לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א אמש יום שני פרשת יתרו ליל כ' בשבט. לאחר תפילת מעריב:

"כל הנשים מציפורי, מצפת, מכפר שמאי, ממירון, היו עפות באוויר. כל חג כל יום היו הולכות לותיקין להתפלל בכותל - בבית המקדש, ועפות באוויר בחזרה לפני ששולחים את הילדים לחיידר. הטנדרים היו מגיעים, הילדים עוד לא היו למטה בכלל. היו מגיעות בשמונה בבוקר, והסנדוויצ'ים היו כבר מוכנים, כל הסנדוויצ'ים. ומיד היו שולחים את הילדים תוך שתי דקות למטה, עם יד אחד סנדוויץ' יד אחת תיקון הכללי. כל ילד צריך להגיד תיקון הכללי, עד שהוא היה מגיע לחיידר, היה גומר שלוש פעמים תיקון הכללי. וככה כל הנשים היו עפות באוויר, כי כולם הלכו ארוך כולם כיסו את הרגלים. מיכל אמרה לדוד אתה לא תכנס הבייתה, ראיתי את הרגלים שלך אתה לא תכנס הביתה. [דוד] עשה שמיניות לכבוד ארון הברית באוויר, הוא עף באוויר. הוא [דוד] היה שבוי הוא היה מהחטופים, אבישי אמר לא אכפת לי שהוא מהחטופים. זה היה נגד אמנת האג, נגד אמנת ז'נבה, הוא נכנס לתוך רפיח, הוציא את דוד. אני לא יודע כמה... הוא חיסל שם מאות מחבלים, על זה יש משפט בינלאומי יהיה. כי מאשימים עכשיו את עם ישראל ברצח של עשרים וחמש מיליון גרמנים, שנהרגו במלחמת העולם השניה. אמרו הכל היהודים אשמים, הם גרמו למלחמה, הם גרמו לאובדן של עשרים וחמש מיליון 'צדיקים' גרמנים נאצים, שכולם מתו במלחמה העולם השניה. עכשיו מאשימים רק את עם ישראל, כל זה החליטו בהאג, ובאמנת ז'נבה, אמנת אוסלו. אז ברגע שהבנות תלכנה, ארוך ותשבור את השאומי שלה, היא תזכה מיד לעמודא דנורא, ללפידי אש, כמו דבורה אש לפידות שהייתה מוקפת בלפידי אש, וכל פעם הייתה מתנבאת. כי כל אחת יכולה להיות נביאה, כל דור היו שישים ריבוא נביאות, שש מאות אלף, כל אשה הייתה נביאה - כל בת שניה הייתה נביאה. ולכן שרח בת אשר ידעה שיוסף חי. כי מי שהיה אומר [ליעקב] שיוסף חי, היה מת על המקום [מהקפדת יעקב, שהיה אומר לו:] מה עשרים ושתים שנה אתה מרמה אותנו, אתה מרמה את האבא שלך, מכרת את יוסף לעבד, איך אתה לא [מתבייש]?! איך עשית כזה פשע!?. עד היום זה לא מתכפר! כל השואות וכל השואה, וכל שואה ראשונה ושניה, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, זה הכל על מכירת יוסף. גם הטבח שהיה בשמחת תורה זה על מכירת יוסף. דבר שלא יתכפר לעולם! כי זה שמוכרים אח זה לא יכול להתכפר. (ויוסף) ויעקב ישב עשרים ושתים שנה על הרצפה, ורק בכה ורק בכה ורק בכה. כמו שכתוב בעזרא ג' שלא שמעו את קול השמחה [של בניית בית שני], מרוב הבכיות [של הזקנים שזכרו את הניסים שהיו בבית ראשון]. היה כאלה בכיות שלא שמעו את השמחה. וברגע שכל בת תלך ארוך ותשבור את השאומי שלה, תבטל המלחמה ותהיה הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!"‏.