לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר אותו מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א - אתמול לאחר תפילת מעריב יום רביעי פרשת צו ליל י"ח אדר־ב':

"אז עכשיו אנחנו [בפרשת] פרה אדומה, עוד יומיים נקרא על הפרה האדומה. שבפורים נהיה הפרה אדומה. הרב'ה אומר בתורה נ"ה פרה זה הפרה נהפכת לאפר, שבכל תפילה אדם נהפך לאפר. כל תפילה שאדם מתנתק מכל המחשבות זרות מהשאומי, מהסמרטפון, הוא נהפך לאפר הוא מרגיש שהוא כלום. כמו רבי זירא ששחטו אותו לכבוד פורים. אז אומר רבי לוי יצחק [בנדר] הוא רצה שיקברו אותו מיד, כי המת הוא לא יכול לסבול שכולם רוקדים וכולם שרים והוא שוכב כמו מת. זה לא יתכן ככה, הוא נמאס לו למות, הוא אומר בשביל מה מתי? אני שוכב כמו מת, לא יכול לרקוד, לא יכול כלום. הוא רוצה שיקברו אותו מיד אז למה למחר? למה קוברים אותו למחר?, כי זה שובו בנים... שובו בנים קברו אותו למחר זה מה שהוא עשה למחר. אבל אסור לקבור למחר, צריך לקבור באותו יום. אז למה כתוב למחר? מגילה ז' ע"ב אני לא יודע מה כתוב ב[מסכת] מגילה שלך, זה כתוב שהוא קבר אותו למחר? אצל שמואל אייזיק כתוב שהוא קבר אותו למחר. אצלך אני לא יודע, אולי קברו אותו באותו יום. אז למה למחר? למה למחר? [אלא] הוא ידע ששושן פורים אפשר להחיות מתים. ולכן הוא למד אתו הלכות ליבון, ששלושים יום קודם הפסח לומדים הלכות ליבון. צריכים ללבן את כל הכלים, ולכן הוא למד אתו על סכין מלובנת. שלושים יום לפני פסח, לכן הוא השאיר אותו עד מחר. הוא אמר מחר שושן פורים אפשר להיות מתים. כי בפסח קוראים על תחיית המתים. עכשיו שלושים יום בין פורים לפסח אפשר להחיות את כל המתים. כי יעל יכלה לחיות מתים, דבורה יכלה להחיות מתים. פעם כל בת ידעה להחיות מתים, כולם היו עפות באוויר, מציפורי עפות באוויר, מכפר שמאי עפות באוויר, מבית הלל עפות באוויר, משלומי עפות באוויר. מרוב התשוקה להתפלל, לא ויתרו על שום תפילה, כל תפילה היו עפות באוויר, מרוב התשוקה להתפלל בכותל להתפלל בבית המקדש. היו עפות באוויר, כי הבת היא תמיד עפה באוויר. כמו דבורה הנביאה שהייתה – הר תבור היה ארבעים פרסאות, אז הגובה היה עשר פרסאות, זה ארבעים קילומטר גובה. אז הייתה עפה באוויר, מי יכול לעלות ארבעים [קילומטר]. אז דבורה עפה באוויר, יעל עפה באוויר. לכן כשהגיע סיסרא, הוא אמר ואם ישאלו אותך "היש פה איש" תגידי "אין", כי היא הייתה אין, האשה נהפכת לאין, האשה בזכות שהיא אשה היא נהפכת לאין. היא צריכה לעבוד עשרים וארבע שעות, להיות אומנת, לקום בלילה, לתת מוצץ לילד, לחפש את המוצץ תחת המיטה אין אור, איוט ליברמן לא נותן תקציב לחשמל, לא יודעים מה לעשות, אז איך היא יכולה בחושך לחפש את המוצץ, קושרים את המוצץ זה לא עוזר, אז היא לא יכולה לישון בלילה ולא ביום, אין לה זמן לאכול. אז האשה עוברת שבע מדורי גיהינום, היא נהיית אין, זה יעל הייתה אין. לכן יעל גימטריא שרה רבקה רחל ולאה, וגימטריא. "תבורך מנשים יעל" זה גם כן - "מנשים באוהל תברך" זה גם דוד, דוד התעבר ביעל. כי כל אשה זוכה שדוד מתעבר בה. כל אשה לדקור את סיסרא, כי הגאולה תהיה רק בזכות הנשים הצדקניות שלא הסכימו להתגרש. ואפילו שהתגרשו, לא הסכימו. אז נכנסה מרים הנביאה לבית דין לסנהדרין, אמרה: "כולם פה מתגרשים זה לא יתכן! אנחנו ילדים מסכנים אשה ויתומים, מי יקח אותנו הגויים יקחו אותנו?". אז מיד ביטלו את הגזירה, מיד עמרם חזר ליוכבד, ובאותו רגע כל הנשים חזרו [לבעליהן]. אבל הבנים כבר קיבלו עונש מיתה, כי הם גם חטאו בעגל, גם חטאו במרגלים, הנשים לא. כתוב "ובאלה לא היה איש" כל הנשים המשיכו לחיות, עד שנכנסו לארץ עד מאתיים. יוכבד חיה עד גיל מאתיים חמישים. כתוב בפרק מ"ו פסוק ט"ו, חיה עד מאתיים חמישים. הבאנו עכשיו את הרמב"ן "לא די שכתוב שהיתה חיה עד מאה שלושים עוד אתה מוסיף לה מאתיים חמישים"?. אבל זה הפיוטים של שמחת תורה, שמשה בא לנחם את אמא שלו, אמא שלו נפטרו לה שלושה ילדים [באותה שנה]. זה לא פשוט!. שלושה ילדים צדיקים: מרים נפטרה לה בי' ניסן, ואחרי זה אהרן בא' אב. דבר ראשון לסוע לאהרן הכהן, זה חייבים בא' אב לסוע לאהרון הכהן. היום זה אחרי באר שבע, אחרי ירוחם, אחרי מצפה רימון אז יש הר ההר, שם יש הר על גבי הר. כולם חייבים לסוע לאהרון הכהן, כי ר' נתן אומר שאהרן לא נפטר, משה לא נפטר, מרים חיה וקיימת. והבאר של מרים מסתובבת בכל הבארות, כל מוצאי שבת צריכים לשתות טיפה מים מהברז, מבארה של מרים, כי מרים חיה וקיימת. "ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים" כי ה' שלח את מרים, כי רק מרים היא הביאה את המים, המים זה בזכות מרים, עד סוף כל הדורות גם שיהיה תחיית המתים, אז כל המים זה בזכות מרים, כי המים באים בזכות האשה. ולכן בזכות האשה תהיה הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!"‏.