סוד הניצוץ הגנוז: מדוע ברא הקב"ה את הרשעים?

שיעור מס' 5 | *יום חמישי ושישי פר' אמור ד' וה' אייר תשנ"ה.

מאמר עומק המגלה את השורש הרוחני הגבוה של נשמות הרשעים, המגיעות מעולם התוהו ומתחת לכיסא הכבוד. הרב מסביר את תפקידו הקריטי של הצדיק בבירור הניצוצות הללו, את סוד ה'תתקע"ד דורות', ומבטיח כי לבסוף כל נשמה תזכה לתיקונה הנצחי.

ריבונו של עולם, תשלח לו שכל. היסוד הגדול ביותר בעבודת השם הוא החיפוש אחר הנקודה הטובה. גם כשרואים אדם שהוא בבחינת "רשע גמור", חובה עלינו לחפש ולמצוא בו איזו נקודה של אור. הרי פה הוא צם ביום כיפור, פה הוא נותן צדקה, ופה הוא בכלל מסכים להיות יהודי. את זאת צריכים למצוא – נקודה טובה אפילו בפושעי ישראל.

כשאדם זוכה למבט הזה, שאין לו שום קטרוג על שום יהודי ושום כעס, אלא הוא רק דן את כולם לכף זכות ואוהב את כולם אהבת נפש – הוא הופך להיות בבחינת "צדיק הדור". משה רבינו מתעבר בו, והוא מקיים בעצמו "אם אין מחני נא". אדם כזה יכול להיות שליח ציבור, לעמוד לפני העמוד ולהעלות את כל התפילות של עם ישראל. ולא רק זה, אומר רבינו הקדוש, הוא זוכה להשפיע "הבל פה שאין בו חטא".

על ידי שהוא אוהב את כולם, מתפלל על הרשעים ומרחם עליהם, הוא בונה משכן רוחני שממנו מקבלים תינוקות של בית רבן את הבל פיהם הטהור. בכוח הנקודות הטובות שהוא מוצא בכל יהודי, הוא ממשיך לעולם הבל שמטהר את האוויר, עד שהתינוקות יכולים להשפיע קדושה אפילו על המבוגרים.

סוד בריאת הרשעים

הצדיק האמת יודע ללקט את הטוב שנמצא בכל אחד. הוא מכיר את שורשי הנשמות ויודע מי שייך אליו. בעבר, צדיקים כמו החוזה מלובלין או רבי לוי יצחק מברדיטשוב היו שייכים לנפשות מסוימות, אך כיום כל הנשמות מקבלות מצדיק האמת – אלו שקמים בבוקר, שרים ומנגנים להשם יתברך.

כאן עולה השאלה העמוקה שמביא הספר "עמק המלך": "למה ה' ברא את הרשעים?"
לכאורה, הקב"ה ידע שפלוני יהיה רשע, יחרף ויגדף, ינסה לעקור את הדת ולסגור ישיבות חס ושלום. אם כן, למה לא ויתר על הבריאה הזו מלכתחילה? מדוע ברא אנשים שהם בבחינת אחז ומנשה, המחרפים אותו בכל עת?

ה"נועם אלימלך" מגלה לנו סוד נורא ונפלא בפסוק: > "וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם" (תהילים ל"ד, י"ב).
התשובה היא עמוקה ביותר: גם הרשעים הגמורים ביותר, אלו שנשמותיהם נמשכות מן ה"תתקע"ד (974) דורות" שקדמו למתן תורה, מכילים בתוכם ניצוץ אלוקי עצום. הניצוץ שבתוכם מגיע ממקום גבוה מאוד, מתחת לכיסא הכבוד. אלו נשמות יקרות שהקב"ה הפיל בהן קדושה, אלא ש"הסערה גברה בהם".

נשמות מעולם התוהו

הנשמות הללו ירדו לעולם כדי לברר את "שבירת הכלים". זה לא סתם שהם רשעים; אלו נשמות ענקיות שנוצרו עוד לפני בריאת העולם ותפקידן היה לתקן את שבירת הכלים על ידי התבטלות לצדיק האמת. אם היו מגלים את הצדיק שבכל דור, היו יכולים להפוך את החושך לאור ולברר את הניצוצות, אך הרע של עולם התוהו גבר עליהם.

רבי נתן מסביר בהלכות כיבוד אב ואם, שהקדושה הגנוזה בהם לא יכולה להתגבר על הרע ללא הצדיק. הקב"ה ידע זאת. דור המבול, למשל, היה דור של נשמות כאלו. מתושלח חי 969 שנה, נח חי 500 שנה לפני המבול – אך הם לא הצליחו להציל את הדור. מדוע? כי כל העבודה היא לבנות "ישיבה" עם תלמידים, להקים מניינים וקהילות קדושות. נח ומתושלח היו צדיקים עצומים, אך הם פעלו כיחידים ולא הצליחו לבנות את הכוח הציבורי שיכול להכיל ולתקן את הנשמות הללו.

הזוהר הקדוש אומר על הפסוק "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם", שכל מי שהיה בו "נשמת רוח חיים" והיה צדיק – מת לפני המבול כדי לא לראות ברעה. נח ובניו נשארו לבד. מי שהיה לו יצר הרע נורא ותאוות קשות, היה צריך לרוץ לנח ולמתושלח ולהתבטל אליהם. "בכוחות עצמם הם לא יוכלו בשום אופן להרים ראש, אבל על ידי הצדיק – הם יוכלו".

ייסורי הנפש והתיקון

מי שלא מוצא את הצדיק ולא עושה תשובה, נגזרים עליו ייסורים נוראים לאחר מותו, עוד לפני הגיהנום. ישנו מושג של "כף הקלע" – הנשמה נזרקת מסוף העולם ועד סופו, נרדפת על ידי מלאכי חבלה, ומחפשת מנוח אפילו בתוך גופים של בעלי חיים או דוממים.

רבי חיים ויטאל מביא סיפור נורא על אדם שטבע בנילוס ולא הספיק לעשות תשובה שלמה, ורק הרהר בתשובה ברגע האחרון. במשך עשרים וחמש שנה נשמתו רצה על ההרים והגבעות, מוכה על ידי מלאכי חבלה עם מקלות של אש, עד שנכנסה בגלגול בתוך איילה ואחר כך התגלגלה הלאה. הסיפורים הללו מלמדים אותנו שמה שאמרו חז"ל "משפט רשעים בגיהנום י"ב חודש" – זה רק אחרי שהנשמה כבר סיימה את כל התיקונים והגלגולים הקשים בעולם הזה ובכף הקלע.

אדם חושב: "אני אבוא לאומן וישר יתכפר לי הכל". זה לא פשוט כל כך. אדם צריך להוריד דמעות, לבכות על כמה לכלך את עצמו. הרבי הוא לא "בלן" שרק שוטף אותך במקווה; הרבי רוצה שתעבוד, שתלמד תורה, שתילחם ביצר הרע. "תן ליצר הרע את הליקוטי הלכות, את הגמרא". אם אדם לא עובד על עצמו, הצדיק שואל: "וכי אני הפועל שלך? אני מוכן לעזור לך, אבל רק אם אתה מכה את עצמך ומתאמץ".

נצר מטעי מעשה ידי להתפאר

למרות כל הקשיים והנפילות, הסוף הטוב מובטח. הפסוק אומר: > "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (ישעיהו ס', כ"א).

כל נשמה, אפילו של הרשע הגדול ביותר, היא "חלק אלוק ממעל" שנחצבה מתחת לכיסא הכבוד. לכל אחד יש מקום מוכן בגן עדן. השאלה היא רק מתי יקבל אותו? אחרי אלף שנה? אחרי אלפיים? קורח מחכה כבר 3,300 שנה, אבל בסוף גם הוא יהיה הכהן הגדול בבית המקדש השלישי.

הקב"ה מתפאר בנצחיות שבכל אדם. "אפילו ברשע יש בו נצחיות, השאלה מתי היא תתגלה". זה מה שביקש אברהם אבינו כשאמר "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". אברהם רצה הבטחה שכל הזרע שיצא ממנו, עד סוף כל הדורות, יהיו נשמות הקשורות לשמות הקדושים הוי"ה ואלוקים, ושלא יידח בנשמות אלו שום נידח.

לכן כתוב "רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה" – הישועה תגיע, אבל היא עלולה להיות רחוקה אם לא מתעוררים. הדרך לקצר את הדרך ולזכות לישועה קרובה היא על ידי לימוד התורה. אין לוותר על שום רגע של לימוד. ביטול תורה הוא כנגד כולם, ומי שיכול לשים את הראש בתוך הגמרא וללמוד בהתמדה, הוא זה שמקרב את הגאולה השלימה במהרה בימינו.

---
חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 5
→ חלק קודם | חלק הבא ←
כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4