ל"ג בעומר שיעור מצלמון - הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א
"נצח שבנצח זה רבינו, הוד שבהוד זה רבי שמעון בר יוחאי, כי כל העניין זה הוד שבהוד, כל העבודה זה הוד שבהוד, לתקן את הוד שבהוד, קטנות שבקטנות, רשב"י מתקן אפילו את קצה הקטנות שבעולם. אין קטנות שרשב"י לא מתקן, אפילו קטנות דקטנות א' דאבא ואימא."
"כי יום ראשון כלומר הספירה זה שבע שבועות תמיד כל יום ראשון בשבוע של הספירה זה גדלות א' דאבא, יום שני זה גדלות א' דאימא, אח"כ יום שלישי בשבוע הספירה זה קטנות דקטנות ב' דאבא ואימא. רביעי תמיד זה ספירת הנצח זה גדלות ב' דאמא. יום חמישי לספירה זה קטנות דקטנות, הוד שבהוד, רשב"י בא לתקן את הוד שבהוד, שנראה את השם עין בעין, גם בהוד שבהוד – בקטנות דקטנות."
"הכהן הגדול צריך להחליף בבגדי בד, רשב"י הוא הכהן הגדל שהיה שלוש עשרה שנה במערה בבגדי בד, עד שכל הגוף התאכל, "וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ" (ויקרא ו, ג), "בַּד בְּבַד יִהְיֶה" (שמות ל, לד). בד בא"ת-ב"ש זה ש' ק', שזה שק, עשיו הגיע מול יעקב עם 400 איש והשק מבטל את זה, ה'שק' זה גימטריא ארבע מאות, זה 'מכנסי בד ילבש על בשרו',"
רשב" זכה ל'מכנסי בד ילבש על בשרו'. רשב"י זה הכהן הגדול, הוא בבחינת הכהן הגדול שנכנס לקודש קודשים, כי הרמב"ם מביא ביסוד השביעי שמשה כל יום נכנס לקודש קודשים. בכל יום, בכל רגע, בכל שנייה הוא בקודש קודשים. כשמגיעים לרשב"י נמצאים בקודש קודשים. גם שמגיעים לציון רבינו נמצאים בקודש קודשים, כמו שאמר רבי אברהם בן רבי נחמן שהציון של רבינו זה הקודש קודשים בכל שנייה. מה שכהן הגדול עושה פעם בשנה, כל שנייה נמצאים בקודש קודשים".
לכן אבא אומנא שהיה נוסע כל ערב ראש חודש לאומאן, הוא זכה לשלום משמים כל יום (תענית כ"א ע"מ ב), ובכל יום הוא היה בקודש קודשים, אפילו שאבא אומנא היה מקיז דם הוא היה בקודש קודשים, הוא כל החיים היה בקודש קודשים, העבודה של אבא אומנא שכל החיים הוא היה בקודש קודשים, אז הוא זכה לקבל שלום מן השמין כל יום, אביי רק בערב (יום כיפור) [שבת], ורבא שהוא היה הנשמה של לוט, "וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְ'כֻשׁוֹ בֶּ'ן אֲ'חִי אַבְרָם" (בראשית יד, יב) ראשי תיבות רבא, רבא היה ניצוץ מלוט, הוא רק היה מקבל שלום פעם בשנה בערב יום כיפור."
"ואביי כל ערב שבת, אביי ראשי תיבות "אֲ'שֶׁר בְּ'ךָ יְ'רֻחַם יָ'תוֹם" (הושע יד, ד), וזה סוד יוסף שאמו רחל נפטרה בצעירותו, יתום ראשי תיבות "יְ'פֵה תֹ'אַר וִ'יפֵה מַ'רְאֶה" (בראשית לט, ו), מה זה 'יפה תואר ויפה מראה', שהוא זכה להיות יתום. שזה המעלה הכי גדולה שאדם זוכה לגדול בלי אבא ואימא, אז הוא עובד את השם לבד לא כי מחנכים אותו, כי הוא רואה עין בעין."
"עכשיו בל"ג בעומר רואים את ה' עין בעין, העבודה של האדם לראות את ה' עין בעין, אדם בא לעולם לראות את ה' עין בעין, אדם כל שנייה רואה את ה' עין בעין. אדם נבראה רק בשביל דבר אחד – לראות את ה' עין בעין, זה כל הבריאה שלו, זה כל תכלית הל"ג בעומר, בשביל זה נוסעים למירון בל"ג בעומר, בשביל לראות את ה' עין בעין, מי שזוכה לבוא למירון רואה את ה' עין בעין. "עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו נב, ח), עכשיו אנחנו רואים את ה' עין בעין, באנו לעולם לראות את ה' עין בעין, נבראנו לראות את ה' עין בעין. " עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ" (ישעיהו סד, ג), זה הגן עדן, בתוך הגן עדן יושב מלך המשיח, והגן עדן נמצא מחוץ לעולם, ובפתח הגן עדן יושב מלך המשיח, זה מה שאומר רש"י, שהגן עדן מחוץ לעולם בכלל, והמשיח מחבר בין הגן עדן והעולם."
"והמשיח זה רבי שמעון, הוא נקרא משיח, "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִ"י" (תהלים סח, יט), זה ר"ת ר' ש'מעון ב'ן י'וחאי, [-] נחמן בן שמחה, העבודה של האדם זה ר' שמעון בר יוחאי, זה כל העבודה של האדם, לראות את ה' עין בעין כל שנייה, כל שעה לראות את ה' עין בעין, כל דקה לראות את ה' עין בעין, לאן שהוא הולך לראות את ה' עין בעין, "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" (ויקרא א, א), שה' קורא לאדם קול שנייה, כל דקה. כל רגע השם קורא לבן אדם שיבוא."
"ועכשיו זה הרגע שקוראים לבן אדם, עכשיו זה ויקרא אל משה, עכשיו זה ל"ג בעומר, שקוראים \ שקרובים לה', הוד שבהוד, לתקן את הנעלים, כי רשב"י היה תופר נעלים, רשב"י וחנוך, הוא [-] חנוך שתופר נעלים, על כל תפירה הוא אומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, זה מה שאומרת הצפרדע, הצפור דעה, כי הצרפדע הרב'ה אומר זה ציפור דעה, זה הדעת האמיתית, שהיא רואה את ה' עין בעין, צריכים לתפור נעלים להוד שבהוד, שה(שכינה?) תוכל לרדת למטה, הצדיקים תופרים נעלים, התם תופר נעלים, רשב"י תופר נעלים, רבינו תופר נעלים, רבינו זה התם – תופר נעלים, אדם בא לעולם לתפור נעלים, כל העבודה של האדם לתפור לשכינה, "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (עמוס ב, ו), הכול בעבור נעלים, לכן כתוב ברצא הלכה ב' שהוא שם את הנעלים על החמור[1], חמור זה "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (בראשית מט, יד), שאדם יהיה כמו חמור, כל החיים כמו חמור – 'חמור גרם', שלא צריך לישון ולא צריך לאכול, חמור לובי לא יושן ולא אוכל, עשרה ימים הוא הולך בלי לאכול בלי לישון."
"זה הסוד של רשב"י שבחיים הוא לא ישן, הוא היה בתוך המערה, בתוך הבור, שלוש עשרה שנה הוא לא ישן בכלל, אליהו הנביא לימד אותו תורה, אם אדם לא יושן אליהו הנביא בעצמו מתגלה אליו, [-] הגיע ר' יהושע בן לוי הוא רצה להיכנס, הוא אמר מה אני לעולם הבא, זה רשב"י מכניס [-], כל הדברים מחליט רשב"י, כל הדברים מקטון ועד גדול מחליט רשב"י, כל מה שקרה בעולם מחליט רשב",י כל מה שקורה בארץ ישראל זה החלטה של רשב"י, שכולם יהיו בארץ ישראל, שכולם יעלו למירון, וכולם יהיו בהדלקה, זה החלטה של רשב"י, ולכן רשב"י זה קודש קודשים, זה הדביר, זה הדביר האמיתי, זה הקודש קודשים האמיתי, זה רשב"י, רשב"י זה [נשמת] רבינו - רבי נחמן [-], עד השקיעה זה היה נצח שבהוד, עכשיו זה הוד שבהוד, מחליפים את הש' ואת הנ', ואז נזכה לגאולה השלימה במהירה, בימינו אמן."
[1] שו"ע חושן משפט - סימן רצא
סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה, וכיצד היא השמירה:
(א) שומר חנם פטור בשבועה מגניבה ואבידה, ואינו חייב לשלם כ"א בפשיעה:
(ב) שומר חנם הוא שהפקיד אצלו כסף או כלים או בהמה או כל דבר לשמור והוא קבל עליו לשומרו. ואפילו לא קבל בפירוש, אלא שאמר לו: הנח לפני, הוא שומר חנם. אבל אם אמר לו: הנח לפניך, או: הנח, סתם, (או שאמר לו: הרי הבית לפניך) (רמב"ם פ"ב מה' שכירות וטור), אפי' שומר חנם לא הוי ואינו חייב שבועה כלל, אבל מחרים על מי שלקח פקדון שלו ולא יחזירנו לבעליו. ומכל מקום מי שהיה מהלך בדרך וא"ל חבירו: הולך עמך אלו המנעלים, ואמר לו: הניחם כאן על החמור, והניחם שם ולא קבלם הנפקד בידו אלא כמו שהניחם המפקיד על החמור כך הוליכם ולא קשרם והלך לו מן הצד להסך רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלים, הוי שומר חנם והוה ליה פושע וחייב לשלם: הגה - דלא אמרינן דאם אמר: הנח, סתם, לא הוי שומר חנם, אלא במקום המשתמר, אבל בדרך וכיוצא בו ודאי קבל עליו שמירה (טור בשם תשובת הרא"ש). ויש חולקין וסבירא להו דאפילו במקום שאינו משתמר לא הוי שומר חנם, עד שיאמר: הנח לפני. (מרדכי פרק האומנין ודעת עצמו מגמרא דפרק האומנין אליבא דחכמים):
--
ערוך בשיתוף פעולה עם שביבי אור
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם