חכמת התורה
פרשת תצוה ופורים - סוד היין והניצחון על עמלק הפנימי
השיעור מלמד כיצד להתמודד עם קשיי היום-יום מתוך אמונה ש"אין עוד מלבדו" ושמחה תמידית, כהכנה למחיית עמלק הרוחנית. הרב מסביר כי עמלק הוא המידות הרעות שבתוכנו, וכיצד על ידי קדושת הפורים ושתיית היין ניתן להפוך את החושך והייאוש לאור גדול של אהבת ה'.

אדם קם בבוקר עם כאלה שאיפות טובות, הוא נוטל את הידיים ועושה מה שצריך, ופתאום הכל מתהפך. או שאנחנו כועסים או שכועסים עלינו – שכנים, בני זוג, בכל הצורות ובכל האופנים. אבל הקב׳׳ה מראש עשה ככה את כל העולם, ואנחנו צריכים לזכור רק דבר אחד: לחייך, להיות בשמחה. זה מה שנשאר לנו, זה מה שה' רוצה.
שאנחנו, עם הסבלנות שלנו, עם החיוכים שלנו, עם האמונה שלנו נעבור את זה. מה זה אמונה? איפה יש אמונה? כשמבינים? לא! כשמבינים אין אמונה. יש אמונה בחלל הפנוי. לא מבינים מה זה ואיך זה, ומה קרה ומה פתאום, והילד הזה לא התקבל לחיידר, הוא לא הצליח ואין חיידר בשבילו, ושולחים אותו ממקום למקום ואני לא יודע מה לעשות, ואין פרנסה ואין דירה.
צריך לדעת: הכל הכל זה מלכתחילה. זה היה כתוב מראש מששת ימי בראשית, זו התכנית, זה המסלול. לא קרה לי איזה פנצ׳ר, לא קורה לי משהו שלא היה צריך לקרות. כל מה שקורה איתי, הכל הכל הכל זה המסלול של שדה המוקשים שאני צריך לעבור אותו בחיוכים, בשמחה, באהבה.
אין עוד מלבדו - גם בנפילות
אתה רוצה להתעורר? אתה רוצה להתקרב אל ה'? תלמד לוותר. תלמד ללמד כף זכות. תלמד להסתכל בעיניים טובות, להאיר פנים. מתי נפגשים האתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה) והאתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה)? זה קורה דרך הדברים הכי פשוטים, שמנשקים את המזוזה ואומרים: "ה' תעזור לי, אני יודע שהעולם הזה הוא אין עוד מלבדו, אין פה כלום, אני לא מבקש שום דבר בשביל עצמי, אם בשביל עצמי אז בשביל להתקיים כדי לעשות את רצונך".
נכון שאני לא נמצא כל הזמן בדרגה הזו, זה מקיף, אבל אני מבקש מה' שיתן לי עוד השגה של אין עוד מלבדו. כי ככל שאדם מבין יותר את האין עוד מלבדו, ככה יותר טוב לו. כל הזמן לבדוק אם אני נמצא במסלול הזה שאני הולך עם ה', אם אני נמצא במסלול הזה לעשות את רצון ה'.
אז קצת טעיתי, אז קצת התבלבלתי – ה' יודע את זה שאני יכול להתבלבל. העיקר שאני רוצה, העיקר שאני שמח, העיקר שאני לא מסתכל אחורה. העיקר שאני ממשיך, שאני רוצה, ופועל, ומתחיל כל פעם מחדש. אלף התחלות מחדש. רבנו אמר שהיו לו לפחות 20 התחלות כל יום.
עמלק זה אנחנו
פרשת תצוה סמוכה לפורים, וכתוב:
> "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"
כולם יודעים שצריך להכות את עמלק, להכחיד את עמלק, להרוג אותו. אבל מי זה עמלק? עמלק זה אנחנו! בכל אחד ואחד יש בתוכו עמלק. כל זמן שעמלק בתוכנו לא יעזור כלום – גם אם נהרוג את המן, יבוא היטלר, יבוא טיטוס, יבוא אספסינוס, יבוא סיסרא. כל עוד שהאדם לא יוצא מפגמי הברית שלו, מהגאווה שלו – אז המן חי. השטן הזה נכנס במישהו אחר.
כשהרגו את המן אז הדור ההוא ניצל, אבל בכל דור קמים המנים חדשים. המן נברא מעבירות. מכל עבירה נברא המן, נברא מחבל. מכל עבירה נברא נאצי. כי כשבא נאצי להרוג יהודי – זה אני בראתי את הנאצי הזה! אני בראתי את המחבל הזה! אם אני יעשה תשובה המחבל ישרף וימחק. אז מי זה המן? מי זה עמלק? עמלק זה אני. כל עוד שאני נמצא בעולם, כל עוד שאני חי, הגאולה לא תבוא עד שאני לא יהפוך את עצמי, ישנה את עצמי, לא יעזור שום דבר.
ונהפוך הוא: להפוך את המן למרדכי
וזה סוד הפורים – "ונהפוך הוא", שכל אחד צריך להפוך את עצמו מקצה לקצה. בפורים מתגלית המתיקות של הנהר היוצא מעדן. בפורים כולם עולים לגן עדן, וכל מה שאוכלים וכל מה ששותים בפורים זה יין המשומר, שור הבר ולוויתן – זה הכל עופות מגן עדן.
על ידי אור הפורים, אומר ה"קדושת יום טוב", מתגלה מי אני באמת. זה מתגלה דוקא בפורים, שאז אדם מגיע ורואה איפה הוא נמצא באמת. הוא זוכה לראות את כל הפגמים שלו, את כל העבירות שלו, הוא רואה בעצם שהוא המן. אומר ה"קדושת לוי": ברגע שאדם רואה את הפחיתות שלו, איפה הוא מונח, הוא יכול ליפול בכזה ייאוש. ודוקא בפורים הוא בסכנה נוראה שהכל מתגלה לו, הוא רואה באיזה פגמים הוא נמצא, פגמי עיניים, כמה הוא רחוק מאמונה – ועל ידי זה הוא יכול ליפול לייאוש נורא.
לכן כתוב:
> "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ"
לכן בפורים צריך לשתות יין, לרומם את הדעת, לשיר, לשמוח. כי אחרי שמתברר לאדם שבעצם "אני זה המן, אני הפושע הכי גדול", אז הוא יכול ליפול בכזה עצבות. לכן תיקנו חז"ל: "חייב אינש לבסומי בפוריא". על ידי ה"בסומי" ו"ונהפוך הוא", הוא יראה להיפך: המן כמוני, רשע כמוני – הנה ברוך ה' אני בא להתפלל! אני שמעתי מגילה! בפורים הייתי אפילו במקווה, הנחתי אפילו תפילין, אני זכיתי לכאלה מצוות!
אז אין קידוש ה' יותר גדול מזה. כי כמה שאדם יותר רחוק, אז הקידוש ה' שלו יותר גדול והשמחה יותר גדולה. כי "ארור המן" נהפך ל"ברוך מרדכי". דוקא מי שיודע שהוא המן – הוא יכול לזכות לברוך מרדכי.
לשרוף את מחיצות השכל
כל פורים מאיר לנו הארת "יסוד אבא", שזה לא מאיר בשום זמן. יסוד אבא תמיד מכוסה, תמיד בהסתר, וכשקוראים את המגילה נעשה גילוי, מתגלה הארת יסוד אבא. יורדים כאלה אורות גדולים עד שכל אחד יכול לחזור בתשובה אמיתית. מרדכי זה יסוד אבא, הוא מתגלה בכל הדרו בפורים. כי הארת מרדכי זו ספירת האמונה שאין עוד מלבדו, שאין כלום חוץ מה'. יכול להיות אחשוורוש, יכול להיות המן, יכולים לעשות גזירות – אבל באמת הם לא קיימים, הם רק ערפל, וכל דבריהם זה רק לעורר אותנו בתשובה.
כל הפורים זה לחזור בתשובה. פורים זה לא להשתולל, זה לא לשבור דברים, לא להקיא, לא להזיק לאף אחד. זה ממש לעשות תשובה אמיתית אמיתית, כמו שראו בכל אנ"ש בכל הדורות שבפורים היו יורדים להם נהרות דמעות בזמן הריקודים.
אומר רבי נתן שבפורים צריך להחזיק ראש יותר מאשר יום הכיפורים. כי ביום כיפורים נמצאים בבית הכנסת 24 שעות, יושבים רתוקים לכסא, אבל בפורים צריכים גם לשתות יין, גם לשמוח, לשיר, לרקוד, להיות דבוקים בה' – ובכל זאת להישאר ביישוב דעת. כל השתיית יין היא כדי להגיע לדביקות, לראות את ה' פנים בפנים.
אומר השולחן ערוך (סימן תרצ"ה סעיף ב') שחס ושלום שאדם יחשוב על חשבון השתייה לא להגיד ברכת המזון, או להפסיד ערבית, או לא להתפלל בכוונה. "לבסומי" זה לא קלות ראש. לבסומי זה רק בתנאי שלא תזלזל אפילו בברכה אחת, במנהג אחד. עיקר המצווה שאדם יהיה בשמחה, כמו שכתוב:
> "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ"
בפורים אנו רוצים להיפך – לשרוף את כל מחיצות השכל. "נכנס יין יצא סוד" – שבאמת תתגלה אהבת ה' ויראת ה'. כי אם אדם כל השנה מלא אהבת ה' ומלא דביקות בה', אז בפורים הכל מתפרץ החוצה וזוכה לרקוד מרוב אהבת ה'. בפורים אנו רוצים לשרוף את כל מחיצות השכל על ידי היין, שבאמת תתגלה אהבת ה' ולא דברים אחרים, ויוכל 24 שעות להראות אהבת ה'.
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם