לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר אותו מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א - אתמול לאחר תפילת מעריב יום ראשון פרשת משפטים ליל כ"ה בשבט:

"אז כל יום יש עשרה הרוגים עשרה פצועים, עשרה הרוגים עשרה פצועים, עשרה הרוגים עשרה פצועים קשה, כל זה כי עוד לא שברו את כל השאומי. כל אחד צריך לשבור את השאומי שלו, כל בן כל בת. כל בת תאריך את השמלה, כל שמלה שלא מאריכים עוד מאה הרוגים. כל יום עוד מאה הרוגים, כבר הגענו לחמש מאות ששים ואחד הרוגים חיילים. אלף חמש מאות אזרחים, ילדים ילדות, בחורים בחורות, כולם צדיקים קדושים. כולם בגן עדן, אנחנו רוצים שיחיו כאן בעולם. שזה אם הם עולים לגן עדן, זה לא התיקון. התיקון הוא לחיות כאן בעולם, לעמוד בניסיונות. כל יום זה ניסיון חדש, לשבור שאומי לשבור את התאוות. לשמור את העיניים, לא לדבר לשון הרע, לא לדבר ניבולי פה. ברגע שבת תשבור את השאומי שלה, היא תזכה לעמודא דנורא כמו דבורה הנביאה שהיה עליה עמוד אש. על דבורה הנביאה ועל יעל היה עמודי אש, הם היו עמודי אש. ויעל לקחה כתוב; "בין רגליה נפל שדוד" – "שדוד" זה מלאך מטטרון. כל ילדה תזכה שמלאך מטטרון יתעבר בה. כי פעם כל ילדה הייתה נביאה, כל ילדה. כמו שאומר בעל הטורים איך שרח יודעת שיוסף חי, לא מגלים את זה מי שיגלה שיוסף חי, ימות על המקום 'מה, אז מכרתם אותו?, עשרים ושתים שנה אתם מרמים, משקרים'. 'כל היהודים שקרנים' יודעים את זה... אבל כזה שקר, לרמות את האבא? מילא מרמים איזה גוי, מרמים איזה ערבי. אבל לרמות את האבא עשרים ושתים שנה, ולהיות בשבי חטוף מהחטופים. אומרים שיש מאה שלושים ושש חטופים, זה לא נכון. היה יוסף זה מאה שלושים ושבע, אחינועם זה מאה שלושים ושמונה, אביגיל זה מאה שלושים ותשע, דינה זה כבר מאה ארבעים. ועכשיו דיברתי עם ביידן הוא אמר שישחררו אותם הוא יעבוד על זה חזק, שישחררו גם את אבינועם וגם את אביגיל. אביגיל הייתה מהשבע נביאות, היא אמרה "כי בית ה' בונה לך". היא רצה מהר להציל את דוד "מבוא בדמים". אחרי זה מיכל ראתה את הרגלים. היא אמרה אם אני רואה את הרגלים שלך, אל תכנס הבייתה. לא נתנה לו להכנס לבית, אומר המדרש רבה בבמדבר. וכל בת שתשבור את השאומי, תזכה ללפידי אש, כמו דבורה הנביאה והיא תביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!"‏.