"היום זה ראש השנה ממש, אנחנו בכתר של 'אריך', ראש השנה בתשרי זה 'כתר דעתיק' ועכשיו זה 'כתר דאריך'"

לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א לאחר תפילת מעריב, יום רביעי פרשת בשלח - שירה תשפ"ד, ליל חמישה עשר בשבט ראש השנה לאילנות:

"כל אנשי הקהילה רושמים את הילדים ואת הילדות למוסדות של הרב שטרן, ל'ידידות משכנותך' לחדרים, 'נחלי תורה'. חסרים שלושים בנות עדיין, ועשר בנים, עשר ילדים, שלושים ילדות, שלא יסגרו את המוסדות האלה. זה המוסדות האלה מצילים את שובו בנים, כל מה ששובו בנים נעזרים במוסדות. וכל אחד חייב לשלוח את הילדה שלו למוסדות של הרב שטרן ואת הילד שלו למוסדות של הרב שטרן להירשם היום כי עכשיו שבע ימים אחרונים לרישום. לא להירשם בשום מקום אחר, רק אצל הרב שטרן, ועל ידי זה בעזרת ה' נוכל לעצור את המלחמה. וכל הבנות צריכות ללכת ארוך, כי עכשיו נהרגו שלושה חיילים בטנק ועשרים ואחד בבתים. זה כולם עם כיפות שחורות, כולם השאירו צוואות שילמדו תורה. כל חייל היום משאיר צוואה לפני שהוא יוצא למלחמה. כמו אצל דוד המלך שכל אחד השאיר גט, כדי שאם הוא יעלם שאשתו תהיה מגורשת, לא תצטרך לחכות לזיהוי חללים או לדי. אן. אי. אז [אצל] דוד המלך היה מנהג שכל חייל משאיר גט וזה "וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח" בזמן דוד ישי שלח את דוד לקחת את הגיטין, שכחו להשאיר גיטין לנשים שלהם, להביא את הגיטין. כי אם יאבדו במלחמה, יהיו מהחטופים פתאום, אז שהנשים לא תהיינה עגונות מאה שנה חס ושלום. אפילו דוד היה מהחטופים, דינה הייתה מהחטופות. ושמעון ולוי החליטו לשחרר את אחותם, הם לא הסתכלו על שום דבר, נכנסו בתוך מחנה הפלישתים בתוך מחנה שכם, הרגו את שכם בן חמור. וזה מה שקרה לכל העזתים שתפסו את דוד אף אחד לא יצא חי אפילו ערפה שהייתה האשה הכי צדיקה בדור אחות של רות המואביה היא גם מסכנה נהרגה, על לא עוול בכפה, אבישי זרק לה את (החץ) [הפלך] בראש מסכנה, היא לא הייתה אשמה בכלל. ושמיכל ראתה את הרגלים של דוד, אז מיד היא צעקה עליו, היא לא הכניסה אותו הבייתה. היא אמרה אתה לא תכנס הבייתה, תשן בחדר מדרגות הוא עשה שמיניות באויר לכבוד ארון הברית, הביאו את הארון מקרית יערים הביאו אותו לכפר השילוח. אז הם עברו דרך הר הבית שהגיעו להר הבית הארון התחיל לקפוץ. ודוד לא הבין את הרמז, דוד היה צריך להבין את הרמז, שאם הארון קופץ סימן שפה זה קודש קודשים, זה לא סתם הארון יודע איפה זה קודש קדשים. לכן כתוב פעם "גֹרֶן נכון" - פעם "גֹרֶן כידן" דברי הימים כתוב "גֹרֶן כידן" בשמואל כתוב "גֹרֶן נכון" שהוא הגיע למקום הנכון לקודש קודשים. אחרי שהוא היה שבע שנים בחברון והוא הביא את הארון לירושלים. אז הארון... עברו – צריך לעבור דרך הר המוריה, שבאים מקרית יערים – טלזסטון, צריכים לעבור דרך הר המוריה, דרך רחוב הגי, זה עבר ברחוב הגי. הגיע להר הבית, והארון התחיל לקפוץ, וכל הסנהדרין נהרגו, כל מי שתפס את הארון נהרג. על לא עוול בכפם, הם היו חפים מפשע, יש על זה משפט בהאג למה נהרגו אנשים חפים מפשע... אבל זה מה שקרה ואז כתוב "ויחר אף דוד" אז אם דוד היה מקבל את זה, היה מבין את הרמז, כי כל היום מרמזים לבן אדם רמזים. כי כל אלה שנהרגים על קידוש ה' זה "עין לא ראתה אלֹקים זולתך", זוכים לזיו השכינה. היום זה ראש השנה ממש, אנחנו בכתר של 'אריך', ראש השנה בתשרי זה 'כתר דעתיק' ועכשיו זה 'כתר דאריך', ובשבועות זה יהיה כתר – זה ראש השנה לפירות – אז זה יהיה 'כתר דאבא'. ואחרי זה חמישה עשר באב שכל בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים, הבנות צריכות רק לרקוד עשרים וארבע שעות לרקוד ככה הם ממתיקות את הדינים. לכן ביום כיפור הם רק רוקדות, על ידי הריקודים מבטלים את כל המלחמות. ולכן המן רצה לעשות גזירה בחודש שבט, הוא ניסה בשבט, אמרו לו זה ראש השנה לאילנות אי אפשר, עכשיו ראש השנה לאילנות זה יום שרק יוצאים בריקודים וזה שהבנות רוקדות הם ממתיקות כל דין שבעולם מונעות את המלחמות ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!"‏.