החיזוק היומי ממורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א – "כשאפשר לגור בירושלים אסור לגור במקום אחר"

"זבול — שבו ירושלים של מעלה" (חגיגה יב ב)

"שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" (תהלים קיט קסב)

"וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה", (שמואל יג יב)

"וַיִּקַּח֩ אֶת־בְּנ֨וֹ הַבְּכ֜וֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֗יו וַיַּעֲלֵ֤הוּ עֹלָה֙" (מלכים ב ג כז)

יום א, י"ב אדר תשפ"ג – "באים ללמוד גם בשלג, היה מגיע 5 דקות לפני היה מקבל את הכל".

אלה דברי קודשו:

"זבול — שבו ירושלים של מעלה" (חגיגה יב ב), כי יש ירושלים של מעלה וירושלים של מטה.

אדם חייב לגור בירושלים, אסור לגור במקום אחר, כשאפשר לגור בירושלים אסור לגור במקום אחר. כמו שאסור לעזוב את ארץ ישראל אסור לעזוב את ירושלים.

כולם חייבים להיות בירושלים, ירושלים היא בית המקדש של מעלה. רואים את בית המקדש עין בעין, נכנסים לדְּבִיר בקודש הקודשים.

מגיעים לשיעורים אפילו בשלג

היה את רבי הירש לייב ליפל זצ"ל (רבי הירש לייב (צבי אריה) ב"ר אהרן בצלאל ליפל, נולד בלודז' שבפולין לאביו ר' אהרן בצלאל, מחסידי רדומסק. בצעירותו הבחין באביו היושב ולומד מתוך ספר ועיניו זולגות דמעות. היה זה הספר הקדוש "משיבת נפש", שכן אביו חיבב את ספרי ברסלב. ר' הירש לייב שהבין כי יש דברים בגו, הלך וחיפש אחר ספר זה, והמעט שדלה מתוכו היה בשבילו קצה חוט שהוביל אותו להתקרבות בכל לב ונפש לאורו של רבינו. יום פטירתו בכ״ג במרחשוון תש״מ) היארצייט שלו בכ״ג מרחשוון תש״מ.

איזה צדיק, איזה בכיות, מחצות, מ 12 בלילה עד 4 בבוקר בתוך השלג. אני עומד לידו, הייתי השמש שלו, עומד לידו מחזיק לו את התיק. יורד שלג סמיך עד לברכיים, מגיע הרב גרוסברג שהיה מגיד שיעור ומספר מה זה, "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" (תהלים קיט קסב).

הוא אומר: סיפור אמתי שהגיעה אישה בכדי לתרום, הנשים הן התורמות הכי גדולות. היה לה 5 אלף דולר והיא באה לכותל לחלק את זה לצדקה, אבל אף אחד לא היה. ירד שלג באותו היום אז אף אחד לא הגיע, היא הגיעה לבד, הכותל ריק.

טוב, היא התחילה לשים את הכסף בקופות, יש בכותל איזה 10 קופות. היא שמה 100 דולר, עוד 100 דולר ועוד 100 דולר, פתאום מגיע מישהו ורואה שהאישה שמה הרבה כסף בקופות.

היא אומרת לו, טוב שהגעת כבר שמתי אלפיים חמש מאות בקופות, נשאר לי עוד אלפיים חמש מאות. הוא כ"כ הצטער על האלפיים חמש מאות שהפסיד - היה מגיע 5 דקות קודם היה מקבל הכל.

היה יום שלג, שלג עד הברכיים, שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב, אבל יכולת ללמוד עוד אם לא היית נשאר בבית בשלג. הנה באת שמעת שיעור, יכולת לשמוע שיעור אתמול והיה שיעור ביום שני. כל יום יש 4 שיעורים, כל פעם אומרים עוד חידושים.

אז אדם מגיע לכותל והוא רואה אישה שמה מאות דולרים בקופות, ובמקום לשמוח ממה שהוא קיבל הוא מצטער. הייתי בא 5 דקות קודם, חמש דקות כמו שמואל הנביא ושאול, חמש דקות.

שמואל אמר לשאול תחכה 5 דקות, מה הבעיה לחכות 5 דקות? תמתין עוד 2 דקות, מה יש? שתי דקות היית ממתין! אפילו שהעלת את העולה ("וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה", שמואל יג יב), כי לא יצאו למלחמה בלי קורבן עולה.