לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר אותו מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א - אתמול לאחר תפילת מעריב יום ראשון ליל ט"ז תמוז פרשת פנחס:

"עכשיו הרחיבו את האולם למטה, כל אחד חייב, גם שימי חייב להגיד תשעים אמנים, ארבע קדושות עשר קדישים, מאה ברכות כמניין צדיק. כל אחד בלי יוצא מהכלל, אין פרוטקציה, אין פריווילגיות, לא עושים הנחה לאף אחד. גם אתה צריך להגיד, וגם [-] שעכשיו הגיע גם הוא צריך להגיד כל יום תשעים אמנים, ארבע קדושות, זה קדוש קדוש עם 'ובא לציון' זה ארבע, במוצאי שבת זה חמש. ואחרי זה יש לנו עשרה קדישים ומאה אמנים. כי משה ובלעם היה להם ויכוח מאוד נוקב, ויכוח – משה טען אני בלעם, בלעם טען אני משה. ניסיתי לעשות גישור הבאתי אנשי מקצוע, משה נשאר בעמדה שלו, הוא לא ויתר – 'אני בלעם'. "ויקר אלֹקים אל בלעם" אני ויקר, לא רוצה לכתוב את הא' אני "ויקר". ובלעם טוען אני משה, "יודע דעת עליון" רישא דלא איתידע, הוא זכה לעתיק. הוא ראה עד סוף העולם. ראה איך ששמואל הורג את אגג. "אוי מי יחיה משומו אל" זה אותיות שמואל. "ותרם אגג מלכו ותנשא מלכותו" אבל היום נסראללה שולט. רואים שכל הברכות של בלעם נהפכו לקללות, חוץ מ"מה טובו אהלך יעקב משכנותך ישראל" כל הגליל חרב, כולם בורחים מהבתים. למדינת ישראל אין שום כוח לשלוט על כלום. מהצבא הכי מפואר נהיה הצבא הכי בטלן. רואים שכל חילוני זה בטלן, גדול. עכשיו הגיעו לחות'ים לתימן, בדיוק התימנים קצת במבוכה עכשיו לא יודעים מה לעשות. אבל סמוטריץ' לא רצה לחתום (על התקיפה בשבת), ולא [בן] גביר, הם אמרו זה אחיזת עינים, זה פאטה מארגנה. זה שום דבר זה סתם להרגיע אנשים. אז על כל פנים דוד היה מהחטופים, דוד המלך. הייתי בקלפן בהפגנה, לשחרר את דוד. הם רוצים על זה עשר אלף מחבלים בשבילו. ביבי התפשר על חמש אלף, ביידן הוריד את זה לשבע אלף, אבל ההפגנות ממשיכות, זה לא יעזור עד שדוד לא משתחרר, כי ישבי תפס אותו – ישבי אח של גלית. העיף אותו לגובה של מאה מטר. מאה מטר זה שתים עשרה שניות [מהקרקע]. כל 9.81 [מטר זה שניה]. כל ילד צריך לדעת לחשבן. כל בת בגיל שלוש עשרה, לומדים את זה בפיזיקה, למדנו את זה. 9.81 [מטר], זה שניה. אז מאה מטר זה שתיים עשרה שניות. 98 מטר זה בדיוק עשר שניות, נשאר לנו עוד אחד עשרה מטר זה שניה אחת. באחד עשרה שניות היה זמן לאבישי לרוץ לסנהדרין לשאול מה עושים, דוד לא נמצא. הוא ראה נץ טורף יונה, הוא ראה דם בגיגית. פעם לא היה מים באמבטיות ולא כיורים ולא מים בברזים, זה היה לוקחים גיגיות. מוציאים מים מהמקווה כמו בבית ישראל היינו שופכים מים על הראש מהמקווה. אז היה גיגית מלאה דם, אז הוא רץ מהר לסנהדרין – מה עושים? אני לא מוצא את דוד, אני רוצה לקחת את הפרידה, אמרו לו את הפרידה בסדר. אבל לאן הוא יסע? צפון, דרום, אולי הוא ברח לאפגניסטן, אולי הוא ברח לתאילנד, אולי הוא בתאילנד. היית פעם בתאילנד, אני הייתי שם שלוש שנים, הכי מעניין בעולם, אחר כך נסעתי לגוואטמלה עוד יותר מעניין. רואים את האוקיינוס השקט והאטלנטי ביחד. אז דוד היה גם בגוואטמלה, גם בתאילנד הוא היה. אז אולי הוא בתאילנד, מי יודע לאן הוא ברח. אז הפרידה יודעת את הדרך לבד, הוא אמר את השם המפורש, הוא מגיע לדוד, כל זה באחד עשרה שניות. באחד עשרה שניות הוא צריך להגיע מירושלים לעזה. אולי לחאן יונס, לא יודע איפה. אולי ברפיח, צריכים לברר את זה. ודוד עדיין בין החטופים. גם הרב'ה היה בין החטופים, האוניה נסעה - במקום לסוע ליפו הוא נסעה לרודוס. זה הרב'ה הנהיג את האוניה. כי ברודוס זה המיליארדיסטים הכי גדולים, עד היום. שם זה כל הצבעים מגיע מרודוס, יש לי את כל הדגים עם כל הצבעים. חלזונות שעושים מזה תכלת, הכל יש שם. המקום הכי עשיר בעולם זה רודוס, מי שגר שם, בכמה גרושים הוא לוקח את הערבים שיוציאו את הפנינים, את הצדפים, את הקונכיות מהים. ומוכרים את זה אחרי זה, מיליוני דולרים. ככה הם נהיו הכי עשירים. והקפיטן לא רצה לתת לרב'ה לרדת, בסוף הוא נתן לשמש לרדת, השמש הגיע לשוק, רואים יהודי מאיפה הגעת, יהודי, מאיפה נחתת מהירח? מהמאדים? לא, אני פה עם רבי נחמן. שמעתם על רבי נחמן? בטח שמענו. הוא בשבי הוא חטוף, רוצים עשר אלף מחבלים בשבילו. אין בעיה, אנחנו כבר קונים את כל האוניה. קנו את כל האוניה עם הקפיטן, עם המלאכים. רק המלאך ביקש שישאירו לו כמה ארטיקים, קרטיבים, לקנות למלאכים. המלאכים מחכים לאיזה בונוס, לאיזה טיפ. שהם כבר מחזיקים פה את הרב'ה משבת זכור מחזיקים את הרב'ה – כבר ערב פסח, שלושים יום. רוצים כמה טיפים. כמו יואב היה מחלק פחיות – בלי בכיות. כי הערבים קוראים לזה בכיות, אנחנו קוראים לזה פחיות. ואחרי זה הוא מחלק להם ארטיקים וקרטיבים, כל ילדי ירושלים. אז הוא זכה שהברכות שלו זה פי מיליארד טריליון מהברכות של משה. כי אנחנו עושים מה שרש"י אומר כל בת צריכה לדעת את הרש"י כל בת יש איי־קיו פי מיליון ממה שיש לבן. כל בת צריכה לדעת את כל הרש"י, (שופטים) כ"ד ג': "כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים". אז צריכים לדעת: כמה זה מאה כפול שתיים? מאתיים. זה השיגעון שלך, אתה לא יודע. זה אלף מיליארד טריליון שלושים אפסים. זה עושים שתיים כפול שתיים [ארבע – כפול שתיים] זה שמונה ואחרי זה שש עשרה, שלושים ושתיים, ששים וארבע, מאה עשרים שמונה, מאתיים חמישים ושש, תוך שניה הגענו לאלף עשרים וארבע. עוד שתי שניות זה מיליון, עוד שלושים שניות זה מיליארד, אחרי זה אלף מיליארד, מיליון מיליארד. אחרי זה ששים זה כבר טריליון – שישים שניות – זה שש שניות הגענו לטריליון. אחרי זה שבעים אחרי זה עוד שניה – שבע [שניות], אז מגיעים לאלף טריליון מיליארד טריליון. תשעים זה כבר מיליארד טריליון, מאה זה כבר אלף, זה אלף מיליארד טריליון. מאה עשרים זה טריליון טריליון, שלושים ושש אפסים, ואם אנחנו עושים מאה שמונים אז שלוש פעמים טריליון, טריליון כפול טריליון, חמישים וארבע אפסים, ואחרי מאה שמונים אז יש לנו מאה תשעים זה אלף טריליון, אלף כפול טריליון, ואחרי זה עשרים זה בדיוק עשרים זה נקרא מאתיים. כי הכד של רבקה זה עשרים וארבע אם היה עשר כדים, לא היה זכר מעשו, כמה שיותר מכפילים את זה. על ידי שמחלקים ארטיקים וקרטיבים ופחיות לתינוקות בשבת, אז זוכים להכפיל את הכל עד שמגיעים למאתיים, אז זה כבר מיליון טריליון טריליון טרילון, ואחרי זה במאתיים ועשר זה כבר מיליארד טריליון טריליון טירליון, מאתיים עשרים זה אלף מיליארד טריליון טריליון טריליון, ואחרי זה אנחנו מגיעים למאתיים ארבעים אנחנו מגיעים לארבע פעמים טריליון: טריליון כפול טריליון כפול טריליון כפול טריליון כפול טריליון זה כבר שבעים ושתיים אפסים מיד אחרי זה. אז זה הכד של רבקה, שרבקה יכלה להכרית את עשו לגמרי, כי רבקה הנר שלה לא כבה לעולם. פעם כל אשה הייתה נביאה, ששים ריבוא נביאים בכל דור. על הפסוק "נפת תטפנה שפתותיך כלה" – "נפת תטפנה" אומר המדרש כ"ז עמוד ב' בשיר השירים: שזה בכל דור היו ששים ריבוא נביאות. שאמרו נבואות כל מה שיקרה. כמו חנה אמרה "קשת גיבורים" חנה זה שבע מאות שנה לפני חנוכה, היא אומרת אני רואה כבר מה שיקרה בעוד שבע מאות שנה "קשת גיבורים חתים". כי כתוב בגמרא עבודה זרה ט' עמוד א': שיון שלטה מאה שמונים שנה בעולם. פרס שלושים וארבע, יון מאה שמונים זה מאתים וארבע עשרה, עוד פעמיים מאה ושלוש. מהחשמונאים עד הורדוס מאה ושלוש. מאתיים ושש ביחד זה מאתיים עשרים, בית שני. בית ראשון זה ארבע מאות ועשר. וכל זה חנה רואה. לכן אומר ר' נתן בדף ל"ט במתנה ה' סעיף ס"א שכל החנוכה זה בזכות חנה. חנה התפללה מאה שמונים שנה קודם – "קשת גיבורים חתים" על היוונים "נכשלים" זה המכבים "אזרו חיל". ואחרי זה "שבעים בלחם נשכרו" זה הבנים של המן – שבעים בנים. אחרי זה "רעבים חדלו" מרדכי ואסתר. חנה ראתה כל מה שיקרה עד סוף הדורות. וגם בלעם "יודע דעת עליון" הוא אומר לא ישאר זכר, "מחץ פאתי מואב" כי מה בלק מפחד? "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה". בלעם אמר לו שלא ישאר שום זכר ממואב, שום זכר! תדע לך ברגע שבונים בית מקדש, אז עוד ארבע מאות ארבעים שנה בונים בית מקדש. כי מבלעם עד [בניין] בית המקדש זה ארבע מאות ארבעים. לא ישאר שום זכר ממואב "ומחץ פאתי מואב". ומי תעשה את זה? הנכדה שלך (של בלק). יהיה לך נכדה סוררת ומורדת, כמו שימי, סוררת ומורדת, היא תביא את דוד לעולם והוא יכרית את כל מואב, וזה יהיה הנכדה שלך. בלק יצא מדעתו. מה הנכדה שלי היא תכלה את מואב? היא תגמור את מואב? אני לא אתן את זה! מה עושים? [אמר לו בלעם:] אתה יודע מה עושים – לוקחים חבית מאלה נחשים. קוצצים לאלף נחשים את הראשים, ממלאים חבית אלף ראשים, שמים את זה במקום המקדש. בלעם ידע בדיוק איפה יבנה בית המקדש. קודש הקודשים, גורן ארוונה היבוסי, שם תשים את החבית עם הנחשים. שיבנה בית המקדש מיד הוא יקרוס, יהיה רעידת אדמה והוא יקרוס. אבל דוד ידע את זה מרות, רות הייתה הסבתא של דוד, והיא ידעה – היא הייתה הנכדה של בלק, ועגלון – עגלון נכד של בלק. אז היא ידעה את כל הסודות של בלק. אז היא [רות] אמרה [לדוד] תדע לך יש פה חבית, אתה לא יכול לבנות בית מקדש עד שאתה מוציא את החבית הזאת. לכן כתוב, "על אדם אשליך נעלי מואב סיר רחצי" הוא הוציא את החבית זרק את כל הנחשים. בזכות זה יבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן כהרף עין אמן נצח סלה!"‏.