ביום רביעי ליל ג' אייר פרשת תזריע־מצורע התקיים שיעור בבית מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א לנבחנים במסלולים השונים שע"י ארגון 'מפעל התורה' דקהילת שובו בנים.

פעם כולם ידעו את השם המפורש. "ברון יחד כוכבי בוקר" הציפורים שרות כל בוקר צריך לקום ולשיר איתם. הציפור זה להחזיר את הש"ע ריבוא נהורין להחזיר את השלום לעולם. הוד שבהוד זה קטנות, בערב שביעי של פסח זה הכי קטנות שיש לא הבינו את משה רבינו מדוע אומר להם לקפוץ למים, במדבר אמרו לו זכרנו את הדגה אשר אכלנו בחינם וכי אכלו דגים בחינם? אלא שהאמהות היו שואבות מים היו קופצים דגים לתוך המים. האמהות היו רצות לשדה וזה "תחת התפוח עוררתיך" והילדים היו נבלעים באדמה. והיו אמהות שהיו רצות ליאור וה' היה דוחק במלאכים שירוצו מהר ויקחו את התינוקות האלו לפני שהמצרים מגיעים. הרב'ה אומר שיבוא משיח רק שובו בנים יקבלו אותו בנחת כי הם עושים התבודדות. והיו יוצאים אגמים של דבש ואגם של חלב מהסלעים "ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור". והסוג השלישי המצרים היו שמים את הילדים בתוך החומה האמהות היו אומרות שבע תיקון הכללי והחומה נשברה "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו". פעם כל אשה ידעה את השם המפורש כמו יעל שהלכה "בלאט" זהו שם מ"ב שעמו תקעה את היתד ברקתו של סיסרא. רבי אברהם אלימלך מקרלין צעק שש שעות שאגות בציון של רבי שמעון בר יוחאי הגבאי שהגיש לו את החלב הרותח אמר לו 'רב'ה אתה גווע! תשתו קצת' אמר להם ר' אברהם אלימלך שאגווע לא הצלתי לפעול!. החפץ חיים אמר שמי שיהיה בארץ ישראל ינצל מהמלחמה. כל הצדיקים ידעו שהולכים להשמיד את כל היהודים. ולכן כשרבי אברהם אלימלך ירד מהספינה אמר לכל החסידים שרקדו לכבוד בואו 'תפסיקו לשיר, אני לא באתי לעשות ביקורים, תתחילו לצעוק באנו לבטל את הגזירה הנוראה שלא ישמידו את כל היהודים באירופה. אדם הראשון לא עצר את החורבן, והוא ישב שבע ימי אֵבֶל כי ידע שהולך להיות מבול, כי כל הנינים היו עובדי עבודה זרה. "והיה לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים" איוב היה גלגול של יובל שכל מה שסבל כי לא ניגן ושר. הגאון מוילנא אומר שהעיקר זה השירה והניגונים. המדרש אומר שאמרו לנֹח מבול יהיה עליך המבול. כי אמר שיהיה מבול בי' בחשון ולא היה, כי נדחה מפני השבעה של מתושלח. כשיש בין הזמנים אפשר ללמוד את כל ההיסטוריה כמה שהיטלר שנא את היהודים כי הוא לא הצליח וקינא בהם שכן הצליחו. המעשה מהרב לאו כיצד ניצל מבוכנוואלד. וכיצד כשעלו לארץ הורידו לכולם את הפאות וכיצד היו הולכים ברגל מהפונוביז' עד לקיבוצים בשביל להציל את הנשמות שהציונים ניסו לטמאות. וכיצד הרב'ה מקלוזנבורג הגיע מתוך התופת ושר 'ממקומך מלכינו תופיע...' וזכה להקים את הממלכה מחדש. דוד המלך כל חצות היה ממלא כוס של דמעות ושותה אותם "בדמעתי ערסי אמסה". אמסה - אנוש, מבול, סדום, הפלגה שחתכו אנשים לחתיכות חתיכות, כמו בשמחת תורה שהיה עוד שואה שמונים שנה אחרי השואה. חנניה מישאל ועזריה רצו לקפוץ לתוך האש ויחזקאל אמר להם שאסור בשום אופן תברחו! ובכל זאת קפצו לאש. רבי דוד גרוסמן הוא ברסלבר בנשמה הוא לא היה מוכן לותר על אומן. אביו של רבינו ר' שמחה הבן של ר' נחמן מהורדנקא ברח מיד לאחר החופה. אחד אחד מאנ"ש שפגע בגוי באודסה והבן שלו היה שוטר אוקראיני ואמר לו אני אדאג שתיכנס לכל החיים לכלא. הוא נתן פדיון ובדיוק אחרי הגיע עו"ד שאמר תביאו לי 45 אלף דולר אני משחרר אותו שלחתי את ש.ח.ר. למנצ'סטר ותרמו ואז הוא השתחרר מיד. בזמן רבי יהונתן אייבשיץ היה מישהו שהיה צריך לשחרר ואחד נתן עשרים אלף זלוטות והיה גוי שהגיע והפקיד אצלו את כל הכסף שהיה גונב מהכנסיות וטבע בנהר ואז בכה כי אמר מה ה' זרק לי את המצוה בפנים. כי אדם צריך תמיד שיתנו לו ביזיונות. כל צעקה שהאשה צועקת על האדם זוכה למיליארד דולר.