לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר אותו מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א - אתמול לאחר תפילת מעריב יום ראשון ליל ט' תמוז פרשת בלק:

"בת יפתח היא אמרה אבא אני לא אוותר לך על כלום, היא לא ויתרה לאבא שלה, אפילו שזה אבא שלה לא ויתרה לו, צעקה עליו – תעשה מה שאמרת, תשכיב אותי על המזבח, תקח את הסכין, הביאה לו סכין מאכלת – הסכין נטפה דם. לכן זה היה בי"ז תמוז, לכן אסור אז לשתות שום מים, כי הטיפות דם נתערבו בכל המימות שבעולם, ואז יצא בת קול אמרה – אל תשלח ידך אל הנער כמו ליצחק. ועד היום היא רק מחוללת, היא יצאה בתופים ובמחולות ועד היום היא רק מחוללת ורק שרה, וחיה לעולם כי אשה צריכה רק לשיר ולחולל יום ולילה כמו שרח בת אשר שרק שרה וחוללה. היא באה ליעקב ואמרה שאפילו שאני אמות. כי מי שהיה אומר שיוסף חי, היה מת על המקום, ולכן יוסף לא נפגש עם אבא שלו שלא ימית את האחים שלו, הוא פחד שימית את האחים אם הוא ידע מה שקרה. הוא יודע שהג'יהאד חטף אותו, הספטמבר השחור, החמאס חטף אותו. אבל שהאחים חטפו אותו זה לא העלה יעקב על דעתו מעולם. אם הוא היה יודע, לא היה נשאר זכר מכל האחים שרח אמרה אני מוכנה שישחט אותי שיקלל אותי ואז באמת היא הייתה בחרם עם אבא שלה. זה נקרא בפרשת ויחי – בפרשת וזאת הברכה. הם היו בחרם מאתיים חמישים שנה עד שבא משה וגילה את האמת. שהוא לא גילה את הסוד. אלא להפך פעם כל בת הייתה נביאה, ששים ריבוא נביאות. הבנות של יעקב היו נביאות כל הנכדות, [שרח הייתה] הנכדה של יעקב. כל בית ראשון היו נביאות, ששים ריבוא נביאות. כל בת ידעה את כל החשבונות עד סוף הדורות. כמו שרש"י אומר שצריכים לדעת לחשב את החשבונות, פרק כ"ד פסוק ג', כל בת צריכה לדעת את כל החשבונות ששתים זה ארבע, שמונה, שש עשרה, שלושים ושתיים, ששים וארבע, מאה עשרים ושמונה, מאתיים חמישים ושש, חמש מאות ושתיים עשרה, אלף עשרים וארבע. כבר הגענו לאלף עשרים וארבע אחרי עשר שניות, כל עשר שניות זה עוד אלף, זה מיליון טריליון, ששים ריבוא זה כבר טריליון, שבעים זה כבר אלף טריליון, שמונים זה כבר מיליון טריליון, תשעים זה מיליארד טריליון, עד שמגיעים למאה זה אלף מיליארד טריליון. יותר ממשה רבינו, משה רבינו אמר רק אלף פעמים יואב שהיה גנרל שר צבא אופייצר, הוא יכל לברך כל ברכה שלו זה אלף מיליארד טריליון, למה כי הוא היה מחלק פחיות לכל התינוקות בירושלים, וקרטיבים וארטיקים לכן הברכה שלו. לכן הוא כבש את ירושלים. כי בשעה שאברהם קנה את מערת המכפלה הוא נשבע לבני חת שהוא לא יכבוש את ירושלים, כולם ידעו את הנבואות של אברהם, זה התפרסם בכל העולם שאברהם עתיד לירש את הארץ עוד ארבע מאות שנה. ואז בני חת השביעו אותו שהוא לא כובש. את השבועה הזאת הם כתבו על כל החומה, כל מטר עמד פסל עם השלט שבועת אברהם, דוד אמר מי לא מפחד מהשבועה של אברהם, יואב אמר רק אני. כי יואב היה פי אלף מיליארד טריליון מאברהם בחסדים בהכנסת אורחים, הוא היה מחלק לכל הילדים פחיות וקרטיבים וכל ילד בירושלים קיבל ארטיק ופחית. בלי לבכות, כי פחית זה אותיות בכית. אבל זה רק אצל הערבים צריכים לבכות, אצלינו לא צריכים לבכות מקבלים פחיות בלי לבכות. וכל בת צריכה לדעת כל החשבנות שבעירובין, איך עושים עיגול. לומדים איך עושים עיגול, אז אם זה טפח, זה שלושה טפחים. שני טפחים שש טפחים, שלושה טפחים תשע טפחים. אז הגמרא אומרת ולא דק, אם רוצים דק זה שלוש נקודה ארבע עשרה, אז אם זה טפח זה שלוש נקודה ארבע עשרה, אם זה שני טפחים זה שש עשרים ושמונה אם זה שלושה טפחים זה תשע ארבעים ושתיים – שם מ"ב, אם זה ארבע טפחים, זה שתיים עשרה חמישים ושש. זה לגבי העיגול, שכמה העיגול הוא יותר מהקוטר מהרוחב. אבל לגבי שורש, איך יודעים שבעים אמה ושיריים. אנחנו יודעים שכל בית שהוא סמוך שבעים אמה ושיריים, אז הוא שייך לעיר ומודיעים את התחום השבעים אמה ושיריים, אז כל עירובין כל פרק מדברים על שבעים אמה ושיריים, אם יש שתי ערים, ויש פעמיים שבעים אמה ושיריים שזה מאה ארבעים ואחד וטפח אחד, כי שיריים זה נקרא ארבע טפחים וזה שני טפחים, מאה ארבעים אחד ושני טפחים. אז זה מתחברות שני ערים לעיר אחת, אפשר למדוד את התחום. כל זה צריכים לדעת את כל החשבונות האלה. מאיפה לומדים את השורש הזה, את השבעים ושיריים לומדים את זה מחצר בית סאתיים, מחצר המשכן. עכשיו למדנו על המשכן, כי משה היה צריך להביא להם את כל עשרת הדברות אומר החידושי הרי"ם "לעיניהם" אנחנו קוראים את עשרת הדברות בואתחנן אבל צריכים לקרוא את זה בחוקת, עכשיו שנכנסים לארץ צריכים לשמוע את עשרת הדברות בקולות וברקים, אבל כולם צעקו מים מים מים, אז הם הפסידו את עשרת הדברות, אומר החידושי הרי"ם כי משה רצה להשמיע להם את הכל בקולות וברקים כל רגע שומעים את עשרת הדברות בקולות וברקים. שובו בנים שומעים את זה בקולות וברקים, לכן ילדה בת שלוש עשרה צריכה לדעת את כל החשבונות, כל ילדה בת שלוש עשרה [היא] פי מיליון – יש לה איי־קיו פי מיליון מבן באותו גיל - שלוש עשרה. איי־‏קיו של הבת הוא תמיד פי מיליון, משה אמר אלף פעמים, אז אמרנו אלף כפול אלף זה מיליון וככה מכפילים מכפילים עד שמגיע לאלף מיליארד טריליון, ואם אנחנו מגיעים למאה עשרים אז זה טריליון טריליון, ואם מגיעים למאתיים ארבעים זה טריליון טריליון טריליון טריליון, ארבע פעמים טריליון שזה שבעים ושתיים אפסים כמניין חסד. כי אם רבקה היה לה עוד כד אחד, היה לה תשע כדים, אם היה לה עוד כד אחד - ראשי תיבות עשו "וכדה על שכמה" – אז היא הייתה מכניעה את עשו והייתה הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!"‏.