מה הייתה הענוה של יהושע בן נון יותר מכל האבות? ומה העצה הרעה שהמרגלים הלכו וחזרו אִתה? מה יהושע עשה כששמע שרוצים לחסל אותו? את התשובות לשאלות תמצאו במאמר היומי שלפניכם שכתב אותו הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א מלא וגדוש בחידושים נפלאים שלא שמעתם אוזן.

לפניכם המאמר המלא לקריאה ולהורדה:

סוד "כד חזי משה ענוותנותיה של יהושע בן נון"

קושיא: היכן רואים את ענוותנותיה של יהושע בן נון יותר מאשר אצל משה רבינו ואצל אברהם שאמר (בראשית י"ח כ"ז): "ואנכי עפר ואפר", ועל יעקב נאמר (במדבר כ"ג י'): "מי מנחה עפר יעקב", ויצחק מסר את נפשו ללא אומר ודברים וללא שום הרהור של ספק, ונעקד מרצונו על גבי המזבח, ומסר את כולו עבור ה' יתברך בפקודת אברהם אבינו.

אם כן, נחזור על הקושיא: היכן מצינו ביהושע בן נון ענוה יותר מאשר אצל אברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרן שאמרו (שמות ט"ז ז'): "ונחנו מה", ובטלו את עצמם לגמרי כאילו אינם קימים בכלל, עד שרק יהושע בן נון זכה לאות י' של שרי, ולא אברהם יצחק ויעקב, ולא משה ואהרן.

אלא, יהושע בן נון היה בהחלט בקטגוריא אחרת של סכנת נפשות אמיתית, אחרי שהמרגלים עזבו את מחנה ישראל בעצה רעה, ובהחלטה ברורה שדבר ראשון שיעשו זה סכול ממוקד של יהושע בן נון, לפי סברתם הנואלת כנראה חשדו בו שהוא רוצה למלוך על ישראל במקום משה רבנו, אחרי שכולם שמעו את הבשורה המרה של "משה מת ויהושע מכניס", והיו בטוחים כל עשרת המרגלים שיהושע בן נון הוא אשר שמח בבשורת הנבואה הזו, והוא רק מחכה להזדמנות של מות משה רבנו, כדי שיוכל למלוך תחתיו. ולכן עליהם דבר ראשון לחסל את יהושע בן נון, וכך משה רבנו יוכל להמשיך לחיות, והם העשרה – רק הם רוצים בהמשך חייו של משה רבנו בניגוד ליהושע בן נון שמחכה כבר בכליון עיניים למותו.

ולכן החובה הראשונה היא: לחסל את יהושע בן נון. וגם, לא להכנס לארץ כדי שמשה יוכל להמשיך לחיות אתם עוד קרוב לארבעים שנה [½38].

וכשגונב דבר זה לאזניו של יהושע בן נון שעומדים לחסלו או בשנתו או אפילו בהקיץ, ושכרו מישהו שיחסל אותו, לא אמר דבר למשה רבינו ולא התלונן לפניו 'למה הוא שולחו... ואולי ישלח מישהו אחר במקומו כדי לא לסכן את חייו שהיו כבר אבודים לגמרי...'.

וזה פירוש הגמרא [בסוטה ל"ו.] "שבעצה רעה הלכו ובעצה רעה חזרו". כי היה גמור בדעתם לגמררי שפתרון הבעיה ובטול הנבואה של אלדד ומידד תלוי אך ורק בהריגתו של יהושע בן נון, שבמשך ארבעים יממות הופקר גורלו לגמרי ונגזרה עליו גזרת מיתה בהסכמתם המפורשת של עשרת המרגלים, ואפילו שכל דבר מזימתם נודע ליהושע וידע שכבר הותר דמו וכל חייו הופקרו בידם של המרגלים, לא התלונן שום תלונה על דבר השליחות, ואמר: "אני לא אומר למשה כלום, ואם הוא שולח אותי – הרי הוא יודע כבר את כל הפרטים ובודאי כבר עשה את כל החשבונות, ובודאי אשאר חי", ולא היה לו הרהור ושום ערעור על דבר שליחותו אצל משה![embeddoc url="https://www.shuvubanimint.com/wp-content/uploads/2023/06/ה-הוא-האלקים-ליל-ג-שלח-יז-סיון-תשפג1.pdf" download="all" viewer="google"]