תגים פוסטים מתויגים עם "שידור חי"

שידור חי

תיעוד מהילולת רבי נתן מברסלב באולמי תמיר בירושלים בראשות הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א

ליל עשרה בטבת תשע”ז

תמונת 360
[sphere 6183]

(ניתן לסובב את המצלמה באמצעות לחיצה על כפתור העכבר השמאלי וגרירה לכיוון הרצוי. באמצעות הגלגלת של העכבר או כפתורי ה+ ו- ניתן להתקרב ולהתרחק. במכשירים ניידים או במשקפי מציאות מדומה ניתן לסובב לכל הכיוונים כאילו אתם עומדים ממש בתוך האולם)

תמונות וסרטונים באדיבות יששכר ברג 0548461565

הילולת רבי נתן מברסלב זיע”א
ב”ה יום שני אור ל-י’ טבת בשעה 18:00 הרב אליעזר ברלנד שליט”א מסר שיעור בשידור חי לכבוד הילולת מוהרנ”ת מברסלב תלמידו של רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע”א.
ניתן היה לצפות בשידור כאן באתר
תעקבו אחרינו לעוד שידורים חיים

אנא תרמו בעין יפה לקופת השידורים חיים לחצו כאן

תמלול השיעור

יארצייט ר’ נתן תשע”ו

(לא מוגה)

 

אם אדם רוצה להיות מקורב לרבנו הוא חייב ללמוד את הירושלמי.

כי הצדיק הוא לא ידע שהוא צדיק ישי לא ידע שהוא צדיק הוא חשב שהוא מואבי.

כי כל המחלוקת בין האחים היה בשיטת הרמב”ם שהוא פוסק בהלכות נחלות ד’ — שאפילו שאדם הכי צדיק בעולם כמו יעקב אבינו עד שהוא לא יראה תעודת שחרור, מי אלה, יעקב שואל אותו מי אלה לך אז הביא לו שטר קידושין שטר כתובה אז יעקב לא האמין ליוסף אפילו שיוסף היה הכי צדיק בדור יוסף הצדיק הוא לא האמין לו תביא שטר שחרור תביא שטר קידושין שטר כתובה אותו הדבר האחים אמרו אי אפשר להאמין אפילו ליעקב כי חזקת שפחה לא מתבטלת על ידי חזקת כשרות אפילו שיהיה האדם הכי צדיק בעולם כמו יעקב אבינו תתן אמת ליעקב אז כל המחלוקות בין האחים ליוסף זה היה ביסודות של יסודות עולם של הרמב”ם והרי”ף ורב נטורנאי גאון בדף ה’ עמוד א’ ביבמות.

אם נלך לפי רב נטורנאי גאון אז יוסף היה צודק כי איך נדע מי היה צודק יוסף או האחים יוסף, כי כל אחים היו צדיקי יסוד עולם יוסף מלאך מטט’ יוסף מלאך מטט’ ולכן האחים מכרו אותו כי למה הוא אמר לברוא את העולם יוסף הצדיק זה מלאך מטט’ ויוסף אמר להם שאסור להסתכל אפילו שאין שום הרהור אסור להסתכל כי אתה רואה שדות והיא רואה שדים והם מתחברים ועושים אנדרלמוסיה אינתיפאדה.

כי יוסף אמר שאבא נשא את בלהה ושפחה עם קידושין עם שטר קידושין עם שטר כתובה והאחים אמרו שעד שלא יראו להם שטר קידושין ושטר כתובה אז יש לבלהה וזלפה חזקת שפחה ונפתלי, דן ונפתלי גד ואשר אפשר למכור אותם ולכן הם חשבו שיוסף בא למנוע את המכירה אז לכן הם מכרו אותו מסביר הכלי יקר ושאר המפרשים למה מכרו אותו לעבד כי הוא חשד בהם שהם רוצים למכור את דן ונפתלי גד ואשר לעבדים וגד הוא — בני השפחות לכן הוא נמצא הוא נמצא בדרום ראובן שמעון גד כי ראובן ושמעון הם מעולם האצילות הם הרבה יותר גבוהים מיהודה ולכן הוא קילל אותם כמו שהקללות בכי תבוא זה ברכות, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך, יעלם מכל המחלה אז שה’ יעלים את כל המחלות אז שהצדיק מקלל זה הברכות הכי גדולות, כיון שראובן ושמעון היו בעולם האצילות אז הם קיבלו רק קללות רק קללות ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עוז פחד כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה ראובן קוטף דודאים דודאים זה לא רקפות זה לא כלניות זה כל אחד יכול לקטוף זה משהו נדיר נדיר נדיר שלא נמצא בכלל אומר הזהר זה היה הכרובים כי אם זה דבר רגיל אז רחל רחל יכולה לשלוח מישהו לקטוף לה גם כן כמה דודאים אלא זה היה דבר שרק ראובן כיון שהוא היה בעולם האצילות הוא היה הבכור יתר שאת יתר עוז ראוי לכהונה ראוי למלכות הכל היה צריך לצאת מראובן אז פחז כמים כי אסור שאדם יעשה תנועה אחת בלי שעה התבודדות אם הוא היה עושה שעה התבודדות הוא לא היה נכשל אפילו שזה היה לשם שמים כי אדם לא יודע מה זה מצווה ומה זה עבירה רק הצדיק האמת, את אשר החמרת הקלתי אשר הקלת החמרתי.

כי מביא האור החיים הקדוש לבן התנה עם יעקב  שהוא לא משחרר אותם את בלהה וזלפה כי כך היה הדרך כמו עדה וצילה לשם בנים ונותנים אשה שנייה לשם שפחות שהבנים ישמשו את בני הגבירה אז הוא נתן את בלהה וזלפה כי כולם היו בנות לבן אבל זה בא מהשפחה וזה מהגבירה דן ונפתלי מהשפחה ראובן שמעון ולוי יהודה יששכר וזבולון מהגבירה והם נועדו לשמש את בני הגבירה והוא עשה איתו חוזה, תנאי, שהוא לא ישחרר אותם לעולם אבל ברגע שהם מחליטות להתגייר להיות יהודיות אז התנאי מתבטל מאליו אבל האחים אמרו שהיות והסבא היות והסבא לבן הוא עשה תנאי שלא משחררים אותם אז יש פה חזקת שפחה עד שנראה שטר שחרור.

והוא נער את בני בלהה ובני זלפה נשי אביו מה זה נשי אביו הוא אמר להם בלהה וזלפה הם נשים הם גבירות הם אימהות יש 6 אימהות הם נמנות על האימהות לכן הוא קרא להם נשי אביו.

מביא המהר”ל מפראג שהאחים היה להם דין של בני נח ויוסף חשב שיש להם דין בני ישראל כי רק אברהם ויצחק הקפידו אפילו על עירוב תבשילין עירובי תחומין אבל האחים היו פטורים ויוסף שהוא נכלל באבות שהוא יוסף הצדיק שהוא משכמו ומעלה ויכר אותם והם לא הכירוהו אומר היכל הברכה רל”ו אלפים פרסאות הוא היה מעל האחים והם לא הכירוהו זה רל”ו — זה רל”ו יוסף נכלל בשכינה ולכן מובא במדרש פליאה שהאחים שאלו איך נעבור את ים סוף איך הים יבקע אז האחים ראו ברוח הקודש שרק על ידי ארונו של יוסף הוא יבקע אז הם אמרו אין שום ברירה אם אנחנו רוצים לצאת ממצרים ועבדום ועינו אותם 400 שנה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם 400 שנה אז אחרי 400 שנה מלידת יצחק אבל איך יצאו מי ימשיך ענני כבוד כיון שהגיעו לירדן אמר להם משה הסיפור נגמר רבותי הסיפור נגמר אתם חושבים שיהיה לכם ענני כבוד כלום לא יהיה לכם שום דבר לא יהיה לכם אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הגויים האלה תדעו לכם תלכו רק עם אמונה פשוטה עד עכשיו היה לכם ענני כבוד מן מהשמים עכשיו תחרשו ותזרעו את השדות, בארה של מרים, עכשיו תחצבו בארות נגמרו כל הסיפורים האלה עכשיו אמונה פשוטה למטר השמים, תרימו את העיניים לשמים שיהיה לכם גשם תרימו עיניים לשמים שיגדל לכם זרע אפילו ענני כבוד לא יהיה לכם אני זוכר שהייתי אז הייתי בהלם קיבלתי שיתוק לא יכולתי לעבור את הירדן מה נעשה בלי ענני כבוד איך נעבור איך נילחם איך נילחם בהם מה אומרת הגמרא בסוטה דף ל”ו עמוד א’ שברגע שעברו את הירדן התחילו לעוף באוויר אני הטיפש לא הבנתי את זה נשארתי בשכל שלי בסוף סחבו אותי באיזה אלונקה לא זוכר התפוצץ לי וריד ברגל לא זוכר מה שהיה בדיוק לא יכולתי לעבור את הירדן מרוב פחד אבל אומרת הגמרא בסוטה ל”ו עמוד א’ עכשיו למדו דף היומי אף אחד לא יודע שזה כתוב בסוטה בכלל לומדים ולא מבינים מה שלומדים בל”ו אומרת הגמרא עמוד א’ 60 מיל נסעו באותו יום הירושלמי אומר 120 מיל מהגלגל לשכם זה 120 מיל ועפו באוויר אני הטיפש שאלתי מה נעשה בלי ענני כבוד שאלתי את משה בז’ אדר לפני הפטירה, משה איך אתה עוזב אותנו משה אפילו לא ענה לי מבט אחד לא הסתכל בי, מה נעשה בלי ענני כבוד היה לי קושיות על הצדיק בלי סוף קושיות אז מה נעשה בלי מן מה נעשה בלי בארה של מרים מיליארדים קושיות היה לי על משה רבנו בסוף סחבו אותי עם אלונקה העבירו אותי את הירדן עם אלונקה מרוב פחד מה אני יכול לעשות אני פחדן מהיום שנולדתי, בלי ענני כבוד אפשר לעבור? אפשר לנצח את כל שבעת הכנענים? איך זה אפשרי? היה לי מיליארדים קושיות על משה אבל בכל זאת סחבו אותי עם אלונקה פתאום אני רואה שכולם עפים באוויר אני הייתי עדיין באלונקה התפוצץ לי וריד ברגל מרוב פחד הייתי משותק בכל האיברים פתאום עפים באוויר לא כמוכם פרימטיבים טסים באווירונים, עפים באוויר כפשוטו 60 מיל הירושלמי אומר 120 מיל מכפיל את זה כתוב ששאול רץ 180 מיל ביום אחד 180 מיל מהמערכה בארץ פלשתים משדה המערכה עד שילה 60 מיל הוא שמע שנשבה הלוחות, הלוחות ביד גולית באלפית שנייה הוא הגיע בחזרה לשדה המערכה עוד 60 מיל והתנפל על גולית הוציא ממנו את הלוחות ועם הלוחות ששוקלות איזה טון כמה טונות אבן סנפיר עם הלוחות הם רץ ביד עם הלוחות עוד 60 מיל מרתון, 42 ק”מ כולם מיליון אמבולנסים כל האנשים כבר גוססים פה מדברים על 180 ק”מ 180 מיל איך הוא עשה את זה אבל ברגע שהוא קינא בדוד סר כוחו מעליו אדם מקנא בצדיק, דוד זה הצדיק האמת אפילו ששאול משכמו ומעלה בבוקר יאכל עד ולערב יחלק טרף בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד זה שאול המלך אבל אתה מקנא בדוד בצדיק האמת אתה לא יכול לסבול שיש צדיק כזה שנלחם עם גולית ברגע שקינאת בצדיק ולא שמעת בקול שמואל לחכות עוד שנייה הצדיק הגיע ב12 בצהריים ב11:59 שלושים שניות הוא מקריב את העולה דואג אמר לו מספיק כולם עזבו אותך נשארת אחרון בשדה המערכה עוד 30 שניות — ושמואל מגיע הסכלת עשה 30 שניות איבדת מלכות עולם כי עתה כונן ה’ את ממלכתך מלכות עולם ממלכת עולם שאול היה צריך להיות מלך עולם הוא ובניו בכל הדורות דוד זה הצדיק האמת הוא בכלל לא צריך להתגלות אף אחד לא צריך לדעת ממנו הוא יכול להיות בחדרי חדרים במערה תחת האדמה לנגן עם הכינור עם הכינור שלו הוא יכול להביא את הישועות עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים איך עומדות היו רגלינו בקרבות במלחמות עם הפלשתים עמונים מואבים פתאום עמון ומואב מגיעים אמרנו לכולם ללמוד דברי הימים ב’ פרק כ’ חייב לקרוא את זה 7 פעמים מגיעים עמון מגיעים מואב מיליונים של חיילים וביהודה אין קשת מגן ורומח אם יראה בארבעים אלף בישראל אין מגן אין רומח כתוב בשמואל א’ פרק י”ג שאפילו סכין מטבח לא היה רק סכינים מעץ הפלשתים לא הרשו להחזיק שום סכין שום כלי מתכת את המחרשות היו צריכים לחדד ללטש בארץ הפלשתים מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל שיצאו דבורה ויעל למלחמה לא היה מגן לא היה רומח גם לא היה ענני כבוד כשהיה משה עוד היה ענני כבוד פה אפילו עניי כבוד לא היו לא רומח לא מגן גם לא היה מי שיגיד שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון גם זה לא היה ולכן שירת דבורה יותר גדולה משירת הים אומר הזהר — עמוד ב’ ששירת דבורה ותפילת חנה יותר גדולים משירת הים כי בשירת הים עוד היה להם ענני כבוד בט”ו התחילו ענני כבוד את הים עברו בכ”א ופה לא היה כלום מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל אומר בעל הטורים אם יש יהודי אחד שומר שבת בארבעים אלף הוא יכול להגן על כל הארבעים אלף אם יש בית כנסת אחד באיזה קיבוץ ויש שם מניין אפילו בשבת הבית כנסת מגן על כל הקיבוץ שלא יפלו שם טילים לא יהיה שם דקירות אז אחד בארבעים אלף יכול להגן על יכול להגן על כל הארבעים אלף אפילו שהם לא שומרי שבת והוא שומר שבת כי בכוחו כולם ישמרו שבת אם יש שומר שבת אחד בארבעים אלף אמיתי שהוא עושה עונג מהשבת השבת לא בית סוהר בשבילו הוא מרגיש עונג והוא לא מחכה שהשבת תלך הוא מחכה להאריך אותה אז הוא יכול להאיר בכל הארבעים אלף שכולם יעשו תשובה אמר ר’ עקיבא אם אני הייתי בסנהדרין לא היו הורגים אדם מעולם ר’ אלעזר בן עזריה אומר אחד לשבע שנים ר’ טרפון אומר אחד ל70 שנה רבנן אחד ל70 שנה ר’ טרפון ור’ עקיבא אומרים אם אנחנו היינו בסנהדרין היא לא הייתה הורגת אדם מעולם — אז איך יהיה אימה ופחד איך יהיה למען ישמעו ויראו הרי אתה שופך דמים בישראל אבל אם ר’ עקיבא היה יושב  בסנהדרין אם הצדיק יושב בסנהדרין כל הרוצחים עושים תשובה אין רוצח שלא עושה תשובה רוצח יהודי גם צריך להגיד שלא עשני גוי הוא חייב בכל ברכות השחר אפילו שהוא רצח אלף אנשים הוא חייב לעשות תשובה מנשה רצח כל יום אלף אנשים לא פעם אחת אלף אנשים כל יום 22 שנה זה היה לחם חוקו דבר רגיל ככה מובא בסנהדרין ק”ט עמוד ב’ ק”ג עמוד ב’ כל יום אלף אנשים נעשה חשבון 22 שנה 365 כפול 20 זה 7300 ועוד 730 זה 8030 כפול אלף אנשים ליום זה 8 מיליון 30 אלף יותר מהיטלר ימח שמו והוא עושה תשובה כי יהודי עושה תמיד תשובה יהודי, ר’ עקיבא אומר אם אנחנו היינו בסנהדרין כל מי שמגיע לסנהדרין ורואה את הצדיק מיד עושה תשובה מי שקורא ליקוטי הלכות מיד עושה תשובה מי שמגיע לציון מיד עושה תשובה כי זה הרב והתלמיד שעליהם מסתכלים מבריאת העולם זה הרב והתלמיד שמחכים להם 5700 שנה מחכים לרב והתלמיד כי ב5760 — ארבעים סאה שזה 5760 – אז מתחיל האור של משיח האור של תחיית המתים כמו שמובא בהיכל הברכה שב– יהיה תחיית המתים מה זה תחיית המתים שכולם עושים תשובה שקוראים ליקוטי  הלכות של ר’ נתן כולם עושים תשובה כשר’ עקיבא בסנהדרין כולם עושים תשובה לא צריך לא צריך להעניש רק מענישים שמא הוא יהרוג עוד אבל אם הוא רואה את ר’ עקיבא הוא כבר לא ירצח יותר אפילו שהוא עובד עבודה זרה אז הוא יעשה תשובה הוא יפסיק לעבוד עבודה זרה כמו מנשה וזה היה הכוונה של נחשון בן עמינדב לכן לא כתוב נשיא בנחשון בן עמינדב לא כתוב נשיא הוא היחידי שלא כתוב נשיא קראנו פרשת הנשיאים אף אחד לא שם לב לזה הוא היחידי כי הענווה של נחשון בן עמינדב שה’ ידע שאם יהיה כתוב נשיא אז הוא יתעלף הוא ימות ה’ ידע שאי אפשר לכתוב את המילה נשיא בתורה כי הוא ימות אם יהיה כתוב נשיא הוא יאמר זה שקר אני לא נשיא אני רק עבד, עבד של עם ישראל ר’ נתן היה עבד של כל עם ישראל מה שר’ נתן עבר הסגרות השפלות בתי סוהר שום בן תמותה לא עבר בעולם כך אמר ר’ שבתאי יודלביץ’ שהוא קורא כל פעם את הסיפורים על ר’ נתן דבר כזה לא היה אפילו דוד המלך לא עבר מה שעבר ר’ נתן לא היה דבר כזה משה חינקיס אומר האדם הזה לא יכנס לברסלב אני לא אתן בשום אופן לא עד שאני בחיים הוא לא יכנס כל זה תראו בשיח שרפי קודש חלק ו’ הוא הלך למושל אמר למושל תשמע האדם הזה לא נכנס לכאן בשום אופן לא באותו רגע הוא גווע באותו רגע עלתה נשמתו לגהינום לגן עדן אני לא יודע בדיוק מה הרב’ה אמר שהוא יתקן אותו הרב’ה הבטיח שהוא יתקן אותו איך שלא יהיה המושל — אדם צונח לו במשרד במשרד המפואר עם הכורסאות המפוארות על השטיח האדום המפואר צונח לו על השטיח כולו שותת דם, דם ניגר מגרונו עוד מעט יעלילו עליו עלילת דם הוציאו מעלי לך תוציא אותו אין עגלות בחוץ אין כרכרות אז לא היה מכוניות גם לא אווירונים איך נטיס אותו לאן לא מעניין אותי עכשיו תוציאו אותו על העגלה הראשונה שתמצאו מצאו עגלה כולה רפש זבל ריחות ניחוח ריחות נעימים כמו יוסף הצדיק להבדיל ומיד שמו אותו על העגלה הביאו אותו הביתה כבר הוא היה מת כמו שהוא אמר משה חינקיס היה נביא נביא אמיתי הוא אמר ר’ נתן לא יכנס לעיר שאני בחיים שלי וככה בדיוק היה מי שהוא נביא אז הוא נביא עד הסוף זה היה משה חינקיס וכמו משה חינקיס היו עוד רבים כמוהו שכל פינה שר’ נתן הלך הם הלשינו עליו שהוא מכשף שהוא משיח כי החוק בכל אומות העולם עד לפני 50 שנה מי שאומר שהוא משיח מיד תולים אותו ככה היה בארץ ישראל עם אותו האיש ברגע שהוא אמר שהוא משיח אפילו שהוא לא אמר ממש – משיח – הוא שתק הוא אמר אתה אומר מיד תלו אותו כי כל מי שאומר שהוא משיח בסוף הוא יעשה מרד נגד הסולטן כמו שבתאי צבי ימח שמו שאמר שהוא משיח אז הגיע — הכהן אמר אם ככה תשימו אותו באש נראה כמו ר’ זירא נשים אותו באש ר’ זירא יהודי אמיתי נשים אותו באש מה זה לשים באש כל יהודי שני אתה שם אותו באש יצאה אוניה מגלות ירושלים הגיעו לאיזה ארץ באפריקה כנראה יצא שם ההגמון אמר מי אתם דרכונים ויזות כולם ויזות שחורות כמובן אז מה יהיה היום מי שיש לו ויזה שחורה שמים אותו בבית סוהר אז מה יהיה אתכם מה אתם דעא”ש אלקעידה מי אתם רואים זקנים ארוכים כמו אלקעידה מי אתם אנחנו יהודים יהודים מה הראיה אנחנו נימולים, גם אלקעידה נימולים גם דעא”ש נימולים מה זה יעזור אם אתם נימולים יודע מה אמר ההגמון יש לי רעיון, רעיון מקורי מקורי מקורי מקורי אני פעם קראתי תנ”ך כך אומר להם ההגמון קראתי על חנניה מישאל ועזריה אתם יודעים מה אם אתם יהודים אמיתיים ארי גזענים טהורים בוא נשים אחד באש נראה אם הוא ישרף סימן שאתם לא יהודים אתם אלקעידה אם הוא לא ישרף סימן שאתם יהודים נפל עליהם אימתה ופחד ריבונו של עולם איזה ניסיונות ברחנו מגלות ירושלים ברחנו מהרומאים מהפח אל הפחת זה רוצה לשים אותנו עכשיו בתוך האש מה יהיה אמרו תן לנו 30 יום טוב קחו 30 יום אבל אם הוא ישרף תדעו שאני אדע שאתם לא יהודים יהודי לא נשרף תשים אותו בתוך האש הוא לא ישרף אין דבר כזה שיהודי נשרף אחרי 30 יום סיפרו את החלומות ביום האחרון אומר אחד חלמתי שני “כי” שלוש “לא” הם אומרים שני כי זה — כי לעולם חסדו כי בשם קדשו בטחנו שני “כי” יש לי טוב שני כי מצוין הוא היה עם הארץ הוא רק היה יודע להגיד תהילים כל היום מיד אמרו אתה תיכנס לתוך האש כי שני “כי” ושלוש “לא” זה כי תעבור במים איתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכווה ולהבה לא תבער בך ואז הגיעו שלושה זקנים זה היה או אברהם יצחק ויעקב או שזה היה חנניה מישאל ועזריה ואמרו את כל והוא רחום וזה והוא רחום שאנחנו אומרים כל יום שני וחמישי והברטנורא אומר שמנהג ירושלים היה להגיד את זה כל יום ככה היה לפני 200 שנה היה מנהג ירושלים להגיד את זה כל יום, אז יהודי יכול להיכנס לתוך האש כמו ר’ זירא כל 30 יום נכנס לתוך האש אמר רבה זה לא מספיק אומר בעל ההפלאה זה לא היה סתם כל הסיפור שם בדף ז’ עמוד ב’ זה לא סתם סיפור זה היה הכל שהיו צריכים לברר את ההלכה אמר ר’ זירא אמר שמואל כתוב בחולין ח’ עמוד א’ אמר ר’ זירא אמר שמואל השוחט בסכין מלובנת מה קודם למה חידודה לליבונה או ליבונה לחידודה פה יש רמז אדיר כי כל מי שבא לברסלב אז הוא רוקד על השולחנות קופץ בסוף הוא שותה ויסקי או וודקה למה? כי אין את החידודה הוא לא מחדד את המוח הוא בא ישר עם התלהבות עם ליבונה הרב’ה רוצה שתלמדו ירושלמי תלמדו קצות החושן תלמדו נתיבות המשפט אדם בלי ש”ס בלי לחדד את השכל הרב’ה אומר תורה ס”ב אז אין דע מה שתשיב לאפיקורס כי אדם מלא מחשבות רעות מהיום שהוא נולד והוא לא יכול לטהר אותם רק על ידי לימוד בעיון  יש תלת גלגלי חללא דמוחא וזה לא יכול, רק אם זה מתמלא בתורה ותפילה בתורה בגמרא בלימוד בעיון אדם יכול לנצח את המחשבות הלא טובות הוא יסע לציון מיליארד פעם הוא ידפוק את הראש בקיר מיליון טריליון פעם הוא לא יכול לטהר את המוח שלו רק על ידי לימוד בעיון הרב’ה אומר בתורה ק”א ק”ה ס”ב ועוד תורות אדם חושב שהוא נהיה ברסלב הוא פטור מלימוד הגמרא היום היארצייט הכי גדול כמו יום כיפור בעצם היום הזה סמך מלך בבל מה זה בעצם היום הזה שואל היערת דבש מה קרה כאן מה היום הזה מיוחד מכל הימים שדווקא ה’ בחר את היום הזה למה לא א’ שבט למה לא א’ אדר או כ’ אדר או י’ אדר למה דווקא היום הזה אלא זה היה היום שהיה הילולא כמו מתושלח היה הילולא רשב”י אנחנו עושים עד היום הילולא וז’ אדר זה עד היום הילולא היה הילולא כי נגמרו השבעה ימים של הבל לפי המדרש רבה פרשה כ”ב חלק א’ בחנוכה זאת חנוכה נרצח הבל נגמרו השבעה בעשרה בטבת ואז עשו הילולא לכבוד כל הדורות ואדם הראשון עשה פעמיים חנוכה וזה ששואל יוסף אב או אח כי זה היה בדיוק ביום רביעי ביום רביעי לא יודעים אם זה בית שמאי או בית הלל כי אז כולם מדליקים ארבע נרות ולכן הוא שואל לפי איזה שיטה אתם מדליקים אב או אח אב או אח כל זה אמר בן ששון שזה היה בדיוק יום רביעי כי בחנוכה הם מגיעים לכן בחנוכה קוראים מקץ וישכרו זה היה פורים פעם שנייה זה היה וישכרו וישכרו עמו וישכרו עמו הם שתו הם שתו כי יוסף 22 שנה לא שתה יין והם לא שתו יין אבל רואים את הצדיק רואים את הצדיק פתאום הכל הפסיק לדקור להם עד היום הכל דקר להם על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מוכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים אדם מוכר את הצדיק בשתי פרוטות חד גדיא חד גדיא בתרי זוזי בתרי זוזי פה מוכרים את הצדיק בשביל נעל שהיא שווה נעליים ששווים מאה דולר מוכרים את הצדיק אז שואל פלח הרימון וכי לא היה להם נעליים או לא היה להם איזה כבש לשחוט הרי יש להם, ויפרוץ האיש מאוד מאוד יש להם את העדים הכי גדולים בעולם מאות אלפי עיזים מאות אלפי כבשים מאות אלפי עגלים מה פתאום צריכים למכור את הצדיק בשביל שיהיה להם נעליים וראובן כבר בגיל 23 והוא הולך בלי נעליים שוב דבר לא דוקר אותו הוא פוגש מלאכים מה זה הדודאים זה היה מלאכים הקללות של ראובן זה ברכות זה הברכות הכי גדולות יותר מיהודה יותר מכולם דן שהוא המאסף לכל המחנות הוא הנחש יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור אומר הזהר בבלק קצ”ד מי זה יהי דן נחש עלי דרך ושפיפון עלי אורח נחש זה צליה צליה צליה — צליה מי זה היה צליה זה היה נושא כליו של פינחס ושפינחס רצה להוריד את בלעם אחרי שהוא עף באוויר והוא כיוון אליו סכין אז הוא התחבא מאחרי הכוכבים מאחרי איזה כוכב ואז הוא שלח את צליה ולימד אותו את השם המפורש וגילה אותו אחרי איזה כוכב הוא מתחבא והוריד אותו ואז הוא ניסה לחתוך לחתוך אותו שוב בחרב של שם הויה הוא אמר למשה תחתוך אותי בחרב של שם הויה שיהיה לי תיקון אבל משה חתך אותו בחרב שנחש חקוק עליה אז צליה הוא זה שהצליח להוריד את בלעם גילה את בלעם מאחרי איזה  כוכב הוא מסתתר והצליח להוריד אותו יהי דן נחש עלי דרך נחש מעופף שרף מעופף שפיפון עלי דרך זה יהיה צליה שיבוא עם משיח בן אפרים אומר הזהר הקדוש לומדים את הפרשה צריכים ללמוד את זה עם הזהר מי זה השפיפון זה צליה כי שמשון היה אדם הראשון בכבודו ובעצמו הוא היה צריך להיות משיח בן דוד כמו שמובא בקס”ד קס”ח יורה דעה חלק א’ אבל ברגע שהוא אמר ישרה בעיני נקרו לו את העיניים אין ישרה בעיני אפילו שאתה משיח בן דוד אפילו שאתה נשמת אדם הראשון אתה לא יכול להגיד אף פעם ישרה בעיני אתה לא יכול לעשות הישר בעינך מה שמתחשק לך מה שבא לך כל התורה היא חיובים ברגע שאנחנו מגיעים לעשרה בטבת שזה היום שהיה צריך לרדת בית מקדש של אש בעצם היום הזה בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשרה לחודש בעצם היום הזה סמך מלך בבל נבוכדנצאר היה גודל של כד נובח כמו כד כמו כד שמוציא קולות אז ככה היה נבוכדנצאר היה בסך הכל גובה של כד פרעה היה קצת יותר גבוה היה כבר גובה של אמה אבל עוג מלך הבשן שאני ראיתי את עוג מלך הבשן אני זוכר שהשתתקתי לגמרי אמרתי משה פה אתה לא תוכל אתה יכול על פרעה גודל של אמה פה אי אפשר גודל של הר הוא עקר הר תפס אותו וזרק על מחנה ישראל רצה לזרוק תמיד היה לי קושיות על משה איך נעבור את הירדן איך יהיה בלי מן איך יהיה בלי זה איך יהיה בלי זה איך נסתדר איפה נישן איפה נאכל תמיד היה לי קושיות על משה פתאום בא אומרת הגמרא בסוטה ל”ו עמוד א’ פתאום כולם עפים באוויר כל מחנה ישראל עף באוויר כל מי שלא מאמין יסתכל בל”ו עמוד א’ כולם עפים באוויר שרי יהודה רגמתם ושקפצו לים סוף שרי יהודה רגמתם רגמו אותם באבנים ר’ מאיר אומר שבנימין רק בנימין קפצו לים אבל ר’ יהודה אומר לא, הם פשוט גנבו את התור גנב בן גנבה הגנב הזה שגנב את הגביע הוא גונב את התור זה שיטת ר’ יהודה כתוב בסוטה ל”ו עמוד א’ אתם לא שמים לב אתם לומדים דף יומי אתם לא יודעים מה שאתם קוראים בכלל פשוט גנבים רחל גונבת את התרפים בנימין גונב את הגביע ועכשיו זה אחרי 210 שנה עוד פעם גונבים את התור יהודה רוצה לקפוץ ראשון אומר ר’ יהודה יהודה הוא רד עם קל הוא רוצה לקפוץ הוא רוצה לרדת מה אתם גונבים לנו את התור בנימין זה גנבים למה גונבים את התור לכן כתוב אבידן בן גדעוני הם היו שבט של מתאבדים הם ישר אמרו להם ויסעו הם לא חשבו שנייה בלי לחשוב ישר קופצים לים הצדיק אומר מילה מיד קופצים לים עד שיהודה חושבים כן לקפוץ לא לקפוץ אולי נעשה רפסודות נעשה אוניות נעשה סירות הם כבר בתוך הים הגיעו מים עד נפש לכן זה אבידן בן גדעוני הגדעונים זה המתאבדים הגדעונים זה אלה שמתאבדים 300 הולכים נגד מיליון חיילים כחול הים כחול הים הגיעו 32000 אנשים מתנדבים לא צריך אותם תעופו מכאן טוב חוזרים עשר אלף הירא ורך הלבב, נשארו 22 אומר לא אני לא רוצה מספיק לי 300 איש תוריד אותם לנחל ומי שילוק בידו מי שיקח ביד וילקק מהיד אותו תבחר ואלה שישימו את הראש במים תאוות אכילה תאוות שתייה אותם תעיף מפה נשארו 300 איש ובאלה אני אתן את התשועה ואז צליל לחם שעורים מתהפך במחנה הוא מספר את החלום אחד אומר ראיתי צליל שעורים זה היה ליל ספירת העומר יום ראשון לספירה — לעומר — אז כל המחלוקת של הרמב”ם עם ר’ נטורנאי גאון מה שהרי”ף מביא בדף ה’ עמוד א’ כי חייבים ללמוד כל דבר עם הרי”ף עם רב נטורנאי גאון עם הקצות עם הנתיבות עם תקפו כהן אם הכהן תופס מישהו אז אי אפשר להוציא מהיד שלו אומר הרשב”א אנחנו צריכים למשכן נפשנו הרי הרמב”ם פוסק הפוך מכל הסוגיא אבל באמת אומר הרשב”א מה שאומר רבה לרב המנונא זה רק בדרך איפכא מסתברא אבל ההלכה נשארת תקפו כהן עכשיו הכהן זה הצדיק מתתיהו ובניו הכהן הגדול הפח שלו חתום בחותם אנחנו עכשיו בדיוק שבעה ימים שבעה ימים מזאת חנוכה מהחותם בתוך חותם שאומר בן עזאי בפרק ג’ בשקלים אומר בן עזאי צריכים אנחנו צריכים אומר בן עזאי חמש חותמות החותם הראשון זה ליל ראש השנה שאז הרב’ה מעביר את כולם החותם השני זה יום הכיפורים שמעבירים את כל הבינוניים הושענא רבא זה החותם השלישי החותם הרביעי זה כבר — שעושים הקפות שניות עד הבוקר זה חותם, שאדם צריך לרקוד עד הבוקר ואז הוא קורע את כל הפתקים את כל גזרי הדין כי לפעמים אדם — יכול להיות, אבל הוא לא יודע שמקצרים הוא מוריד לו מה120 עוד עשר ועוד עשר ועוד עשר אפילו — אבל הוא יכול להגיע ל160 במיוחד בימנו אנו כבר הרבה מגיעים ל120 אדם יכול 70 שנה זה קלי קלות אבל אדם לא יודע שכל ראש השנה מורידים לו אם הוא לא יודע מי זה הצדיק והוא הולך למקומות אחרים אז מורידים לו כל שנה פעם עשר פעם חמש עד שהוא נפטר בגיל 80 בגיל 70 בגיל 60 והוא לא יודע למה הוא היה כזה צדיק אבל לדעת מי זה הרב והתלמיד שעליהם מסתכלים מבריאת העולם שזה אפילו האחים לא ידעו האחים שבטי קה פתאום הכל התחיל לדקור להם ראובן שמעון ולוי שאותם בכלל מקללים למה כי הברכות שלהם זה כאלה ברכות זה אדם קדמון וזה שם ע”ב כי ר’ נתן ידע את שם ע”ב הנשמה של ר’ נתן נמשכה משם ע”ב הנותן לכן כתוב פעמיים הנותן הנותן ר’ נתן זה נתן שהוא נותן לנו ולא נתן למוט רגלנו אז הנותן הנותן אמרי שפר והנותן הנותן — כי אדם חושב שהחוכמולוגיה שלו הגאונות שלו המזל שלו זה לא המזל שלך וזה לא הגאונות וזה לא הקומבינות שלך זה הכל נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר שאומר הזהר במשפטים גד גוד יגודנו גד זה הקרסול גד זה הקרסול של ימין נפתלי אילה שלוחה זה הירכיים והשוקיים נפתלי אילה שלוחה מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדי מלך יהי רצוי אחיו כי אשר שהבת שלו גלתה את הסוד הנורא כי אם חס ושלום יעקב היה שומע שיוסף חי אז מיד באותו שנייה כל האחים היו מתים כמו ר’ יוחנן ר’ יוחנן כולם מחזיקים מר’ יוחנן – של ריש לקיש פשוט הוא רצח שני אנשים אותו ר’ יוחנן שאתם כל כך מחזיקים ממנו שהוא חיבר את כל הגמרא ואת כל הירושלמי פשוט רצח שני אנשים את ריש לקיש ואת רב כהנא בכלל לא שמים לב לזה בפ”ד עמוד א’ הוא רצח את לקיש ובקי”ז עמוד א’ הוא רצח את רב כהנא את רב כהנא הוא עוד החייה אותו התפשר איתו אמר לו — כבר רצחת אותי פעם אחת נמאס לי אין לי כוח למות פעמיים תעשה לי חוזה בוא לעורך דין שאתה לא הורג אותי יותר פשוט רצח אנשים ככה סתם באמצע היום באמצע היום ר’ יוחנן אי אפשר להבין את זה בכלל רב כהנא הוא רואה איזה בן אדם — ניגש אליו בום נותן לו מכה בעורף מכה אחת של רב כהנא השכיב אותו על הארץ אומר לו רב תשמע רב כהנא זה לא ככה לא ככה עושים תיקון לבן אדם אתה רוצה להכניס אותו לגן עדן תבקש רשות — אפילו שהוא מוסר — לך תצא לשבע שנים גלות טוב הוא מגיע , ריש לקיש חוזר על ההרצאה של ר’ יוחנן מיד הוא מתרץ להם את כל הקושיות מה שלא הבינו ריש לקיש בא רץ לר’ יוחנן הוא היה נשוי לאחותו הוא אומר לו תשמע ארי עלה מבבל הוא תירץ לנו את כל הקושיות אלפית שנייה, שריש לקיש היה מקשה קושיא היה 24 תירוצים לא 24 תירוצים על 24 קושיות, על כל קושיא 24 תירוצים טוב הוא נבהל ר’ יוחנן התחיל מיד לחזור על השיעור לא ישן כל הלילה חזר עליו מאה פעמים 101 בבוקר הוא מגיע רב כהנא לא פותח את הפה אילם מה אתה למה אתה לא פותח את הפה דבר מה אתה מתבייש הוא הושיב אותו בשורה הראשונה תעוף עוד שורה אחורה שורה שנייה טוב הוא מחכה שהוא ישאל איזה שאלה הוא שותק לא עונה לא מדבר מה זה כאן תעוף עוד שורה שורה שלישית טוב אולי עכשיו הוא יפתח את הפה אולי הוא יקשה קושיא הוא אומר שיעור חצי שעה הוא לא עונה שורה רביעית תעוף לחמישית תעוף לשישית תעוף לשביעית איזה ביזיון איזה בושות אדם מקבל בושה הוא אומר כל בושה שקבלתי זה כנגד שנה 7 בושות 7 שורות 7 שנים אדם לא יודע מה זה בושה למדתי עכשיו עם הרבנית איזה שוטה המאבד מה שנותנים לו מה זה המאבד כל מה, שהוא מאבד את ה”מה” אתה מקבל ביזיונות מעיפים אותך מכל השורות מעיפים אותך מעיר לעיר כמו את ר’ נתן כמו דוד המלך הסתתר ממערה למערה ומלשינים עליו בכל מערה בכל מקום — במדבר זיף בכל מקום מסגירים אותו הוא הולך לקעילה — מסגירים אותו איך אתה שוטה לאבד את ה”מה” כולם משפילים אותך מבזים אותך מדברים עליו תקבל את זה בשמחה תרקוד על כל בזיון תרקוד תרקוד תרקוד על כל על כל השפלה ר’ נתן רוקד על כל ההשפלות שמשפילים אותו לא היה אדם בעולם שהשפילו אותו כמו ר’ נתן בתי סוהר עם רוצחים שמו אותו ה’ ירחם לא היה כזה אדם רק עבר השפלות עד היום האחרון אבל בסוף הוא נפטר בערב שבת — אחרי הטבילה — אמר כולנו ידענו שהרב’ה אמר בתורה ז’ כי סמך משה את ידיו עליו הוא התכוון אליך אמרנו שאת זה צריכים להגיד בחיים לא אחרי הפטירה בחיים, אחרי האר”י כולם קיבלו אותו היה כבר גזירות ת”ח ות”ט אחרי פטירת הבעל שם טוב כולם קיבלו אותו כבר היה גזירות — תקכ”ח אז היה גזירות אומן והכל, אבל להודות בצדיק בחיים זה מה שאומר — באומנת אומן שעשו האמונה של עשו בצדיק אין כזו אמונה בעולם הלוואי שאני אזכה לזה פעם ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד מה זה וישטום עשו את הברכה מה קרה, קיבלת את שמפניה קיבלת את צרפת את גרמניה את אוסטריה אפילו — את אטליה, הברכות של הברכות של יעקב עוד לא התקבלו בכלל הברכות שיצחק ברך את יעקב ברכה אחת עוד לא התקיימה שום דבר, מטל השמיים משמני הארץ יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים אין יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים אולי בזמן דוד ושלמה איזה תקופה קצרה הברכות של עשו מתקיימות בכיף כל העולם שלו כל הגלובוס שלו קיבלנו עישור נכסים הלוואי שנקבל עישור נכסים מ70 אומות קיבלנו ארץ שבעת הכנענים אז רק בזמן דוד ושלמה, כי מיד בא כושן רשעתיים ובאו למלחמה וסיסרא וכל רגע מישהו אחר שולט בנו אפילו בבית המקדש השני כתוב 170 שנה שלטו פה היוונים 94 הפרסים ואחרי זה מלכות הורדוס היה תחת רומאים אז מתי התקיימה הברכה של יעקב, עשו ברוך ה’ שולט על כל העולם על כל ה127 מדינות כל ה252 — אבל חוץ מזה עשו שולט על, המלכות היא רק אצל עשו לא אצלנו בכלל אז מה זה וישתום עשו למה וישתום למה אתה ככה מקנא קבלת את כל הגלובוס את כל העולם צרפת שמפניה הונגריה — זה שלך שמפניה זה שלך הכל שלך אנגליה שלך מה קרה קיבלנו שם קיבלנו מדבר קטן למטר השמים תשתה מים מה כבר קיבלנו לא קיבלנו והשקת ברגלך כגן הירק – הנילוס משקה אותם פה כלום ארץ ישראל זה מדבר 90 אחוז מדבר מה קיבלנו כבר מה זה וישתום למה וישתום ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד — למה הוא רימה אותי מה הוא רימה אותך הכל שלך כבר 3300 שנה מהברכה והכל שלך מה עשו לך מה אתה תינוק בן שנה מה מה מה אתה בוכה וכל חברון מתאספת ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד והוא צועק וצורח וכולם מתאספים כל חברון בטח יש איזה רצח בבית של יצחק רואים את עשו הרוצח הגדול שרצח את נמרוד יושב על הארץ ובוכה כמו תינוק — הלוואי שלנו יהיה אמונה ברבנו כמו שלעשו היה אמונה ביצחק אבל הניסיון זה להאמין ביעקב ביצחק להאמין הוא כבר 123 כבר עיוור גמור הוא לא רואה מה שאתה עושה להאמין באדם שרואה מה שאתה עושה שיגיד לך עשו למה אתה לא מתפלל למה אתה לא מתפלל במניין שיגיד לך עשו למה אתה פותח את העיניים למה אין לך שמירת העיניים יצחק לא מוכיח אותו יצחק לא רואה כלום להאמין בצדיק שכבר נפטר בצדיק שכבר בן 123 זה כאילו נפטר עיוור חשוב כמת תאמין אומר רש”י תאמין ביעקב זה הניסיון נכון שהוא התאום שלך נכון שהיכל הברכה אומר שהאור שלך פי אלף מהאור של יעקב אבל אתה גבורות אתה אין לך שמירת עיניים אין לך קדושה תאמין באדם קדוש איש תם יושב אוהלים ואז אתה תהיה פי אלף מיעקב אומר היכל הברכה כי אדמוני אז מסביר ר’ נתן במתנה ה’ ס”ב יש רק שני אדמוני בתורה מי שימצא עוד אדמוני יקבל מיליון דולר אין יותר אדמוני אדמוני אחד יש עשו ודוד אז חשב שיצחק שעשו זה דוד וחשב שמואל שדוד זה עשו אבל באמת מי שזוכה להיות אדמוני מי שזוכה להיות אדמוני עם יפה עיניים שאומר המדרש מה ההבדל בין דוד לעשו שזה הורג מדעת עצמו, שניהם הרגו שניהם עשו מלחמות אבל זה עושה מלחמות מדעת עצמו להנאתו הוא הורג את נמרוד להנאתו הוא לא הרג את נמרוד כדי להציל את הכבוד של אברהם וזה אברהם יודע ואברהם מת דקה לפני שהוא הורג את נמרוד אברהם לא רוצה לראות את זה אפילו שבעולם חשבו שהוא רוצה לנקום את נקמת הסבא אבל לא ככה נוקמים את נקמת הסבא נמרודים יש מיליארדים כל ערבי זה נמרוד כל דעא”ש זה נמרוד כל אלקעידה זה נמרוד כל ערבי שני זה נמרוד אלא את הנמרוד האמיתי להוציא אותו מהלב שלך את הנמרוד הזה שלא מתבטל לה’ שעכשיו זה עשרה בטבת שיכול לרדת בית מקדש של אש אם היינו זוכים בעשרה בטבת אז היינו רואים עכשיו את בית המקדש בתפארתו ואומר הזהר בר”מ שבית המקדש לא נשרף הוא עומד על תלו בית המקדש עומד על תלו ויש משחה שקוראים לזה פוך אם היינו יודעים את המשחה הזאת היינו שמים את זה בעיניים והיינו רואים את בית המקדש מוקף בלהבות אש ועכשיו עשרה בטבת זה הרגע שמתחדש האמונה בצדיק כל אחד מקבל עיבור מהצדיק ניצוץ מר’ נתן ניצוץ מר’ נחמן כל אחד יכול לקבל ביום הזה איזה ניצוץ שעם הניצוץ הזה ירד בית מקדש של אש ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן

ע"י -

מדברי הרב:

“כל אחד שמחזיק מעמד אצל רבינו בכל הנסיונות , הרבי לאט לאט הופך אותו לדבר שלא היה מבריאת העולם”

“כל נשמה זה דבר חדש לגמרי שלא היה מבריאת העולם. רק הצדיק יכול לגלות את זה, אף אחד לא יכול לגלות את האוצרות שטמונים בכל נשמה – רק הצדיק…”

שידור חי

ע"י -

השיעור יתקיים היום יום רביעי י”ז תשרי, אור ליום ד’ של סוכות, הילולה של רבי נחמן מברסלב, אושפיזין של משה רבינו.

השיעור יתחיל בסביבות השעה 21:30

ניתן לצפות במסך גדול במוסדות שובו בנים ברחבי העולם או כאן באתר.

עוד פרטים יבואו בהמשך…

 

> תיקון הכללי
>
> הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא שגילה תיקון זה. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן
>
> לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהֹוָה, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָּנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְהֹוָה, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:
>
> הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:
>
> טז
>
> (א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:
> (ב) אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
> (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:
> (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:
> (ה) יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:
> (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:
> (ז) אֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:
> (ח) שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
> (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:
> (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:
> (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
>
> לב
>
> (א) לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:
> (ב) אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה:
> (ג) כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם:
> (ד) כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה:
> (ה) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:
> (ו) עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:
> (ז) אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה:
> (ח) אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי:
> (ט) אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ:
> (י) רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:
> (יא) שִׂמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:
>
> מא
>
> (א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
> (ב) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה:
> (ג) יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר \{וְאֻשַּׁר\} בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:
> (ד) יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
> (ה) אַנִי אָמַרְתִּי יְהֹוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ:
> (ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:
> (ז) וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:
> (ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:
> (ט) דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם:
> (י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
> (יא) וְאַתָּה יְהֹוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:
> (יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:
> (יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:
> (יד) בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
>
> מב
>
> (א) לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח:
> (ב) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:
> (ג) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:
> (ד) הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
> (ה) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג:
> (ו) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:
> (ז) אֶלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר:
> (ח) תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
> (ט) יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:
> (י) אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:
> (יא) בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
> (יב) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:
>
> נט
>
> (א) לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ:
> (ב) הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי:
> (ג) הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי:
> (ד) כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהֹוָה:
> (ה) בְּלִי עָוֹן יְרֻצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה:
> (ו) וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה:
> (ז) יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:
> (ח) הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ:
> (ט) וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם:
> (י) עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי:
> (יא) אֱלֹהֵי חסדו \{חַסְדִּי\} יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי:
> (יב) אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי:
> (יג) חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ:
> (יד) כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה:
> (טו) וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:
> (טז) הֵמָּה ינועון \{יְנִיעוּן\} לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ:
> (יז) וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי:
> (יח) עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:
>
> עז
>
> (א) לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
> (ב) קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:
> (ג) בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:
> (ד) אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:
> (ה) אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:
> (ו) חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים:
> (ז) אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:
> (ח) הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:
> (ט) הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר:
> (י) הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:
> (יא) וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:
> (יב) אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:
> (יג) וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:
> (יד) אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:
> (טו) אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:
> (טז) גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:
> (יז) רָאוּךָ מַּיִם אֶלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:
> (יח) זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:
> (יט) קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:
> (כ) בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך \{וּשְׁבִילְךָ\} בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ:
> (כא) נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
>
> צ
>
> (א) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אַדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר:
> (ב) בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:
> (ג) תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם:
> (ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:
> (ה) זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף:
> (ו) בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:
> (ז) כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ:
> (ח) שַׁתָּ עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:
> (ט) כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה:
> (י) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה:
> (יא) מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ:
> (יב) לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה:
> (יג) שׁוּבָה יְהֹוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ:
> (יד) שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ:
> (טו) שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:
> (טז) יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:
> (יז) וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
>
> קה
>
> (א) הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
> (ב) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:
> (ג) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה:
> (ד) דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
> (ה) זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:
> (ו) זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:
> (ז) הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
> (ח) זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
> (ט) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
> (י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
> (יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
> (יב) בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:
> (יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:
> (יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
> (טו) אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
> (טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:
> (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:
> (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
> (יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ:
> (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
> (כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:
> (כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:
> (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:
> (כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
> (כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
> (כו) שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:
> (כז) שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
> (כח) שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דבריו \{דְּבָרוֹ\}:
> (כט) הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:
> (ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
> (לא) אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:
> (לב) נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
> (לג) וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
> (לד) אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
> (לה) וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
> (לו) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:
> (לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
> (לח) שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
> (לט) פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:
> (מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:
> (מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
> (מב) כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:
> (מג) וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:
> (מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
> (מה) בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:
>
> קלז
>
> (א) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:
> (ב) עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:
> (ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:
> (ד) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:
> (ה) אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
> (ו) תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
> (ז) זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:
> (ח) בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ:
> (ט) אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
>
> קן
>
> (א) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:
> (ב) הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:
> (ג) הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:
> (ד) הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב:
> (ה) הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:
> (ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:
>
> מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ: