ביום גינוסיא דמלכא, יום ההולדת של מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, החל הרב שליט"א בכתיבת האותיות בספר התורה להצלת עם ישראל, לעילוי נשמת הנרצחים, להפסקת המלחמה, לשלום החיילים ולשלום החטופים.

במעמד המרגש מסר מורינו הרב ברלנד שליט"א את דברי קודשו בשלהבת אש קודש תוך שהוא חוזר ומדגיש את חשיבות כתיבת ספר התורה בתקופה בה אנו נמצאים:

"עכשיו זה הרגע הכי גדול, שמקיימים "כתבו לכם את השירה הזאת". עכשיו כתבנו את האותיות, כל אות זה כנגד עולם מלא. כל אות שכותבים זה עולם מלא, על ידי כתיבת האותיות ניצלים מכל הגזירות. אם היו כותבים ספר תורה אחד באומן לא היתה שואה בכלל! זה שאנחנו מקושרים עם רבינו מבטל את השואה הנוכחית. עכשיו אנחנו נמצאים בשואה, חוטפים ילדים חוטפים נשים גברים, חייבים להציל את החטופים."

לאור חשיבות כתיבת ספר התורה, כמו שאמר מורינו הרב שליט"א בדבריו: "כתיבת ספר התורה זה הכל לשלום החיילים, לשלום החטופים, לעילוי נשמת הנרצחים", החלו בקמפיין גיוס עבור כך. לכל אחד יש את הזכות לקחת חלק בכתיבת האותיות בספר הקדוש של מורינו הרב ברלנד שליט"א.

כזכות גדולה להצלת עם ישראל וקרוב הגאולה ברחמים, כל אחד יכול לזכות ולתרום לכתיבת ספר התורה מי ברבע, חצי או עמוד שלם, או אף ביריעה ויותר מכך. כי זהו ספר התורה של הגאולה, אנחנו מאמינים שבסיום כתיבת הספר תורה יהיה שלום בארץ ותגיע הגאולה.

לחץ כאן לתרומה ישירה - בקישור ניתן לראות היכן אוחזים בתהליך כתיבת הספר תורה

כל התורם יריעה שלימה יקבל תעודת שותפות חתומה ע"י מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

אלה דברי קודשו המלאים של מורינו הרב ברלנד שליט"א:

כי גם רבינו היה חטוף, איך הצילו אותו, הצליחו להציל את רבינו. הבעש"ט גם היה חטוף, הצליחו להציל גם את הבעש"ט על ידי האותיות.

עכשיו אנחנו נוסעים לר' נפתלי כץ חייבים לנסוע כולם. היה עליו עמוד אש, עמודא דנורא! כל הבית התמלא באש, כולם ברחו. כמו אצל רבי אלעזר ברבי שמעון, שהבית התמלא באש, כולם ברחו. כי כשכותבים ספר תורה, מקבלים נשמה חדשה עם ארבע כנפים! כמו רבי אלעזר ברבי שמעון, קיבל נשמה חדשה עם ארבע כנפים. וכולם ברחו חוץ מרשב"י שהוא לא ברח, הוא ראה את הנשמה עם ארבע כנפים. לכן "כתבו לכם את השירה הזאת" שכל אחד חייב לכתוב ספר תורה, לא מספיק מה שהוא קונה או נותן את הספר, צריך לכתוב לכל הפחות אות אחת. אות אחת בכל ספר תורה שמכניסים. ספר תורה כזה יהיה כלול מכל עם ישראל, כל עם ישראל לשחרר את החטופים, לעילוי נשמת הנרצחים. שכולם כבר בגן עדן.

כי כל התורה נקראת שירה, שאדם בא רק בשביל השירה. אי אפשר לחבר את בארה של מרים – את הבאר, לרחל, [אלא] רק על ידי שירה. "אז ישיר משה את השירה הזאת עלי באר ענו לה" אדם בא לעולם רק לשיר לנגן ולרקוד, ואז הוא ממלא את הבאר, כי הבאר נשארה ריקה. כי הבאר באה בזכות מרים, לכן לא רצו להיכנס לארץ. הם רצו את הבאר של מרים, לא ויתרו על הבאר של מרים. כי אסור לוותר על הבאר של מרים, וגם לא רצו לוותר על המן, וגם לא רצו לוותר על ענני כבוד. אבל ברגע שנכנסו לארץ אז היו מוקפים בשכינה הקדושה, יותר גדול מענני כבוד. וככה "ימים רבים עשה מלחמה", עשו לימים רבים, העוון הכי גדול שהוא עשה לימים רבים. לכן הוא מת עשר שנים לפני הזמן – גיל מאה ועשר.

יוסף אמר "עבדך אבינו" אמרו חמש פעמים, והוא שמע חמש פעמים. אז גם ירדו לו עשר שנים, כי אסור להגיד "עבדך אבינו". כי יעקב לא מת, יעקב חי וקיים. כשכותבים ספר תורה אז ממשיכים את האבות אלינו, גם את אברהם, וגם את יצחק וגם את יעקב. זה גימטריא עפר ואפר. כל העניין של ספר תורה, שאדם ידע שהוא עפר ואפר. לכן צריכים שש מאות שלושים ושמונה זה עפר ואפר. "וקרקר כל בני שת – ומחץ פאתי מואב" כשכותבים ספר תורה, מקיימים את הפסוק "ומחץ פאתי מואב" שזה בלעם ראה ברוח הקודש, שהסוף של מואב יהיה "ומחץ". כי מה בלק מפחד מה אכפת לו, כתוב "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" גם לא להתגרות במואב, וגם לא תעשה בו מלחמה, חזקיה אמרו "מת אתה ולא תחיה" אבל פה, "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" אז מה בלק מפחד?

אלא בלעם אמר לו "ומחץ פאתי מואב" לא ישאר ממואב שום זכר. כמו שהיה הסוף שממואב לא נשאר שום זכר. עכשיו זה כבר עם חדש. וגם מעמון לא נשאר שום זכר, ומזה בלק פחד, "עם רב יוצא ממצרים וכסה את עין הארץ הוא יושב ממולי" ממלל אותי – מל, מל זה לכלות. הוא רוצה לכלות אותי, "הוא יושב ממולי". אז למה קוראים לו בלק בן ציפור? היה לו אבא ציפור היה לו אבא שקראו לו ציפור? או ציפור ממש? ח"ו לאבא שלו לא קראו ציפור. אז מה קרה? לכל מלך היה איזה תוכי איזה ציפור, שאיתה הוא היה עושה כישופים. ובלי הכישופים האלה, הוא לא יוצא למלחמה, אי אפשר לצאת למלחמה, אף אחד לא יודע מי ינצח. אבל לכל מלך יש ציפור, יש תוכי, יש איזה חיה, שהיא מדברת, והוא מביא לה קטורת והוא מביא לה מחט של זהב ותוקע לה בלשון. ואז היא מדברת מספרת לו הכל.

אז הוא אמר לה ציפור, את יודעת מה שקרה פה? "עם רב יצא ממצרים" – "עם" זה אספסוף, כתוב "האספסוף אשר בקרבו התאו תאוה" זה לא מדינה, זה לא עם מסודר, זה עם, ערב רב. זה עם של עבדים שברחו ממצרים, ורוצים לכלות את הארץ, צריכים לעצור אותם. אז הציפור אמרה לו זה לא עם, זה ישראל, אתה לא מכיר, אתה לא יודע מה זה ישראל!? "שרית עם אנשים ואלוקים ותוכל" הם נלחמו עם אנשים "ותוכל". יעקב נלחם עם אנשים "ותוכל" יכולים להלחם עם מלאכים, לא רק אתך. אז הוא אמר לא, בכל זאת הם רוצים "כלחוך השור את ירק השדה" מה שייך פה שור? אלא שור זה יוסף הצדיק, כי הלכו עם הארון של יוסף. אדם צריך לנסוע כל יום ליוסף הצדיק, אין שום תירוץ לא לנסוע ליוסף הצדיק. לכפר על המכירה של יוסף, עוד לא כיפרנו. "וידבר אתם וינחם על ליבם" מי המנחם? יוסף המנחם. יוסף מנחם על לבם מדבר אתם; לא קרה שום דבר "אתם חשבתם עלי לרעה אלקים חשבה לטובה" הכל יצא לטובה. תראו איזה צדיקים אתם, כל מה שאתם עושים יוצא לטובה, שום רעה לא יוצא מתחת ידכם. רק ניסים ונפלאות, אני נהייתי מלך. "הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ". כתוב "וישבו לאכל לחם", הם מוכרים את האח ויושבים לאכול לחם? צריכים לצום באותו יום! סנהדרין מוציאים מישהו להורג צריכים לצום באותו יום. ועשו מושב סנהדרין, והיו תשע לקחו את השכינה. כי יוסף אמר שאוכלים אבר מן החי, [ומי שאוכל] אבר מן החי חייב מיתה. [והבא להרגך השכם להורגו]. כי הרמב"ם אומר שזה היה עוף, הרמב"ם, כי דבר ראשון זה ללמוד את הרמב"ם, שני היה יארצייט של הרמב"ם. שאנחנו מקבלים ניצוץ מהרמב"ם כל אחד חייב לראות לגמור את הרמב"ם, תוך שנה, לגמור את הרמב"ם. כמו שאהרון ברקוביץ' קיבל את זה, שחמישה פרקים ליום גומרים את הרמב"ם, כי הרמב"ם זה כתוב לילדים קטנים בגן ילדים. זה הלכות, עשר שנים הוא כתב את הרמב"ם – היד החזקה. ובקושי היו לו ספרים בכלל, הוא אומר אני כותב פירוש על המשניות בלי ספר, שאני מטלטל מים לים, אז אני נוסע בים המלח. ים המלח זה ים התיכון, עכשיו אני כותב את פירוש המשניות, ואחרי זה הוא כותב את היד החזקה ומקל"ה עד מ"ה. אז הרמב"ם זה היה נשמת משה רבינו, ושכותבים ספר תורה אז מתעברת בנו נשמת משה רבינו, כל זמן שכותבים ספר תורה, אפילו אות אחת, זוכים שנשמת משה רבינו מתעברת בנו. וזוכים למשה רבינו. ומשה היה כבד פה וכבד לשון. גם כבד פה, גם כבד לשון. כי הוא לקח את הגחלת, שם את הגחלת בפה, כי הוא הוריד לפרעה את הכתר, כי הוא אמר לאצטגנינים אתם רואים זה הילד שדיברנו עליו. הם אמרו לו בסוף יבוא ילד קטן בן שנתיים ויוריד לך את הכתר. איך שהביאו אותו לבית פרעה, אחרי שנתיים, הוריד לו את הכתר. כי העבודה זה להוריד את הכתר, זה העבודה! אדם בא לעולם להוריד את הכתר. כי אם יש כתר אין דעת, אם אין דעת יש כתר. אז משה זכה להוריד מפרעה את הכתר, אז מישהו אמר, לא, נביא צלחת עם גחלים. ואז אמרו האצטגנינים מיד צריכים להטביע אותו במים, לחסל אותו. ואז אמרו האצטגנינים מיד צריכים להטביע אותו במים, לחסל אותו, ואז הוא שם את הגחלת בפה, הוא נהיה כבד פה וכבד לשון. ובעשרת הדברות [הוא נתרפא]. מסביר ר' נתן, כשכותבים ספר תורה זה כמו עשרת הדברות. זה כמו מעמד הר סיני, עכשיו זה מעמד הר סיני! ורואים את ה' פנים אל פנים. "פנים אל פנים דבר ה' עמכם" עכשיו אנחנו במעמד הר סיני, רואים את ה' פנים אל פנים, מעמד הר סיני, ואנחנו נמצאים כעת על הר סיני. כמו שאמר רבי יוחנן לרבי אלעזר בן ערך. אני ואתה עמדנו בהר סיני, כשירדה אש מהשמים וסכסכה באילנות. כי כל פעם שכותבים ספר תורה יורדת אש מהשמים, כמו אצל רבי יוחנן (חגיגה דף י"ד עמוד ב') שירדה אש מהשמים, כמו אצל רבי זירא ירדה אש מהשמים. כל עוף הפורח מעליו היה נשרף, יהונתן בן עוזיאל, כל עוף הפורח מעליו היה נשרף זה יהונתן בן עוזיאל. רבי זירא היה נכנס לתוך האש, הוא היה גר בטבריה, עושה מדורה כל שלושים יום, נכנס למדורה ואומר את כל התהלים. כל העבודה של האדם זה לגמור את התהלים. כל יום חייב לגמור את התהלים, כמו בזמן מלחמה שרק זה הדבר היחידי שמגן. חוץ מהתהלים שום דבר לא יכול להגן על עם ישראל. ולכן כשכותבים ספר תורה, אז יורדת אש מהשמים, וכולם מוקפים באש. כמו אצל רבי אלעזר ברבי שמעון, שכולם היו מוקפים באש, שלושה ימים ושלושה לילות. מוקפים באש, כי מהרגע שכותבים ספר תורה אז מוקפים באש, שלושה ימים ושלושה לילות. לכן משה ראה את ה' "בלבת אש"! אומר המגלה עמוקות בקי"ב "בלבת אש" גימטריא ממטרו"ן אליהו הנביא. הוא ראה את אליהו הנביא. כשכותבים ספר תורה, אז רואים את אליהו הנביא, אליהו הנביא מתגלה. כי מה פתאום אליהו הנביא מקבל עונש, [ללכת] לכל הבריתות. הוא אמר "עזבו בריתך". ביטלו ברית מילה הוא אמר את האמת, אז א. אסור לקטרג אפילו אם זה אמת. ב. "מה לך פה אליהו" הוא רוצה את הפה של משה. [ה' אמר לו:] אתה רוצה את הפה של משה רבינו, זה רק על ידי שתכתוב ספרי תורה, זה רק על ידי שתלך לכל הבריתות. "מה לך פה", "פֹּה" זה פֶּה, אתה רוצה את הפה של משה רבינו? אז תלך לכל הבריתות. אז ה' שואל אותו פעמים "מה לך פה אליהו", "מה לך פה אליהו". כי "עזבו בריתך". "לא ברוח ה' לא באש ה'", כי עכשיו יורדת אש מהשמים, כל אחד מקבל את הפה של משה רבינו את ה"פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות" לכן צריכים ללכת ארבעים יום וארבעים לילה, חייבים ללכת ברגל, הולך ברגל. עוד לא היה מרצדס, עוד לא היה מטוסים אז, הוא הלך ברגל ארבעים יום וארבעים לילה. אז אחרי שהוא הולך ארבעים יום וארבעים לילה, מגיע למערה ששם עמד משה "נקרת הצור". כי יש 'תקרת הצור' ויש "נקרת הצור" אבל צריך להגיע ל'תקרת הצור', זה המטרה, שיהיה תקרת הצור. אבל משה הגיע רק ל"נקרת הצור". למערה ששם עמד משה ואליהו, רק משה ואליהו עמדו בכזה מערה, מסביר הפרי צדיק, שאי אפשר להכנס למערה הזאת, בשום אופן לא, אי אפשר להכנס. זה סלע חסום מכל הצדדים, רק על ידי שפושטים את הגוף לגמרי. אדם בא לעולם, לפשוט את הגוף לגמרי. אסור שיהיה לו שום ריח של גוף. הזוהר אומר בשלח־לך שאסור שיהיה שום ריח של גוף, שאדם עולה לשמים, הוא חייב לפשוט את הגוף לגמרי. אסור שיהיה שום ריח מהגוף, שום ריח. ולכן כותבים ספר תורה, זה רק על ידי – מסביר ר' נתן - שלכן כותבים ספר תורה על עור בהמה, אי אפשר לכתוב את זה, לא על נייר, ולא על שום, ולא על נחושת, ולא על טס מזהב, רק על עור בהמה. זה להפוך את העור, להפוך את הגוף. שאדם כותב את האותיות הקדושות. אז הוא הופך את העור שלו, מעור של בהמה, מעור של... כי יצר לב האדם רע מנעוריו. "פרא אדם עיר יולד" כי האדם מקבל את השכל רק בגיל שש עשרה, מוחין דאמא, מוחין דאבא זה גיל שמונה עשרה. שמונה עשרה לחופה, אז הוא מקבל מוחין דאבא, אדם בא לעולם לקבל מוחין דאבא. וזה הוא רק מקבל על ידי כתיבת ספר תורה. ולכן שהגיע רב אחא בר יעקב לישיבה של אביי, הוא הלך ללמוד תורה אצל אביי, רב אחא בר יעקב, אז אביי אמר; אסור לתת לו מקום לישון בשום אופן לא, דבר ראשון לא לתת לו מקום לשון. שישן על הספסל, הוא אמר על הספסל זה הכי טוב, אז הוא יקום חצות, והוא יתפלל. ככה מיטה עם שמיכה אז אדם לא קם, הוא קם בעשר, באחד בשתים הוא קם, לפעמים בשלוש, יש לו שמיכה חמה, ומזרון אוויר, אבל הוא ישן על ספסל אז תראו הוא יקום חצות, ואז יהיה ניסים ונפלאות. שאדם קם חצות, הוא יכול לחולל את כל הניסים שבעולם. שאדם קם חצות, ואז רב אחא בר יעקב באמת קם חצות. לא נתנו לו מיטה, ולא מזרון, ולא שמיכה ולא כר. רק אמרו תישן על הספסל. בזכות שהוא ישן על הספסל איך שהוא מתעורר הוא רואה שד ענק בצורה של נחש. צורה של נחש זה היה האשה האומללה המסכנה שחתכו אותה לשתים עשרה חלקים. במקום לבוא עם שתים עשרה ראשים היא באה רק עם שבע ראשים, שחתכו אותה לשתים עשרה חלקים, ואז עם השבע ראשים כמו שאמר יעקב אבינו, "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה", איזה קללות, איזה קללות אין בכל התורה, אפילו בלעם לא אומר כאלה קללות. מה הם עשו, הם לא עשו כלום. שחררו את הבת שלך, מה אתה רוצה לקחו את הבת שלך חטופה. היום יש מאה עשרים ותשע חטופים עם דינה זה מאה שלושים, הסכימו לשחרר חטופה אחת. אז מה אתה מקלל אותם תשמח - שחררו את החטופה.

שואל הרמב"ן: שיעקב ישחרר אותה. יעקב נלחם אחרי זה עשר מלחמות עם עשר ערים, "בחרבי ובקשתי" – "לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" אז הוא נלחם עם עשר מדינות. נעבור דרך קיוב, יחטפו ילדה, נהרוג את כל קיוב... איזה התנהגות זאת!? איפה שמענו על כזה דבר? אתה רוצה להציל את הילדה שלך, בסדר, תלך לראש העיר, תתחנן, תביא לו פדיון. מה פירוש הורגים עיר שלמה בשביל ילדה אחת, אין דבר כזה! בשום אופן לא, "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב אפיצם בישראל" כאלה קללות אין בכל התורה. ואז מסכנים שמעון ולוי לא קיבלו נחלה בארץ, לא לוי ולא שמעון. אותו דבר היה פנחס בן אלעזר עשה אותו דבר מה שעשו שמעון ולוי, אבל הוא לא הרג עיר, הוא הרג שבט. זה חוצפה כזאת עוד לא היה מבריאת העולם! שבט שלם, שבט מסכן, שבט אומלל, יהודים! יהודים תמימים כשרים, טובים, הרג את כולם לא השאיר אף אחד בחיים. תינוקות וטף, למה כי היה שם איזה אשה אחת, שהתעללו בה. גם, לא שמענו שהורגים שבט שלם. איפה שמענו כזה דבר? בשביל אשה אחת הורגים שבט שלם? איפה הוא למד את זה? אולי בשובו בנים למד את זה? אולי הוא היה תלמיד של שובו בנים. להרוג שבט שלם, לא נשמע כדבר הזה מבריאת העולם, נשארו שש מאות איש, בהם שאול המלך. "בן שנה שאול במלכו" בחיר ה'. הוא נקרא בחיר ה', כי הוא היה גלגול של למך. "כי שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה" אז למך הוא היה – הוא התגלגל בשאול המלך, הוא היה צריך לתקן אותו, אבל אי אפשר לתקן אותו רק על ידי שמואל הנביא, הוא לא יכול לתקן את הגלגול של למך רק אם הוא יחכה. שמואל אמר לו תחכה, עכשיו ראשון שתים עשרה בצהרים, תחכה עד ראשון שתים עשרה בצהרים, מה יש, זה שבע ימים. מגיע חמישה לשתים עשרה, אומר לו דואג זה לא יתכן, הוא הלך להתבודד, הוא מתבודד שם ב[יער] שמואל הנביא. איפה שמואל מתבודד? [ביער] שמואל הנביא הוא מתבודד, שם ביערות בחורשות, נחפש אותו [ביער] שמואל הנביא, בוא נחפש אותו שם, איפה הוא נעלם לנו. כבר חמישה לשתים עשרה תקריב את הקורבן תקריב את העולה, פתאום כבר כולם ברחו לו, הוא נשאר בקושי עם עשרה אנשים, כולם עזבו אותו אמרו מה קורה פה, כבר מחכים שבע ימים.

באו מהגלעד באו ממנשה, באו מהגולן, באו מכל הכיוונים מלחמה בפלישתים, מלחמה בעזה. מגיעים ארבע מאות אלף שולף חרב וארבע מאות איש. אבל כולם ברחו כולם עזבו אז הוא לא מתחיל אז לא, אז הוא קיבל פחד, בסדר הוא קיבל פיק ברכים, קוראים לזה 'רגלים קרות', ראו רגלים קרות כולם עזבו. טוב שאול אומר יאללה תביאו את העולה מתחילים עם עשר איש. טוב הוא אומר 'לשם יחוד קודשא בריך הוא' מתקשר לרבינו, שוחט את העולה, שמואל מופיע, דקה לשתים עשרה שמואל מופיע. אמר זה היה הניסיון שלך, לראות אם אתה מסוגל להתבטל לצדיק. כי אדם תמיד יש לו קושיות על הצדיק, הרב'ה אומר כמו שיש קושיות על ה' יש קושיות על הצדיק, אז אדם נברא עם קושיות על הצדיק. עם ישראל ישר רוצים מים, רוצים שלו, רוצים – זכרנו את הדגים שאכלנו חינם. דגים קיבלו בחינם? איפה מחלקים דגים בחינם. המצרים חילקו דגים בחינם? בקושי נתנו להם חתיכת מצה, כזית מצה ביום. איזה זכרנו את הדגה אשר אכלנו בחינם, את הקישואים את האבטיחים, אתה רוצה אבטיח אני יביא לך אבטיח מה הבעיה? הולכים לחנות ירקות משלמים עשר שקל קונים כמה אבטיחים, מה... פתאום מתגעגעים לאבטיחים, רוצים אבטיחים, משה לא הביא לנו אבטיחים, כועסים על משה איפה האבטיחים, משה הבטחת לנו אבטיחים, לא קיימת את ההבטחה שלך. "זכרנו את הדגה אשר אכלנו חינם" איזה חינם, אומר החתם סופר, כשהנשים הלכו לשאוב מים בכדים, אז שהולכים לשאוב מים הדגים בורחים. פה היה הפוך, הדגים קפצו, קפצו לתוך הכדים. כי, אבל זה רק אצל הנשים אומר החתם סופר, עכשיו על הפרשה, זה לא היה אצל (המצרים) אצל היהודים – אצל הגברים. הגברים התגרשו לא רצו להתחתן. היו נגד נישואים, פרעה אמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו", הם היו תמימים הגברים, אמרו אנחנו מקבלים את זה בתמימות, דינא דמלכותא דינא, צריכים לכבד את המלך, המלך אמר גזירה, צריכים לכבד אותו. כיבדו את המלך, דבר ראשון זה לכבד את המלך. דינא דמלכותא דינא, זה הלכה בשולחן ערוך. הנשים אמרו אותנו לא מעניין מפרעה, אותנו לא מעניין 'דינא דמלכותא דינא' אותנו לא מעניין הדברים האלה, אנחנו לא מוכנות להתגרש.

הלכו לבית דין, מרים הנביאה הגיעה לבית דין, אמרה מה המנהג הזה שמתגרשים, שלושה חודשים התגרשו, מז' סיון עד ז' אלול. הראשון שהתגרש זה היה עמרם, עמרם הוא היה הראשון בעד הגירושין, כי עמרם היה צריך לעמוד בניסיון, ואז (עם ישראל) [המצרים] היו עושים תשובה. כי לא אומרים הלל בפסח, רק ביום הראשון, "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" – מעשי ידי זה אפילו הגויים, אפילו המצרים, אתם מאתים ועשר שנה במצרים, תחזירו אותם בתשובה. אבל לא צריכים לעמוד עם בסטות בשוק, עם בסטות של תפילין ולראות אלף נשים עוברות כל חמש דקות. זה ככה לא נחזיר בתשובה את עם ישראל, רוצים להחזיר בתשובה את עם ישראל, צריכים להתפלל בכוונה, מילה במילה. הרב'ה אומר כל אות זה כנגד נשמה, אז צריכים להניח תפילין [בכוונה], אם אדם מניח תפילין בכוונה אז הוא מחזיר בתשובה את כל עם ישראל. לא צריך לעמוד ממש כפשוטו. [אתה] יכול לנסוע לחיילים, עכשיו כולם עושים תשובה כולם רוצים תפילין, כל אחד צריך לנדב זוג תפילין, אפילו ספר התורה הזה זה הכל לשלום החיילים לשלום החטופים לעילוי נשמת הנרצחים. אז עכשיו אחרי שהרגו את כל אנשי בנימין, שבט שלם הורגים בשביל אשה אחת, את כל השבט הרגו, נשארו שש מאות איש, ונשבעו "שאיש ממנו לא יתן אשה לבנימין" הרגו את הנשים הרגו את התינוקות. כי זה עובר בגנים, אם יש במשפחה אחת ילד מופרע זה עובר בגנים לכל הילדים. אז הכחידו את השבט הזה. ואז רחל אמרה "בן אוני", כי עכשיו כולם צריכים לנסוע לקבר רחל, מיד עכשיו, איך שאנחנו גומרים את הדרשה, כולם יסעו לקבר רחל, עד שמונה יהיו פה בחזרה. כי עכשיו אנחנו מדברים על רחל אמנו, כי עכשיו זה הרגע הכי גבוה, שזה גם כ"ג טבת, וגם כ"ד טבת שזה [היארצייט של ר'] נפתלי כץ שהוא היה עמודא דנורא היה עליו. כל החיים היה עליו עמודא דנורא, בפרט ביום הפטירה שכל הבית התמלא באש. כל זה [כתוב] בסמיכת חכמים. שכותבים ספר תורה הבית מתמלא באש, כל זמן שכותבים ספר תורה, הבית מתמלא באש, אז הבית מלא – אם היינו זוכים היינו רואים את זה, כמו שרבי אלעזר ברבי שמעון ראה את הבית מוקף באש, ואז כולם ברחו. ואז הגיע רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא. ועשו את השידוך, את השידוך של רבי אלעזר ברבי שמעון אחרי זה חתונה עושים בגיל שמונה עשרה. אבל את השידוך גומרים בגיל שלוש עשרה, ועשו כזה שידוך, שלא היה בעולם, רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא. והוא ראה את האש, הוא ראה אש בצורה של כתר.

הוא ראה איך האש מסובבת את רבי אלעזר ברבי שמעון, הוא אמר מה חתן כזה אני רואה שהאש מסובבת, כזה חתן חיפשתי. הנה עכשיו גיליתי שעכשיו אש מסובבת אותו, שכולו מוקף באש, ישבו בתוך האש שלושה ימים ושלושה לילות לא אכלו ולא שתו, רק היו מוקפים באש, מוקפים באש! אדם כותב ספר תורה, שלושה ימים ושלושה לילות הוא מוקף באש, אש שחורה על גבי אש לבנה. כל התורה זה אש, כל האותיות זה אש. ברגע שאדם כותב אות בספר תורה, אז כאילו כתב את כל הספר תורה, ואז יורדת אש מהשמים ומקיפה אותו, מקיפה אותו שלושה ימים ושלושה לילות. אחרי שהוא כותב את האותיות עם האש, כתב את האותיות.

עכשיו שאנחנו כותבים ספר תורה אנחנו מוקפים באש, יורדת אש מהשמים, וכל אות זה אש שחורה על גבי אש לבנה. כל אות זה אש שחורה על גבי אש לבנה, אנחנו זוכים להוריד אש מהשמים ממש. כי אנחנו צריכים להתפלל שהמלחמה הזאת תגמר, כי אין לזה סוף, זה מלחמה אמרו כבר שאין לזה סוף. כי אי אפשר להכנס לכל בית, כל בית ממולכד, והכל זה מנהרות מתחת לבתים, יש בלי סוף מנהרות, בלי סוף מנהרות, אי אפשר לגמור את זה בשנה. הכל ממולכד, אי אפשר כל בית זה תופס יום שלם, עד שנכנסים עד שבודקים אותו ועד שככה, אז כבר פינו חצי צבא כבר פינו שם.

אדם אפילו כשהוא נותן ספר לספר תורה הוא לא יוצא ידי חובה עד שהוא כותב אות אחת לכל הפחות. וכל אות כאילו הוא כתב את כל הספר תורה. כאילו הוא מוקף באש להבה. כי זה מה שראה משה רבינו "בלבת אש". "בלבת אש" זה מלאך מטטרו"ן ואליהו הנביא. "בלבת" זה ארבע מאות שלושים וארבע, מטטרו"ן שלוש מאות וארבע עשרה. כתוב אצל יעל "בין רגליה נפל שדוד" שדוד זה שלוש מאות וארבע עשרה. שהתעבר בה מלאך מט"ט איך היא ידעה, היא לקחה יתד, זה היה שגעון גמור זה אני יכול להגיד לכם במפורש, זה טירוף הדעת. יתד מה כל אחד יודע מה זה יתד. עם יתד אפשר לדקור? הוא ישר יתעורר. היא אמרה אני לא רוצה לקחת סכין, זה כלי גבר, כל החומרות שבעולם. והצליחה להוציא ממנו את נשמת רבי עקיבא [שהייתה ברקתו]. כי כל הכוח של סיסרא היה נשמת רבי עקיבא. כמו מלך הבשן בש"ן זה [ראשי תיבות] שמעון בן נתנאל. זה כל רשע יש בו נשמה של צדיק כל רשע, אין דבר כזה. כל אדם יורד עם נשמה של צדיק ונשמה של רשע, אז אפילו הרשע הכי גדול יש בו נשמה של צדיק. ולכן כתוב שעשו רצה להתגייר, כתוב אמר רבי יהושע בן לוי, שעשו רצה להתגייר. שני הַיִינִקְלַא'ך מתחתנים, זה הַיִינִקְלַא'ך של הצדיק הכי גדול, של האדמו"ר הכי גדול. הם היו הַיִינִקְלַא'ך של אברהם אבינו. מחלת הייתה הַיִינִקְלַא'ך היא הייתה נכדה, צדיקה, מחלת בת ישמעאל, ישמעאל בן אברהם. עשו בן יצחק בן אברהם שני הַיִינִקְלַא'ך. זה היה חתונה אדירה הגיעו מכל העולם הגיעו. מלכים מכל העולם, רוזנים. כתוב בעמק המלך שהמליכו את אברהם על כל העולם. הוא ניצח ארבע מלכים זה לא פשוט. דבר כזה לא היה ולא יהיה, אדם לבד עם ארבע מלכים. כל [-] ושני מיליארד שש מאות מיליון, איך מנצחים שני מיליארד שש מאות מיליון בדקה. פה הם כבר נלחמים תשעים יום. עוד לא עשו כלום לא כבשו כלום, זה הכל צחוק, הכל אחיזת עינים. כדי שלא יפטרו את ביבי אז הוא עושה משחקים כאלה. זה בצפון קצת הצליחו ככה, זה הכל שטויות לא הצליחו כלום לא כבשו כלום. עכשיו בידן אמר כבר מספיק, כבר די די, אין לי כוח. כבר בשביל אלף חמש מאות יהודים הרגתם עשרים אלף. על כל יהודי תהרגו אלף... אבל לא עשרים אלף, אי אפשר ככה. אז מדברים על זה שכל המלחמה הזאת זה אחיזת עינים. כי הרמטכ"ל מפחד שיפטרו אותו. כי הרגו אלף חמש מאות איש, פינו את הצבא במיוחד, רצו להפיל את ביבי. עכשיו אנחנו מדברים על זה שעכשיו כתבנו ספר תורה, אז וודאי המלחמה הזאת תעצר עכשיו, ודיברנו על זה שיורדת אש מהשמים, וזה "בלבת אש" זה אש, ה' התגלה לו [למשה] "בלבת אש". אליהו הנביא זה מאה עשרים, אליהו זה חמישים ושתים, הנביא ששים ושמונה, מאה עשרים. עם שלוש מאות וארבע עשרה, זה בדיוק ארבע מאות שלושים וארבע. "בלבת" ארבע מאות שלושים וארבע, כל זה אומר המגלה עמוקות. צריכים ללמוד את כל הפרשה עם מגלה עמוקות. מגלה עמוקות הוא מגלה לנו כל פסוק את הסודות של כל פסוק, למה הוא כבד פה, למה הוא כבד לשון. למה הוא מתעקש שבע ימים. אחרי שמשה רבינו התחיל ["ואתחנן"] בא' אדר וגמר בז' אדר, ה' אומר לו אתה התעקשת שבע ימים, אני גם מתעקש שבע ימים, ה' למד ממשה להתעקש. אדם צריך ללמוד דבר ראשון להיות עקשן. אז אדם הוא לומד איך להיות עקשן. הוא לומד איך להיות עקשן. משה מתעקש שבע ימים, ה' אומר לו תלך להציל את עם ישראל. הוא אמר אני? מה פתאום אני, יש הלכה, כל דבר יש הלכות. אם אומרים למישהו תהיה שליח ציבור.

עכשיו פותחים בית כנסת חדש, שובו בנים, נפתח בחריש, לא יודעים את מי לבחור, בוחרים איזה מישהו, אומרים לו אתה רוצה להיות שליח ציבור, הוא חייב להגיד לא. ככה זה ההלכה, טוב אומרים לו עוד פעם, אתה מוכן להיות שליח ציבור? הוא צריך להגיד נו, נחשוב, ככה כתוב בהלכה. פעם שלישית הוא חייב לקום וללכת לעמוד שליח ציבור. אי אפשר לסרב יותר משלוש פעמים! פה זה שבע ימים, זה שגעון זה טירוף, שבע ימים לסרב? ה' מדבר אתך! מילא אני, הייתי מדבר איתו. הוא יכול להגיד לי... מצפצף עלי. אבל ה' אמר לך תגאל – תהיה שליח ציבור, תגאל את עם ישראל. תלך לפרעה, שבע ימים הוא מתעקש. עד "ויחר אף ה' במשה" מספיק כמה, אהרון יהיה הכהן אתה תהיה הלוי, אז אין לנו מושג מה הפירוש הענווה של משה. אפילו נעבוד על זה מיליארד שנה, לא נגיע לקצה של קצה.

לכן אליהו הנביא אומר אני רוצה להיות כמו משה רבינו, כבר צמתי ארבעים יום, תצום מיליון פעמים, מיליארד יום, זה לא יעזור לך. אתה לא יכול להיות משה רבינו. זה לא משחק, אני אומר כן, לא, מסכים, לא מסכים, זה מדברים עם הקב"ה, אני לא אלך לגאול את עם ישראל. אני רואה שגם הגאולה היא לא תצליח, בסוף אחרי ארבעים שנה תתקעו במדבר, וזה יקח ארבעים שנה. אז עכשיו הפרשיות של משה רבינו, כל הפרשיות משמות. עד פרשת ויקהל פיקודי, אחרי זה "ויקרא אל משה" א' זעירא. שכל מה שמשה זכה, בזכות א' זעירא. בזכות זה משה זכה, כי משה היה א' זעירא גימטריא רבי עקיבא. הוא נכלל בנשמת רבי עקיבא זה הנשמה שיעל הוציאה מסיסרא. כל רשע יש נשמה של צדיק כל רשע, לא משנה. בקלות אפשר להחזיר אותו בתשובה. אז אלף זה מאה ואחת עשרה, זעירא זה מאתיים שמונים ושמונה. ועוד מאה ואחת עשרה זה שלוש מאות תשעים ותשע. רבי עקיבה עם ה', זה אלף זעירא, מסביר המגלה עמוקות שכשסרקו אותו במסרקות של ברזל הוא זכה לא'. כי אנחנו מתחילים בא', בראשית מתחיל בב'. "אנכי ה' אלוקיך" מתחיל בא', אדם בא לעולם בשביל הא' כי הי' עליונה זה מים עליונים. י' תחתונה מים תחתונים ה־ו' זה הרקיע שמבדיל בין מים למים, וזה הלוחות, הלוחות היו מבדילים בין מים למים. כי רבי עקיבא אמר להם תגיעו אצל אבני שיש טהור אל תגידו מים מים (חגיגה י"ד:) ואם לא אתם חייבים מיתה. מה קרה מים מים, אלא הכוונה למים עליונים מים תחתונים. ש־אל תגידו שהלוחות נשברו, הלוחות לא נשברו הלוחות חיות וקיימות והלוחות נמצאות אתנו. ואדם בא לעולם כמו שבט בנימין שהוא רק היה מקבל מכות כל הזמן. בהתחלה הוא גנב גביע, אז קראו לו גנב בן גנבה. אמו שלו גנבה? רחל אמנו זה גנבה!? בשביל זה נוסעים לרחל אמנו? הוא אומר הייתה לך אמא גנבה, ואתה נשארת גנב, ואחיך רק מדבר לשון הרע כל היום, זה משפחה של גנבים. איזה דיבורים? על מאמע רוֹחֶע'ל ככה מדברים!? על מאמע רוחע'ל? בשביל זה אנחנו נוסעים לאמא רוחע'ל, בשביל שיקראו לה גנבה. הוא אומר לה כן, אמא שלך גנבה, ואתה גנבת. גם רבקה הייתה גנבה קצת, זה משהו משפחתי כזה.

כי עשו היה ילד עם חסכים, בחיים הוא לא קיבל נשיקה ולא חיבוק, ככה אי אפשר לגדל ילד, אתה גונב לו את הבגדים, מוכר את זה בשוק הפשפשים, אני יודע מה... זה היה "בגדי עשו החמודות", זה הבגדים היקרים לא סתם. לא לחינם גנבה את זה, זה שווים מיליארדים הבגדים האלה. והוא הולך בשדה ביער וכל החיות נופלות, עם הבגדים האלה הוא היה צד את כל החיות. יעקב אמר לעשו תגיד לו [לנמרוד] להוריד את הבגד, רק שיוריד את הבגד פעם אחת. זה לא סתם בגדים זה מיליארדים, זה שווה יותר מכל הזהב שבעולם. אז לא לחינם היא גנבה לו, אפשר להבין למה היא גנבה לו את זה. אבל למה הוא צריך להיות המסכן הזה שגונבים לו את הבגדים. אז רבקה גנבה את הבגדים, רחל גנבה את התרפים, זה משהו בגנים אני חושב, זה משהו משפחתי, תורשתי.

כשבאנו למערת המכפלה בפעם הראשונה אמרו פה קבור יוסוף, אז הערבים הראו לנו איפה הראש שלו קבור. הם, היום אנחנו עומדים בחוץ, אבל כשהלכנו בפנים, אז מול יעקב אבינו, אז יש שם איזה גומחא בקיר, ושם הראש שלו, זה המסורת הערבית. כי יצחק יתפלל שבכל זאת הוא יקבר במערת המכפלה. וזה התפלל גם לבן, כתוב "בהר הגלעד" זה חברון, הפשט זה הר הגלעד, אבל הדרש הסוד, שלבן התפלל שלכל הפחות עשו גם הוא יקבר שם, לבן זה אחותו [היא רבקה אביה של יעקב ועשו]. אנחנו בנים של אחותו, הוא דואג לבנים של אחותו, לאחיינים שלו. הוא דאג להם, הוא אמר מילא יעקב יקבר [במערת המכפלה] אני מבין, אבל למה עשו לא יקבר?

ואז הלכו להביא את השטר ממצרים, ונפתלי נתן קפיצה ומצא את השטר, אבל עד שהוא הגיע, לקח חמש דקות עשר דקות, וחושם הוא היה חרש אילם, זה לא טוב להיות חרש אילם, לא משתלם. כיון שהוא היה חרש אילם אז הוא הוריד לו את הראש. ככה לא עושים, ככה לא מתנהגים. כי הוא למד בשובו בנים, אז הוא הוריד לו את הראש מסכן, והראש התגלגל לתוך חיקו של יצחק. ושם הוא קבור, זה הערבים מראים עד היום, את הגומחא וכל אחד צריך ללכת שם. אז כל זה אנחנו מדברים כאן, שעכשו אנחנו בפרשת שמות, וזכינו לכתוב ספר תורה בפרשת שמות, ויורדת אש מהשמים כשכותבים ספר תורה, כי יורדת אש שחורה על גבי אש לבנה. כל אות היא כוללת אין סוף סודות, כל תג ותג תילי תילים של הלכות.

משה רבינו הוא רק מתעקש, הוא עקשן כזה, עקשן. לא יודע איפה הוא למד את העקשנות הזאת. שבע ימים הוא מתווכח עם הקב"ה, אל תשלח אותי וזהו, הוא שואל את מי אני ישלח, הוא אומר תשלח את אהרן הכהן, תשלח את מרים, תשלח את חור. הוא אומר יש לך, יש לך את אהרון, [ה' אומר לו] רק אותך, רק אותך, רק אותך, רק אותך, טוב הוא עולה לשמים את מי הוא פוגש? את רבי עקיבא. שלום עליכם רבי עקיבא, מה נשמע? הביאו לשם בורקס קצת בלינצ'ס קצת קנידלא'ך הביאו להם.

טוב הוא שואל (את עשו) את רבי עקיבא מה נשמע, מה אתה עושה. הוא אומר אני כותב ספר תורה, הוא גם כתב ספר תורה. בדיוק הוא [משה] עלה לשמים, הוא מצא את רבי עקיבא כותב ספר תורה, הוא עושה תגים? מה התגים מה הקישוטים? אומר לו הקב"ה עתיד לעמוד אדם בסוף כמה דורות, עשיתי חשבון זה אלף ארבע מאות שמונים שנה, עכשיו משה בהר סיני, ה' מראה לו את רבי עקיבא, ארבעים שנה במדבר. ארבע מאות שנה בארץ ישראל, כתוב בפרשת תרומה, ארבע מאות שמונים. עוד ארבע מאות ועשר – שמונה מאות תשעים. עוד שבעים, זה כבר תשע מאות ששים, עוד ארבע מאות עשרים זה אלף שש מאות שמונים, עכשיו אנחנו משמשה היה בהר סיני עד החורבן, אלף שלוש מאות שמונים שנה. עכשיו רבי עקיבא נגיד זה אחרי מאה שנה, אז זה אלף ארבע מאות שמונים שנה. בעוד אלף ארבע מאות שמונים שנה – עוד אלף חמש מאות שנה, יבוא מישהו יכתוב ספר תורה עם תגים, ויגיד על כל תג ותג תילי תילים של הלכות, על כל תג ותג.

תילי תילים, מיליארדים של הלכות, על כל תג, למה יש תג כזה ושלושה תגים וככה, ושלושה תגים וככה. שעטנז זה שלושה תגים, וכל תג זה כל הסודות כל מה שהיה וכל מה שיהיה, וכל מה שיהיה עד סוף הדורות. הכל כתוב בתגים.

אז מה אומר משה רבינו, יאללה תן תורה על ידי רבי עקיבא. הנה מצאתי מישהו הוא אומר שאין, יש כן, מתווכח, הוא רק אוהב להתווכח. אתה אוהב להתווכח? אתה לא אוהב להתווכח... אתה לא כמו משה רבינו, משה רבינו רק מתווכח כל היום, עולה לשמים רואה את רבי עקיבא, [אומר להקב"ה:] אמרת שאין, הנה מצאתי, יש רבי עקיבא, הוא אומר דרשות יותר טוב ממני, חידושים יותר טוב ממני. תן תורה על ידי רבי עקיבא, תן תורה על ידי רבי עקיבא. ה' אמר לו: שתוק! אומר לו שתוק, די כבר מספיק להתווכח, אתה רק מתווכח, כל היום מתווכח, ככה אי אפשר. "שתוק, כך עלה במחשבה", אני לא יכול להסביר לך, שתוק. ואז הוא הוא אומר "הראיתני תורתו הראני שכרו", אז הראה שמוכרין בשרו במקולין, זה היה שד, ה' הביא שד במקומו, שהיה בגודל של רבי עקיבא, אז הוא [משה] שואל זה תורה וזה שכרה? ה' אומר לו עוד פעם: "שתוק!", אסור לשאול שאלות, מי ששואל שאלות אומרים לו שתוק. אפילו משה רבינו אם הוא שואל שאלות, ה' אומר לו שתוק, תפסיק עם השאלות שלך. תפסיק עם העקשנות, תפסיק.

כל זה מדברים כאן, כל זה שכתבו ספר תורה, אז זה כאלה סודות וכל תג ותג תילי תילים של הלכות. וכל הבית מתמלא באש שלושה ימים ושלושה לילות הבית מתמלא באש בשעה שכותבים ספר תורה. וכל אות יורדת אש מהשמים, כל אות, יורדת אש מהשמים.

בעזרת ה' נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!