"לא תבערו אש בכל משבתיכם"(לה'-ג) - אומר הזוהר (תיקוני הזוהר תיקון 48) לא תבערו אש זה הכעס!

מי שנופל בכעס בשבת הוא מדליק את אש הגיהנום. כי בשבת אין אש גיהנום! אפילו למחלל שבת אין אש גיהנום! אז מי בכל זאת מדליק את אש הגיהנום בשבת? אלו שנופלים בכעס הם מדליקים את אש הגיהנום לרשעים! כי אם הם לא היו כועסים אז גם לרשעים היה מנוחה בשבת מאש הגיהנום. כי ה' בשבת מכבה את האש! ולכן אומר הזוהר אל תבער אש! העיקר אל תהיה בכעס, אל תהיה ברע, אף פעם אל תכנס בכעס והקפדות.

אומר הרבי בתורה מ"ט: "כי קודם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף, ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו, ואין מלך בלא עם, והוצרך לברוא בני אדם, שיקבלו עול מלכותו. והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא ע"י המידות, שע"י המדות משיגין אלוקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג".

כל אדם זה נר דולק! כל אדם זה אש להבה לה' יתברך! אבל את גילוי מלכותו של ה'! לקבל עול מלכותו! לדעת שאין עוד מלבדו! אי אפשר להשיג אלא ע"י המידות, צריך גם מידות! כלומר זה לא מספיק שאדם רק בוער לה' יתברך, הוא צריך גם מידות! צריך חסד, צריך רחמים, צריך סבלנות.

באמת יש פה שתי עבודות הפוכות זו מזו. עבודה אחת זה הלהבה לה' יתברך, להיות אש להבה לה' יתברך! העבודה השניה היא הפוכה לגמרי! סבלנות, ארך אפיים, ואורך רוח. אריכות אפיים וסבלנות תלויים באמונה! כי כשאדם מאמין בה' לא שייך אף פעם שהוא יכעס! כשאדם נמצא בבית יש לו הרבה על מה לכעוס, הוא יכול לכעוס על כל דבר שלא נעשה כרצונו, והמבחן שהוא קיבל עליו עול מלכותו באמת, זה שהוא לא כועס! שהוא יודע שהכל זה בהשגחה! כי עצם הכעס והחוסר סבלנות זה כבר לבד עבודה זרה!

ברגע שאדם חושב שיש משהו שנעשה מבלעדי ה', מבלעדי רצון ה', אז זה גופא עבודה זרה זה גופא כוחי ועוצם ידי. הרבי אומר כל פעם שאתה כועס, כל פעם שאתה מקפיד, הפסדת מליארד דולר פשוט הפסדת! תבוא הביתה עם חיוך אל תקפיד אל תתעצבן אל תכעס על בני הבית, אל תכנס בכעס, תחכה חמש דקות בחוץ, שב על איזה מדרגות על איזה ספסל למטה, תתבודד קצת תנשום אויר עד שיעלה לך חיוך על הפנים, עד שיחזור לך הצבע לפנים, כי אדם יש לו כבר אובססיה לכעוס, יש לו כבר אידיאולוגיה לכעוס.

הרבי אומר: "והבעל דבר, כשרואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה כנ''ל, אזי הוא עושה לו מזה ההשתלשלות כעס, שמזמין לו דבר לכעוס, ונתקלקל בחינת החומה ע''י הכעס כנ''ל, כי הכעס והממון הם בחינה אחת ושורש ההשתלשלות כנ''ל, ועל כן בקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה, לכעס, שהוא הפך החומה, ועושה לו לו מחומה חימה שמהפך הממון לכעס כנ''ל" (תורה סח').

הרבי אומר חומה, זה חומה של עשירות והכעס הוא קילקול החומה! ה' רוצה לתת לך חומה של כסף, חומה משטרות של כסף, "הון עשיר קריית עוזו וכחומה נשגבה" כעס זה קילקול החומה! למה אתה כועס, למה אתה מקפיד, ברגע שאתה כועס אתה איבדת את כל הממון שאמור היה להגיע אליך! והבעל דבר עושה כל מיני דברים שתכעס! הבעל דבר מבלבל אותך ומטעה אותך עד שיש לך כבר אידיאולוגיות של כעס, שמותר לך לכעוס או כי אתה מסכן או כי אתה מותש, או כי היית בחוץ מחמש בבוקר עד שתים עשרה בלילה, הבעל דבר יודע שצריך לבוא לך שפע ממון, אז הוא מזמין לך איזו סיבה לכעוס כדי שתאבד את הממון ועושה לך מחומה חימה, הוא הופך לך את הממון לכעס! תפסיק לכעוס! תפסיק להקפיד! אתה תעשה לך חומה של כסף, ארמונות של כסף, ארמונות של יהלומים ומרגליות.

אדם בא הביתה בשמחה עם חיוכים עם שירים זה משפיע על האשה על הילדים, הילדים רואים שאבא בשמחה הם לא יתקלקלו! אבל אם הם רואים שאבא כועס עצוב אז הילד אומר – מה אני צריך להיות בבית העצוב הזה? יש לי בחוץ חברים שמחים רוקדים... הילד מחפש את השמחה בחוץ! לכן לפני שאתה מגיע הביתה תנוח טיפה אל תכנס בהול, עם כל הרעש, עם כל הכעס, עם כל העצבים תכנס שמח הביתה, אם טיפה סבלנות, תשמע מה שעובר על בני הבית, אולי אשתך שבורה וצריך לעודד אותה, אולי הילד נפל וצריך לשמח אותו, הילד רואה שהאבא לא שמח האמא לא שמחה הוא לא מוכן לעצבות ולכעס שלהם, הוא עכשיו מתחיל את החיים שלו, הוא מחפש שמחה, הוא רוצה שמחה.