שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
מה זוכה אדם שנוסע לרבי שמעון בר יוחאי בהילולא הקדושה? איך זוכים לקבל את הרוח של רשב"י? ואיזה מתנות מחלקים בל"ג בעומר במירון?
ניצוצי אורה מתוך שיעורי אש להבה מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א ליום ההילולא הנורא ל"ג בעומר לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א:
נשמת רשב"י
משה רבינו הנשמה שלו יכולה לעלות עם הגוף לשמים, רק פשוט להשאיר את הגוף כאן. הוא קבור בהר נבו "ולא ידע איש את קבורתו", הוא נכלל ב'לא ידע'. כי כל עבודת האדם זה רק 'לא ידע' 'עד דלא אתידע'. ור' שמעון בר יוחאי אמר: "משה לא ידע ואנא ידענא" – מה שאצל משה רבינו היה 'אי ידיעה', לרשב"י היה בחינת ידיעה. רשב"י זכה להגיע לכזו מדרגה, שבשמחה שלו הוא יכל להמתיק את כל הדינים. וזה היה העבודה של רשב"י. רשב"י בשמחה שלו זכה להמתיק את כל הדינים בעולם. וכן זה היה רבי אלעזר ב"ר שמעון ששום אדם לא מת לפני זמנו.
רשב"י השדכן האמיתי
רשב"י פותח את הדרך בים. אדם נוסע למירון, נוסע שלוש שעות עד מירון, נדחף שם בתוך אלפי רבבות אנשים, ואז נמתקים כל העבירות שלו, כל הפגמי ברית שלו, כל מה שהוא חטא כל החיים – הכל נמתק לו; שהוא יוכל למצוא ממש את זיווגו, הרבי אומר: נמתקים לו כל הפגמים הנוראים ובאה הבת-זוג שלו, הנשמה שהוא נברא יחד איתה עוד לפני בריאת העולם, שהיא נמצאת בסמוך לו ממש, הוא פשוט מגלה אותה. ל"ג בעומר זה הזמן שאדם יכול לגלות את הזיווג שלו. אדם מגיע לרשב"י – רשב"י הוא השדכן האמיתי. "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשהו מפיהו" (ר"ת שידוך. ליקו"מ פ"ט). רשב"י הוא הכהן האמיתי, רשב"י הוא השדכן האמיתי, הוא הכוח של הזהר, הוא הנשמה של משה רבינו שירדה מחדש לעולם. כמו שאומר האר"י הקדוש: מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, שיחידי הדורות הם משה רבינו בעצמו, והם רעיא מהימנא בעצמו. נוסעים לרשב"י – נוסעים למשה רבינו ממש, לרעיא מהימנא ממש! כל השידוכים אצל משה רבינו, כל השידוכים אצל רשב"י.
איך ניגשים לספרים הקדושים
רבי חיים אלעזר ממונקאטש אמר, שלא יעיזו לגעת בליקוטי מוהר"ן לפני שהולכים מקודם לטבול במקוה. אותו דבר זוהר הקדוש, הולכים ללמוד – צריך מקודם לטבול במקוה. [כשביקשו ממנו להשאיל ענה]: "ליקוטי מוהר"ן אני בטח לא אשאיר אצלך, אני צריך כל שניה להסתכל בזה". ככה אמר רבי חיים אלעזר ממונקאטש. "מה שאני כן מוכן, זה לתת לך סיפורי מעשיות, וגם כן שלא תסתכל בספר סיפורי מעשיות מבלי לטבול במקוה. סיפורי מעשיות צריכים לקרוא כל היום יום ולילה בלי הפסק, וכל מילה ומילה שבספר הקדוש הזה היא סודות גדולים ונשגבים. ואם העולם היה מתחיל ללמוד סיפורי מעשיות בעיון – היה בא משיח. אמר את זה רבי חיים אלעזר ממונקאטש. אם היו מתחילים ללמוד סיפורי מעשיות בעיון, לא סתם ככה להגיד כמו תהילים.
רשב"י חי וקים
אין פטירה אצל הצדיקים. כשנוסעים לרשב"י או לרבי אלעזר ב"ר שמעון – צדיקים לא נפטרו. צדיקים לא נפטרים. צדיק זה שמחה לכל עם ישראל. לרשב"י מגיעים כבר חצי מיליון אנשים, עוד מעט יבואו כל עם ישראל. מירון זה הדרך לבירת העולם, כל עם ישראל יבואו. הצדיק זה חתונה, הצדיק נותן מתנות לכל מי שמגיע אליו, מחלק מתנות לכל מי שמגיע אליו, כל מי שמגיע לחתונה שלו. כי אז [זה הזמן] לחלק מתנות.
נסיעה למירון היא לא טיול
בלקוטי תפילות יש לשים לב לכל מילה! אדם קורא הוא לא שם לב כ"כ. "ואזכה לשאוב את הרוח של הצדיק". לשאוב! לא סתם כך. אתה ברסלבער, אתה נוסע עכשיו למירון – תשאב את הרוח של רשב"י. אתה בא למירון, תשאב את הרוח של רשב"י, תשאב! אם לא אז אתה מתהפך. אתה נוסע למירון לשאוב, לא נוסעים בכיף; לוקחים את האשה עושים טיול. זה לא רשב"י, זה לא קברי צדיקים. כתוב באורחות צדיקים: יש תאוה של טיולים, מלבישים את זה בקברי צדיקים, אבל זה תאוה של טיולים. רבי נתן אומר: לשאוב את הרוח הקודש.
אתה בא לרשב"י לשאוב את הרוח של רשב"י. אתה נוסע לרבי יוחנן הסנדלר, הלל, שמאי – לשאוב. זה מה שכתוב כאן: "ואזכה לשאוב לתוך ליבי את הרוח קודש של הצדיקי אמת". ואז אני אוכל לרקוד ולשיר ולהרגיש את הצדיק. אדם הוא ברסלבער, במה אתה ברסלבער? נחשך לו אור הצדיק, הוא לא יודע מה זה ברסלב. מה פתאום נוסעים לצדיקים? בשביל מה נוסעים לאומן? (מגלה לנו רבי נתן): בשביל הרוח שבלב! כשמתחילים לרקוד באה הרוח שבלב, באה רוח של הצדיק. מתחילים לרקוד, מתחילים לשיר, למחוא כפיים – הרוח שבלב היא ע"י הצדיק. הצדיק זה הרוח שבלב.
באים לרשב"י לשאוב את הרוח של הצדיק, באים לרבי עקיבא לשאוב את הרוח של הצדיק, באים לרמב"ם לשאוב את הרוח של הרמב"ם, שנוכל ללמוד רמב"ם. ואז מתחילים לרקוד ולשיר, ויוצאים מסטרא דמותא לסטרא דחיי. ע"י ריקודים והמחאת כף נעשה המתקת הדינים, ואז אין שום דינים. למה יש דינים? כי היה קטרוג נורא. נסעו סתם, חאפלות, לעשות טיולים, לעשות בשר על האש. ה' ירחם! ה' ירחם איפה הגענו? איפה הגענו? נוסעים לצדיק לבכות! פעם נסעו לצדיקים, בכו שם, לא היה אוכל, היה לחם נקודים, לחם עם עובש. רבי שמואל שפירא אכל שנה שלמה במירון לחם עם עובש. כשרבי שמואל שפירא הגיע זה עוד היה כפר ערבי שם, וכל רגע היה סכנה שהערבים יהרגו את היהודים. זה היה סכנת נפשות, וכך נסעו כדי לבכות בלב נשבר. כל פעם ערבים הרביצו, היכו – אז זה המתקת הדינים. בימי שמואל הוא מתאר את הכל. יש תאוה של טיולים אז נוסעים למירון… נוסעים למירון בלב נשבר, לקבל את הרוח של רשב"י, איזה ניצוץ מרשב"י!!!
