נמשלה התפילה כמקוה והתשובה כים. מה מקוה זה, פעמים פתוח ופעמים נעול, כך שערי תפילה, פעמים נעולים ופעמים פתוחים. אבל הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים (מדרש איכה)

"אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו" (ישעיה א)

ארבעים יום עמד והפציר משה רבנו: "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך", עד שביום כיפור נענה לו השם יתברך ואמר: "סלחתי כדבריך", ובכך נסללה דרך תשובה לדורות.

התשובה זה משהו כזה פלאי. בהרהור אחד של תשובה אדם יכול להפוך את כל המציאות. כי תשובה יש לה כוח אפילו במחשבה, אדם עשה משהו, אדם קלקל, מי יודע כמה הוא קילקל, פתאום בא לו צער והרהור של תשובה והכל מתהפך, הוא מקבל כזו שמחה כזה אור אלוקי, הקב"ה פותח את כל השערים. איך זה? ככה ה' ברא את העולם, שהתשובה היא למעלה מהכל, למעלה מהעולם, וכמה שהחטא גדול, הוא לא יכול לגעת בתשובה.

אדם רק נוגע בתשובה, מהרהר בתשובה, אז התשובה נוסכת עליו מן אור נקי וזך, אור אלוקי.

הקב"ה ברא קודם כל את התשובה ורק אח"כ את הבריאה כולה. שהרי קודם שנברא העולם כבר נאמר "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", כלומר המים היו עוד לפני שנברא העולם, והמים זה התשובה, "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' ". מים קדושים זה התשובה, מים טהורים וזכים. פתאום תקף אותי כעס נוראי  ואמרתי משהו שמאוד פגע בשני, ולא רק זה, אלא שהכל קרה בנוכחות בני אדם נוספים. רבונו של עולם מה יהיה איתי? איך יכולתי ככה לפגוע ביהודי, לשפוך ככה את דמו? תעזור לי שאני לעולם לא אגרום יותר צער ולא אפגע יותר בשום אדם, שאני לעולם לא אצעק על בני אדם, תסלח לי אבא, תעזור לי לתקן את מה שקילקלתי, תעזור שהשני יקבל את הסליחה שלי, שהמילים שלי יחדרו לליבו.

כשמבקשים סליחה וממשיכים הלאה זה לא תשובה, זה חיצוני. זה רק כדי שלא תיפגע בנו מידת הדין כי אנחנו יודעים ישי דין בעולם. צריך לעשות תשובה עם לב. רבונו של עולם אני לא רוצה את זה, תרחם עלי, תציל אותי. תשובה כזו מתקבלת מיד.

תעשו משהו, תאותתו לי, תראו לי שאתם באמת רוצים אותי, שאתם באמת רוצים את הקדושה, שאתם  באמת מצטערים על פגמים שפגמתם, שאתם באמת מתביישים, אם אני אראה את זה, אני כבר אבוא אליכם. הקב"ה מוכן למחול על הכל, אך בתנאי שנתבייש במה שפגמנו, לפחות שנתבייש. שידקור לנו בלב. סליחה אבא על כל אותם טעויות שגרמו לי להיות רחוק ממך במשך השנה. תעזור לי לתקן. תעזור לי לעשות מעכשיו דברים שרק יקרבו אותי אליך. כמה יקרים הם הרהורי תשובה כאלה אצל השם יתברך.

ה' רחמן. הוא מוחל לנו על כל עוונותינו. וכשעושים תשובה מאהבה, העוונות נהפכים לזכויות. אצל שום שופט בשר ודם לא תמצא כאלה רחמים. בשום בית משפט גם לא תמצא שאומרים לקטיגור לשתוק כמו שאומרים אצלנו – הס קטיגור!

שום שופט לא ילמד אותך איך לבקש רחמים כדי להשפיע על תוצאות המשפט. חוץ מה' יתברך שמלמד את משה רבינו. ה' התעטף בטלית ואמר למשה: תראה, כמו שאני עושה עכשיו ככה תלמד את כל עם ישראל שכשתהיה איזה צרה לעם ישראל ח"ו, שהשליח ציבור יתעטף בטלית ומה שאני עכשיו אומר הוא יגיד. ואז ה' אמר את ה-13 מידות של רחמים: ה', ה' , א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה! אבל למה נעצרים פה? יש הרי המשך לפסוק: ונקה לא ינקה. גם כאן מתגלית רחמונותו של הבורא , שנתן במחשבתם של חכמי ישראל לחתוך את הפסוק לשניים. לא ינקה זרקו, לקחו רק נקה.

ה' רחמן. הוא לא מוותר על אף יהודי. ביום הכיפורים כולנו ביחד. אפילו האנשים הפשוטים, שלא זכו לקיים הרבה מצוות, באים ומצטרפים לציבור כולו. ה' רוצה את כולם. גם את העבריינים. "על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. ככה זה אצל יהודים. אין לך יהודי שהוא לא צדיק בפנימיותו, בעומק נשמתו, שאין לו איזה ניצוץ קדוש. וכמו שאומר ה"בן איש חי", אין לך אדם שאין לו שעה, אפילו הרשע הכי גדול יש לו הרהורי תשובה אמיתיים. לכן גם העבריינים מתפללים עם הציבור.

פעם אחת פגשו אנשים את הגאון רבי חיים חזקיהו מדיני זצ"ל בעל השדי חמד, הולך בדרך כחום היום, שאלו אותו: "לאן פניו של רבי מועדות"? השיב: "לקיים מצות ביקור חולים". שאלוהו: "מי הוא החולה?" נקב בשמו. נחרדו השואלים ואמרו: "הן עבריין הוא, אל ירבו כמותו בישראל". העיר להם רבי חזקיהו: "ראשית, נאמר שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון". ושנית, לא את החולה בלבד אנו הולכים לבקר אלא גם את השכינה, המרחפת על מיטת החולה..."  חברו אליו האנשים והלכו עמו. כשראה אותם החולה, התאושש וישב על המיטה מפני הכבוד. לא עברו ימים מועטים והאיש התהלך ברחובות העיר, ומאז חזר בתשובה שלימה. (אורות ממזרח)

ה' רוצה את כולם. הוא לא מוותר על אף יהודי. רבינו הקדוש אומר שתיכף שחולף ועובר ראש השנה הוא כבר שומע את הקול של השָמָש שדופק על הדלתות להעיר את האנשים לסליחות של השנה הבאה. כלומר, תיכף שעובר ראש השנה רבינו כבר נמצא בר"ח אלול הבא. כלומר, אין כלום בעולם חוץ מאלול ותשרי, הימים האלה שהיהודי קרוב אל ה', ושכולם מתפללים יחד. השמש הולך ודופק אצל כל אחד ואחד וקורא: עורו ישנים מתרדמתכם, דופק עם המקל על הדלתות כי אז לא היו מכשירים ולא היתה אפשרות להעיר את האנשים בדרך אחרת והסליחות הן בשעה יותר מוקדמת מהתפילה הרגילה וקשה לאנשים לקום. אבל מה שחשוב כאן זה שה' צריך את כל אחד ואחד, אני לא יכול בלי כל אחד ואחד, השמש שלי אוסף ומקבץ את כל הנשמות, כל יהודי הוא חשוב אצלי.

ביום כיפור לא מתפללים רק על מה שהיה. ביום כיפור מקבלים כוח להחזיק מעמד ולא ליפול משום דבר שיקרה בעתיד. הקב"ה לא רק הסכים לסלוח, אלא גם לחזק את לבבות ישראל ולתת להם את הכוח להיות איתו תמיד, גם בעליה וגם בירידה.

כמו הכהן הגדול בבית המקדש, שהיה נכנס ויוצא מקודש הקודשים, ושוב יוצא ופושט ומשנה את בגדיו מבגדי זהב לבדי לבן שוב ושוב חמש פעמים כפי שמזכירים בתפילת המוסף את סדר עבודתו של הכהן הגדול, סדר שכולו כניסה ויציאה. והכל כדי לתת לנו את הכוח לעבוד את ה' גם בכניסה לקודש, וגם ביציאה ממנו. גם בעליה גם בירידה. "שיוכל כל אדם בכל מקום שהוא להמשיך על עצמו בחינת דרך התשובה, עד שגם אפילו המונחים בשאול תחתיות יוכלו למצוא את השם יתברך תמיד, שזהו בחינת עבודת הכהן הגדול ביום כיפור מחוץ לפנים, ומפנים לחוץ". (ליקו"ה שבת ז, נב).

מוכרחים לעבור דרך החושך כדי להגיע אל האור. זה חוק של הבריאה. הקב"ה כל רצונו שנזכה לראות את האור, אבל אין האור מתגלה אלא מתוך החושך.

העונג הכי גדול של הקב"ה שהוא מתענג מהעבודה שעושים האנשים בעולם הזה, שנאבקים בחושך, שעוברים כאלה יסורים קשים, שהעולם כמו מתמוטט עליהם והם ממשיכים. אני בחושך אבל אני יודע שאתה נמצא. דוקא מתוך התקופות היותר קשות שלנו, צמחו הישועות הכי גדולות. ככה ברא הקב"ה את עולמו. ויהיה ערב ויהי בוקר. בן אדם צריך לזכור שככה זה, כולם עוברים את זה, כדי שיגלו שגם שם ה' איתם. אני לא מבין, אבל אני מאמין שעוד אזכה לראות את הטובה הצפונה גם בהסתר הזה. להיות יהודי זה להיאבק על החיבור עם ה' בתוך החושך, בתוך השיגרה, בתוך כל הדברים שלא מסתדרים לנו,  מנסים למרות הכל להתרומם קצת, להרגיש משהו, להתחבר, אפילו אם לא מרגישים, הקב"ה רוצה שאדם יעשה את הדברים שצריך לעשות גם בלי להרגיש כלום. תזכור שהכל זה מבורא עולם שיודע בדיוק מה צריך שתעבור בשביל לקרב אותך אליו.

כל החיים זה נסיונות, כל מיני סוגים של נסיונות, ורק על ידי אמונה אתה יכול לעבור את הכל. להחזיק מעמד בכל מה שעובר. תאמין שהשם יודע מה שהוא עושה עם כל אחד ואחד, ה' עושה איתך את הטוב ביותר. תקבל את זה באמונה. תקבל את זה באהבה.

מתי יום הכיפורים יטהר אותנו. מכל הטומאות והחטאים? כשנעשה מעשה כדי לטהר את עצמנו. "לפני ה' תטהרו", לפני שה' יטהר אותנו אנחנו צריכים לטהר את עצמנו (כלי יקר).

ואיך מתחילים? עם רצונות חזקים ונחישות הדעת. אנחנו עוקרים את עצמנו מכל בלבולי הדעת וקובעים את מקומנו לעד בתוך הקדושה. אנחנו אוספים את כל רסיסי הרצון הפזורים ואוגדים אותם לכדי רצון אחד, לוהט, חד ובהיר – את השם אני מבקש. הרצונות שלנו צריכים להיות בגבול הקדושה, לא מפוזרים בשדות זרים.

"[אנחנו צריכים לשאוף שהנקודה האמיתית של החיים שלנו שהיא קירבת ה' לי טוב, שזה אני לדודי ודודי לי, שזה יהיה הדבר הראשון. על כל הדברים האחרים אדם יכול להגיד שהוא יכול לוותר, רק על הקב"ה לא לוותר.

רוצים להיות כמו המנורה בבית המקדש שהיתה מיקשה אחת, רוצים חיים מחוברים אל הקב"ה, חיים של מיקשה אחת. לא רוצים מנורה שהיא פרקים פרקים, רוצים חיבור מושלם אל ה'. כל מה שיש לנו אנחנו מחברים להקב"ה, הכל זה ממנו, הכל צריך לבקש ממנו, הכל זה הוא, הוא נמצא איתנו בכל מקום, אין עוד מלבדו, הכל זה מציאות של ה']". (באור פני המלך)

אנחנו רוצים לטהר את עצמנו מכל הרצונות הזרים ולהחליט שמהיום אנחנו רוצים רק אותך אבא. רוצים לזכור שאתה זה הכוח שלנו.  הכוח הכי גדול בעולם שישנו. הכוח שיכול לתת לי כוח. כי מאיפה אני שואב את הכוח? מהכשרונות שלי? מההצלחות שלי? מהקריירה שלי? מההשתלמויות שלי? מהמחמאות שנותנים לי? ממה אני שואב את הכוח? אין לי שום כוח, הכוח שלי זה רק אתה. עם המחשבות האלה, עם הרצונות האלה, עם ההחלטות הנחושות האלה, אני מתחיל לטהר את עצמי. השרף הקדוש מקוצק זי"ע נכנס באחד מלילי יום כיפור, כל כולו אש להבה. המוני החסידים שהיו בבית המדרש נתמלאו אימה למראהו הנורא הוד. והוא הוציא מפיו את פסוקו של יום כיפור, כשהוא מפוסק על ידו באופן שונה מפשוטו של מקרא: "כי ביום הזה יכפר", "עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם"... אמרו: כל אלו שזכו לשמוע "פשט" חדש זה יוצא מפורש מפיו של השרף הקדוש, היה אותו צו של טהרה עצמית מלווה אותם כל ימיהם...

עם מה מסיימים את היום הגדול והנורא הזה? עם  "ה' הוא האלוקים". ה' הגדול הזה, העצום, שהוא נמצא שם, שכולם יודעים שיש ה', מה השייכות שלו אליי? הוא האלוקים, הוא שלי, אלוקי, אלוקינו. ה' הגדול הזה, הוא נמצא אתנו, הוא שלנו, אנחנו מורידים אותו אל ההשגה הפשוטה שלנו, אנחנו ממליכים אותו עלינו.

"מקווה ישראל ה' " . ה' זה המקווה שלנו. אנחנו עושים כל מיני עברות וה' זורק עלינו מים טהורים ומטהר אותנו. אבל פה זה הרבה יותר מזה. זה להיכנס לתוך המקוה של ה'. לתוך האלוקות. אנחנו לא קיימים, רק אתה קיים, אנחנו כלולים בך. לכן גם התפילה האחרונה של היום היא תפילת נעילה. נעלנו את עצמנו עם הקב"ה ואנחנו לא נפרדים יותר, אנחנו נשארים יחד לנצח.