היום כ"ד אלול תשפ"ג ימלאו מאה שנים להסתלקתו של הכהן הגדול מרן רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל המשנה ברורה והחפץ חיים.

תולדותיו:

רבי ישראל מאיר נולד לאביו ר' אריה זאב ולאמו הרבנית דובורושה בתאריך י"א בשבט ה'תקצ"ט, אולם יש הטוענים שנולד בשנים הסמוכות לשנת התקצ"ט. כבר מגיל צעיר ניכר כישרונו הגדול ובגיל עשר בלבד יצא לבדו ללמוד ב'פרנס קלויז' בוילנא, שם ינק את תורתו מרבו הגדול רבי חיים מוולאז'ין זיע"א. בגיל ארבע עשרה התייתם מאביו, ולאחר נישואי אמו בשנית, לבקשת אביו החורג נשא בגיל שבע עשרה את אחותו החורגת. לאחר נישואיו העתיק את מגוריו לעיר ראדין, בשנת תרכ"ט הקים את ישיבת ראדין, ועמד בראשה ואף דאג לכל מחסורה. בשנה תרס"ג נפטרה אשתו הראשונה, והוא נישא בשנית למרת מרים פריידא ביתו של הגאון הגדול ר' הלל מלאפיס זצוק"ל. בשנת התרל"ג הוציא לאור את העותק הראשון של הספר "חפץ חיים" העוסק בהלכות שמירת הלשון. שנה לאחר מכן הוציא את החלק הראשון מחיבורו הגדול 'משנה ברורה' על השולחן ערוך. רבי ישראל מאיר הוציא למעלה מעשרים ספרים המהווים כיום אבני יסוד בארון הספרים היהודי, ספרים אלו עוסקים בכל מכמני התורה הקדושה אם זה בהלכה, מוסר, אגדה, ואף עניין בית המקדש לא ירד ממשנת פרקו. מרן החפץ חיים היה ידוע בפעילותו הרבה לעם ישראל לפני השואה, ועסק רבות בהפצת היהדות ושמירתה על טהרתה למען לא יחדרו רוחות המשכילים אל המחנה, כמו כן תמך בהקמת 'בית יעקב' לבנות, ואף השתתף בועידות השונות של אגודת ישראל. ביום רביעי כ"ד אלול בשנת התרס"ג חשך עולם התורה עם הסתלקותו לשמי מרומים, אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה והוא נטמן בעיירה ראדין, בניסי ניסים במהלך השואה קברו שרד את ההפצצות של הגרמנים ובעלות הברית.

לפניכם תפילה שכתב הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א לשמירת הלשון ולזכות להיות כמו החפץ חיים:

לִזְכּוֹת לֹא לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע לְעוֹלָם וְכָל דִּבּוּרַי יִהְיוּ שְׁקוּלִים וּמְדוּדִים כְּמוֹ בְּפֶלֶס זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָךְ לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק שֶׁמְּכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹתֵינוּ

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כֹּל יָכוֹל, זַכֵּנִי לֹא לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע לְעוֹלָם, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹ "הֶחָפֵץ חַיִּים" שֶׁמִּיּוֹם עָמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ לֹא נִכְשַׁל בְּשׁוּם דִּבּוּר אִסּוּר לָשׁוֹן הָרַע, וְעַל יְדֵי זֶה זָכָה לְהִכָּלֵל בְּאָדָם קַדְמוֹן דְּאָדָם קַדְמוֹן, כִּי כָּל דִּבּוּרָיו הָיוּ שְׁקוּלִים וּמְדוּדִים בְּפֶלֶס שֶׁל זָהָב, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כִּי עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרַע שֶׁיּוֹתֵר חָמוּר מִשָּׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת הַחֲמוּרוֹת בְּיוֹתֵר, 'עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים', כִּי כְּשֶׁאָדָם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עוֹבֵר עַל "שְׁפִיכוּת דָּמִים" וְעוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה 'אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד' וְכוּלָּם בָּאִים לִשְׁמוֹעַ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִים וּמְכַבְּדִים אוֹתוֹ עַל זֶה, "וְגִלּוּי עֲרָיוֹת" שֶׁמְּגַלֶּה אֶת הַחֶרְפָּה וְהַקָּלוֹן שֶׁל הַשֵּׁנִי, זֶה כְּמוֹ גִּלּוּי עֶרְוָה שֶׁהוּא לְחֶרְפָּה וְקָלוֹן לָזֶה שֶׁמְּדַבְּרִים עָלָיו, וְכֵיוָן שֶׁהוּא בְּגַאֲוָה וּמְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע, לָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו צָרַעַת מַמְאֶרֶת בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וַעֲמוּקָה מִן הָעוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא מַעֲמִיק לִמְצוֹא חֶסְרוֹנוֹת בַּשֵּׁנִי, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיק לוֹ אֶת הַנֶּגַע, כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָבוֹא לַכֹּהֵן שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי הַכֹּהֵן הוּא לָנוּ בִּבְחִינַת צַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁמְּכַפֵּר לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, וּמַקְרִיב קָרְבָּנוֹת וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹתֵינוּ, כִּי אָנוּ מַקְרִיבִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת רוּחַ הַבְּהֵמָה שֶׁבְּתוֹכֵינוּ שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי בְּהֵמָה, וְלָכֵן יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַעֲשֵׂי שְׁחִיטָה שֶׁל קָרְבָּנוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בְּהֵמָה לֹא יְכוֹלָה לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע אַף פַּעַם, וּלְעוֹלָם תִשָּׁאֵר זַכָּה וּנְקִיָּה, כִּי לְעוֹלָם לֹא דִּבְּרָה לָשׁוֹן הָרַע וְלֹא שֶׁמֶץ מִמֶּנּוּ.