החיזוק היומי ממורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א – למה טועים בקדושת הצדיק?

יום ה', כ"ג חשון תשפ"ג – שירת הלוויים השיבה לאנשים את הנפש.

אלה דברי קודשו: "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר" (במדבר יח יב), כי קֹרַח היה בֶּן יִצְהָר (במדבר טז א). קרח היה יותר גדול ממשה, כתוב שמשה אומר שנדב ואביהו יותר גדולים ממנו. נדב ואביהו ידעו שהם יותר גדולים ממשה, יש להם דברים שלמשה אין.

האר"י מסביר שהם היו באתגליא - הצדיק הוא באתכסיא.

הכהן הוא שמן מכי, הוא שמן ואילו הלוויים הם יין - הלוויים (לעומת הכהנים, הצדיק שהוא באתכסיא) היו באתגליא, שרים, אנשים נהיו שיכורים מהשירה של הלוויים (ואילו אצל הכהנים זה היה באתכסיא). כתוב שהוגרס בן לוי (הוגרס בן לוי היה מנצח מקהלת הלויים בבית המקדש והיה אחד מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש) היה נותן שריקה, הוא היה שר כולם היו עפים אחורה מרוב התלהבות מרוב שלא יכלו לעמוד בפני זה. זה היה כזה שירת הלווים שזה היה משקר את החושים. אנשים היו באים שבורים בתכלית, אדם בטעות היה מחלל שבת, בטעות הטה את הנר, בטעות נדלק חשמל אז הוא צריך להביא קורבן. אם הוא שוכח ששבת ומדליק את הנר אז הוא צריך להביא קורבן, יבנה ביהמ"ק ונצטרך להביא כבשים וחטאת.