בסיום תפילת הערבית ומול הציבור הגדול דרש מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, לכבוד נשמת התנא האלוקי שהיום יום ההילולה שלו - אור החיים הקדוש.

אלא דברי קודשו:

היום היארצייט של אור החיים הקדוש (רבי חיים בן עֲטַר נודע כ'אור החיים הקדוש' על שם ספרו. הוא נולד ב-2 באוגוסט 1696, ד' אב ה'תנ"ו; סלא, מרוקו, ונפטר ב־7 ביולי 1743, ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים), כולם ילכו לציון שלו.

אריה ברח מגן החיות, כי פתחו את הדלת ולא שמרו עליו. הלכו לחפש אותו בכול העיר קזבלנקה ומצאו אותו אצל האור החיים הקדוש, כמו איזה חתול מקשיב לשיעור שלו. האריה מקשיב איך האור החיים קורא את הזוהר והוא מלטף אותו, חושב שזה חתול - ככה היה לאור החיים הקדוש ניסים בלי סוף.

הבעש"ט אמר עליו שהוא משיח בן דוד והוא היה צריך להביא את הגאולה.

[ אמר הבעש"ט: כשאני עולה להיכל העליון, הוא כבר עלה ויורד משם. שאלו אותו: אם כן, גדול ממך הוא. ענה: ודאי זריז ממני! לכן כשאני עדיין מטפס, הוא כבר היה שם וחוזר למטה. ]

הבעש"ט רצה לפגוש אותו בארץ ישראל, אבל הבעש"ט אמר: כל מקום שאני הולך הוא כבר לא נמצא. כל העולמות אני מחפש אותו בשמיים ואני לא מוצא אותו. אני מנסה למצוא אותו, אבל בכול ההיכלות הוא כבר היה, אז אני נוסע לארץ ישראל למצוא אותו. אבל הבעש"ט היה צריך ללכת יחף (בכדי להצליח להגיע לארץ ישראל), רק עם חולצה ומכנסיים (כמו שרבינו הסביר שהיה צריך להקטין את עצמו ורק על ידי זה הצליח להגיע לארץ ישראל), ואז הוא היה יכול להגיע לארץ ישראל ולפגוש שם את האור החיים הקדוש.

אז הבעש"ט קיבל את הסוד של הפדיון הכולל, זה היה בדיוק במוצ"ש, כי ט"ו (לחודש) לא יכול להיות בשבת, רק ביום ראשון. זה היה ב- ט"ו בלילה ובפולין זה שעתיים קודם, לכן זה יצא בארץ הקודש בדיוק בזמן נטילת ידיים לשלוש סעודות.

[ בימים ההם עמד הבעש"ט הק' זיע"א בשבת קודש לפני סעודה שלישית רעוה דרעוין רצון כל הרצונות בבית מדרשו בעיר מזיבוז, והלך ליטול ידיו. בעודו מרים ידיו הקדושות לברכת הנטילה נתכרכמו פניו ונשאר על עומדו וידיו למעלה באוויר לזמן מה. לאחר הברכה היסב על שולחנו מוקף בתלמידים הרבה, אבל לא שר ולא דיבר מאומה וישב מכונס בתוך עצמו וכאיננו בעולם הזה כלל. וכן למשך כל הסעודה השלישית, ותמיהה גדולה היתה לקהל. רק בסעודה רביעית שאלוהו מדוע פניו עגומות. ויאמר: כבה נר המערבי. כאשר ראה כי אין הקהל מבין דבריו, פרש ידיו בשבחו של גדול הדור הנר המערבי רבינו חיים בן עטר האור החיים הק', ואמר שלפני סעודה שלישית נסתלק בירושלים ע"ה:

שאלוהו: וכיצד הודיעוהו?

ענה: ידוע שבנטילת ידיים יש סוד אחד גדול הנמסר רק לצדיק אחד בדור כי משמים מגלים סוד זה לגדול הדור בלבד. ואני לא ידעתי כל ימי ייחוד זה בלתי היום בשעת נטילת ידי לסעודה שלישית, אז נתגלה לי לפתע פתאום, ובזה הבנתי שהאור החיים הקדוש נפטר לבית עולמו, כי הוא היה גדול הדור וייחוד זה השייך לגאולה – לו יאתה. ובהתגלה לי סוד זה – תיכף ידעתי כי הנר המערבי הסתלק ונמסר לי ]

לכן אִיזֶבֶל רק רוקדת כל היום (הגמרא מספרת שהייתה משמחת חתן וכלה), היא הייתה שרה: עוד יוסף חי הוא מלך במצרים, יש לו שני בנים מנשה ואפריים.