׁנִּכְתַּב בִּלְשׁוֹנוֹ צְרִיכִין לְדַקְדֵּק בּוֹ כְּמוֹ בַּמִּקְרָא. כִּי הוּא חוֹזֵר בְּכָל פַּעַם דְּבָרָיו שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שְֹפַת יָתֵר, וְהוּא בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה. וּצְרִיכִין לְדַקְדֵּק בּוֹ מְאֹד כוּ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם וְיָשִֹים דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָבִין מְעַט מִזְעָר מֵעֹצֶם הָעַמְקוּת הַנִּפְלָא שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו, אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא דֻּגְמָתָם בְּשׁוּם סֵפֶר שֶׁיִּהְיֶה בִּדְבָרָיו עַמְקוּת נִפְלָא וְנָעִים כְּמוֹ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים:‏
[26] למדתי עם הרבנית תורה כ"א אז התחלתי להבין קצת משהו.
[27] ליקוטי מוהר"ן – מהדורא קמא סימן כא  ושפע אלקי הזאת הוא בחינת סכה, כי סכה הוא בחינת שסכה ברוח הקדש, כי רוח הקדש הוא שפע אלקי. וסכה הזאת היא בא על ידי שבעה עננים, הינו בחינת שבעת הנרות כנ"ל, שעל ידם האדם משיג פני המנורה, הינו סכה, הינו שפע אלקי. ורוח הקדש נקרא על שם החכמה, שהיא רוח חכמה הבא מקדש כידוע.
[28] שיח שרפי קודש חלק ב נו‏ רַבֵּנוּ אָמַר: "אַף עַל פִּי שֶׁלֶּעָתִיד, כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ לֵידַע אֵיזוֹ הֲלָכָה, יִפְתְּחוּ וִיעַיְּנוּ בָּרַמְבַּ"ם אַף עַל פִּי כֵן בְּסֵפֶר "מוֹרֶה נְבוּכִים" וְהַחֲקִירוֹת שֶׁחִבֵּר אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל"‏
[29] מובא פעמים רבות אין מספר בינהם בליקוטי מוהר"ן תורה קנה וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם, הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ, רַק עוֹשֶֹה אֶת שֶׁלּוֹ, זֶה בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם. שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ, כִּי לֹא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר, רַק עוֹשֶֹה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:‏
[30] בבא בתרא טו ע"ב ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו' – א"ר יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ובאיוב כתיב: איש תם וישר ירא אלהים [וסר מרע]. מאי וסר מרע? א"ר אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם – נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב ויתרה משלו.
[31] שער הגלגולים הקדמה לו שרש תרח אבי אברהם, תרח, איוב, אבידן בימי רבינו הקדוש, איבו, מצד הנפש. אבימי מצד הרוח, נחום איש גם זו, מצד הנשמה:
[32] פסיקתא רבתי פרשה מז מי יתן ידעתי ואמצאהו. אשרי אדם שנגעו בו יסורין ולא קרא תגר אחר מדת הדין, א"ר חנינא בר פפא איוב אלולי לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין כשם שאומר עכשו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כך היו אומרים אלהי איוב, ולא עשה, אלא כיון שבאו עליו יסורין התחיל מבעט ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו, מיד אמר לו הקב"ה איוב החשכת העצה שנטלתי ויען ה' את איוב וגו', אמר ליה מי זה מחשיך עצה במלין שהוצאת מפיך היית אומר אם אחפש מה יש לו להשיבני, אדעה מלים יענני ואבינה מה יאמר לי, אמר איוב הלכתי בכל מקום לבקשו ולא מצאתיו, למזרח הן קדם אהלוך ואיננו, למערב ואחור ולא אבין לו, לצפון שמאל בעשותו ולא אחז, לדרום יעטוף ימין ולא אראה, אמר לו הקב"ה מה אתה חוזר ומתיגע הריני נגלה עליך אמור לי מהיכן אני נגלה עליך העליונים והתחתונים אינם מחזיקים את כבודי הרי אני מצמצם עצמי לתוך הסערה ויען ה' את איוב מן הסערה.
[33] היה אחד שחסך מביטוח לאומי בארצות הברית לפני שלושים שנה, הוא חסך בדיוק כמעט אותו סכום שהוא קיבל, אז רצו להפקיד לו את הביטוח לאומי אמרו יש לך עוד הכנסות הוא אמר לא אני רק אוכל מרק תפוחי אדמה, קונה תפוחי אדמה ועושה מזה מרק ואת זה אני אוכל. הרב'ה אמר "ברייט מיט אוגרקע איז אויכט גוט" [תרגום: לחם ומלפפון זה גם טוב, דהיינו לחיות על מאכלים אלו זה גם טוב, ואין צריך יותר מהם כדי להתקיים]. "ובארשט (- מיץ סלק) מיט אוגרקעס", אז זה המאכל הכי בריא שבעולם, אדם יכול להיות בריא רק מבארשט (מיץ סלק) רק מחביתה, זה לוקח את הכולסטרול הוא מרפא את כל המחלות שבעולם, פה אין סלק, אבל אם יש סלק אפשר לרפא את כל המחלות שבעולם.
[34] סוטה יא ע"א א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב ובני קיני חתן משה וגו'.
[35] זהר חלק ב לג, ע"א וְכֹלָּא בְּדִינָא אָתָא. (ס"א לגביה) כְּמָה דְּאִיהוּ דָּן, הָכִי אִתְּדָן. בְּגִין דְּאִיּוֹב מִקְּרִיבֵי עֵיטָא דְּפַרְעֹה הֲוָה, וְכַד קָם פַּרְעֹה עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בָּעָא לְקָטְלָא לוֹן. אָמַר לֵיהּ לָא, אֶלָּא טוֹל מָמוֹנֵהוֹן וּשְׁלוֹט עַל גּוּפֵיהוֹן, בְּפוּלְחָנָא קַשְׁיָא, וְלָא תִּקְטוֹל לוֹן. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חַיֶּיךָ, בְּהַהוּא דִּינָא מַמָּשׁ, תְּהֵא דָּאִין, מַה כְּתִיב, (איוב ב') אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'. בְּמָה דְּאִיהוּ דָּן, הָכִי אִתְּדָן. וְאַף עַל גַּב דִּבְכָל שְׁאַר הֲוָה דָּחִיל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.‏ ‏[תרגום: וְהַכֹּל בָּא בְּדִין (אצלו). כְּמוֹ שֶׁהוּא דָּן – כָּךְ נִדּוֹן. מִשּׁוּם שֶׁאִיּוֹב מִקְּרוֹבֵי הָעֵצָה שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּכְשֶׁעָמַד פַּרְעֹה עַל יִשְׂרָאֵל, רָצָה לַהֲרֹג אוֹתָם. אָמַר לוֹ, לֹא, אֶלָּא קַח מָמוֹנָם וּשְׁלֹט עַל גּוּפָם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, וְאַל תַּהֲרֹג אוֹתָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךְ, בְּאוֹתוֹ דִין מַמָּשׁ תִּהְיֶה נִדּוֹן. מַה כָּתוּב? (איוב ב) אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךְ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'. בְּמַה שֶּׁהוּא דָּן – כָּךְ נִדּוֹן. וְאַף עַל גַּב שֶׁבְּכָל הַשְּׁאָר הָיָה יָרֵא מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.]‏
[36] סנהדרין קו, ע"ב אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה אמר ליה מיכתב לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע אמר ליה שפיר קאמרת לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה.
[37] ילקוט שמעוני שמות פרק ב רמז קסה וילך איש מבית לוי ותהר האשה ותלד בת ותקרא את שמה מרים בימים ההם החלו המצריים למרר חיי בני ישראל. ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אהרן כי בימי הריונה החל פרעה לשפוך זכוריהם ארצה ומהם להשליך ביאור:
[38] רמב"ן בראשית פרק מו פסוק טו שלשים ושלש ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושתים, אלא זו יוכבד שנולדה בכניסתן לעיר, שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, זו היא שיטת רבותינו (סוטה יב): ורבי אברהם [אבן עזרא] השיב ואמר כי זה תימה, אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים ולא די לנו זה הצער עד שעשו הפייטנים פיוטים ביום שמחת תורה [שמשה קודם פטירתו אמר ליוכבד:] יוכבד אמי אחרי התנחמי, והנה היא בת מאתים וחמשים שנה וכי אחיה השילוני חיה כך וכך שנים, דרך הגדה, או דברי יחיד, אלו דבריו:
[39] ילקוט שמעוני שמות פרק טז רמז רסא רבי אלעזר המודעי אומר שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה. הא כיצד מת משה בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה יום של אדר הראשון ושלושים של אדר השני ששנת עבור היתה ושש עשרה של ניסן שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אליעזר אומר שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה כיצד משה מת בשבעה בשבט ואכלו הימנו עשרים וארבעה של שבט ושלושים של אדר ואותה שנה לא היתה מעוברת ושש עשרה של ניסן שנאמר וישבות המן.
[40] מגיעים פה, תשעים אחוז יש להם ויזה שחורה אבל לאט לאט נראה אולי נבטל את זה, אז תשעים אחוז לא זוכים להגיע בכלל אבל מי שמצליח להגיע אז הוא צריך לראות ללמוד עם הילדים עם הבחורים, עכשיו שבת רבע לשש זה הנץ ושש ועשרה זה השקיעה, אז זה כמעט שתים עשרה וחצי שעות היום, אפשר לגמור שתים עשרה דפי גמרא כל יום, לקחת את הילדים וללמוד איתם דפי גמרא.
[41] ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח (ב) …וּמִזֶּה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוַת נִאוּף, כִּי הַמֹּחַ הוּא מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי תַּאֲוָה זוֹ, כִּי 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת' (סוֹטָה ג) אֲבָל כְּשֶׁהַמֹּחַ וְהַדַּעַת שָׁלֵם, הוּא מֵגֵן בִּפְנֵי הַתַּאֲוָה הַזֹּאת:‏