דיבורים שנשמעו ממורינו רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל על רבי אלימלך מליז'ענסק ■ גדולת השגתו ■ הריסת ציונו הקדוש בשואה

הבעטליר העיור

מקובל בין אנ"ש שאחד מהבעלי זכרונות המוזכרים בספר הקדוש 'ספורי מעשיות' לרבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, במעשה י"ג – משבעה בעטלער'ס [= קבצנים], במעשה הבעטליר העיור, הוא רבי אלימלך מליז'ענסק, שכידוע היה לו זכרון מופלג וזכר שהכה את אמו בשעה שינק ממנה, ואף עשה על זה תשובה. (שיח שרפי קודש חלק ד', קכ"ה)

גדולתו ועבודתו

כשהחוזה מלובלין היה צעיר לימים, ראה את רבי זושא מאניפולי. רבי זושא הסתכל עליו ממושכות ולאחר מכן אמר לו: אני נתתי לך נפש ורוח, אם ברצונך גם נשמה לך אל אחי רבי אלימלך. (שם חלק ה', תק"ז)

סיפר מורינו רבי לוי יצחק בנדר בשם רבי אלחנן ספקטור, שהחוזה מלובלין התבטא על רבו הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק שהוא הרבי של כל העולם. (שם חלק ה', תק"ו)

רבי אלימלך מליז'ענסק אכל שש שנים את לחמו כשהוא טבול בדמעותיו. (שם חלק ג', תרל"ד)

מאמרותיו

הנועם אלימלך הסביר את ההבדל בין המשיח לשאר הצדיקים: המשיח הוא 'כתינוק הגמול עלי אמו', המשיח יתחיל בכל יום עבודתו מאַיִן, כילד קטן - ללא חשבון העבר כלל, ויעבוד את ה' בתכלית ההשגה והמעלה, ויהיה מוסיף בעבודתו על כל הימים הקודמים שעבד בהם את ה'. מה שאין כן שאר הצדיקים שעובדים הם את ה' בכל יום בתוספת על מה שהשיגו בימים הקודמים. (שם חלק ו', תקמ"ב)

הריסת ציונו בזמן השואה

סיפר מורינו רבי לוי יצחק שכשהיה בגרמניה לאחר השואה, פגש שם בבחור יליד ליז'ענסק, והבחור סיפר לו שלפני שנכנסו הנאצים ימ"ש לליז'ענסק הלכו רבים רבים מיהודי ליז'ענסק והשתטחו על ציונו של הנועם אלימלך. למחרת הגיעו הנאצים לעיר, וסיפרו להם התושבים הגויים שהיהודים הלכו אתמול לבית הקברות לציון של רבי אלימלך ובוודאי החביאו שם את האוצרות והכסף שלהם. הנאצים הלכו ופתחו את הציון הקדוש של הנועם אלימלך, אך כמובן לא מצאו מאומה.

כשנודע לאותו בחור על חילול ציונו על ידי הנאצים, הלך לרב העיר שהתחבא במקום מחבוא וסיפר לו את זה. רב העיר אמר לו שאם ילך ויכסה את הציון הקדוש ויסדר אותו כראוי הוא מבטיח לו שינצל ולא יארע לו כל נזק. ואכן הבחור הלך בסכנת נפשות וסידר את ציונו של הנועם אלימלך כראוי, וסיפר הבחור לרבי לוי יצחק איך ניצל בשואה בנסי נסים ממש כהבטחת רב העיר של ליז'ענסק. (שם חלק ה', שע"ה)