"תדעו שמשיח צריך למות, זה חבל

שיעור חזק ביותר המדבר מגדולתו של הצדיק ובעניין מלך המשיח, אותו מסר כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א במוצ"ש וישלח, י"ז כסלו תשע"ט. אלה דברי קודשו.

ע"פ חיי מוהר"ן רע"ב[1]

"[-] משיח בן דוד, ולכן החיבור של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד זה עכשיו י"ז כסליו, מדרגה, כי הם הגיעו לכל המדרגות, ידעו את כל הש"ס בעל פה ומשניות בעל פה, וגם [-] קדושה זה הנשמה, ולכן אומרים טהר טינוף מעשי, כי התיקון שאדם עושה תשובה בי"ז כסליו, זה היה עכשיו פרשת וישלח."

"אמר אני סבא דסבין, הרב'ה גילה שהוא סבא דסבין, שהוא מתקן את הכל, והבעטליר שהיה עיור, כי התכלית של התכלית של האדם זה להיות עיור, אדם בא לעולם להיות עיור, זה כל התכלית שלו, כמו מתיא בן חרש, הוא לקח שפודים מלובנים ושם בעיניים, אדם בא לעולם לתקוע שפודים מלובנים, אדם צריך לקנות שפודים מלובנים, וברענער כזה, וללכת עם ברענער, וכל פעם שהוא רוצה לפתוח את העין לתקוע שפוד מלובן בעין, שפודים מלובנים. ואז שהוא זקן מאד – שאז הוא יזכה לחיות עד אלף שנה, אם אדם לא יפתח את העיניים הוא יחיה עד אלף שנה, כמו שרח בת אשר, שחיה כבר 3,000 שנה, כי בחיים היא לא פתחה את העיניים, העבודה של האדם זה לא לפתוח את העיניים, זה העבודה שלו מהיום שהוא נולד- לא לפתוח את העיניים, שהוא היה עיור. והנשר – תתחדשי כנשר נעוריכי, כי הנשר הוא הכי זקן, כבר 5,779 שנה, כשזה היה 777 זה היה המספר הכי חשוב – זה או"ר מי"ם רקי"ע ועוד מאה ברכות, מאה אמנים שזה יוצא גם 777."

"אדם בא לעולם להיות הבעטליר העיור, להיות הכי עיור בעולם, אדם צריך להיות עיור – לא לראות כלום, אין מה לראות כאן, שקר החן והבל היופי, שלמה אומר את זה, כל היופי זה מהסטרא אחרא, הרב'ה אומר שכמה שאשה היא יותר יפה היא יותר טפשה, המוח נמאס מהיופי, השכל נמאס מהיופי והיא נהיית טפשה, הרמב"ם אומר שאדם טיפש יש לו אשה יפה, ככה מביא בשבחי הר"ן, כי כל השכל שלו נכנס ביופי שלה, אז אדם צריך להתרגל לא להסתכל על יופי של אשה, לא לחפש את זה בכלל, כי זה הכל מהסטרא אחרא, כתוב שרבי יהושע בן חנניה היה הכי מכוער בעולם[2], אז באה בת הקיסר ואמרה: למה אתה כזה מכוער? גם שמואל היה הכי מכוער בעולם, אז היא פקעה ומתה[3]. כי שמואל היה גלגול של שאול שהוא היה הכי יפה בעולם, אז הוא לא יכל להתבטל לשמואל, אדם יפה הוא לא יכול להתבטל לצדיק, שקר החן והבל היופי, אז עכשיו הוא בא בתור שמואל, היה שמן וגוץ ושיניים יוצאות החוצה. הוא היה עיור, הרב'ה מסביר כאן ברע"ב שכל העבודה של האדם זה להיות עיור, שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל (משלי לא, ל), לא לראות כלום, להיות עיור."

"עד שאמר לו הנשר הגדול שהוא זקן מאד, אם אדם לא יסתכל – יהיה עיור הוא לא יראה כלום, לכן הוא בא לעולם – להיות עיור, וזה כל העבודה שלו, זה כל התכלית שלו, לתקן חטא עץ הדעת – וכי תאוה הוא לעינים, אז כמה שאדם יותר עיור אז ככה הוא זוכה יותר שמאיר עליו אור ה', לכן אדם צריך להיות עיור, ולהיולד עיור, ולבקש מה' להיולד עיור, אפשר עוד לבקש להיות עיור, לא התחיל להיות כלל, אז אם אדם הוא עיור הוא לא התחיל לחיות כלל, אני עוד לא התחלתי לחיות, כי כשאדם בא לעולם הוא לא התחיל לחיות בכלל, אין לו מה לחיות, הוא אומר בכל ליל שבת שקר החן והבל היופי הוא לא מקיים את זה, הוא אומר אשה יראת ה' היא תתהלל. והיה זקן נגד כל הזקנים הנזכרים שם, תבין קצת ענין זה. לפי זה תבין שהרב'ה הוא סבא דסבין, אם אדם רוצה להיות סבא דסבין הוא צריך להיות עיור מוחלט, כמו יצחק היה עיור מוחלט, כתוב בגמרא שבת שהגאולה תהיה בזכות יצחק, (שבת פ"ט ע"ב)[4] ע"י יצחק אבינו, אם אדם רוצה להביא את הגאולה הוא חייב להיות עיור, אדם בא לעולם להיות עיור, אדם נולד להיות עיור, התכלית שלו זה להיו עיור, ואז הוא יכול לחיות אלף שנה – אלפיים שנה, כמו בתיה בת פרעה שרח בת אשר, כבר חיים 3,700 שנה."

"ולא התחיל להיות כלל, והיה זקן זה נגד כל הזקנים הנזכרים. אומר הרב'ה: יש שמונה זקנים, אחד מהם זה הנועם אלימלך (שיש"ק ד' כ"ה), והרב'ה זה הזקן שבזקנים, שלא התחיל לחיות כלל בכלל, הוא לא התחיל לחיות כלל."

"[5]ולכן הרב'ה אמר שלא עשה שום דבר עד שהוא ידע את הסוד שלו, עַד שֶׁיָּדַע סוֹד בְּהַנְהָגָה זוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַנְהָגוֹת לֹא הִתְחִיל שׁוּם דָּבָר לַעֲשֹוֹת, הרב'ה כל תנועה כל פעולה זה היה ע"פ סוד. כמו שיוסף הוא כעס על אבא שלו, למה יוסף כעס על אבא שלו? איפה הוא קבר את אמא שלו? על הכביש, על הכביש, למה? כי זה עולה הרבה כסף, כי צריכים לשלם זה עולה עשר אלף דולר עשר אלף יורו וחברה קדישא, לא היה לו כסף אז הוא קבר אותה על הכביש, הוא אמר פה אף אחד לא ידרוש כסף, כי אם הוא היה קובר בצד אז בעל החלקה ההיא ידרוש כסף, לכל אחד יש חלקות – שדות, אז הוא קבר בכביש, אף אחד לא יבקש כסף, חסך את דמי הקבר, בן כמה היה יעקב כשהוא קבר את רחל? בגיל תשעים ותשע. באיזה גיל הוא נפטר? מאה ארבעים ושבע. אז כמה זה מתשעים ותשע עד ארבעים ושבע? ארבעים ושמונה. מתשעים ותשע עד מאה זה שנה ועוד ארבעים ושבע - ארבעים ושמונה שנה יש לו קושיא על אבא שלו, יוסף יש לו קושיות, למה אבא קובר את אמא על הכביש? באמצע הכביש, מה? אין לו כסף? הוא היה הכי עשיר בעולם, הוא לא יכול לקנות לה חלקה יפה? הוא לא יכול להביא אותה לבית לחם? שיביא אותה לבית לחם, מה יש? לכתחילה הוא היה צריך לקחת אותה לחברון שזה ששים קילומטר, זה קצת קשה. אבל לבית לחם גם לא?"

"מה אומר לו יעקב? "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה"[6], כברה - אומר רש"י זה אלפיים אמה, אלפיים אמה זה עשר דקות, הכי הרבה שתים עשרה דקות, אלפיים אמה אדם עושה בריצה חמש קילומטר בשעה, הליכה מהירה ארבע קילומטר, הליכה בינונית שלוש קילומטר, אז אלפיים אמה זה עניין של שתיים עשרה דקות, הוא בכלל לא דאג לה להכניס אותה. הוא אומר: לא, אני יודע, אולי תגיד שהיה גשם, שהיה שלג. לא גשם ולא שלג, שום דבר לא היה שם, זה היה יבש – ככברה, הארץ היתה יבשה כמו גריד, כבר הייתה חלולה מרוב יובש, האויר היה אויר יבש, היה מזג אויר יפה, לא היה חם לא היה קר, בחשון כבר לא חם כבר טיפה קריר, שם היה אויר נפלא, יכלתי בקלות להכניס אותה לבית לחם, אבל לא רציתי, כי זה היה הכל ע"פ הדיבור, מה שהצדיק עושה הכל זה על פי הדיבור, כל תנועה של הצדיק זה על פי הדיבור, כל תנועה, כל מה שהצדיק עושה, כל מה שהצדיק מדבר, כל מה שהצדיק חושב – הכל זה על פי הדיבור, כל תנועה של הצדיק זה הכל על פי הדיבור, לאן שהצדיק הולך זה על פי הדיבור!"

"לכן הרב'ה אומר שכל העבודה של האדם זה תמיד לדעת שמשיח צריך לבוא כל רגע, חיי מוהר"ן רע"ה[7] משיח צריך לבוא כל רגע, אבל: תדעו שמשיח צריך למות, זה חבל, אני מצטער לספר את זה, זה אני יודע שזה קשה לשמוע, אבל מה אפשר לעשות צריכים להגיד את האמת, משיח ימות. מאיפה לומדים את זה? זה כתוב ברמב"ם, כתוב ברמב"ם שמשיח ימות והבן שלו ימות. הרמב"ם כאן[8], שבימות המשיח יסורו הדאגות, לא יהיה שעבוד מלכויות, אבל עולם כמנהגו נוהג, רק לא יהיה שעבוד מלכויות, משיח ישלוט בכיפה, ותרבה החכמה כמו שנאמר כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים, וישבתו המלחמות כמו שנאמר ולא ישא גוי אל גוי חרב, ומשיח... לא נעים להגיד את זה, הרב'ה אומר: משיח ימות הבן שלו ימות, למה הרב'ה אומר שמשיח ימות? הרמב"ם כותב את זה כאן בהקדמה לפרק חלק – פרק עשירי, שכשמשיח יבוא יהיה עולם כמנהגו, משיח יבוא יהיה יצר הרע, הכל אותו דבר. רק אדם לא יעשה עבירות דאורייתא של סקילה שריפה, לא יילך עם אשת איש, אבל עם אשתו יהיה לו נסיונות גדולים, אם הוא יהיה עם אשתו כמו תרנגול אז הוא ייהפך לתרנגול, הוא יהיה תרנגול, הוא רוצה להיות בן אדם הוא צריך להיות קודש קדשים. הזוהר אומר שלעתיד לבוא היצר הרע יהיה כמו רחל ולאה, לא כמו בנות לוט, בנות לוט עשו עבירה, חשבו שהעולם נחרב, תלכו תסתכלו, תעשו טיול בחוץ, תראו העולם עומד."

"הרמב"ם אומר: המשיח ימות, ובנו ימות - בנו שימלוך תחתיו, ובן בנו, אחרי זה יהיה בן בנו, וכבר מובא דבר זה בנביאים, זה כבר מרומז בדברי הנביאים, לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט, ויאריך מלכותו ימים רבים עד מאד, אנשים יחיו מאה שנה, כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, מאה שנה זה יהיה דבר רגיל. היום רק יש מאה אנשים בכל ארץ ישראל שחיים מאה שנה - שעברו את המאה, אחד זה היה הרב שך, ואחד זה היה הרב אלישיב, ואבא של ביבי, אולי מאה איש, בכל העולם יש אולי ארבע מאות איש בקושי שעברו את המאה, אולי בקווקז שם בפז אנשים עברו את המאה ארבעים, ואנשים יחיו חיים ארוכים, ולא יהיה דאגות, רואים שמה שהרב'ה אומר הכל כתוב, מצד אחד מה שהרב'ה אומר זה חידושים חדשים, אבל מה שהרב'ה אומר כתוב באיזה ספר, הרב'ה אומר דברים אנשים חושבים שהרב'ה אולי מפריז, הרב'ה אולי ממציא..."

"בחיי מוהר"ן אות רע"ה, ל"ה בישן: שהמשיח ימות והבן שלו ימות, ואתם צריכים לקבל את זה באהבה, מה אפשר לעשות?! אתם רוצים שמשיח יחיה לעולם? נכון, הרמב"ם אומר שהכל יהיה אותו דבר: אדם יצטרך להתאמץ ללמוד, הוא חושב שהמשיח יבוא יהיה לו קל, לא, יהיה לו אותו קושי, מה שיש היום יהיה אז, רק לא יהיה עול פרנסה, אבל ללמוד, להפעיל את השכל, להוריד את המסכים מהשכל, זה יהיה עוד יותר קשה מאשר היום, זה יהיה אפילו יותר קשה, אז לא יהיה כפירה, לא יהיה אפיקורסות, אנשים לא יעשו עבירות עם אשת איש אבל יצטרכו להתרחק מהתאוות, אחרת אדם לא יכול ללמוד תורה, ויסור מן הרעות, וכשיעשה זה ישלם בו הענין האנושי, משיח יהיה השלמות המין האנושי, ונבדל מן הבהמה, לא יהיה לו שום נקודה של בהמיות, של התאוות, וכשיהיה אדם שלם ויסור מן הרעות, אין לו מונע, לא יהיה נסיונות של חילול שבת אבל יהיה נסיונות להתגבר על התאווה, עד זמן תחיית המתים, בתחיית המתים כבר נקבל גוף חדש אבל צריכים כל הזמן להילחם עם התאווה, אם אדם הוא שקוע בתאווה הוא לא יכול ללמוד."

"אין לו מונע שתחיה נפשו ותתקיים בקיום הידוע לה, והזמן הזה הוא העולם הבא, ומה שכתוב שיהיה עולם הבא הכוונה הוא שיהיה עולם בלי תאוות, אל תהיו כסוס, הרמב"ם מביא את הפסוק של מכתם לדוד כי חסיתי בך, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, שהכוונה: אל תהיו בהמות ואל תשקעו בתאוות, כשאדם בתוך התאווה הוא בהמה, לכן אנחנו אומרים במזמור ל"ב בלמנצח מזמור לדוד בסוף המזמור: אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, שאדם יהיה רחוק מהתאוות, במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך, כי הבהמה אין לה שליטה על עצמה, היא מתנהגת באינסטינקטים – רפלקסים, כמו שהמונע מן הבהמה זה דבר מבחוץ, כי הבהמיות זה דבר שבחוץ. כי עכשיו רואים שאיך יוסף מתנבא על האלומות, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי, שכל האלומות השתחווו לאלומה של יוסף, ואין ראוי שיהיה אדם כן, אבל יהיה המונעו מאתו ומעצמו, שהוא צורת האנושית, האדם הוא הצורה האלוקית, הצורה שאנחנו קיבלנו זה צורה אלוקית, אדם מקבל את הצורה האלוקית, והוא כבר ישבור את התאווה הזאת, כשתהיה שלימה היא תמנענו מאותן הדברים שמונעין ממנו השלמות, כי היום הפרנסה מאד מפריעה לבן אדם, הוא צריך להחזיר כספים, הוא צריך ככה, אז קשה לו להתרכז בלימודים, אבל אז הפרנסה תהיה בשפע, הלחם יצמח על העצים, בן אדם יוכל לחיות מהפירות לבד, כל אחד יהיה לו כמה עיזים וכמה כבשים, יהיה לו חלב בשפע, לא חלב של היום שזה רעל, הכל כבר משהו אחר. והם הנקראים מדות רעות, ולכן משיח יהיה כבר השלמות הבלעדית שאין אחרי שלמות אחריו, שהוא יהיה נקי מכל תאוה, והיא תזרז אותו ותדחנו אל מה שיביאהו אל השלמות, ושום דבר לא ימנע אותו מהשלמות, אם רק הוא ירצה, אדם צריך להגיע לשלמות להיות נקי מהתאוות, וזהו המדות הטובות."

"ועוד אחבר ואביא עוד המון ראיות מה זה משיח, מה זה ימות המשיח. [9]ואגלה דברים חדשים לגמרי, הדרשות, מה שהוא מן הדרשות דרך פשטם ואשר מהם משל ואשר מהם היו בחלום וזכרו אותו במאמר פשוט מוחלט, כאילו היה בהקיץ, ובאותו החיבור אבאר לך אומנות רבות ושם אבאר כל הדברים אשר נתתי לך מהם, איך שהעולם כמנהגו נוהג, יצטרכו להתגבר על היצר הרע, גם אז יהיה יצר הרע אבל לא יצר הרע של היום שהוא מסית את האדם לעשות עבירות ממש, ואין להקשות עלי."

"על מה שבא במאמרי זה אז יש לו עכשיו הקדמה לשלוש עשרה מידות, השלוש עשרה מידות הוא אומר: מדדתי את זה, ניפיתי את זה נפה בנפה וכל מילה פה מדוייקת, בשלוש עשרה מידות – שלוש עשרה יסודות, וקיצרתי כמה שאני יכול לקצר, למרות שצריכים להאריך בזה, ואשר ויתרתי בקצת מלות ועניינים שתופסים עליהם בעלי החכמה, כי אני ויתרתי זה השיעור כדי להבין למי שלא קדם לו חינוך בשום דבר מזה הענין הנכבד אשר אין משיגין אותו כל בני אדם.מי שרוצה להבין מה זה השלוש עשרה מידות, שמשה זה פה אל פה אדבר בו, שמשה זה דבר אלוקי ממש, הצדיק זה דבר אלוקי ממש, אין בו שום גוף ולא דמיון של גוף, והוא כבר קרע וביטל את כל ענייני הגוף לגמרי, וזה היסוד השביעי שהצדיק שהוא הבחינה של משה הוא כבר ביטל את כל ענייני הגוף, ביטל לגמרי, המעלה המלאכותית הוא הגיע למעלה של מלאכים, ונכלל – זה לשון הרמב"ם, שכל מילה שלו כאן מדוייקת, וכמה שהוא מקצר הוא היה צריך טיפה להסביר, ונכלל במעלת המלאכים, הוא כבר ביטל את הגוף לגמרי, זה העניין של משה רבינו, זה בבחירה בעבודה, ונכלל במעלת המלאכים, ולא נשאר מסך שלא קרעו, ולא מנעו מונע גופו, ולא נתערב לו שום חיסרון, הגוף אין לו שום השפעה עליו, לא נשאר מסך שהוא לא קרע אותו ולא מנעו שום מניעה מהגוף, שום מניעה מצד הגוף לא מנעה אותו, ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, אין לו שום חיסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו כל הכוחות, משה שזה הצדיק הוא ביטל את כל הכוחות הגופניים, ואת כל הכוחות הדמיוניות והחושיות והשגחיותיו, אין לו כבר חושים, ואת כל יסודות הגוף, ונבדל כחו המתעורר, וכל הכוחות של התאוות שזה הכח המתעורר והמשתוקק - הצדיק ביטל את הכל, אין לו שום גוף ושום עניין של גוף, שום תאווה של גוף, ונשאר שכל בלבד, הצדיק שזה משה הוא נשאר שכל בלבד, הוא ביטל את כל העניין של הגוף, את כל העניינים הגופניים, ועל הענין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם ה' יתברך, הוא היה רואה את ה' פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו, כבר לא היה לו שום גוף, הוא ביטל את כל ענייני הגוף, אז הוא יכל לראות את ה' פנים אל פנים, בלא אמצעיות מן המלאכים."

"רצוני היה לבאר זה הענין הנפלא ולפתוח את המנעול מכל מקראות התורה שמדברים מהעניין הזה: פה אל פה אדבר בו ובמראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט, פה אל פה אדבר בו שלזה צריכים לבטל את כל ענייני הגוף לגמרי, פה אל פה אדבר בו וכל הפסוק בזולתו מעניינו, לולא שראיתי שאלה העניינים יצטרכו לראיות רבות מאד, והיינו צריכין להצעות רבות והקדמות ומשלים, להסביר לך מה זה משה אז נכתוב לך מאות דפים מאות דפים להסביר מה העניין של משה שהוא ביטל כל עניין של גוף, אין לו שום צל של גוף, ושנשלים לבאר מה זה המלאכים ומה זה הצדיק שזה למעלה מן המלאכים (סנהדרין צ"ג ע"ב), ושנבאר בתחילת מציאות המלאכים ושינוי מעלותיהן של המלאכים מן הבורא יתברך שמו, כי הנביאים נכללים בבורא יתברך שמו, ושנבאר הנפש וכל כוחותיה ויתרחב העיגול עד שנדבר בצורות שזכרו הנביאים שראוי לבורא ולמלאכים, משה הגיע לדרגה שהוא היה קרוב לבורא מן המלאכים. ויכנס בזה שיעור קומה ועניינו ולא יספיק בענין זה לבדו, וכל מה שאני כותב זה בתכלית הקיצור של הקיצור, כי צריך לכתוב מאות דפים מה זה הצדיק, אין לו דמות הגוף ולא עניין של גוף, ולא דמות של גוף, ואפילו יהיה מקוצר בתכלית הקצור מאה דפים, ולפיכך אניח אותו למקומו אם בספר הדרשות שיעדתי לחברו או בספרי הנבואה שאני מתעסק בו, אז הרמב"ם כתב ספרי נבואה – איך זוכים לנבואה, ואת כל הדפים שאני יכתוב איך זוכים לנבואה זה לא יסביר מה זה הצדיק, וכל ספרי הנבואה שכתבתי ואני יכתוב שאני מתעסק בו – שאני הולך לחבר ספר על עניין נבואה, או בספר שאחבר אותו בפירושי אלו היסודות.

ואחזור לבאר ולהסביר מה זה היסוד השביעי, שאין לו לא גוף ולא דמות הגוף ולא חושים של גוף, ואומר כי נבואת משה רבינו עליו השלום היא נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים: הראשון, שכל הנביאים מתנבאים באספקלריא שלא מאירה וזה נקרא דרך אמצעי, אבל משה הוא בלא אמצעי, שנאמר פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, הוא רואה את ה' פנים אל פנים, בלא אמצעי שנאמר פה אל פה אדבר בו. והענין השני כי כל הנביאים לא מתנבאים רק כשהם ישנים, ומשה אפילו בהקיץ, כי כל נביא לא תבא לו הנבואה אלא כשהוא ישן, כמו שאמר במקומות בחלום הלילה בחזיון לילה, ועוד רבים מענין זה, או ביום אחר שתפול תרדמה על האדם בענין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו ושנשאר מחשבתו פנויה, כי נביא רגיל הוא צריך להיות ישן כי באותו רגע החושים בטלים, הוא צריך להיות ישן, כענין חלום, וענין זה נקרא מחזה, בחלום אדבר בו, הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה, זה נקרא במחזה ומראה, ועליו נאמר במראות אלהים, כתוב במרכבה מראות אלקים. ומשה הוא לא מקבל נבואה בחלום כשהוא ישן, אלא יבא עליו הדיבור ביום והוא עומד בין שני הכרובים, כל העניין של שני הכרובים שבשביל זה כל המשכן וזה כל הארון, שמשה מקבל את הנבואה הוא נכנס לקודש קדשים, כל יום הוא נכנס לקודש קדשים, כל יום, ביום בערב בצהריים, כל שעה, בין שני הכרובים, כמו שיעידו ה' יתברך ונועדתי לך שם מבין שני הכרובים מעל לכפורת, ה' אומר לו פעמיים מעל הכפורת, לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו, לא כן עבדי משה. כל הנביאים נתנבאו בחזון לילה, ואילו על משה נאמר פה אל פה אדבר בו."

"הענין השלישי שכל נביא בשעה שהוא מקבל את הנבואה אז כל החושים מתבטלים אצלו, והוא רועד, והוא נופל על פניו, ואע"פ שהוא במראה וע"י מלאך, כל הכוחות מותשים, הוא מתבטל מכל החושים שלו, ויתקלקל, וכולו מתפורר, ומתקלקל בנינו, הוא מקבל פחד נורא, ויגיע לו מורא גדול מאד כמעט שתצא רוחו ממנו, כמו שאמר בדניאל כשדיבר גבריאל עמו במראה, דניאל קיבל את כל הנבואות דרך המלאך גבריאל במראה, כמו אברהם ויהי דבר ה' אל אברהם במראה לאמר, ודניאל אמר ולא נשאר בי כח, לא נשאר בו כח, והודי נהפך עלי למשחית, ככה אומר דניאל ולא עצרתי כח, ואומר אני הייתי נרדם על פני ופני ארצה, הוא שוכב על הארץ ופניו ארצה, ואומר במראה נהפכו עלי צירי. ומשה הוא יכול  לדבר עם ה' בעמידה כשכל החושים ערניים אצלו, ולא כשאר הנביאים שעליהם נאמר והודי נהפך עלי למשחית ואני הייתי נרדם עלי פני ופני ארצה ונאמר בהם במראה נהפכו עלי צירי. אלא משה רבינו ע"ה לא היה כן, לא היה לו שום רתת ורעדה, אסור שיהיה רתת ורעדה, אסור כשמקבלים נבואה אדם חייב להיות ערני צלול מח בהיר בלי רתת ורעדה בשום פנים."

"כמו שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו (שמות לג), כלומר כמו שלא יארע לאדם חרדה, שום חרדה אין לו כמו שאדם מדבר עם חבירו בלי חרדה, כן היה הוא משה עליו השלום מדבר עם ה' ולא היה חרד מן הדיבור, ואע"פ שהוא היה פנים בפנים ואין לו שום חרדה ורעדה ורתת, הוא ראה את ה' פנים אל פנים, וזה לחוזק דבקותו בשכל כמו שזכרנו."

"והענין הרביעי כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם, חוץ ממשה שמתי שהוא רוצה הוא מקבל נבואה, משה רוצה נבואה הוא מקבל נבואה, כמו שהוא אומר עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם, הוא כל יום מקבל נבואה. הנביא הוא מקבל את הנבואה כשה' רוצה באופן פתאומי, וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם, רק ברצון ה' שיודיע לו הדבר בנבואה ויעמוד עד שינבא או אחר ימים ושנים, לנגן בכינורות ובתופים והוא לא מקבל נבואה, יש נביאים שימים שלמים מכינים את עצמם לקבל נבואה, ויעמוד עד שינבא אחר ימים או אחר חודשים, וזה לא יעזור לו, הוא מכין את עצמו חודשים שהוא יקבל נבואה וזה לא יעזור לו, בשום פנים, וכבר היו מהם כתות שהיו מכינין עצמן ומזככין מחשבותם, שכל הנביאים הולכים ומנגנים כמו שאול שפגע בחבל נביאים שמנסים להתנבאות, מנסים, לא מצליחים, הם אמרו: הגם שאול בנביאים, הוא נפל על פניו ארצה, הם מכינים את עצמם שנים על שנים לנגן בכינורות עד שהוא מקבל איזה נבואה אחר ימים או אחר חדשים, או שלא יודיעו בשום פנים, וכבר היו מהן כתות שהיו מכינים עצמם, כמו שאול שהוא פגע בחבל נביאים שמנסים להתנבא, מכינין עצמן ומזככין מחשבותם כמו שעשה אלישע, כמו שכתוב (מלכים ב ג) ועתה קחו לי מנגן, דבר ראשון זה הניגונים, מי שמנגן יזכה בסוף לנבואה דבר ראשון שאדם יתחיל לנגן, זה דבר ראשון, זה א', לפני הכל, קחו לי מנגן ואז באה לו הנבואה. וזה לא ככה אצל משה – אצל משה חייב לבוא נבואה, משה רבינו בכל רגע נכנס לקודש קודשים, כל שניה בין הכרובים, ומשה רבינו ע"ה בכל עת שירצה, כתוב אצל בנות צלפחד ויקרב את משפטן שהם זכו לנ' שערי בינה – נ' רבתי, מקבל נבואה בכל עת שירצה, עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם - הוא אומר לבנות צלפחד: לעמוד, שניה לעמוד, אני נכנס לחדר אני יוצא אני יגיד לכם מה ה' אמר לכם."

"כי הגמרא אומרת: מה? הם לא ידעו שבת יורשת? כל אחד יודע שאם אין בנים הבת יורשת, אז זה משה לא יודע, הוא בדיוק לא ידע, הוא שכח, מתי הבת יורשת? כשאין בנים, אם אין בנים היא מקבלת את כל הירושה, ופה לא היה בנים, מה? במשך ארבעים שנה לא היו כאלה שהיה להם רק בנות שקיבלו את הילומים את התכשיטים, אז מה משה מסתפק? אז פירוש אחד זה חלק בכורה, אם מגיע להם את החלק בכורה של אבא שלהם אולי זה שייך לאחים, ופירוש שני אומר תוספות שהמרגלים ועדת קרח איבדו את חלקם בארץ, אז עכשיו השאלה אם אולי גם הם איבדו את חלקם, כי  הוא עשה דבר נורא – הוא קושש בשבת, אז הגמרא אומרת: לא, זה שהוא קושש בשבת זה לא היה מרידה במשה, להיפך; הוא רצה להראות את הדין שיש סקילה, אנשים לא יודעים שאם שמים ענף על ענף אז חייבים סקילה, לא ידעו את זה, אפילו שלמדו לא האמינו, אז הוא הראה להם שהוא שם ענף על ענף, כי בשבת אסור לְעָרֵם, אם נופלים תפוזים אסור להשים אחד על השני, פתאום הר של תפוזים נשפך או ארגז אז אי אפשר להשים אחד על השני, צריכים לטאטאות אותם לפינה ולהשאיר אותם ככה מפוזרים, אי אפשר לעשות בנין – אחד על השני, זה נקרא מְעַמֵר – איסור סקילה, אז הוא בא להראות להם שאם מניחים ענף על ענף יש איסור סקילה, ללמד, להיפך הוא בכללל א בא לחלוק על משה, אלא הוא בא לחזק את משה, אבל מי שחולק על משה – על הצדיק לא קיבל חלק בארץ, רק כלב ויהושע קיבלו את החלקים של כולם."

"אז כאן אנחנו רואים שמשה אומר לבנות צלפחד: תעמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, ונאמר (ויקרא טז) דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש, ומשה  יכול לבוא בכל עת."

[1] חיי מוהר"ן רע"ב

"פַּעַם אַחַת יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עַל עַצְמוֹ וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן אֲנִי סָבָא דְסָבִין. וְאִם תִּסְתַּכֵּל וְתָבִין בְּהַמַּעֲשֶֹה הַנּוֹרָאָה שֶׁל שִׁבְעָה בֶּעטְלֶערְס בְּהַסִּפּוּר שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה עִוֵּר שֶׁאָמַר לוֹ הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא זָקֵן מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא יַנִּיק וְלֹא הִתְחִיל לִהְיוֹת כְּלָל וְכוּ' וְהָיָה זָקֵן נֶגֶד כָּל הַזְּקֵנִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם, תָּבִין קְצָת עִנְיָן זֶה. וְכֵן מִשְּׁאָר עִנְיָנֵי הַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל תּוּכַל לְהָבִין קְצָת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְלַחֲכִימָא בִּרְמִיזָא:‏"

[2] נדרים נ ע"ב

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה תורה מפוארה בכלי מכוער א"ל למדי מבית אבוך במה מניחין יין אמרה ליה במאני דפחרא אמר לה כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא וסרי אמר לה אף אורייתא כן והאיכא שפירין וגמירין אמר לה אי הוו סנו הוו גמירין טפי:

[3] נדרים נ ע"ב

ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא אמרה ליה שמואל רבך הכי דנן אמר לה ידעת ליה אמרה ליה אין גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה אמר לה לבזוייה קאתית תיהוי ההיא אתתא בשמתא פקעה ומתה:

[4] שבת פט, ע"ב

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך פתחו ואמרו (כי) אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך

[5] חיי מוהר"ן רע"ג

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִתְפָּאֵר שֶׁלֹּא הִתְחִיל לַעֲשֹוֹת שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם קֹדֶם שֶׁיָּדַע הַסּוֹד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַטִּיטוּן עַל יְדֵי לִילְקֶע וְצִבֶּעךְ (שֶׁקּוֹרִין לוּלְקֶא רֵייכֶערְן) [עִשּׁוּן טַבַּק] לֹא הִתְחִיל בָּזֶה עַד שֶׁיָּדַע סוֹד בְּהַנְהָגָה זוֹ. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַנְהָגוֹת לֹא הִתְחִיל שׁוּם דָּבָר לַעֲשֹוֹת עַד שֶׁיָּדַע סוֹד הַדָּבָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָדַע סוֹד בְּעִנְיַן עֲשַׁן הַטִּיטוּן, אַף עַל פִּי כֵן הִזְהִיר אוֹתָנוּ הַרְבֵּה לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאֹד, וּפַעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן זֶה שֶּׁנּוֹהֲגִין הָעוֹלָם לְהַעֲשִׁין טִיטוּן וְאָמַר שֶׁהוּא שְׁטוּת גָּדוֹל, וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל. וְכֵן הָרֵיחַ טַבַּק שֶׁהוּא גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר, כַּמְבֹאָר שִֹיחָה זֹאת בְּמָקוֹם אַחֵר:‏

[6] רש''י בראשית מח, ז

ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן וְגוֹ', וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַטְרִיחַ עָלֶיךָ לְהוֹלִיכֵנִי לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא כָּךְ עָשִׂיתִי לְאִמְּךָ, שֶׁהֲרֵי מֵתָה סָמוּךְ לְבֵית לֶחֶם. כִּבְרַת־אֶרֶץ, מִדַּת אֶרֶץ, וְהֵם אַלְפַּיִם אַמָּה, כְּמִדַּת תְּחוּם שַׁבָּת, כְּדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן. וְלֹא תֹּאמַר שֶׁעִכְּבוּ עָלַי גְּשָׁמִים מִלְּהוֹלִיכָהּ וּלְקָבְרָהּ בְּחֶבְרוֹן. עֵת הַגָּרִיד הָיָה, שֶׁהָאָרֶץ חֲלוּלָה וּמְנֻקֶּבֶת כִּכְבָרָה. וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם, וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ אֲפִלּוּ לְבֵית לֶחֶם לְהַכְנִיסָהּ לָאָרֶץ, וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ עָלַי, אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדַן, וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יָצָאת רָחֵל עַל קִבְרָהּ וּבוֹכָה וּמְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ'", וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשִׁיבָהּ: "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְגוֹ' וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם":

[7] חיי מוהר"ן ער"ה

הָעוֹלָם סוֹבְרִים שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ לֹא יָמוּתוּ, לֹא כֵן הוּא אֲפִלּוּ מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ גַּם הוּא יָמוּת. וְאָמַר זֹאת בָּרַבִּים:‏

[8] הקדמת הרמב"ם לפרק חלק ד"ה ועתה אחל

...אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל, ויהי אותו המלך גדול מאד ובית מלכותו בציון יגדל שמו וזכרו יהיה מלא הגוים יותר מן המלך שלמה, וישלימו אתו כל האומות ויעבדוהו כל הארצות לצדקו הגדול ולנפלאות שיהא על ידו, וכל מי שיקום עליו יאבדהו השם יתעלה וימסור אותו בידו, וכל פסוקי המקרא מעידין על הצלחתו והצלחתנו עמו, ולא ישתנה במציאות שום דבר ממה שהוא עתה אלא שהמלכות תחזור לישראל, וזהו לשון החכמים (ברכות לד.) אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ויהיו בימיו עשירים ואביונים גבורים וחלשים כנגד זולתם, אבל באותם הימים יהיה נקל מאד על בני אדם למצוא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול אדם יגיע לתועלת גדול, וזהו שאמרו (שבת ל ע"ב) עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת, לפי שבני אדם אומרים כשימצא אדם דבר מוכן ומזומן פלוני מצא פת אפוי ותבשיל מבושל, והראיה על זה מה שנאמר ובני נכר איכריכם וכורמיכם, להודיע שיש שם זרע וקציר, ולכן קצף החכם הזה שאמר המאמר הזה על תלמידו (שם) כשלא הבין דברו וחשב שהוא על פשוטו, והשיבו כפי השגתו, ולא היתה אותה התשובה תשובה האמיתית, והראיה על שלא השיב לו על אמיתתו מה שהביא ראיה אל תען כסיל כאולתו. והתועלת הגדול אשר תהיה באותם הימים הוא שננוח משעבוד מלכיות שהוא מונע אותנו מעשיית המצות כולם, ותרבה החכמה כמו שנאמר כי מלאה הארץ דעה, וישבתו המלחמות כמו שנאמר ולא ישא גוי אל גוי חרב, ויהיה נמצא בימים ההם שלימות רב ונזכה בו לחיי העולם הבא, והמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו, וכבר ביאר הנביא את מיתתו לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ויאריך מלכותו ימים רבים עד מאד, ויארכו חיי בני האדם גם כן לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם, ואין לתמוה שתתקיים מלכותו אלפים מן השנים, לפי שהחכמים אמרו כי הקיבוץ הטוב כשיתקבץ לא במהרה יפריד. ואין אנו מתאוים ומקוים לימות המשיח לרוב התבואות והעושר ולא שנרכב על סוסים ולא לשתות יין במיני הזמר כמו שמחשבין מבולבלי הדעת. אבל התאוו הנביאים והחסידים ימות המשיח ורבתה תשוקתם אליו למה שיהיה בו מקבוץ הצדיקים והנהגת הטובה והחכמה וצדק המלך ורוב יושרו והפלגת חכמתו וקרבותו אל האלהים, כמו שנאמר (תהלים ב) ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, ועשיית כל מצות תורת משה רבינו עליו השלום מאין התרשלות ועצלה ולא אונס כמו שנאמר (ירמיה לא) ולא ילמדו עוד איש אל אחיו ואיש אל רעהו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם וגו' ונתתי את תורתי בלבם וגו' והסירותי את לב האבן מבשרכם, והרבה מאלו הפסוקים בזה הענין. ובאלה העניינים ישיגו העולם הבא השגה חזקה. והתכלית הוא העולם הבא ולעומתן הוא ההשתדלות, ולפיכך זה החכם המוחזק בידיעת האמת עיין בתכלית האחרון והניח מה שזולתו, ואמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ועם היותו הוא התכלית המבוקש אינו ראוי למי שהוא רוצה שיהיה עובד מאהבה שיהיה עובד להשיג העולם הבא כמו שביארנו במה שקדם, אבל יש לעבוד על הדרך שאומר וזה כי כשיאמין שיש שם חכמה והוא התורה שהגיעה אל הנביאים מאת הבורא יתעלה שהודיעם בזה המדות הטובות הם המצות והמדות הרעות והם העבירות, ראוי לו מצד שהוא אדם ישר במזג שיעשה הטובות ויסור מן הרעות, וכשיעשה זה ישלם בו הענין האנושי ויהיה נבדל מן הבהמה, וכשיהיה אדם שלם הוא מטבע האדם השלם אשר אין לו מונע שתחיה נפשו ותתקיים בקיום הידוע לה וזה הוא העולם הבא כמו שאמרנו, וזהו שנאמר (תהלים לב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום כמו שהמונע את הבהמות מן ההשתלחות הוא דבר מבחוץ כמו המתג והרסן ואין ראוי שיהיה אדם כן, אבל יהיה המונעו מאתו ומעצמו, רצוני לומר צורת האנושית כשתהיה שלימה היא תמנענו מאותן הדברים שמונעין ממנו השלמות והם הנקראים מדות רעות, והיא תזרז אותו ותדחנו אל מה שיביאהו אל השלמות וזהו המדות הטובות זהו המתבאר לי מכלל דבריהם בזה הענין הנכבד והנעלה.

[9] שם

היסוד השביעי, נבואת משה רבינו ע"ה, והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו כולם הם תחתיו במעלה, והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא, וכי הוא עליו השלום הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית ונכלל במעלת המלאכים, לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו ולא מנעו מונע גופני ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו הכחות הדמיונות והחושיות והשגחיותיו ונבדל כחו המתעורר המשתוקק ונשאר שכל בלבד, ועל הענין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם הש"י בלא אמצעיות מן המלאכים. רצוני היה לבאר זה הענין הנפלא ולפתוח המנעול ממקראות התורה ולפרש טעם פה אל פה וכל הפסוק בזולתו מעניינו, לולא שראיתי שאלה העניינים יצטרכו לראיות רבות מאד והיינו צריכין להצעות רבות והקדמות ומשלים, ושנבאר בתחילת מציאות המלאכים ושינוי מעלותיהן מן הבורא הש"י, ושנבאר הנפש וכל כוחותיה ויתרחב העיגול עד שנדבר בצורות שזכרו הנביאים שראוי לבורא ולמלאכים, ויכנס בזה שיעור קומה ועניינו ולא יספיק בענין זה לבדו ואפילו יהיה מקוצר בתכלית הקצור מאה דפים, ולפיכך אניח אותו למקומו אם בספר הדרשות שיעדתי לחברו או בספרי הנבואה שאני מתעסק בו או בספר שאחבר אותו בפירושי אלו היסודות, ואחזור לכוונת זה היסוד השביעי ואומר שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים. הראשון כי איזה נביא שהיה לא דיבר לו הש"י אלא על ידי אמצעי, ומשה בלא אמצעי שנאמר פה אל פה אדבר בו. והענין השני כי כל נביא לא תבא לו הנבואה אלא כשהוא ישן, כמו שאמר במקומות בחלום הלילה בחזיון לילה ורבים מענין זה, או ביום אחר שתפול תרדמה על האדם בענין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו ושנאמר מחשבתו פנויה כענין חלום, וענין זה נקרא מחזה ומראה ועליו נאמר במראות אלהים, ומשה יבא עליו הדיבור ביום והוא עומד בין שני הכרובים כמו שיעידו הש"י ונועדתי לך שם, ואמר הש"י אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו וגו'. הענין השלישי כי הנביא כשתבא אליו הנבואה ואע"פ שהוא במראה וע"י מלאך יחלשו כחותיו ויתקלקל בנינו ויגיע לו מורא גדול מאד כמעט שתצא רוחו ממנו, כמו שאמר בדניאל כשדיבר גבריאל עמו במראה אמר ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, ואומר אני הייתי נרדם על פני ופני ארצה, ואומר במראה נהפכו עלי צירי, ומשה ע"ה לא היה כן אבל יבא אליו הדיבור ולא ישיגוהו רתת ורעדה בשום פנים, כמו שנאמר (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, כלומר כמו שלא יארע לאדם חרדה מדבור חבירו כן היה הוא משה עליו השלום לא היה חרד מן הדיבור, ואע"פ שהוא היה פנים בפנים וזה לחוזק דבקותו בשכל כמו שזכרנו, והענין הרביעי כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם אלא ברצון הש"י שיודיע לו הדבר בנבואה ויעמוד עד שינבא או אחר ימים או אחר חודשים או שלא יודיעו בשום פנים, וכבר היו מהם כתות שהיו מכינין עצמן ומזככין מחשבותם כמו שעשה אלישע כמו שכתוב (מלכים ב ג) ועתה קחו לי מנגן ובאה לו הנבואה ואינו מן ההכרחי שינבא בעת שיכוין לזה, ומשה רבינו ע"ה בכל עת שירצה אומר (במדבר ט) עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, ונאמר (ויקרא טז) דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש, אמרו חז"ל (ת"כ ריש פרשת אחרי) אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבא: