תגים פוסטים מתויגים עם "רבי נחמן מברסלב"

רבי נחמן מברסלב

יצא הצדיק פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה ואנחנו פה נשארנו עם הכיסופים, הגעגועים. מחכים ולא שוכחים, כל דיבור של מורינו הרב שליט”א שהיה נאמר במעמד המרגש של ההדלקה ליד ציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי בל”ג בעומר. שובו בנים אינטרנשיונל מגישים לכם את מעמד ההדלקה הקדוש במחיצתו של מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א. לראות את רגעי ההוד וההתעלות ליד הצדיק ובצילו של הרשב”י.
מי שהיה שם לא ישכח.

 

לג-בעומר

ע"י -
הגה
הגה"צ הרב אליעזר ברלנד מוסר שיעור לכבוד יארצייט רבי נתן מברסלב בשנת תשס"ח
הזמנה חגיגית לכלל אנ”ש חסידי ברסלב מרחבי הארץ ולהמקורבים למורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א לבוא ולהשתתף ביארצייט הקדוש (יום ההילולה) של רבי נתן מברסלב, תלמידו הנאמן של רבינו נחמן מברסלב. האירוע יערך במוצ”ש קודש פרשת ויגש, באולמי תמיר, שדרות גולדה מאיר, ירושלים עיר הקודש, ויכלול סעודת הודאה כיד המלך על שזכינו להיות מתלמידיו של כ”ק מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א.
שיעור של הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א ביארצייט רבי נתן תשס"ג - בית המדרש עידו הנביא דחסידי ברסלב
שיעור של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א ביארצייט רבי נתן תשס”ג – בית המדרש עידו הנביא דחסידי ברסלב

פתיחת השערים לאירוע תהיה בשעה 19:00 בערב, מוצ”ש קודש, כאשר האירוע מיועד לגברים בלבד. בעז”ה, במהלך הערב יועבר שיעור חי של מורינו הרב שליט”א.

הקהל הקדוש בהילולת רבי נתן מברסלב - מאזינים לשיעורו של כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א
הקהל הקדוש בהילולת רבי נתן מברסלב – מאזינים לשיעורו של כ”ק הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א
גם השנה מצפים המונים בעז"ה לשמוע את קולו של הגה"צ הרב אליעזר ברלנד בהילולת רבי נתן מברסלב
גם השנה מצפים המונים בעז”ה לשמוע את קולו של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד בהילולת רבי נתן מברסלב

וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר

מהנעשה ונשמע עם הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א

ראש השנה וימי יום הכיפורים תשע”ז

 

“הבאתי לכם מתנה – מחלוקת”

 

מתנה שאי אפשר לוותר עליו

אמר רבינו “כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הִגִּיעוּ לַמַּעֲלָה וְלַמַּדְרֵגָה שֶׁהִגִּיעוּ, אֲבָל עָמְדוּ בָּזֶה, וַאֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע נַעֲשֶׂה אִישׁ אַחֵר. וְנָתַן טַעַם לָזֶה שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו, כִּי הַצַּדִּיק נִקְרָא אִילָן, וְיֵשׁ לוֹ שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים וְכוּ’, וְכָל צַדִּיק קדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ עָלָיו מַחֲלקֶת. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְּרִין ז.) הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא, נִמְצָא שֶׁהַמַּחֲלקֶת הוּא בְּחִינַת מַיִם, וְהַמַּיִם הַיְנוּ הַמַּחֲלקֶת מְרִימִין אוֹתוֹ. אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלַי מַחֲלקֶת תָּמִיד, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם וּבְכָל רֶגַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו כְּמוֹ בַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת, לא הָיִיתִי רוֹצֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל בְּזֶה הָעוֹלָם“. (חיי מוהר”ן ת”א)

אשרינו שזכינו להיות מקורבים לצדיק האמת ותלמידיו האמתיים אשר כדאי לאדם לעבור את כל חייו, וכל הייסורים, בכמה וכמה גלגולים כדי לזכות בסופו של דבר להתקרב לצדיק שהבטיח לנו אינספור הבטחות שנגיע לתכלית האמיתי בעז”ה, ואמר “אין לכם מה לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם”, והבטיח שכל מי שקשור אליו לא יתפטר מהעולם בלי לקבל את תיקונו בשלימות וכו’. וגם בחיים חיותו האיש המקורב לצדיק זוכה לנועם העליון של עבודת ה’ באמת, התבודדות, ניגונים, שמחה, דביקות, חצות, מתיקות התורה הקדושה, וכל שאר המעלות הטובות שבמקורב לצדיק זוכה אליו.

אבל יחד עם כל אלה רבינו נתן לנו מתנות גדולות ויקרות אשר לא במהרה מרגישים בהם את ה”נועם” והמתיקות, לפעמים להפך זה מרגיש מר מאוד וכאב, אבל צריך לדעת שזה מתנה כמו כל שאר המתנות היקרות של הצדיק. ואחד מהמתנות הגדולות של הרבה’ זה מחלוקת. רבינו אמר “הבאתי לכם מתנה – מחלוקת”, אי אפשר להיות ברסלבר חסיד או מקורב לצדיק באמת בלי לקבל את המתנה הזאת.

“פַּעַם אַחַת הָיוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ קוֹבְלִים לְפָנָיו שֶׁקָּשָׁה לָהֶם לִסְבּל עִנְיַן הַמַּחֲלקֶת וְהָרְדִיפוֹת וְכוּ’, עָנָה וְאָמַר לָהֶם תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי כּחַ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם כָּל הָעוֹלָם שֶׁלּא יִהְיֶה שׁוּם חוֹלֵק עָלַי, אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת וְהֵיכָלוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבא אֲלֵיהֶם רַק עַל-יְדֵי מַחֲלקֶת.” (שם ת”ב)

מי שמקורב לצדיק ואינו עובר רדיפות, ביזיונות, ומחלוקות כמו שראוי לכל חסיד ברסלב, אז הוא צריך לבדוק את עצמו אם הוא מקורב באמת, כי רבינו נותן לכל המקורבים אליו מתנה זו. לא ייתכן שאדם יקבל מהצדיק את כל שאר הטובות וידלג על הטובה הזאת, כמו בכל העניינים של רבינו הכל שייך לכל המקורבים בכל הדורות עד סוף הדורות.

מה שהבעל שם טוב לא זכה

רבינו השתמש במתנה זו כדי להגיע לארץ ישראל ולהציל את חייו כמובא כל הסיפור בשבחי הר”ן בעת שרבינו היה באיסטנבול איך שהוא עשה תחבולות כדי שכולם יבזו אותו ויצערו לו, ואמר שבזכות זה הוא הגיע לארץ ישראל ולא מת ח”ו באיסטנבול. ואמר קדֶם שֶׁבָּאִים לְגַדְלוּת צְרִיכִין לִפּל בִּתְחִלָּה לְקַטְנוּת, וְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִוא גַּדְלוּת דְּגַדְלוּת עַל-כֵּן צְרִיכִין לִפּל בִּתְחִלָּה לְקַטְנוּת דְּקַטְנוּת וְעַל-כֵּן לא הָיָה יָכוֹל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כִּי לא הָיָה יָכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ קַטְנוּת כָּזֶה”. (ח”מ קל”ט)

כמה שיורד הצדיק יותר לקטנות כך הוא יכול להעלות יותר לגדלות, לכן רבינו זכה למדרגות כאלה שגם הבעל שם טוב לא זכה לכאלה מדרגות, והכל בזכות ההשפלות וביזיונות שהוא קיבל על עצמו. “וְצָרִיךְ לְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט, כְּדֵי לַעֲשֹוֹת אֵיזֶה רָצוֹן וְנַחַת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִֹֹּיג אֲפִלּוּ מַה שֶּׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לֹא הִשִֹֹּיג” (ל”מ ב ה’)

ואמר רבינו “כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו, כְּדִכְתִיב (שְׁמוֹת ל”ה): “וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, כִּי הוּא הָיָה הַדַּעַת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה בְּכחוֹ לְהַקְהִיל וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת כֻּלָּם אֵלָיו, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן מַה כְּתִיב (שָׁם ל”ג): “וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה” וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ [שחשדוהו באשת איש] וְכוּ’ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה עוֹד. וְכָל זֶה כִּי יֵשׁ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֲלֵיהֶם רַק עַל-יְדֵי מַחֲלוֹקֶת שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו וְכוּ’. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין ז.): ‘הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא’ שֶׁנֶּאֱמַר: “פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן” וְכוּ’ וּכְתִיב (דְבָרִים כ): “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה”. וְעֵץ הַשָּׂדֶה כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹפְכִין מַיִם סְבִיבוֹ בְּיוֹתֵר, הוּא גָּדֵל בְּיוֹתֵר”.

לכן מוהרנ”ת התפאר שהוא הגיע לדברים שאף רבינו הקדוש לא זכה אליהם. בשיח שרפי קודש סופר “פַּעַם אָמַר רַבֵּנוּ כְּמִתְאֹונֵן: אַף שֶׁהִנְּכֶם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים אֲבָל לא לָזאת הִתְכַּוַּונְתִּי, הִתְכַּוַּונְתִּי שֶׁיִּהְיוּ לִי אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁיִּשְׁאֲגוּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵילוֹת שְׁלֵמִים כְּחַיּוֹת בַּיַּעַר”, ומובא שם ששנים רבות לאחר פטירת רבינו “מוהרנ”ת אָמַר: ‘נִמְצָאִים אֶצְלִי כָּאֵלּוּ תַּלְמִידִים עֹובְדֵי ה שֶׁאֵצֶל רַבֵּנוּ לא הָיָה’, כִּי הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’ כָּאֵלּוּ, שֶׁהָיוּ שׁוֹהִים לֵילוֹת שְׁלֵימִים חוּץ לָעִיר וְשֹׁואֲגִים בִּתְפִלָּתָם כַּאֲרָיֹות, כִּרְצֹון רַבֵּנוּ”. והכל בזכות הביזינות והרדיפות שר’ נתן עבר בבחינת פי שניים מרבו, כמו שרבינו מסביר בתורה ס”ו שהתלמיד יכול להגיע לדרגה פי שניים של רבו והכל בזכות ובכוח רבו. לכן הבעש”ט הגיע לקטנות וגדלות, רבינו לקטנות דקטנות וגדלות דגדלות, ומוהרנ”ת לקטנות דקטנות דקטנות וגדלות דגדלות דגדלות. וכן הלאה כל תלמיד שקיבל ברכת רבינו “כמוני ממש” זכה ל”פִּי שְׂנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי“, והגיע לגדלות יותר ע”י קטנות יותר וזה הכל בכוח רבינו, וזה המתנה שהוא הוריש לנו.

לכן הבעש”ט סבל רדיפות וביזיונות מהמתנגדים הליטאים, ולמרות שחלקם היו תלמידי חכמים עצומים הם התנגדו לכל העניין של החסידות, לכן היה אז אפשר להתנער מהם ולהמשיך כל אחד בדרכו. רבינו הקדוש סבל גם מהמתנגדים וגם מחסידים גדולים ואדמו”רים כמו ה”שפולער זיידע” שהם ניסו להסית את כל גדולי הדור נגדו, ופעלו פעולות נמרצות שאף יחרימו אותו. מוהרנ”ת זכה לא רק לרדיפות של גדולי הליטאים והחסידים, הוא גם סבל נורא מגדולי ברסלב עצמם! תלמידי רבינו הגדולים! הרב אהרן פרקש שליט”א הגיע למאהל המחאה מול כלא צלמון וסיפר שהיה בידו כתב יד של ספר ימי התלאות, והיה מתואר שם את כל הביזיונות הרדיפות שמוהרנ”ת סבל בידם של תלמידי רבינו הגדולים וכל מה שאמרו עליו, והקטעים האלה השמיטו מכל ההוצאות לדפוס. מה שכן סופר על מוהרנ”ת שם מספיק מפחיד איך שמתנגדיו האחרים פעלו אצל רבנים חשובים כמו הסווראן שסיפרו סיפורים שקריים שמוהרנ”ת עבר עבירות חמורות בעניין הקדושה ועוד, עד שפסקו הגדולים שיש מצוה לרדוף אותו ואת כל חסיד ברסלב ואף מותר להרגו ולמוסרו בעדות שקר לשלטוני החוק. הם עשו לו לינץ וכמה פעמים כמעט הרגו אותו, וכשלא הצליחו עשו עליו עלילות שקר ומסרו אותו לשלטון שכלאו אותו בתנאים קשים ביותר, וגם שם האסירים כמעט הרגו אותו עד ששומר הכלא שמע את צעקותיו והציל אותו. כל זה נגרם ע”י גדולי הרבנים ותלמידי חכמים של הדור שהצדיקו את מעשיהם וטענו שמוהרנ”ת עושה עצמו לנביא ומשיח שקר ומרמה את הבריות, לכן הוא תועה ומתעה את הרבים וחייב מיתה. וכדי לעצור אותו ע”י השלטונות הם פסקו שמותר להעיד עדות שקר נגדו, ואכן העמידו 12 עדי שקר ושבועות שווא ונתנו המון בכף לשוחד עד שהצליחו במזימתם. כל זה ע”י אנשים עם פאות וזקן שלומדים תורה יום ולילה.

לאחר שהסוהרים ראו שחייו של מוהרנ”ת בסכנה מידית הם העבירו אותו לחדר בבידוד משאר האסירים. שם היה אפשר להכניס לו קצת ספרים, דף ועט, ושם הוא כתב את אחת התורות הנפלאות ביותר שבליקוטי הלכות )הלכות יין נסך ד). שם הוא מתייחס למעצרו ומסביר בדרך עמוקה איך יש מצב כזה שאנשים ששומרים תורה ומצוות, ואפילו חסידים, יכולים לטעות בכזה דבר חמור שמתירים דמם של יהודי אחר ואומרים שיש מצווה לרדפו.  ודווקא על הצדיק האמת שמביא את אורו של משיח לעולם הם אומרים דברים כאלה ומסבירים בכל מיני סברות כוזביות שעל פי דרך התורה יש מצווה לרדפו עד הנפש. ור’ נתן מזהיר שם שיש סכנה לכל אדם שהוא יכול ח”ו ליפול לרשת שלהם אם הוא לא שומר מספיק על הברית קודש, כי כל הבלבולים מגיעים בגלל זה שלא שומרים את הברית, אפילו אנשים ששומרים את כל התורה כולה אבל בעניין הזה הם מרפים ואדרבא אומרים ששמירת הברית זה לא דבר כל כך חשוב ואין צורך לשמור על קדושה יתירה, ומתרצים בכל מיני תירוצים של שלום בית וכדומה שמותר לעשות דברים אסורים, ומזה מגיע שמתחלפים להם כל אורות התורה ואומרים על טמא טהור ועל טהור טמא ושיש מצווה לרדוף את הצדיקים יחידי הדורות כמו שראינו במשך כל הדורות.  וזו היא עיקר סיבת אריכת הגלות, כי אם היו מאמינים בצדיק האמת אז הכל היה מתוקן. ואז הוא ממשיך ואומר את סוד הצדיק בבית הסוהר שֶׁזֶּה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ תֹּופֵס וְאֹוסֵר אֶת הַשְּׁכִינָה בִּתְפִיסָה וּבְבֵית הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ יֹושֵׁב בְּבֵית הָאֲסוּרִים,  כְּמֹו שֶׁנֶּאֱמַר  ‘וְהוּא אָסוּר בַּאזִקִּים’ וּכְמֹו שֶׁנֶּאֱמַר בַּתִּקּוּנִים הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה דְּעָלֵיהּ אִתְּמַר, אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמֹו מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְכוּ’, עיי”ש בליקוטי הלכות באריכות.

לטובת הציבור הבאנו בעלון אחר קיצור דברים מתוך ספר “ימי התלאות” שנכתב ע”י ר’ אברהם בן ר’ נחמן זצ”ל בעמ”ס כוכבי אור וביאור הליקוטים, שמתאר את כל התלאות והרדיפות הנוראות שמוהרנ”ת עבר, ואיך שהסיטו כל גדולי הדור נגדו בעלילות שהוא עבר על עבירות חומריות שדינם יהרג ואל יעבור עד שהתירו את דמו ודמו כל חסיד ברסלב, ומכל מה שמוהרנ”ת בנה במשך כל השנים בברסלב נראה רק 5 תלמידים בבית הכנסת שלו. מה שהיום אנחנו קוראים תלמידי רבינו ומוהרנ”ת בשם “חסיד ברסלב” על שם העיר ברסלב, בזמן מוהרנ”ת חסיד ברסלב גם בעיר ברסלב התבייש להגיד שהוא חסיד ברסלב, או פחד שירגו אותו. והיום כל מה שיש רבבות אלפי חסידי ברסלב זה רק בזכות מוהרנ”ת, ורבינו אמר עליו “בזכותו לא נאבד שום שיחה שלי”.

מגלגלים חוב ע”י חייב

כשהגענו למאהל הקדוש בכלא צלמון עברנו דרך צדיק גדול ומפורסם בצפון הארץ שמעדיף שלא נזכיר את שמו וסיפרנו מאיפה הגענו. ענה ואמר “אנחנו צריכים להצטרף לצערו של צדיק, ימח שמם של אלה ששמו אותו [את הרב ברלנד] שמה, הם ערב רב, עמלק, ומעקבים את המשיח הזה” שאלנו “עד מתי? אין לנו כוח!” אמר “גם לי אין כוח, אני משתגע מזה, שימותו כבר כל הערב רב העמלקים ואז יבוא הגאולה” [כמו שאמר בזהור ח”א דף כ”ה].

והסתובבנו אצל הרבה צדיקים אחרים וכולם אמרו אותו דבר, שהם מפחדים להביע את דעתם ברבים כי באים עליהם כל מיני אנשים שמדברים לשון הרע על הצדיק ומנסים להסית אותם נגד הצדיק, ואין להם כוח לזה. צדיק אחד גדול ממרכז הארץ אמר לנו שהוא יודע בבירור שהרב שליט”א קיבל על עצמו את כל הביזיונות האלה ברצון, גם שילם לאנשים שיבזו אותו, ומי שקיבל את הכסף ועשה את זה הוא טיפש. וכל אלה שממשיכים את המלחמה נגד הצדיק אם לא יחזרו בתשובה הם ימותו במיתה משונה תוך זמן (ששמור אצלינו במערכת).

לכן ראינו בספר ימי התלאות שאחרי שמוהרנ”ת קיבל את הביזיונות הנוראות והרדיפות, התחילו ליפול כל המתנגדים, אחד על אחד, חלק מתו מיתה פתאומית, חלק מהם במיתה משונה ונורא מאוד, וחלק נפטר להם כל המשפחה, שעד שהחולקים שנשארו באו אליו נישקו לו את הרגליים ובבכיות נוראות ביקשו שיסלח להם.

כשרבינו היה באיסטנבול ועשה תחבולות שאנשים יבזו אותו ויצער אותו, וראש הרודפים מת מיתה פתאומית לאחר זמן קצר. אז שאלו את רבינו “מה הוא עשה? הרי אתה הזמנת לעצמך את הביזיונות והסתרת את עצמך שלא ידעו שאתה צדיק, אז איך הוא אשם כל כך שחייב מיתה?!” ענה רבינו משל למה הדבר דומה:

“שֶׁהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, וְאָהַב אֶחָד מִבְּנֵי הַשְּׂרָרוֹת וְחִבֵּב אוֹתוֹ, וְקֵרְבוֹ בְּכָל מִינֵי אַהֲבָה וְחִבּוּב וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהִגְדִּיל, הֵעֵז נֶגֶד הַמֶּלֶךְ (פ’ ביטל את גזירת המלך) וְאָמַר הַמֶּלֶךְ: תֵּדַע, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאד, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲבר עַל דַּת וּמִשְׁפַּט הַמַּלְכוּת וּמִשְׁפָּטְךָ חָרוּץ לְמִיתָה וְתֵכֶף צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְסָגְרוֹ בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל וּנְתָנוֹ בְּבֵית הַסּהַר וְהִתְחִיל זֶה הַבֶּן שְׂרָרָה לְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִן הַמִּיתָה, וּרְאֵה שֶׁצַּעֲרוֹ לא יֻמְשַׁךְ זְמַן הַרְבֵּה כִּי-אִם עַד שֶׁיֵּהָרֵג אֲבָל כְּשֶׁהִתְחִיל לְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ צַעַר הַמֶּלֶךְ, רָאָה שֶׁצַּעַר הַמֶּלֶךְ יִגְדַּל מְאד כִּי צַעַר הַמֶּלֶךְ יִהְיֶה תָּמִיד כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֵב אוֹתוֹ מְאד וְיִהְיֶה לוֹ גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים אַחֲרָיו, וְצַעַר גָּדוֹל מְאד לְעוֹלָם וְהָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת עַל צַעַר שֶׁל הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר מִצַּעֲרוֹ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת הַמֶּלֶךְ מִצַּעֲרוֹ וְנִתְיַשֵּׁב כָּךְ: הֲלא בּוּשָׁה חֲשׁוּבָה כְּמוֹ מִיתָה (גמ’ ב”מ נ”ח:).

וְצִוָּה לְהַשַּׂר שֶׁל הַתְּפִיסָה לְהַכְנִיסוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ: הָאֱמֶת יָדַעְתִּי כִּי צַעַרְךָ גָּדוֹל מִצַּעֲרִי אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְךָ לַעֲבר עַל חָק וְדַת הַמַּלְכוּת בְּכֵן זאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה, שֶׁתְּסַבֵּב תַּחְבּוּלוֹת, שֶׁיְּבַיֵּשׁ אֶחָד אוֹתִי בָּרַבִּים, וְהַבּוּשָׁה חֲשׁוּבָה כְּמוֹ מִיתָה עַל-כֵּן תִּרְאֶה לְהוֹצִיא מֵהַשְּׁבוּיִים גַּזְלָן אֶחָד שֶׁדִּינוֹ לַהֲרֵגָה, וַאֲנִי אֶתְגָּרֶה בּוֹ עַד שֶׁיִּכְעַס עָלַי וִיבַזֶּה אוֹתִי וְיַכֶּה אוֹתִי בָּרַבִּים, וְיַגִּיעַ לִי מִזֶּה בּוּשָׁה גְּדוֹלָה, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּמוֹ מִיתָה וְאַחַר-כָּךְ יִקְחוּ אֶת הַגַּזְלָן הַחַיָּב מִיתָה בְּלא זֶה וִימִיתוּהוּ כְּדִינוֹ וְהָעוֹלָם יִהְיוּ סוֹבְרִים שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁבִּזָּה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הֶחָבִיב נֶהֱרַג, וְלא יִתְחַלֵּל כְּבוֹד הַמַּלְכוּת וְהָעֶבֶד שֶׁלּוֹ. כָּךְ לִפְעָמִים אֶחָד מְבַזֶּה אֶת הַצַּדִּיק וּבֶאֱמֶת הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהַצַּדִּיק, כִּי מְכַפֵּר לוֹ עַל זֶה מַה שֶּׁהָיָה חַיָּב לְהִסְתַּלֵּק, וְנִתְחַלֵּף עַל בּוּשָׁה זוֹ אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין זֶה כְּבוֹד שָׁמַיִם שֶׁלּא לִקַּח נְקָמָה מִזֶּה שֶׁבִּזָּה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הֶחָבִיב לוֹ מְאד וְלַעֲנשׁ אֶת זֶה שֶׁבִּזָּה אֶת הַצַּדִּיק בִּשְׁבִיל זֶה גַּם-כֵּן לא נִיחָא קָמֵהּ, כִּי גַּם עָנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא טוֹב עַל-כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ מִסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ, וּמַעֲמִיד עַל הַצַּדִּיק אִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה וָענֶשׁ מִכְּבָר וּמְזַמְּנָם שְׁנֵיהֶם לְפֻנְדָּק אֶחָד, וְזֶה מְבַזֶּה אֶת הַצַּדִּיק, וְהַצַּדִּיק נִפְטָר בָּזֶה מִן דִּינוֹ כַּנַּ”ל וְזֶה הָאִישׁ נֶעֱנָשׁ אַחַר כָּךְ וְנִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם שֶׁבִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַצַּדִּיק נֶעֱנַשׁ. וּבֶאֱמֶת ‘גַּבְרָא קְטִילָא קְטַל’ כִּי כְּבָר הוּא חַיָּב עָנְשׁוֹ מִקּדֶם “וְדַרְכֵי ה’ יְשָׁרִים” (הוֹשֵׁעַ י”ד-י), “וְלא עַוְלָתָה בּוֹ” (תְּהִלִּים צ”ב-טז)” (שבחי הר”ן סדר נסיעתו לא”י).

 

בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת עַל מִי שֶׁמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם לְמוּטָב

רבינו אומר שאין דרך אחרת! מי שעוסק בקירוב רחוקים אז חייב שיהיה עליו מחלוקת! דַּע שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה שֶׁתּוּכַל לְהַחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲשׂוֹת גֵּרִים, אֲזַי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מְבַקֵּשׁ וְרוֹאֶה שֶׁיִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת עָלָיו, כִּי ‘אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְלֹא בִּימֵי שְׁלֹמֹה (יְבָמוֹת כד) מִשּׁוּם שֻׁלְחַן מְלָכִים’, כִּי אָז אֵינָן מִתְגַּיְּרִין מֵאַהֲבָה, רַק מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין גְּדֻלַּת יִשְׂרָאֵל, וְעִקַּר הַגֵּרִים הוּא כְּשֶׁמִּתְגַּיְּרִין בְּעֵת שֶׁיִּשְׂרָאֵל סְחוּפִים בְּעֹנִי וָדֹחַק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נ”ד): “מִי גָר אִתָּךְ, בַּעֲנִיּוּתֵךְ” וְכוּ’ (שָׁם בַּגְּמָרָא), וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת עַל מִי שֶׁמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם לְמוּטָב וּמְגַיֵּר גֵּרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם שַׁלְוָה, כִּי אָז מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו הוּא בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי יָכוֹל לְגַיֵּר גֵּרִים בֶּאֱמֶת לֹא מִשּׁוּם שָׁלוֹם וָנַחַת כַּנַּ”ל.

וְזֶהוּ: “וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו” וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית פָּרָשָׁה ד’): “מְגוּרֵי אָבִיו” שֶׁהָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים כְּמוֹ אֲבוֹתָיו, כְּמוֹ מִגִּיּוּרֵי אָבִיו, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שָׁם): “וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב” ‘בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, מִיָּד קָפַץ עָלָיו רֻגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף’, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים, בְּחִינַת “מְגוּרֵי אָבִיו”, עַל – יְדֵי – זֶה לֹא הָיָה יָכוֹל לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַגֵּרִים בֶּאֱמֶת, וְאִם יִהְיֶה לוֹ שַׁלְוָה לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת גֵּרִים, כִּי אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ כַּנַּ”ל: (ליקוטי מוהר”ן תורה רכ”ח)

ועיין בליקוטי מוהר”ן תורה קי”ד “הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר” שעל ידי המחלוקת שיש על הצדיק ע”י זה בא כל השפע לעולם בלי קטרוג. “וְזֶה (תְּהִלִּים ל”ז): צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וְכוּ’, שֶׁהָרָשָׁע שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הוּא רַק צוֹפֶה, הַיְנוּ צִפּוּי וְכִסּוּי עַל הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע כַּנַּ”ל. אַךְ וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, שֶׁהָרָשָׁע מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר וּלְהָמִית, חַס וְשָׁלוֹם, אֶת הַצַּדִּיק, ה’ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ” עיי”ש הכל וכן בתורה ר”ח.

והקאמרנא בנתיב מצוותיך (נתיב התורה שביל א’ אות יג-יד) אמר שנשמת הבעש”ט לא רצה לרדת לזה העולם מרוב החולקים שיעמדו כנגדו, אבל בחיים חיותו ראה שהחולקים הם הקליפות השומרים לפרי וכשנגמר הפרי הקליפה ניתן לשריפת אש כלה ואבד, אז הבעש”ט היה מבקש ורודף למי שיבזה ויחרף אותו והיה אוהב אותם. ואמר הקאמרנא “רוב המחלוקות שהיו על הצדיקים מזמן מרן הריב”ש טוב ועד היום הוא מענינים כאלו לשמור אותם” עיי”ש.

ורבינו הקדוש מסביר (שיחות הר”ן צו) “כִּי הַצַּדִּיק מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת כָּל הַחוֹלְקִים עָלָיו לְכַף זְכוּת שֶׁכַּוָּנָתָם לְשֵׁם שָׁמַיִם כִּי לא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל אוֹר שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל מְאד לְהָעוֹלָם לְסָבְלוֹ וְגַם מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דִּינִים וְקִטְרוּגִים גְּדוֹלִים עַל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֱמֶת עַל-כֵּן הֵם חוֹלְקִים עָלָיו, וּבָזֶה הֵם מַשְׁתִּיקִים הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין קָשֶׁה עַל אָדָם אֶחָד, וְאֶחָד לוֹבֵשׁ קִנְאָה וְאוֹמֵר: אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶנְקם מִמֶּנּוּ וְאֶעֱשֶׂה בּוֹ דִּין, עַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁתִּיק מִמֶּנּוּ שְׁאָר הַבַּעֲלֵי דִּין שֶׁמְּקַטְרְגִים שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּל דִּינֵיהֶם נִמְצָא שֶׁזֶּה שֶׁהוֹלֵךְ לִנְקם מִמֶּנּוּ עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד כִּי בְּוַדַּאי טוֹב וְנוֹחַ לוֹ לִסְבּל דִּינוֹ שֶׁל זֶה הָאֶחָד שֶׁזֶּה אֶפְשָׁר לוֹ לְסָבְלוֹ מִלִּסְבּל דִּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְסָבְלוֹ”.

 

כל דיבור הוא אבן בבניין!

כולנו יודעים מה שרבינו אמר (ח”מ מ”ג) על אלה שזוכים להגיע אליו לקיבוץ הקדוש בראש השנה, שכל אחד הוא אבן בבניין ומובא בספר יצירה “שתי אבנים בונות שני בתים. ארבע בונות ארבעה ועשרים בתים. חמש בונות מאה ועשרים וכו'”. נמצא שכל נשמה הוא מכפיל את בניית הבתים. כמו כן רבינו אומר (שיחות הר”ן צ”ו) שכלפי הצדיק כל דיבור שמבזים אותו, שמדברים עליו, שחולקים עליו, הוא אבן בבניין. כי כתוב “שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שַׁ”י עוֹלָמוֹת”, תתאר לעצמכם כמה בתים יש בעיר אחת, כמה בתים יש במדינה אחת, כמה בתים יש בעולם שלם, אז כך הקב”ה בונה לצדיק ש”י=310 עולמות ע”י ריבוי האבנים שהם הדיבורים שמחרפים את הצדיק בעולם הזה! אז כך הצדיק מסתכל ואוהב כל דיבור שמדברים עליו “מַה יְקָרָה גְּדֻלָּתוֹ וְשַׁעֲשׁוּעָיו וְתַעֲנוּגָיו עַד אֵין לְהַעֲרִיךְ וּלְשַׁעֵר” עיי”ש.

ורבינו מגלה לנו סוד, שלא רק כל דיבור שמדברים על הצדיק הוא טוב לו מאוד, אבל גם מה שמדברים על אנשיו הם טובות גדולות מאוד. “כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדּוֹבְרִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְעַל אֲנָשָׁיו, הֵם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בְּגַשְׁמִי וּבְרוּחָנִי, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (תַּנְחוּמָא פָּ’ נִצָּבִים) עַל פָּסוּק: “אַתֶּם נִצָּבִים” שֶׁנִּסְמַךְ לְפָרָשַׁת קְלָלוֹת לוֹמַר שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם” (ל”מ קפ”א). אשרינו שזכינו!

כשחזר מארץ ישראל אמר רבינו ז”ל “הבאתי לכם מתנה – את המחלוקת”, כשחזר מחו”ל אמר הרב שליט”א “הבאתי לכם מתנה – את המחלוקת”, ומיד זכינו למכתבים מ”גדולי ברסלב”, כתבות, ודיבורים חזקים – ש”י עולמות! איזה זכות! איזה מתנות! זכינו!

פעם אמר הרב שליט”א, יגיע הזמן שכולם יהיו נגדנו, שכל מי שיישאר תלמיד שלי יתבייש לצאת לרחוב, כמו שהיה בזמן מוהרנ”ת. אחרי הרדיפות של השפולער זיידע אמר רבינו “לא, בניי! לא כך הייתה כוונתי! כוונתי הייתה שעל ספסל יהודי (“א יידישער פריזבע”) לא יניחו לי לשבת!” (מכתבי ר’ אברהם רכטמן). כשהעבירו הרב שליט”א מכלא אלה בדרום לכלא צלמון בצפון אמר הרב בשיעור זכינו במה שאמר רבינו “א פריזבה א פריזבה” בכל פסיעה ופסיעה צריך שיהיה עלינו מחלוקת (שיח שרפי קודש).

רדיפה בינלאומי

אבל כזה רדיפה כמו היום עוד לא היה.

רבינו אמר יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתִי כְּלָל וְחוֹלְקִין עָלַי. וְאָמַר שֶׁאִיתָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת י”ז) עַל פָּסוּק “הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ”, וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁפַּרְעה הָלַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְאָמַר לוֹ הָבָה נִתְחַכְּמָה, אֶלָּא שֶׁהִכְנִיס בְּתוֹךְ לְבָבָם וְכוּ’ (חיי מוהר”ן שצ”ד)הגענו למצב כזה שבכל העולם כולו יש אנשים שחולקים על הצדיק אף שלא מכירים אותו כלל.

וכל כך למה?

רבינו מסביר בליקוטי מוהר”ן תורה קע’ שכמה שיש יותר אנשים שחולקים על הצדיק אז כך יש יותר אנשים שהצדיק מעלה אותם לשורשם. “כִּי כָל אֶחָד לְפִי נִשְׁמָתוֹ וּלְפִי עֲבוֹדָתוֹ, כָּךְ יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים, יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִבָּנָיו וּמֵאָבִיו וּמִשָּׁכֵן, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִשְּׁכֵנִים רְחוֹקִים וְיֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעִיר, וְיֵשׁ גָּדוֹל מְאֹד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעוֹלָם, וְכָל אֶחָד עַל – יְדֵי הַיִּסּוּרִים נוֹשֵׂא עָלָיו הָאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין מֵהֶם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין מֵהֶם, הוּא נוֹשֵׂא אוֹתָם עָלָיו. אַךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לַחֹמֶר לִשָֹּא עָלָיו כָּל – כָּךְ אֲנָשִׁים. אַךְ עַל – יְדֵי הַיִּסּוּרִין נִכְנָע גּוּפוֹ וכו’, נִמְצָא שֶׁעַל – יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין וְצָרוֹת מְאִירָה הַצּוּרָה, הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ אֶפְשָׁר לָהּ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים, וְזֶה: “ה’ מָה רַבּוּ צָרָי”. כָּל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין צָרַי, “רַבִּים קָמִים עָלָי”, כִּי עַל – יְדֵי – זֶה אֲנִי נוֹשֵׂא וּמֵקִים וּמֵרִים רַבִּים לְשָׁרְשָׁם”.

ולא רק שהצדיק מרים ומתקן את כל אלה שחולקים עליו, אלא הוא אף מתקן ע”י זה את אותו פגם עצמו, היינו פגם אמונת חכמים שחולקים על צדיקים.

נשמע הזוי?

זה דברי רבינו:

“וְיֵשׁ צַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁאֱמוּנָתָם שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי, וְאַף – עַל – פִּי – כֵן יֵשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. הוּא בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה נ”ג): ‘וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא’ וְכוּ’, (שָׁם): ‘וַעֲווֹנווֹתָם הוּא יִסְבֹּל’, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲלֹקֶת בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם. וְעַל – יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ עָלָיו, עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן הָאֱמוּנַת חֲכָמִים אֵצֶל הַהֲמוֹן עָם” (ליקוטי מוהר”ן סא’)

וכמו שאמר הנביא הושע “וְאָנכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים” (הושע ז, יג), שהצדיק פודה אף את אלה שמדברים עליו כזבים.

בְּאוּמֶין דִּבֵּר מֵעִנְיַן הַמַּחֲלקֶת שֶׁעָלָיו, שֶׁדּוֹבְרִין עָלָיו כְּזָבִים. עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ קוּבְלָנָא, וְאָנכִי אֶפְדֵּם הַיְנוּ הַפָּסוּק הַנֶּאֱמָר בְּהוֹשֵׁעַ ז’ שֶׁקּוֹבֵל הַנָּבִיא עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבוֹת, וְהֵם דּוֹבְרִים עָלָיו כְּזָבִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאָנכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים. אֲבָל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הִזְכִּיר אָז כִּי-אִם שְׁתֵּי תֵּבוֹת אֵלּוּ “וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם”. וַאֲמָרָן בִּנְעִימָה בַּנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ הַפָּסוּק כַּמּוּבָן לַבָּקִי בַּמִּקְרָא וּפֵרוּשׁוֹ”. (חיי מוהר”ן שצו)

נמצא, שע”י שהצדיק מקבל על עצמו ביזיונות מכל העולם כולו אז ככה הוא יכול לתקן את כל העולם כולו. וכמה שיותר אנשים חולקים עליו כך התיקון יהיה כל כך גדול. אם רבינו זכה להגיע לא”י נגד כל הסיכויים ע”י זה שהוא קיבל על עצמו ביזיונות וקטנות דקטנות, ומוהרנ”ת זכה ע”י קטנות דקטנות דקטנות שעל ידו יש לנו את רבינו היום, היינו הדיבורים של רבינו, ההתקשרות לרבינו, הציון וכו’, ומורנו הרב שליט”א שזכה לקטנות דקטנות דקטנות שע”י זה יש לנו את ברסלב היום כמו שהרב ארוש שליט”א העיד עליו ואמר בזה הלשון “כל ברסלב היה כלום בלי הרב, כלום, בלי הרב לא היה כלום בברסלב, אני יודע שהוא עשה את הכל, אני יודע טוב מה שהוא עשה“. כידוע שכל העשרות ומאות אלפי יהודים שהגיע לאומן בעשרות האחרונות הכל בזכותו שהוא פתח את הדרך. ובעז”ה בזכות הביזיונות הוא יפתח לנו את הדרך לגאולה השלמה.

רבינו אומר (ליקוטי מוהר”ן ל) כל מה שהחולה נחלה ביותר הוא צריך רופא גדול ביותר, כל מה שהאדם רחוק ביותר מהקדושה הוא צריך צדיק גדול ביותר כדי להעלות אותו. כי ככל שהדורות יורדים יותר, החולה גדול יותר, ולכן צריך רופא גדול יותר, צדיק גדול יותר. יוצא לנו שכל העניין של ירידת הדורות שייך אך ורק לההמון עם אבל צדיק האמת אדרבא כל מה שיורד הדורות הוא מוכרח רק לעלות, כי אין דור יתום ובכל דור כפי ירידת הדור אז כך יש צדיק גדול ביותר שיכול לתקן אותם. אז מובן מה שרבינו ירד לקטנות דקטנות כדי להגיע לגדלות דגדלות ומוהרנ”ת לקטנות דקטנות דקטנות כדי להגיע לגדלות דגדלות דגדלות, וכן הלאה עד הדור הזה שהצדיק היה צריך לרדת לאין סוף קטנות, כדי להגיע לאין סוף גדלות, עד יתקן את כל העולם כולו כפי גודל הביזיונות.

ומורנו הרב שליט”א אמר לאחרונה בשיחה מוקלטת על השקר שמתפשט בעולם בעוונותינו הרבים ובפרט בקרב חסידי ברסלב, הרב הקריא מליקוטי הלכות (סימני חיה בהמה טהורה ד, לד) ואמר “עוד לא אמרו את כל השקרים זה רק ההתחלה, השקר צריך לנצח, זה עוד לא מספיק שקרים, כי אם עוד יש צדיקים סימן שהשקר עוד לא השתלט כל-כך, עד שהשקר לא מנצח את כולם לא יכול להיות הגאולה, כי דווקא על ידי התפשטות השקר, שהשקר ינצח לגמרי, לגמרי, לגמרי, וכבר לא יהיה שום נקודת אמת, רק מתי מספר יחזיקו באמת, השקר יתפוס את כולם, וכולם יטעו בשקריו, רק אז יתגלה האמת ואז יבוא משיח. אנחנו צריכים לעודד את השקרנים, ולא להקפיד עליהם, שימציאו עוד שקרים ועוד שקרים יעשו עוד כתבות בגרמניה, בהולנד, בכל העולם צריך לעשות כתבות, רק בגרמניה והולנד ואמריקה יש כתבות?! [זה לא מספיק], זה לא שווה כלום! ר’ נתן שואל מה הפירוש “לשון שקר תגיע למרגוע”? ואומר: אפילו שארגיעה לשון שקר בסוף האמת תנצח. רק שיהיה “ארגיע לשון שקר,” רק שהשקרים יתרבו ויתרבו בלי סוף, בלי שיעור, בלי תכלית, מה שלא היה מבריאת העולם. מי שיחזיק באמת יזכה לראות את מלך המשיח. משיח יבוא כשהוא יראה שיש כמה אנשים שלא מתפתים, יודעים שזה שקרים, שום דבר לא יכול לבלבל אותם.”

תיקון העולם

למה? למה בצורה כזאת משיח צריך להתגלות? למה כל העולם חייב לרדת לכאלה מדרגות שפלות לפני שהגאולה תבוא? למה הצדיק צריך להתבזות בצורה כזאת ושיהיה חילול ה’ כזה גדול בעולם? למה אנשים קדושים ויראים צריכים לחטוא בכזה חטא גדול של ביזוי תלמיד חכם שאין עליו כפרה עולמית, לא יום כיפור ולא מיתה ולא גיהנום מתכפרים? למה? למה? למה? למה?

מסביר רבינו (ל”מ סימן עא) “יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמְּקַבְּלִים מֵעַצְמָם יִסּוּרִים עֲלֵיהֶם בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל, וּבָזֶה מַחֲלִיפִין הַשֶּׁפַע.” ואמר (סימן סג) “וְהַצַּדִּיק הוּא לִפְעָמִים מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִין בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, וְהוּא כְּמוֹ חִלּוּף, שֶׁמַּחֲלִיף עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה זאת הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה, וּמְכַסֶּה פְּנֵי הַשְׁגָּחָה זוֹ, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִין, כִּי הוּא בּוֹחֵר בְּהַשְׁפָּעָה וְהַשְׁגָּחָה רוּחָנִיּוֹת וְאוֹתָהּ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהָלְכָה לָהּ, נִתְפַּזְּרָה בֵּין הָעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה וְכוּ’, שֶׁלִּפְעָמִים מְגַלֶּה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה, וּמְכַסֶּה פָּנִים שֶׁל כַּעַס, וְלִפְעָמִים מְכַסֶּה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה וכו'”. מרחמנות האין סופי של הצדיקים האלה הם מקבלים על עצמם להתבזות ולקבל ייסורים הכי נוראים בעולם כדי להשפיע טוב לכל העולם כולל אותם אנשים שמצערים אותם.

וככה הזדונות נתהפכים לזכויות

“וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לִטְעֹם מִמִּצְווֹת עֲשֵֹה שֶׁל אִישׁ יִשְֹרְאֵלִי, שֶׁהוּא צַדִּיק, אֲזַי הִיא בְּחִינַת אֵיבָר מִן הַחַי, שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, וְצָרִיךְ שְׁחִיטָה לְהַתִּירָהּ. עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹא עָלָיו בּוּשָׁה שֶׁהִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים, בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שֶׁהִיא מְטַהֶרֶת הָאֵיבָר מִן הַחַי, וַאֲזַי יוּכַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִטְעֹם מֵהַמִּצְווֹת עֲשֵֹה שֶׁלּוֹ, בֵּין מִצְוַת עֲשֵֹה אַחַת בֵּין מִצְווֹת רַבּוֹת… וּבְעִנְיַן שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל יֵשׁ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִסְתָּרִים הַרְבֵּה, בֵּין שְׁפִיכוּת דָּמִים עַל יְדֵי בּוּשָׁה, בֵּין שְׁאָר שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ. כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת נְפוּלוֹת, שֶׁאֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁל אָדָם גָּדוֹל, וְלִפְעָמִים אֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ. וְזֶה בְּחִינַת (יוֹמָא פו:) ‘זְדוֹנוֹת נַעֲשִֹין כִּזְכֻיּוֹת’. שֶׁעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמְהוֹן בְּאַהֲבָה הַנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת: “עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה”, כַּנַּ”ל, וְנִתְהַפְּכִין הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת, וְנִתְעַלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵן בְּחִינַת פְּשָׁעִים, כִּי נִתְעַלִּין וְנִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי כִּסּוּי דָּם בָּאַהֲבָה הַנַּ”ל.” (ל”מ ח”ב פג’)

וככה הצדיק מציל את העולם משואה נוראה.

“הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, בִּבְחִינַת “נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ”, וְיֵשׁ בִּבְחִינָה זוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ: כִּי יֵשׁ עֲשָֹרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ ה’ בִּשְׁבִיל יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ כַּיָּדוּעַ, שֶׁעִקַּר הַיִּחוּד עַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ, וְהֵם רָאוּ בְּאוֹתָן הַדּוֹרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן וְלַעֲשֹוֹת יִחוּדִים לְמַעְלָה כִּי אִם עַל יְדֵי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, עַל כֵּן מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּי כְּשֶׁהַנְּפָשׁוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ, אֲזַי הֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה, כִּי מִשָּׁם יָצְאוּ, כִּי יִשְֹרָאֵל הֵם חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, שֶׁהֵם חֶלְקֵי הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת “הָעֲמֻסִּים מִנִּי בֶטֶן” (יְשַׁעְיָה מ”ו). וּכְשֶׁהֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה אֲזַי הַשְּׁכִינָה מִתְפָּאֶרֶת חֲזִי בַּמָּה בְּרָא קָאָתֵינָא לְגַבָּךְ (זֹהַר וַיִּקְרָא י”ג). וַאֲזַי מִתְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹקְקוּת עֶלְיוֹן וְנַעֲשֶֹה יִחוּד כַּיָּדוּעַ, וְלִפְעָמִים בָּא לְצֹרֶךְ זֶה הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנֶּהֱרָגִין, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְֹרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יִחוּד עַל יְדֵי נַפְשׁוֹתֵיהֶם הָעוֹלוֹת לְמַעְלָה, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכִין אֶל הַיִּחוּד הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן בָּא הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם:

וְכֵן עַל יְדֵי אֲבֵדַת הַשֵּׁם, הַיְנוּ הַמְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְאֵינוֹ מְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל וְהַכֹּל מְדַבְּרִים מִמֶּנּוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם, כִּי אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלָל, וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּזֶה, רַק שֶׁאִבֵּד אֶת הַמְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ אֲבֵדַת הַשֵּׁם שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְפֻרְסָם, אַף עַל פִּי כֵן אִבֵּד אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָדָם אוֹבֵד דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאִבֵּד אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְפֻרְסָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בָּעוֹלָם, אֲבָל יֵ”שׁ אֶ”חָד שֶׁ”עוֹשֶׂה ז”את בִּרְצוֹנוֹ וּבְדַעְתּוֹ, שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ הַמְפֻרְסָם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ כַּנַּ”ל, וּמֵחֲמַת זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם כְּלָל כִּי אַדְּרַבָּא הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי הַכֹּל דּוֹבְרִים עָלָיו, וּבוֹדִים עָלָיו כְּזָבִים שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ מִזֶּה וְעוֹשֶֹה זֶה בְּכַוָּנָה, כִּי הוּא בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ”ל, וְגַם יֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מִזֶּה כַּנַּ”ל, וְהוּא מַצִּיל אֶת יִשְֹרָאֵל בָּזֶה מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לָבוֹא עֲלֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל הַיִּחוּד כַּנַּ”ל, וְעַל יְדֵי מְסִירַת שְׁמוֹ שֶׁהוּא נַפְשׁוֹ כַּנַּ”ל, הוּא מַצִּיל אוֹתָם כַּנַּ”ל.” (ל”מ ר”ס)

רבינו אומר “יש אחד שעושה זאת ברצונו ובדעתו”. מי זה האחד? יש רמז יֵ”שׁ אֶ”חָד שֶׁ”עוֹשֶׂה ז”את ראשי תיבות י”א”ש”ז = 318 אליעזר. מי זה האחד? אליעזר, “וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹקֵי אָבִי בְּעֶזְרִי”.

כשהגיע למצב שהיה ברור לכולם שהרב שליט”א מקבל על עצמו את הביזיונות והרדיפות באהבה ואדרבה כמה שיותר רדפו ובזו אותו אז ככה אנשים התקרבו אליו שלא היו משתייכים בכלל לברסלב כמו שאמרו בקו המידע, אז הרב השכיר שירותיהם של יועצי תקשורת יקרים, והלך על מסע הסברה. אז כולם ראו הנה הרב לא רוצה את הביזיונות, אי אפשר לטעון אחרת, הרי הרב בעצמו משלם ליועצי תקשורת להגן על עצמו. אז ע”י זה הפוך! הצדיק פעל שהביזיונות ימשיכו ביתר כוח ועוז כי הרבה חושבים שהרב לא רוצה את הביזיונות ואדרבא הביזיונות רק גוברות והרב קיים “אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלַי מַחֲלקֶת תָּמִיד, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם וּבְכָל רֶגַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא”.

בכל ה45 שנה שהישיבה של הרב קיימת, הרב כל הזמן אמר, “יהיה פה רוח סערה שיישאר 5 תלמידים בסוף, כמו שהיה אצל ר’ נתן”. כשהרב פתח את הישיבה הרב אמר לרבנית תליט”א “בתנאי שיישארו רק 5 תלמידים במו תלמידי רבי עקיבא”. אך הישיבה רק גדל וגדל ועשרות משפחות, מאות, אלפים, רבבות, עד למאה אלף אנשים ברחבי העולם שמקבלים חיזוק ממורנו הרב שליט”א. והישיבה קבלה תמיכה מכל רבני וגדולי הדור, שעד שהיה כמעט בלתי אפשרי שמשהו יעצור אותו, אך הרב המשיך להגיד “יישארו רק חמישה בסוף” צחקו. רק כאלה שהסבירו את הרב בכל מיני הסברים. אך כשהרב קיבל על עצמו את הביזיונות לפני 3 וחצי שנה וגלה מארץ הקודש, אחד מתלמידי הרב הוותיקים והצדיקים כתב מכתב חיזוק לאחד הבחורים ובתוך המכתב הזכיר את דברי מוהרנ”ת בליקוטי הלכות ביו”ד א דף נ”ו וזה קצת לשונו “וְאַף עַל פִּי שֶׁעָלָיו מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵעַל כָּל הַצַּדִּיקִים וּמְחַפָּה וּבוֹדָה עָלָיו שְׁקָרִים שֶׁלֹּא עָלוּ עַל לִבּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה דּוֹרוֹת שֶׁדַּיְקָא עַל הַצַּדִּיק הַחַד בְּדָרָא, הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר אָמְרוּ עָלָיו שְׁקָרִים וּכְזָבִים וַעֲלִילוֹת שֶׁלֹּא עָלוּ עַל דַּעְתּוֹ. וְהָרִאשׁוֹן הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מִין, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁאָמְרוּ, בִּשְׁבִיל הַמִּין הַזֶּה בָּא הָרָעָב. וְכֵן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְכָל אֶחָד קִנֵּא לְאִשְׁתּוֹ מִמֹּשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכֵן יִרְמִיָּהוּ חֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים דַּוְקָא, יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת אָמְרוּ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה… וכו'”

אז כתב אותו תלמיד בזה הלשון “הנה הסרט חוזר על עצמו בכל דור כמש”כ מוהרנ”ת ‘וְכֵן יִרְמִיָּהוּ חֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים דַּוְקָא, יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת אָמְרוּ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה’. כמש”כ בפרקי דר’ אליעזר (פרק ל”ג) על אליהו הנביא, וכמש”כ בסיפו”מ (מעשה מרב ובן יחיד) על רביה”ק, וכן בימי התלאות, וכן עוד הרבה.

והמשיך במכתב “והאמת, כל עוד שלא אמרו כזאת על הרב הרי שכביכול היה חסר משהו להשלים את תמונת גדולתו, הרי אם הוא באמת מגדולי יחידי הדורות, אז למה לא אומרים עליו כזאת כמו על הצדיקים האחרים שהזכיר מוהרנ”ת? איפה “ידידנו” הסט”א, האם הוא נרדם בשמירה? והנה ב”ה גם “הקושיא” הזאת נפתרה!

  

“אני ממש מבקש ממך לכתוב, שלא הוספתי מילה מיותרת בסיפורי. כיון שהסיפור הזה נשמע הזוי אני מאריך, אך מדייק מאוד בפרטים. אני לא איש שמתרגש מכל שטות”.

“שמי יצחק ריצ’רד ואני אברך ליטאי שגדל וצמח בישיבות ובעולם הליטאי. יש לי חבר שהתקרב לברסלב, וביקש ממני באחד הימים שאעשה איתו סדר על ליקוטי מוהר”ן. הסכמתי, אך לא משום שהספר עניין אותי, אלא בבחינה של ‘דע מה שתשיב לאפיקורוס’. הכוונה, שאם יגיע איזה ברסלבר ויכנס איתי בדברים, אדע מה לענות לו. יש לי ב”ה בקיאות טובה בהרבה מספרי המוסר וכן בתניא, ועתה נפלה לידי אפשרות להשלים גם את החור הזה”.

“באחד הימים שאני יושב ולומד איתו, פנה אליי אחד הלומדים בבית המדרש והציע לי שאבוא איתם לאומן לר”ה. לפני שהוא מסדר לי את הכרטיס שאלתי את אשתי שענתה שמבחינתה וודאי שאני לא נוסע, אלא שאעשה מה שאני רואה לנכון. הלכתי לסדר דרכון לנסיעה וגיליתי שאני בכלל לא ישראלי, אמנם נולדתי בישראל, אך נחשב אזרח צרפת. אחרי סיפור בכלל לא פשוט ובעזרת חבר טוב הצלחתי להוציא דרכון חירום מהקונסוליה הצרפתית”.

“ב”ה הגעתי לאומן, לציונו הקדוש של רבי נחמן, נתתי פרוטה לצדקה ואמרתי תיקון הכללי. מרגע זה הרגשתי שהכול היה שווה, שאני יהודי”.

ציונו הקדוש של רבי נחמן באומן
ציונו הקדוש של רבי נחמן באומן

“בליל שבת שהיה לפני ר”ה נכנסתי לקלויז, ו”בחכמתי” הגדולה הצלחתי לראות את הרע שבכל אחד. התפללתי לה’ יתברך שיציל אותי מהרע שבי, אח”כ הלכתי לציון והתפללתי שיזכה אותי לראות את הטוב שבכל אחד. היה לי קשה עם זה, משום שבעברי הייתי גם תלמיד חכם ובעל בטחון ולדוגמא, אם ראש הישיבה שלנו היה חסר הייתי מחליף אותו. ועם זאת הייתי גם חברמן שאנשים אוהבים אותו. פתאום, אני מגיע לציון של רבנו ומראים לי שאני לא יכול להמשיך ולשרוף ככה את העולם. לא ידעתי מה לעשות, עד שהלכתי לאיזו פינה ונתתי שאגה אדירה שהשם יושיע אותי”.

“לפני התשליך הרגשתי שאני לא ברסלבר. כולם באחדות, ואני כזה חכם עצום שמצליח לראות רק את הרע שבכל אחד. אמרתי לעצמי, ‘אתה ממש מסריח, אתה פשוט לא יכול להמשיך כך'”.

התשליך באומן ברוב עם הדרת מלך
התשליך באומן ברוב עם הדרת מלך

“אני יורד לתשליך ובדרך ניגש אלי ילד קטן ששואל אותי אם אני יכול ללוות אותו. תוך כדי הליכה הוא שואל אם אני ברסלבר. לא יודע, אני בדיוק מתלבט בשאלה הזו. מה אתה אומר? לא! אז מה אני צריך לעשות בשביל להיות ברסלבר? קודם, אתה לא יכול להיות ברסלבר בסוד, הוא זורק לעברי. הרגשתי מעין התרוממות, פתאום מגיע ילד ואומר לי את הרגשות ליבי”.

“בר”ה השתדלתי להתחזק באמונה ובטחון, לזרוק את השכל וללכת בדרך שהשם מוביל אותי. הדבר התבטא בין השאר בזה שבדירה לידנו נמצאו חבר’ה מאשקלון שלא הלכו להתפלל. ביררתי איתם את הסיבה לכך, הם ענו שגם בבית הם לא מתפללים, כעת הם עושים את אותו הדבר, רק ליד רבנו. המשכתי ושאלתי, במידה ואסדר פה מניין האם הם תבואו להתפלל? הם אישרו. זו הייתה ממש מסירות נפש עבורי, להימצא באומן ולא להתפלל בציון, ואכן המניין הלך וגדל. הרגשתי בתוכי שהמסירות הזו תזכה אותי בהארה מהי”ת, וכך הסתובבתי בציון וחיכיתי לאור הזה, מחפש ולא יודע מה. תוך כדי הליכה נכנסתי לקלויז וראיתי חסיד מבוגר מתפלל, ופשוט לא הצלחתי להפסיק להסתכל עליו. מעולם לא ראיתי דבר כזה, הוא היה מאיר, ממש משהו כביר. כשהסתיימה התפילה שאלתי לשמו ואמרו לי שזה הרב שמשון ממאה שערים”.

“בחזרה מאומן ישבו לידי שניים שכל הדרך סיפרו לי סיפורים על הרב אליעזר ברלנד שליט”א, נכספתי לראות אותו. לשמחתי התברר שאחד מהם בקשר עם הרב שליט”א ובנוסף גר ליד הורי בשערי חסד (אני עצמי גר בשכונת קטמון). קבענו שאבוא אליו ויחד נתקשר אל הרב שליט”א. הגעתי לבית הורי עייף מהדרך, עם זאת לא התאפקתי מלספר על החוויות שעברו עלי. לבסוף, כבדרך אגב, התחלתי לספר על סיפורי הניסים ששמעתי אודות הרב. עוד אני מדבר אבא שלי שחשש לעתידי אמר לי, זה רב מוזר, הרבה עלילות, תתרחק. אני גוזר עליך אתה לא מתקרב אל הרב הזה. עכשיו אתה מוחק את הטלפון של זה שרצה להפגיש אותך איתו. אמרתי לעצמי בטח עוד רב הזוי. מחקתי, ולא יודע מה הפסדתי”.

“באמצע החורף הייתי בתקופה של מוחין דקטנות, ופתאום דופקים לי על הדלת שני ברסלברים, נחמן ניסים ועוד אחד שאני לא זוכר את שמו.

שיעור של הרב שליט"א בישיבה
שיעור של הרב שליט”א בישיבה

אורו עיניי, משום, שאני רוצה להתבודד, רוצה להתקרב להי”ת ושום דבר לא הולך. אני שואל לרצונם והם עונים שהם באו לזכות אותי בהוראת קבע לשובו בנים. ‘הופה’, אני אומר לעצמי, בטח משוגעים יושבים אצלי בסלון. אני מספר להם בהתלהבות על הרב שמשון שראיתי באומן, ואחד מהם מספר לי שהוא זה שהחזיר אותו בתשובה. ‘הייתי חילוני גמור כשהרב שמשון פגש אותי ברחוב וישב איתי כל הלילה, קובע עובדות בשטח’. ואז הוא זרק את הפצצה – ‘אתה יודע? הרב שמשון הוא תלמיד של הרב ברלנד שליט”א’. חטפתי שוק וניסיתי לעקל את משמעות הדברים. לבסוף אמרתי לעצמי שאני לא מאמין להוריי בנושא הזה, ולא לאף אחד אחר. אני יודע שראיתי אדם מתפלל כמו שלא ראיתי בחיי, ואם הוא תלמיד של הרב ברלנד, אף אחד לא יבלבל אותי. חתמתי להם על הוראת קבע ולמעשה ברגע שהתחלתי לתת כסף לצדיק, נקשרתי עימו. הצדיק מתחיל לעבוד איתי”.

“באותה תקופה הייתי הולך לשול דחסידי ברסלב במאה שערים, ומצטרף לטנדר שנוסע משם בשתיים בלילה לשדה. כמה לילות הסתובבתי וחיפשתי בתיבות הדואר את השם של הרב שמשון. אשתי לא הבינה מה קורה איתי, הייתי יוצא לחלון בבית ומבקש מהשם שיזכה אותי למצוא אותו. בחג השבועות, לאחר שנכספה נפשי להגיע שוב לאומן, נסעתי לציון הקדוש. זכיתי לעבודת קודש ליד רבנו וזכיתי גם לפגוש את רבי שמשון. הרגשתי שאני הולך להתעלף. לא העזתי לדבר עם הרב שמשון מילה, רק הלכתי אחריו במשך שעתיים לכל מקום שהלך. אחרי מעריב של יום טוב ראיתי את הרב שמשון שוב והייתי בטוח שאין לו איפה לערוך קידוש, מה שבדיעבד התברר כטעות, הרי הוא שהה עם משפחתו באומן. אך, כשהצעתי לו לבא אלינו לקידוש הוא התבטל להצעתי ובא מיד”.

“בדרך לא יכולתי יותר להחזיק מעמד ושאלתי אותו: הרב שמשון, מה הסיפור עם הרב ברלנד? הוא נעצר ואני רואה שהוא מתעבר בחרדת קודש רגע לפני שצעק, הרב זה מסירות נפש, אין לנו השגה בגודל מעלתו וקדושתו של הרב שליט”א. הרב שמשון התחיל לדבר כאלה דיבורים נוראיים בגודל קדושתו ומעלתו של הרב שליט”א, הרגשתי שאני נדלק וחייב לראות את הרב. אחרי הקידוש לא ראיתי אותו, עד ליום בו הרב שליט”א ביקש להגיד ב’שובו בנים’ את כל התהלים. משם הלכתי לישיבת ‘חוט של חסד’, ואחד החסידים שם לקח אותי לביתו של הרב שמשון. חשבתי שהוא יהיה מופתע לראות אותי, אך מיד שראה אותי אמר, ‘אתה רואה, מי שרוצה בסוף מוצא. הוא חיזק אותי מאוד לבוא לעצרות שעושים בחצות לילה עבור הרב שליט”א, ובעניינים רבים בעבודת השם”.

“היה לי רק דרכון חירום אותו הוצאתי בשנה שעברה ושפג תוקפו בדיוק בר”ה. ניסיתי להוציא דרכון חדש, אך לא הצלחתי. שאלתי את הרב שמשון מה לעשות, והוא יעץ לי לערוך שש שעות התבודדות בכותל. עשיתי זאת וסיימתי בתפילת שחרית בעתיקה, שם התפרצתי בבכי. אמרתי להשם: ‘איפה אתה רוצה שאהיה בר”ה, בשערי חסד’?! אח”כ הלכתי לרב שמשון וכשהוא ראה אותי אמר, כל הכבוד, כאילו שהוא ידע שהתפללתי. שתהיה נסיעה טובה, נראה אותך באומן. שבוע לפני ר”ה עדיין לא הצלחתי להשיג דרכון, אך השלכתי יהבי על השם וקניתי ארבעה כרטיסים באלף דולר כל אחד, לאבי, לשני אחיי ולי. בדרך לשדה התעופה אמרתי כמה תיקונים הכלליים להצלחת הרב שליט”א ונכנסתי לביטחון בנתב”ג. הבחור שואל אותי: ‘אחי, מה אני אעשה עם הדרכון הזה’? תסתדר עם זה, זה מה שיש, אני עונה לו. אני לא יכול בשום אופן להעביר אותך, הוא הולך לשאול את הממונה עליו וחוזר אומר לי כנס. אני ממשיך לצ’ק אין ועובר גם כן, ממשיך לביקורת דרכונים וגם שם לא שמים לב. אני עולה למטוס עם דרכון בלי תוקף”.

“אוקראינה, מעבר הדרכונים, ואני נופל על הפקיד הבכיר והקשוח ביותר. הוא שולח מבט מהיר בדרכון: ‘זה לא טוב’! הוא קובע. זה מצוין, אני עונה. כל החבר’ה סביבי אומרים, כנראה שאתה הולך לעשות ר”ה בשדה תעופה, משום שהגענו בערב ר”ה. אך, חבר שלי מתערב ואומר, תראה יש לו יומיים תוקף והוא חוזר מחר. הפקיד חתם”.

“זכיתי לר”ה אצל רבנו, אך בחזרה לא נותנים לי לצאת. כולם עברו ואני נשארתי באוקרינה, בלי דולר, בלי בגדים ובלי טלפון. הפקיד קורע לי את הכרטיס מול העיניים ואומר לי ‘מיסטר גו’ (לך). מתחילים להגיע טנדרים של החוזרים מאומן ואני בלית ברירה מתחיל לעשות שנור. בנס היו איתי ארבע מנות חמות עימם שרדתי בימים הבאים, וכן מס’ טלפון של עסקן מוכר. התקשרתי אליו והוא נתן לי כתובת של הבית כנסת בקייב. הייתי בטוח שיש שם אנשים שיקבלו אותי, בדיעבד התברר שהמקום נעול, חושך ואין אף אחד. אחרי זמן מתוח פתח לי מישהו חלון אליו טיפסתי בשארית כוחותיי. הייתי מותש אחרי כמה ימים ללא שינה, עד שהקאתי שם. למחרת בצום גדליה נסעתי לקונסוליה הצרפתית, אחרי יום מתיש של סידורים חזרתי לבית הכנסת ללא אוכל, ללא בגדים וללא מקלחת. בלית ברירה לקחתי חדר במלון, אך אע”פ שעשו לי הנחה משמעותית, עדיין לא היה לי כסף לשלם. יום חמישי הגיע ואומרים לי שעדיין אין אישור מהקונסוליה הישראלית”.

“המצב קשה, אפילו שיחה של ראש התאגדות כל הקהילות היהודיות בצרפת עם הקונסול לא קידמה את העסק. משום, שלהוציא דרכון קבוע ולקבלו בקייב לוקח חודש וחצי. נפלתי ברוחי, לכן התקשרתי לרב שמשון וסיפרתי לו על הגזירה. מה פתאום, זה הכול מתנות מהשם, תגיד שלושה ארבעה תיקונים הכלליים על הרב שליט”א ותראה ניסים! הוא ענה”.

“אני אומר ארבעה תיקונים לזכות הרב אליעזר בין עטיא שליט”א ויורד לשתות קפה בלובי, פתאום הנייד שלי מצלצל. אישה שאיני מכיר פונה אליי ואומרת כי אולי היא יכולה לעזור. גדולים ניסו, עניתי לה חצי מיואש. האישה חוזרת אליי אחרי שעה ואומרת, בשעה שלוש בדיוק תהיה בקונסוליה, הדרכון שלך מוכן! קניתי כרטיס ליום ראשון וחזרתי לארץ.

“בסוכות הלכתי בעצת הרב שמשון ליארצייט של רבנו בשובו בנים. היה לי קשה, למרות זאת נשארתי עד הבוקר. לאחר מכן, בהקפות שניות קיבלתי כיסופים לקנות את ההקפה של יצחק אבינו, אך התלבטתי, לכן שאלתי בליבי את הרב שליט”א מה לעשות. באותו הרגע יצא מישהו מהמעגל, הסתכל אליי וצעק, יצחק, יצחק, למה אתה לא קונה? מסתבר שהוא פנה לחבר שלו שהיה לידי, אך באותו הרגע לא הבנתי זאת. קניתי עליה והכנסת ספר תורה, ובדיעבד התברר שהממון לישיבת הרב שליט”א פעל כפדיון ושמר אותי מכל החולקים שבאו עלי ברגע ששמעו כי התקרבתי לרב שליט”א”.

“באותו הזמן אשתי הייתה במצב ולצערנו גילו בעיה בלב של העובר. התקשרתי לרב שמשון והוא אמר לי לדבר עם נתן סלומון הגבאי בכדי שיעביר שאלה לרב שליט”א. הייתי בטוח שהרב יאמר לי לתת פידיון, אך הרב שליט”א אמר, ‘אם הוא רוצה שייתן פדיון, הוא לא חייב‘. נכנסתי למלחמה עם היצר עד שלבסוף השלכתי את השכל ונתתי סכום מכובד לפדיון. למחרת אשתי מתקשרת אליי ומבשרת לי בשורות טובות אודות העובר. מזל טוב למשפחת ריצ’רד להולדת בנם”.

מאיר גדל בבני ברק בבית חרדי ליטאי שבו לא שמעו את השם הרב אליעזר ברלנד שליט”א ובטח לא על צדיק האמת. כדאי לקרוא את סיפורו המדהים המגלה עוד טפח מרוח קודשו של הצדיק ומדרך פועלו.

“לפני שנתיים התפללתי הרבה בציון של רבי יהודה זאב ליבוביץ זצ”ל ושמתי לב שר’ נחמן מזכיר בספריו הרבה את המושג של צדיק האמת. לכן בקשתי בתפילה למצוא את הצדיק האמת ובאורח פלא, מיד שיצאתי מהציון אני שומע יהודי שמספר לחברו שהוא חזר מהרב שליט”א. אמנם, שמעתי על השם הרב אליעזר ברלנד שליט”א, אך לא ראיתי אותו אף פעם למרות שהייתי באומן. התעוררתי מדיבוריו והצעתי לאחי שנטוס לאומן דרך הולנד וכך נזכה לפגוש גם את הרב ברלנד שליט”א. הגענו לסוכן הנסיעות ושם התברר שעדיף לנו לטוס קודם להונלד ומשם להמשיך לאומן. זו הייתה ממש השגחה פרטית, משום שאם לא היינו נוסעים קודם להולנד לא היינו רואים את הרב שליט”א”.

“הגענו להולנד, הגבאי רצה להכניס אותנו, אך הוא אמר לנו שהוא לא מפריע לרב שליט”א בזמן לימודו. אנשים שעברו שם עודדו אותנו באמרם, אל תדאגו הרב שליט”א יודע שאתם פה. אנחנו מצידנו שלא הכרנו את הנושא של צדיק האמת התייחסנו לאנשים כמוזרים. אך, הקשבנו למישהו שאמר לנו להגיד שלוש תיקונים הכלליים כמפתח הפועל ישועות. אנחנו מסיימים ופתאום יוצא הגבאי ומכניס אותנו אל הקודש פנימה”.

עם הכניסה לביתו נאוה קודש כבר הרגשנו אור, אך כשראינו את הרב שליט”א הרגשנו כבר איך שהקדושה צפה. זו לא הרגשה שניתן לתאר, הייתי אל צדיקים בחיי, אך כזה דבר לא חויתי. הרב שליט”א לקח את ידי ואני התחלתי לבכות מתוך הרהורי תשובה. בעוד שהרב שליט”א ברך את אחי, לי הוא אמר לבוא אליו בשבועות. והבטיח לשדך אותי”.

“אחרי ספירת העומר עמדתי מאחורי הרב שליט”א ואמרתי – ‘הרב שידוך’. והנה הרב שליט”א אומר לאדם שהיה לידו ‘אחותך תהיה שידוך שלו’. אותו אחד ענה שהם ליטאים ולא נראה לו שזה מתאים. ‘גם הוא ליטאי אשכנזי’ המשיך הרב שליט”א ואני הופתעתי מרוח קודשו, משום שבמראה החיצוני אני נראה קצת כהה. אז עוד לא הבנתי שלצדיק האמת יש רוח הקודש והוא יודע הכל. כמובן שלא יצא מזה שידוך, אח”כ הבנתי שאלה כל מיני תיקונים שהרב שליט”א עושה ולנו אין בזה הבנה”.

“הגעתי לרב שליט”א בשבועות והזכרתי לרב שליט”א שבאתי לשידוך. הרב החזיק באותו זמן יד של מישהו שבכלל לא שומר תורה ומצוות ואמר לו, הנה אחותך תתחתן איתו. אני אומר לעצמי, וואו איפה נפלתי.., עדיין לא הבנתי שהצדיק עושה פה תיקונים. בשלב הזה היה לי קצת קשה, עדיין לא ידעתי איך מתנהלים מול מציאות כזו של צדיק האמת, הרב שליט”א שהבחין בזאת בתפילת השחרית נתן לי חיוך גדול, הסתפקתי אם החיוך בשבילי ולפתע הרב שליט”א מסמן לי באצבעו שהחיוך אליי. זה המתיק הכל”.

“הרב שליט”א אמר לי שבראש השנה אסור לי להישאר בישראל, עדיף באומן ואם לא אז להגיע אליו. וכן שבט”ו אקבל את השידוך שלי. אני בינתיים מתפלל ולדאבוני בתמוז מתפרסם שלא יודעים איפה הרב שליט”א נמצא. כולם מסביב אומרים לי לשכוח מכך ושאין סיכוי ליצור קשר עם הרב שליט”א. הנה מגיע ערב ט”ו באב, השעות עוברות ואני מחכה. חמש דקות לפני השקיעה אני בציון של הרב לייב ליבוביץ ופתאום שתי דקות אחרי מגיע הרב שלום ארוש שליט”א. מבלי לספר לו דבר, אני מבקש ממנו ברכה לזיווג. אני אברך אותך עונה הרב ארוש, אבל מתנה את זה בכך שאקרא את הספר שלו בגן השלום”.

“אני לוקח את הספר בגן השלום ולמרות שבחיים איני קורא הקדמות, הפעם התחלתי לקרא מההתחלה, וכך כתוב: ‘מכתב מהרב אליעזר ברלנד שליט”א, לא היו ימים טובים לישראל כט”ו באב.’, אני יודע בוודאות שהרב שליט”א העביר לי מסר שהוא דואג לי. בהמשך הצלחתי ליצור קשר עם הגבאים של הרב שליט”א והוזמנתי ע”י הרב לט”ו בשבט. בט”ו בשבט לאחר מניעות הזמין אותי הרב שליט”א ברביעית לפורים. יש לי חבר שהיה במהלך שידוך והרב שליט”א לקח אותו באמצע התפילה עד ליד עזרת הנשים וליד הרבנית תחי’ אמר לו, ‘ אתה רואה? השידוך הזה לא שלך, אני אביא לך את השידוך שלך’. הבנתי ששום דבר לא מיקרי ושהצדיק יודע הכל ומתקן אותי”.

“בפורים הרב שליט”א נתן לי סדר של לימוד וזו הייתה הפעם היחידה שהרב שליט”א לא אמר לי לשוב אליו. עם זאת, אני כבר לא רציתי לעזוב שם, הרגשתי מתיקות גדולה, כמו שהכל מסביב שקר ועד היום אני ממש מתגעגע לרב שליט”א. ברור לי שהשידוך יגיע, אבל קיבלתי במתנה את הקשר לרב שליט”א”.

“במוצ”ש, בערך שבוע לפני העצרת יצאנו כמה חבר’ה מבני ברק להדביק מודעות, אף אחד לא ידע מזה. פתאום מתקשר אליי חברי ינון ומקריא לי הודעה כתובה אותה קיבל מהרב שליט”א וזה תוכנה: ‘תודה רבה לך שתלית מודעות’. מאיפה לנתן הגבאי של הרב שליט”א יש את המס’ שלו, אין לנו מושג ואיך בכלל הוא יודע שהוא הדביק?! שמחתי בשבילו, אך אני מודה שקינאתי. הרי עשינו ביחד מסירות נפש גדולה ועבדנו מאוד קשה. אמרתי לעצמי, גם אני מאוד רוצה לקבל הודעה מהרב שליט”א. אחרי חמש דקות שוב שיחה מינון ששואל אותי אם יש לי עוד שם חוץ מישראל, מאיר, אני עונה. ואימא שלך רבקה? כן, אני ממשיך. אני שואל משום שקבלתי עוד עוד הודעה מהרב שליט”א שכתוב בה: ‘כמו כן תמסור תודה למאיר בן רבקה’. לי אישית אין הודעות, הלכתי לינון לראות את ההודעה”.

“הרב שליט”א הראה לי בוודאות שהוא יודע הכל, חד משמעית. אני לא מבין כלום, אבל יודע שהוא פועל הכי טוב שיש”.

תגובות ישירות אפשר לשלוח למייל knishta148@gmail.com

 

ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי יורדת אש מהשמיים, 33 יום אחרי ליל הסדר, אחרי הפסח אנחנו זוכים למורא גדול, לגילוי שכינה, להתגלות האש, כל ההרים שמסביב לציון הרשב”י מלהטים באש. שהכהן הגדול היה נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים אז אפילו המלאכים והשרפים היו בורחים, היו נשרפים, כמו כן הוא רבי שמעון בר יוחאי שהוא בחינת חסד עילאה, שהוא בחינת הכהן הגדול של כל הדורות שמהאש שלו נשרפים כל המלאכים. כי ברגע שפתח רבי שמעון בר יוחאי בדברי תורה הוא היה מוקף בלהבות אש, כל סביבותיו להטה אש, אז אם בחייו הייתה אש מלהטת סביבותיו אז על אחת כמה וכמה אחרי פטירתו שהאש מלהטת סביבותיו ביתר שאת וביתר עוז, שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.

ל”ג בעומר זה ממש יום הכיפורים, יום שנמחלים בו כל העוונות זה ממש כמו “כל נדרי”, הכל נמחל הכל נמתק, מתגלים בו החסדים הכי גדולים, החסדים הכי נפלאים, אפשר בל”ג בעומר להמשיך את כל המוחין את כל הרפואות, ואת כל הישועות לכל השנה, זה יום שאפשר לרפא בו את כל המחלות, אין רפואה בעולם שאי אפשר להמשיך ביום הזה, אפשר לרפא בו את כל הסרטנים, כולם יכולים להיפקד בבנים, כולם יכולים למצוא את השידוך שלהם, היום הזה זה יום של התרת נדרים הכל נמתק הכל נמחק כל העבירות שאדם עשה, מיליוני עבירות מיום היוולדו עד היום הזה, עבירות מכל הגלגולים הכל נמחל.

אדם נוסע למירון 3 שעות, נדחף, מתייסר שם בתוך אלפי אלפי רבבות אנשים, אז על ידי זה נמחלים כל העבירות שלו, כל פגמי הברית שלו, כל מה שהוא חטא כל החיים הכל נמחל לו, וזה שכתוב “חדי רבי שמעון” – רבי שמעון שמח שהוא רואה שנוסעים אליו מאות אלפי אנשים כל עם ישראל נוסע אליו, כל שנה נוסעים אליו יותר ויותר אנשים, ובאמת אף אחד לא יודע מה קורה כאן, אף אחד לא יכול להבין את זה, את עניין הנסיעה הזאת, אנשים לא יודעים על מה הם נוסעים, על מה הם חוגגים בל”ג בעומר, אבל “אף על גב דאיהו לא חזי מזלי חזי” – כל הארץ חוגגת עושים מדורות ולא יודעים בדיוק למה ומדוע.

ובאמת צריך לדעת שהצדיק הוא שורש לכל הנשמות, הוא האבן שתיה, הוא השורש של כולם, של כל נשמה ונשמה. כל נשמה זה ניצוץ קטן מהצדיק, הניצוץ של רשב”י נמצא בכל יהודי, הנשמה של רשב”י נמצאת בכל יהודי, זו נשמה שכוללת את כל עם ישראל, מקיפה את כל העולם, חובקת את כל העולמות וכל הספירות ולכן כולם נוסעים לציון הרשב”י להיכלל בנשמה שכוללת את כל עם ישראל.

אדם צריך לנסוע לרשב”י במסירות נפש, רשב”י קורא לנו – “תבואו אלי, תעלו לרגל 2 ,3 שעות, אתם כבר אצלי!” כל השפע שבעולם כל ברכה שבעולם, תפילה, תורה, קדושה, כל מה שאדם צריך הכול הוא יכול לקבל רק תבואו, תיסעו, אתם צריכים קודם כל לנסוע! הצדיק הוא חי וקיים. אתה בכלל לא נוסע לבן אדם! אז תיסע בחרדת קודש! נוסעים ברכב, באוטובוס שעתיים שלוש, תיסע בחרדת קודש עם ספרים עם תפילה עם התבודדות, לא צוחקים לא מתבדחים לא עושים שטויות, תיסע לשם שמים להיטהר להתקדש, ואז רשב”י יוכל להמשיך לך אין סוף ישועות, אין סוף קדושה וטהרה, הוא יכול לתת לך נשמה חדשה שום דבר לא מוגבל אצלו, אין אצלו שום הגבלות הוא יכול לתת לך הכול, כל מה שאתה חושב, כל מה שאתה רוצה הוא ייתן לך, רק תיסע בחרדת קודש ברצינות.

אומר ה”בית אהרון” – שהדרגה הכי גבוהה ביותר בכל הפסוקים שבספר תהילים זה “צמאה לך נפשי כמהה לך בשרי” שאפילו הגוף, הבשר נהפך לנשמה, אפילו הבשר כבר לא מרגיש שום גשמיות, שום תאוות, הוא נשרף מרוב אהבת ה’, ואת הדרגה הזאת “כמהה לך בשרי” אפשר לקבל על ידי רשב”י על ידי האש של רשב”י שהאש מלהטת סביבותיו יום ולילה, כי רשב”י זה אותיות ב,ש,ר,י – אדם בא לרשב”י ברצינות, רוקד את כל הריקודים אז הוא זוכה שכל הבשר שלו, כל הגשמיות שלו נשרפת והוא מגיע לדרגה הגבוהה ביותר “כמהה לך בשרי”.

כל מי שיזכה בל”ג בעומר, כל מי שיסע ברצינות לרשב”י, כל מי שיבכה בל”ג בעומר, כל מי שירקוד באמת בל”ג בעומר, לא יעמוד חולם, טיפש בצד, ירקוד באמת ויאמין שרשב”י חי וקיים, לא יסע מלחץ חברתי, לא יסע כי השני נוסע אלא כי הוא מאמין כי רשב”י חי וקים ויתפלל בהתלהבות, ירקוד בהתלהבות, ולא יעמוד בצד בשעת הריקודים כמו שאומר הרמב”ם שכל מי שרואה שרוקדים והוא עומד בצד אז הוא הדיוט גמור ואפיקורס גמור שלא מאמין בכוחות הצדיקים, לא מאמין בכוחות הריקודים, לא מאמין שהצדיקים יכולים להתעבר בו, כי רשב”י צריך בהילולא לרדת עוד למטה ולהתעבר בכל אלה שמגיעים אליו ועל ידי זה לבטל את כל הגזירות. אז מי שיסע לרבי שמעון באמת וישים את הראש בספר, בתהילים, בגמרות, בספרי הקודש ויחזיק ראש ויחזיק לב ויתגעגע באמת לרשב”י יזכה שרשב”י יתעבר בו באמת, ועל ידי זה יזכה לכל הישועות ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה במהירה בימנו אמן.

שובו בנים אינטרנשיונל עובדים להביא לציבור את הסיפורים הכי חמים הקשורים להגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א. אחרי השיחה הנדירה של הפלישה ללבנון הגיע לידנו חומר חם ולוהט שלא נשמע לפני זה בשום מקום. ואנחנו מאוד רוצים שגם לכם יהיה חלק בכך, לכן שובו בנים אינטרנשיונל פותחים במבצע:
מי יגלה מהו החומר החדש שהולך לרדת לעולם בזמן הקרוב???

בין הפותרים יוגרל הספר ‘מפיצים בשער הנון‘ – את הפתרונות ניתן לשלוח למייל knishta148@gmail.com

רמז – הסרטון של רונן דבש עם הסיפור של הבריחה מהודו

עדות מצמררת – לאחר תפילות ומאמצים מרובים הגיעה לידנו בס”ד הקלטה נדירה של הפלישה ללבנון. אמנם, דובר רבות באותה נסיעה מיתולוגית, אך ככל הידוע לנו עדיין לא התפרסמה הקלטה מקורית של אחד מחבורת הנוסעים שמספר עליה מכלי ראשון. הסיפור הוא ייחודי ומדהים בעוצמתו ומסופר ע”י הרב ברוך שרביט בעצמו. הרב ברוך, מתלמידיו הראשונים של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א ומי שהיה בעצמו  הנהג של הפלישה ללבנון – סיפור הנסיעה הלא נתפס.

קולו של הרב ברוך נשמע מהוסס בתחילת השיחה. למי שמכיר אותו מבין שמדובר פה בצדיק הבורח מאור הזרקורים ומהבזקי המצלמות. עבודתו היא תמה, פנימית ומאופיינת ברצון לעשות נחת רוח לבוראו, ללא כל הפוילע-שטיק מסביב שהתרגלנו אליו בעולמנו המוחצן. אמנם, הרב ברוך עוסק רבות מקירוב רחוקים ובהעברת הדרך הקדושה שספג ממורינו הגה”צ הרב ברלנד שליט”א, עם זאת עבודתו היא אחרת, שקטה ומאוד מאוד ייחודית – בפשטות, אל תתנו לרב ברוך לדבר מול קהל גדול. אך, לאחר תחינות ובקשות רבות הוא לבסוף נענה והסכים לחזור אל אותם ימים.

“חודש אב, השנה היא תשמ”ו (אוגוסט 1986 למניינם) ויהוד’לה כץ, אח של אבי, אחד מהחברים בישיבה, נעלם בלבנון, בעקבות קרב ‘סולטן יעקב’ הזכור לשמצה”. אחרי הקדמה קצרה, הרב ברוך מתחיל בסיפור. “ליבו של מורינו הרב ברלנד שליט”א נשבר, חצי שנה שהוא מנסה לנחם את המשפחה וכלום – מיאנה להינחם. לאחר שגם הרב שליט”א וגם הבבא סאלי אמרו שכץ חי, קם הרב ברלנד שליט”א ואמר – הוא חי ואנחנו ניסע להביא אותו”.

“עשרה תלמידים נבחרו למסע ההצלה הלא שיגרתי, בינם הרב זבולון דחבש,  הרב משה רווח, הרב רבי עזיזיאן, הרב דוד כהן, אנוכי והבן שלי שהיה אז רק בן 13 בלבד. הרב שליט”א קבע מועד לנסיעה כשהמטרה המוגדרת היא פלישה אל תככי סוריה וחילוץ החייל השבוי יהודה כץ. הרב שליט”א הציג זאת כדבר פשוט, אך אנחנו תהינו אך יתכן בכלל לעשות דבר כזה? הייתה זאת תקופה של ניגון…, היו ניסיונות ומי שצלח אותם זכה לקבל אור נפלא בנשמה”.

“דרך יוסף כץ, אביו של יהודה קיבלנו אשרת כניסה לקריאת תהלים, בניגוד לנו לרב שליט”א לא היו שום חששות ושאלות בנוגע לאיך שנעבור. בטנדר הפיג’ו הישן שלי יצאנו והגענו לראש פינה בצפון ועם ליווי צבאי עברנו את הגבול. הדבר היה פלא מכיוון שהיה זה שבוע לאחר המלחמה ומסביב עדיין בלגן גדול. נס נוסף היה שהצלחנו להעביר את ילדי בגבול”.

“במחנה צבאי בתוך לבנון התעכבנו עקב החששות ממוקשים ואמל”ח המפוזר מסביב כעדות למלחמה שרק הסתיימה. כוחות הצבא ניסו למנוע מבעדינו להמשיך, אך הרב שליט”א בהשגתו הנפלאה, חיפש כל העת מקום למעבר. לאחר שהוא הבין שהדרך היחידה למעבר היא הדרך הראשית בה עוברים הלבנונים ואשר הייתה חסומה בהחלט לישראליים. ואז באופן ניסי סובבו משמיים שכל הרכבים שסביבנו לא יכלו להמשיך הלאה, כך שלא עיכבו אותנו. אי אפשר להעביר בדיבור את עוצמת הנסיעה יחד עם הרב שליט”א במקום כזה”.

“נכנסנו לתדלק את הרכב וניגשו אלינו לבנונים שנדהמו לראות ישראלים, לא חיילים, לידם. חיבקו אותנו ושאלו על החיים בישראל. בהחלטת הרב שליט”א שמנו פעמנו אל העיר צור, אל הציון של זבולון בן יעקב. הגענו לצור ולדאבוננו לא מצאנו את הציון הקדוש למרות כל המאמצים. הרב שליט”א שראה שאנו לא מוצאים יצא מהרכב ונכנס לתוך אחד המסגדים. לפתע הוא יוצא ואנו משתהים לראות אותו מחבק ומלווה שני ערבים המסבירים לו איך להגיע לזבולון. הרב שליט”א נסע איתם לבד במרצדס כשאנחנו ברכבי אחריהם. התפללנו מנחה והשתטחנו על הציון הקדוש, אך תוקף ההתרחשות גרמה לחלק מהחברים לפחד עד כדי חולי והקאות. הייתה הרגשה כללית של מסירות נפש, ידענו שבסוריה אין חכמות, מהכלא שלהם יוצאים משוגע או מת. אך, הרב הכריז – ‘אף מחבל לא יקבע לרבינו מה לעשות'”.

“הרגשתי שהפחד של החברים מעורר דינים, ואכן הרב שליט”א החליט להחזיר את המפחדים לישראל ולחזור עם הנותרים לסוריה. בעיר טבריה, בציונו של התנא רבי מאיר, הרב שליט”א החליט להמשיך את המסע המצמרר לבד. ‘לא צריך אף אחד, אני אסדר את העסק לבד’, הטיח הרב שליט”א לעברנו. אך כמה חברים שהבינו את טעותם רצו לעברו וביקשו בתחנונים להמשיך יחד את מסע החילוץ. לבסוף העלה הרב שליט”א את בני יחד עם אחד מהחברים חזרה לירושלים”.

“האמת שגם אני פחדתי, אך כשטבלנו בכינרת נכנסה לי מחשבה של התעלות לראש ופתאום הבנתי שהעולם הזה אינו התכלית, עד שקיבלתי ממש שמחה להיכנס חזרה ללבנון. בגבול, רקדנו שלוש שעות בהמתנה לאישור כניסה למחנה הצבאי, שם העברנו לילה קשה צפופים בתוך הרכב. בשלוש בלילה ראינו את הרב שליט”א מתפלל עטור בטלית ותפילין בתוך צריף בית הכנסת, הולך הלוך ושוב. המתנו שם עד שעות הצהריים כשמשך כל הזמן הרב שליט”א הולך ושב בתפילה, לפתע הוא פנה אלינו ואמר – ‘עולים לרכב וממשיכים לסוריה’, שמחנו, קפצנו ואכן עברנו את המחסום פנימה, למרות שאני בלי דרכון”.

“אנחנו נוסעים ומולנו מחסום של פלנגות לבנוניות חמושות, עברנו אותם. אח”כ שוב מחסום, הרב שליט”א אמר לי לא לעצור לביקורת. הלבנוני ניגש לדבר אליי, אך נתתי גז והמשכתי. כך בהמשך המחסומים כשהרב שליט”א מצווה לעצור רק במחסומים של ישראל. בדרך ראינו בסיס של האו”ם והחלטנו לנסות לעבור את הגבול שם. החייל מבקש ממני דרכון, היססתי משום שזכרתי כי מקודם לא מצאתי אותו, אך שוב נס – אני מכניס את היד לכיס ומוצא אותו. התרוממנו מעל כל חוקיות, ישראלים עם דרכון ישראלי ורכב עם לוחית צהובה נכנסים לתוך לבנון . מהלך מעל הטבע”.

“בדרך עצרנו לטבול במעיין כשמסביבנו החלו להישמע יריות. המשכנו לנסוע כשלאט המבטים אלינו הופכים להיות יותר ויותר עוינים. היה לנו נקר בגלגל וכל כמה קילומטרים הרדיאטור מתחמם, אך לרב שליט”א זה לא הפריע והוא אומר לנו – ‘נביא את יהודה ונמשיך לאומן‘. לכל אורך הנסיעה הרב שליט”א לא מש מהספר ליקוטי הלכות, אף כעת כשהגענו ממש ליד המחסום הסורי. אצלנו חלחל הפחד שוב עד שהגיע לשיא תוקפו, גם הפגזים שנורו מסביבנו תרמו למתח הנורא. אנו מגיעים לגבול הסורי ופתאום שני חיילים צעירים צורחים לעברנו – עצור. לי יש פקודה מהרב שליט”א, לכן אני לוחץ יותר על הגז, אך הרב שליט”א מסמן לי לעצור. אנחנו יושבים במחסום ואוכלים עם החיילים ענבים כשחמישים מטר מולנו המחסום הסורי. הצטערנו שעם כל המסירות נפש שעברנו לא נכנסנו לבסוף עד סוריה. אי אפשר להעביר במילים את אש הקודש שהייתה לנו, אולי הייתה זאת בחינה של עקדת יצחק. אמנם היינו בתוך שטח סורי כשעברנו את המחסום הראשון, אך פה נעצרנו בציווי הרב שליט”א”.

מי יודע מה ראה הרב?!

“אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם (כה,לח): “ובכל אדם ואדם בעצמו יש בחינת אנפין נהירין”, בכל יהודי יש נשמה עם אור גדול ויכול להשיג את האנפין נהירין. “שהם בחינת קדושת ישראל עם קדוש, הרחוקים בשרשם מכל המידות והתאוות”, לעם ישראל בעצם אין שייכות לתאוות ומידות הרעות מפני קדושת שורש נשמותיהם. ואם אדם מרגיש שהוא מלא מידות רעות, אל יחשוב שהוא נולד כך ח”ו, כי נשמתו אין לה שייכות כלל למידות הרעות.

אמנם בעם ישראל יש “אחיזת העכו”ם” – זה החיצוניים שנאחזים בהם. זה לא שייך אליהם, אבל זה נדבק בגלל החטאים שלהם, של אבותיהם, והם מתגברים מפני שאין לומדים את התורה לעומקה. “שהם בחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת התאוות ומידות רעות, שכולם הם מבחינת העכו”ם, שהם אנפין חשוכין, כמו שכתוב: ‘ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם’ (תהלים קו, לה); היינו שמעורב במידות רעות שבו, שנמשכין מן הגויים כנ”ל. וכשאדם עובר עבירה ח”ו, אז העבירה והעוון נחקק על עצמותיו, כמו שכתוב: ‘ותהי עוונותם על עצמותם’ (יחזקאל לב, כז), ואי אפשר לו לצאת מזה כי אם ע”י התורה, שהיא בחינת אנפין נהירין“.

“אז אם אדם רוצה לכפר על העבירות שלו, זה רק ע”י לימוד תורה בעיון. שזה נחשב כמו תענית וכך יצאו העוונות מהעצמות ויתכפרו. “שהיא ההפך מכל התאוות והמידות, שהם בחינת אנפין חשוכין, שמשם נמשכין כל העבירות, ח”ו”, רגע אחד שאדם נמצא באנפין חשוכין – כבר מתגברים עליו התאוות והמידות רעות, “כי צריך האדם להתייגע בתורה ולהמית עצמו עליה”, לא מספיק שלומדים תורה, אם אדם אינו מסכים ומוכן להתייגע על התורה, ולהמית עצמו על התורה, זה לא נקרא לימוד תורה, אם אדם לא לומד תורה מתוך יגיעה, אלא מתוך רפיון – אומרת הגמרא בברכות (סג.) הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה (משלי כד, י), כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה, והצרות הם המידות הרעות שמתגברות, “כמו שאמרו רז”ל על פסוק: ‘זאת התורה אדם כי ימות באהל’ – אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו עצמיותו”, להמית עצמו על לימוד התורה, להמית את העצמיות, היינו את הרצונות העצמיים המדומים, שבאמת אינם שייכים לקדושת נשמת היהודי, וזה ע”י לימוד תורה בעיון, בחשק ובשמחה. ואם לאו נשארים עם כל המידות הרעות, והתאוות הרעות, ואנפין חשוכין. “שהם בחינת המידות הרעות והתאוות הרעות, שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כנ”ל”.

“כי צריך להתייגע בהתורה, עד שיזכה להבין אותה”, להתייגע ולהמית עצמו על התורה, כשחם, כשקר, כשרעבים, כשצמאים, כשעייפים, ללמוד תורה במסירות נפש, וכך יוצאים העוונות החקוקים על העצמות. “דהיינו שיצא מבחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת חשכות והסתרת הידיעה, לבחינת אנפין נהירין שהם בחינת ידיעת והשגת התורה כנ”ל, ואז נקרא אדם”. רק אז הוא נקרא אדם, ואם לאו אינו נקרא אדם. וכיצד יידע אם נקרא אדם – כשרואה שהוא לא כועס, אלא תמיד שמח, ואוהב כל אחד, שומר את העיניים וכו’, זה נקרא אדם. ואם לאו, הוא לא נקרא אדם”.

“רביה”ק מסביר: כיצד זוכים להיות יהודי, רק ע”י לימוד התורה בעיון ובכח, ביגיעות עצומות, להמית עצמו על התורה, אזי נקרא אדם. “בחינת: ‘זאת התורה אדם’; היינו ע”י התורה נקרא אדם, בחינת: אתם קרויים אדם, ואין העכו”ם קרויים אדם; כי עיקר שם אדם זוכין ע”י התורה” – שהיא בכח, בעיון, בעמקות, ביגיעות עצומות – “שהיא בחינת אנפין נהירין, שהיא ההיפך מכל המידות והתאוות הרעות, שעל שם זה נקראים אדם, בחינת: זאת התורה אדם. אבל העכו”ם, הרחוקים מחכמות התורה, מאנפין נהירין, כי הם בחינת אנפין חשוכין, כי הם משוקעים בכל המידות רעות ותאוות רעות, על כן אין קרויים אדם וכנ”ל”, והיות והעכו”ם שקועים בכל המידות והתאוות הרעות, אף על פי שרוצים לקבל את התורה כי יודעים שהיא אמת, אבל כ”כ התגשמו במעשיהם עד שאין הם נקראים אדם, ואינם רוצים לצאת מגשמיותם, הם מוכנים לקבל את התורה אבל בלי חכמת התורה, היינו לעיין בתורה, כי הם מפחדים לעזוב את מידותיהם ותאוותיהם הרעות. לכן הם לא יכולים לקבלה. ועם ישראל שקיבלו את התורה, גם הם היו שקועים במ”ט שערי טומאה במצרים, אבל בביטולם אל הצדיק, אל משה, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף ובמדבר, בהגיעם אל הר סיני, זכו שהתבטלה מהם הזוהמה לגמרי. והכל ע”י הרצון שלהם לקבל את התורה וללמוד אותה בעיון ולהבין את חכמת התורה, כפי שמבאר רביה”ק בהמשך”.

“כי עיקר בחינת אדם הוא בחינת השכל האמיתי שזוכין להשיג” – להשיג את השכל האמיתי שבסוגיא – “דהיינו חכמות התורה הקדושה. כי יש ג’ שכליות: דהיינו שכל פשוט, שהוא בחינת חכמה, בחינת: כלם בחכמה עשית. וכשלומד ומבין, זה נקרא בינה, ואח”כ, כשיודע התורה, זה נקרא דעת, כידוע”, חכמה – זה הלימוד הפשוט, בינה – זה הלימוד בהבנה, ודעת – זה הזכרון. “וג’ שכליות אלו הם בחינת ידים לתורה: בחינת יד הגדולה ויד החזקה ויד הרמה, שבהם מתקבלת התורה”. כשעם ישראל יצאו ממצרים הם קיבלו על עצמם את היד הגדולה, היד החזקה והיד הרמה, שהם שלש ידיים לתורה, שהם שלשה שכלי התורה, חכמה בינה דעת, היינו ללמוד את התורה בעיון, להבין ולדעת את חכמת התורה. ורק על ידם התקבלה התורה. “ואלו הג’ שכליים הם בחינת ג’ פעמים י”ק” – בחינת כי בי”ה ה’ צור עולמים – “כי י”ק הם חכמה ובינה, שהם תרין רעין דלא מתפרשין, שהם כלולים בכל אחד מהג’ שכליות הנ”ל. וג’ פעמים י”ק הוא גימטריא אדם”, היינו כשיש שלש פעמים י”ק, אז נקרא אדם. “נמצא שעיקר שם אדם הוא בחינת השכל האמיתי”, שלומד תורה מתוך יגיעה אדירה, וממית את עצמו, להבין את הסוגיא לעומקה. “דהיינו חכמות התורה, שהוא בחינת אנפין נהירין, בחינת הרחקת ושבירת כל התאוות ומידות רעות כנ”ל”, ואז יראה האדם שהוא יוצא מהתאוות ומהמידות הרעות, “וזהו: ‘בקרב עלי מרעים’ – זה בחינת תרין “רעין” דלא מתפרשין, שהם בחינת י”ק, שהוא חכמת התורה, בחינת אדם. צריך ‘לאכול את בשרי'” – לאכול את הגוף, להמית את הגוף – “היינו לאכול ולהמית העצמיות שלי”, העצמיות זה הגאוה של האדם”.

“רביה”ק מבאר בתורה ע”ב, שאי אפשר לבטל את הגאוה ולזכות לענוה ושפלות, שממנה עיקר החיות והתחייה לעתיד לבוא, אלא ע”י שרואה עצמו עם הצדיק. ולזה זוכה רק מי שעוסק תמיד להגדיל את מוחו ודעתו. וזה רק ע”י לימוד בעיון, ועל ידי זה זוכה למח מהיר וחריף, כמו שכתוב “חזית איש מהיר במלאכתו” (משלי כב, כט), וכפי שהאדם מעיין, מעמיק, מחדש ומחבר את הסוגיות ואת הסתירות בין רש”י ותוס’ ושאר ראשונים ומפרשים, להבין את השיטות, לחבר אותם ולהבין את הפשט בסוגיה לפי שיטתם, כך מקבל האדם עוד שפלות וענוה מפני שרואה שאינו מבין את הסוגיה היטב, וממשיך ומתעמק בלימוד, וממית עצמו בלימוד התורה. והלימוד צריך להיות עד שאדם מרגיש שהוא כאילו מת. ורק ע”י עמל תורה כזה נקנית התורה, ומקבל האדם סיעתא דשמיא, ומאיר לו המח והדעת, ומקבל פנים מאירות, ככתוב “חכמת אדם תאיר פניו”.

“כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כנ”ל” – קניין התורה הוא רק מתוך מסירות נפש בלימוד התורה, ומסביר מוהרנ”ת (ליקו”ה יו”ד, הל’ הכשר כלים ד, כד) את המובא בגמרא (שבת פט.), בשעה שירד משה מלפני הקב”ה, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ. אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו וכו’. הלך אצל ים, ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום. אמר לו: אין בי, שנאמר “תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה” (איוב כח, יד-כב). חזר ואמר לפני הקב”ה: רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקב”ה, היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקב”ה תורה? אמר לו הקב”ה למשה: משה בדאי אתה. אמר לפניו: רבונו של עולם, חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר “זכרו תורת משה עבדי”, עכ”ל”.

“ולכאורה צריך להבין את דברי משה רבנו, וכי לא קיבל את התורה?! אלא, מכאן רואים גודל ענוותנותו, שלאחר ארבעים יום וארבעים לילה בהם למד את התורה, עדיין הרגיש שכלל לא למד, והיא ממש תמימה”.

“וביאור העניין הוא שמשה רבנו ידע, שהשטן רוצה לקטרג על מסירת התורה, ולכן ענה לו, שעדיין כלל לא מסר התורה לעם ישראל, אלא הרי כמונחת בים, ורק מי שמוכן להשקיע יגיעות עצומות ולמסור נפשו לירד לתוך עמקי הים, הוא יזכה לקבלת התורה. כי התורה ארוכה מני ים, ואם כן אין מקום לקטרוג השטן, כי אין ישראל ראויים לתורה, אלא מי שיגע בה משיגה, כמו שכתוב “אבדון ומות אמרו באזננו שמענו שמעה, ומפרש רש”י שם: “אבדון ומוות אמרו” – המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו: “באזנינו שמענו שמעה”, שהיגע בה מתקיימת בו. שהרי אין הכוונה שירד לתוך הים והתהום כפשוטו, רק העיקר הוא הרצון והחשק, שמוכן מצד עצמו לסבול מסירות נפש בלימוד תורה, אפילו לירד לתוך הים והתהום ממש, אבל תיכף כשהוא מרוצה לכך ברצון חזק ואמיתי, מיד עוזר לו ה’ יתברך לקבלה כראוי. “ואזי ממילא: ‘צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו'” – כי מקור הצרים והאויבים שזה היצר הרע, שמתלבשים באדם מפני שאין לומדים תורה בעיון, “כי כל הצרים והאויבים, שנאחזין באנפין חשוכין, נכשלים ונופלים, כי נתבטלים בחינת האנפין חשוכין, וזוכה לאנפין נהירין, שהוא חכמות התורה, שהוא בחינת י”ק, בחינת תרין רעין דלא מתפרשין, שעל שם זה דווקא נקראין ישראל אדם כנ”ל, ואז כל הצרים והאויבים שנאחזין באנפין חשוכין, בתאוות ומידות רעות, נכשלים ונופלים, כי זכה לאנפין נהירין כנ”ל“.

“יש לי ארבעה בנים, שלשה מתוכם בעלי תשובה. דרך אחד מילדי הגענו לנתן סלומון הגבאי של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א, שקישר אותנו עם הרב שליט”א”. פותחת הגב’ נורית מבת-ים בסיפור ההצלה שהתרחש במשפחתה.

“ימים אחדים לפני חג הפסח הקדוש האחיין שלי בן השנה וחמישה חודשים איבד הכרה וכתוצאה מכך שהה חמישה ימים בטיפול נמרץ”. הרופאים לא הצליחו להבין מה קרה עימו, אך מצבו היה נורא ורק הלך והתדרדר. ביום שישי, ערב החג התקשרתי לנתן הגבאי שהבטיח לי שהגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א יתפלל והוא בטוח שיהיו תוצאות טובות. אני זוכר שזה היה ביום שישי שדיברנו לאחרונה”. מתערב נתן בשיחה. “זה היה הזמן האחרון לפני החג בו יכולתי עוד להתקשר לרב שליט”א ולעדכן אותו במצב הילד”.

“במשך כל החג הילד היה בבית החולים מחובר למכונות בטיפול נמרץ, אך בזמן הזה לא יכולנו ליצור קשר טלפוני עם נתן.  מליל שבת מצבו של הילד החמיר והדרדר עד כדי קריסת מערכות. דאגנו מאוד, אך לשמחתנו הרבה מכאן החלה השתפרות קבועה במצבו, עד שממש הורידו לו את המכשירים ומכונות ההנשמה, תודה לאל. ביום חמישי, ערב החג השני, הורידו את הילד למחלקת ילדים. ישתבח שמו, היום, יום ראשון לאחר החג,  שיחררו את הילד לביתו. אנחנו מודים לה”י ולכל האנשים שהתפללו עבורנו. תודה רבה למורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א.

נציין נקודה מעניינת, כאשר נתן הגבאי מדבר עם הגב’ נורית הוא מנסה להיזכר עימה באיזה סיפור בדיוק מדובר. כל מי שמכיר את הגבאי הזה יודע עד כמה הוא משתדל ומסור בשליחותו, אם כך, למה הוא צריך בכלל זמן בכדי להיזכר?! בשיחה שניהלנו עימו אמר לנו נתן שוודאי שכל סיפור שמגיע דרכו אל הרב ברלנד שליט”א הוא עולם ומלואו, אך  לשמחתו הוא שומע על ניסים וישועות באופן יום יומי. “אני רואה בעיניים איך שליח השם פועל ישועות עבור רבים וטובים”.