גילויים חדשים: הרב שלום ארוש מספר על ההתקרבות שלו ליהדות ולרב ברלנד

הרב שלום ארוש שליט"א ראש מוסדות "חוט של חסד", ממשיך בסיפור ההתקרבות המדהים שלו לכ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א. "באותו הזמן (לאחר שהחל בהתקרבות לרב ברלנד שליט"א) התעורר בי הרצון ללמוד בישיבה ולכן עזבתי את האוניברסיטה. הרב ברלנד שליט"א שלח אותי לישיבה להתחזק עם דדי בן עמי (דוד רפאל בן עמי), אמנם הייתי עדיין עם השערות הארוכות, לקח לי זמן עד שהסתפרתי, אבל כבר התחלתי ללמוד ולהתפלל. באותה תקופה מורינו הרב ברלנד היה אומר בכל יום חמישי שיעור בביתו של גבריאל גרוסמן בשכונת סנהדריה בירושלים. בינתיים התחתנתי."

הנסיעה הראשונה לאומן - לא מצליח לצאת מהארץ

"אני זוכר שישבתי בשיעור אצל גבריאל גרוסמן, הרב ברלנד היה מוסר שיעור במשך כל הלילה ולא כולם היו מחזקים מעמד. מצאתי איזו פינה בכדי לנוח ופתאום מעירים אותי ואומרים, הרב ביקש שנבשר לך שקבלת ויזה על הדרכון שלך. התפללתי הרבה מאוד בכדי לזכות לנסוע לאומן, בעיני רוחי הצטיירה תמונה לפיה מי שנוסע לאומן הוא מורם מעם. באמת ככה צריך להאמין, שמי שנוסע לאומן זה דבר מאוד גבוהה, לכן הייתי מתפלל המון על כך. אך, לבסוף בנסיעה הזו הראשונה לא זכיתי לנסוע, אי אפשר לתאר איזה צער היה לי מכך."

הנסיעה הראשונה בה הגעתי לאומן

"בשנת תשמ"ה (1984) נסעתי לראשונה לאומן דרך וינה. באותה תקופה זכיתי להיות מקורב למורינו הרב ברלנד עוד בטרם התפרסם ברבים. זכיתי שהייתי מסיע אותו ברכב שלי, כל לילה היינו נוסעים לחברון לקברי האבות. תמיד שהיינו הולכים יחד לשדה בכדי להתבודד הייתי לוקח איתי ספרים, כי כשהרב היה מגיע עם עוד אנשים הוא תמיד אמר, 'נפגש בעוד שעה וחמש דקות, אבל כשהייתי איתו לבד זה היה נמשך הרבה יותר זמן. מי שזכה לראות את הרב בתפילות שחרית, זה דברים שאי אפשר להבין."

אין לרב ברלנד טיפת פחד

"הרב ברלנד הוא האדם היחידי שהכרתי שאין לו טיפת פחד, הוא יכול להיכנס לבד למקומות שאף אחד אחר לא מסוגל. פעם אחת הוא היה חולה בדלקת ריאות, כמובן שהוא לא לקח תרופות, אך גם לא רצה ללכת לבדיקות. אשתו (הרבנית תהילה ברלנד תליט"א) התקשרה לאימו ששכנעה אותו ללכת לבדיקה ואני ליוויתי אותו לבית החולים. בבדיקה אמרו שהמצב קשה והוא חייב אשפוז, אך הוא אמר למשפחה שהרב שלום ארוש הוא חובש ולכן יתנו לו את התרופות והוא יקפיד שאני אקח אותם בזמן."

"נסעתי עם הרב שליט"א לבד לערד, כמובן שאת התרופות הוא השליך לפח, ולא רק זה, הוא היה טובל רק במקווה של מים קרים. הוא לא היה מתנגב, אמרתי לו, 'כבוד הרב לפחות עכשיו שאתה חולה תתנגב', אני הרי יודע שהרב לא מתנגב אף פעם אחר הטבילה (אחת מהנהגות הקודש של הצדיק ע"פ האריז"ל). ישר משם היינו יוצאים להתבודד בהרים. אני מתבודד ורואה את הרב הולך להתבודד בין הטנקים, הוא לא רואה עולם מסביבו - טיפת פחד אין לו, אי אפשר להבין את זה."

"היינו נוסעים לילה אחרי לילה לחלחול, לחברון, מעולם לא הייתה לו טיפת פחד, אי אפשר לתאר למי שלא ראה. הוא גילה לי את הסיבה למחלה, הוא אמר שהוא רצה להפסיק בעבודת הקירוב רחוקים ולעסוק רק בעבודת ה', אך מיד הוא חלה בדלקת ריאות הקשה. אחר כך, הוא הבטיח לה' יתברך שיחזור ויעסוק בקירוב רחוקים וה' ריפא אותו."