לכבוד יום ההילולא של הרה"ק רבי חיים חייקא מאמדורא מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש אספנו לפניכם קצת מפרקי חייו הסוערים ■ התקרבותו לחסידות ■ עבודתו והשגותיו ■ המחלוקת והרדיפה ■ פטירתו ומקום קברו 

התקרבותו לחסידות

לאחר התקרבות הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין להמגיד הגדול רבי דובער ממעזריטש, שלחו המגיד לטעת חסידות באדמת ליטא. באחת ממסעותיו הגיע לעיירה אמדורא הסמוכה להורודנא, רבי אהרן הגדול הורה לעגלון לעצור ליד בית המדרש ונכנס הישר לתוכו, בבית המדרש ראה רבי אהרן הגדול אברך השקוע כל כולו בלימוד התורה הקדושה.

רבי אהרן הגדול ניגש אליו ושאלו: במה עוסק מר?

ענה לו האברך: בתורה לשמה!

שאלו רבי אהרן הגדול: והיכן ה'דברים הרבה' [שזוכה להם הלומד לשמה]?

בלי להתמהמה יצא רבי אהרן במהירות מבית המדרש, בהותירו את האברך פעור פה לשמע השאלה הנוקבת. רבי אהרן הגדול עלה על העגלה והורה לעגלון להתחיל בנסיעה.

האברך שמילותיו הספורות של רבי אהרן הגדול חדרו ללבו ופעפעו בקרבו, קם ממקום מושבו, יצא מבית המדרש והחל לרוץ אחרי העגלה הנוסעת בהתחננו לרבי אהרן הגדול לעצור. כראות זאת רבי אהרן הגדול, הורה לעגלון להאיץ בסוסים ולהחיש את קצב הנסיעה. האברך לא אמר נואש וצעק והתחנן שיעצרו את העגלה, אך רבי אהרן הגדול מורה לעגלון את ההיפך. כשנגמר כחו של האברך וכמעט אמר נואש, ציוה רבי אהרן הגדול לעגלון להעמיד את העגלה.

האברך הגיע לעגלה ושאל את רבי אהרן הגדול: רבי, כיצד אזכה ל'דברים הרבה'?

אמר לו רבי אהרן הגדול: בשביל זה הנך צריך לנסוע למעזריטש, שם נמצא רופא הנשמות!

האברך – הלא הוא רבי חיים חייקא – שם פעמיו אל מרן המגיד הגדול ממעזריטש, שם נדבקה נפשו בעץ החיים. שנה שלימה ישב אצל המגיד ממעזריטש והפך לאחד מאריות החבורה הקדושה.

לאחר זמן מה רבי אהרן הגדול מקרלין בא לרבו המגיד ממעזריטש, כראות המגיד את תלמידו אמר לו על מקורבו רבי חיים חייקא: הבאת לי מנורת זהב טהורה, שלא היה נותר לי אלא להדליק אותה!

עבודת הבורא והשגות גדולות

לפני התקרבות רבי חיים חייקא מאמדורא לאור החסידות, היה עוסק בתעניות משבת לשבת ובסיגופים שונים, כמו כן היה ער אלף לילות ועוסק בתורה הקדושה. ועם כל זה לא הרגיש שהגיע לשלימות. לאחר התקרבותו המשיך רבי חיים חייקא להתענות ולא סיפר זאת לאיש. המגיד ממעזריטש שלא נעלם ממנו שום דבר ראה זאת, קרא אליו את רבי חיים חייקא ואמר לו: 'כשרואים מסוף העולם ועד סופו - אין עוד צורך להתענות!'

הרה"ק רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקאמרנא מחבר ספר היכל הברכה כותב ששמע מדודו העטרת צבי מזידיטשוב שלרבי חיים חייקא מאמדורא נפלו כל שערות ראשו מיראת ה' יתברך.

כשרבי חיים חייקא היה מתפלל, היו רואים בחוש שם הוי"ה באותיות של אש ממול פניו.

בצר ובמצוק

רבי חיים חייקא חזר לאמדורא וניהל שם חצר חסידית. כאמור, אמדורא נמצאת במקום בו ישבו יהודים המתנגדים לחסידות שהחלה להפציע, כך שסבל רב היה מנת חלקם של החסידים היושבים שם. סבל זה לא פסח אף על רבי חיים חייקא עצמו, שהיה המטרה ללעג לשמץ ולבזיון.

כאמור, רבי חיים חייקא היה צם משבת לשבת, כך שבשבת עצמה לא היה יכול לאכול מאכלי בשר, והיה שותה כוס חלב. בצהרי אחת השבתות ראה אחד מהמתנגדים את רבי חיים חייקא שותה כוס חלב, והסיק שבטוח רבי חיים חייקא אכל בבוקר טשולנט בשרי, ואם כן הוא לא שומר שש שעות בין בשר לחלב כדין. כאש בשדה קוצים הופצה הידיעה שרבם של החסידים אוכל בשר בחלב. לאחר 'גביית עדות' פסקו דייני אמדורא מלקות לרבי חיים חייקא. לקחו בית הדין באמדורא את רבי חיים חייקא למרכז הכפר, השכיבוהו על אבן והלקו אותו...

לאחר תקופה בא רבי אהרן הגדול מקרלין לאמדורא, החסידים שם ספרו לו את המעשה והראו לו את האבן עליה הלקו את רבי חיים חייקא. רבי אהרן הגדול הזדעזע מהמעשה ואמר: בושה, בושה, אש תאחז באמדור! ואכן לאחר תקופה קצרה פרצה שריפה גדולה באמדורא וכילתה בתים שלמים.

כאשר סיפר מעשה זה רבי חיים חייקא עצמו, אמר כי כמה מהמתנגדים היו שותפים לענישה זו, והכו בו וצבטו אותו, והרגיש שכל כוונתם מחמת קנאה ושנאה. אך היה שם אחד שצבט אותו, והרגיש רבי חיים חייקא שכוונתו באמת לשם שמים על שסר מדרך ה' באכלו בשר בחלב. על מתנגד אחר שהיה שותף להתעללות זאת ועשה זאת באכזריות רבה, התבטא רבי חיים חייקא כי לדעתו הוא לא מזרע ישראל ובקרוב יתוודע מצפוני לבבו ויכפור בה', ואכן כך קרה לאחר תקופה קצרה.

פטירתו מן העולם

יומיים תמימים לאחר הסתלקותו של ידידו ורעו הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק מחבר ספר נועם אלימלך, הסתלק לעולם שכולו טוב אף רבי חיים חייקא מאמדורא. סיפר הרה"ק רבי ישראל מסטולין (הינוקא, הפרנקפורטר) שבשעת פטירתו של רבי חיים חייקא, כל השעונים שבביתו עמדו מלכת, ואף שניסו לתקנם לא הועיל הדבר.

כששמעו המתנגדים על פטירת רבי חיים חייקא גמרו אומר לטומנו בבזיון מחוץ לגדר בית הקברות. אך מחמת שבחייו היה נמנה על חבורת החברה קדישא, ועל פי החוק של החברה קדישא, כל מי שהיה בחבורתם לא קוברים אותו מחוץ לגדר יהיה מי שיהיה, נאלצו לקוברו בתוך בית הקברות כשאר העם. כסיפרו זאת להרה"ק רבי אהרן השני מקרלין מחבר ספר בית אהרן, אמר: רבי חיים חייקא היה מרוצה יותר שיקברוהו מחוץ לגדר בית הקברות, מאשר להיות קבור בין המתנגדים.

מקום קברו באמדורא הפך במרוצת השנים לתל תלפיות, אליו באו כל הנצרכים לישועה, והיו מקבלים זאת כבחיים חיותו. כעשרים שנה לאחר פטירתו עלה הנהר הסמוך על גדותיו ומקום קברו של רבי חיים חייקא נפתח לכל רואה, ומצאו אותו שלם לגמרי עם פאותיו המסולסלות כביום פטירתו.