סוד הביטול ואהבת ישראל: הדרך לבקיעת הרקיע וקבלת התורה

שיעור מס' 16 | יום ה' פר' נשא, ג' סיון תשנ"ה - שיעור בוקר בישיבה

מאמר מעמיק על חשיבות ההתבטלות, אהבת ישראל וההשתתפות בצער הזולת כהכנה לקבלת התורה. דרך סיפורי מסירות הנפש של התנאים ללימוד התורה וסוד המלאך 'בזק', מתבאר כיצד לב נשבר ואחדות אמיתית בוקעים את כל הרקיעים.

העיקר בעבודת השם הוא להגיע לביטול. זו העבודה של האדם – שלא ידע שהוא קיים בכלל. אם אדם מרגיש את ישותו ואת קיומו, הרי זה 'השם ירחם'. האבני נזר מסביר את ההבדל התהומי בין האחדות של אומות העולם לאחדות של עם ישראל. אצל המצרים כתוב: "ומצרים נוסע אחריהם" – בלב אחד כאיש אחד. מהו אותו 'לב אחד' של הגויים? להשמיד, להרוג ולאבד את עם ישראל.

אבל אצל היהודים זה אחרת לגמרי. אצל עם ישראל נאמר:

"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"

הם חנו כאיש אחד בלב אחד. המשמעות של 'כאיש אחד' בעם ישראל היא שכל אחד מבוטל לשני, כל אחד רוצה בהצלחתו ובטובתו של חברו. המטרה היא לשמח את השני ולעולם לא לגרום לו צער.

להצניע את השמחה ולהרגיש את הזולת

כאשר אדם זוכה לשמחה, כמו חתן ביום חופתו, עליו לדעת להצניע את שמחתו. זהו עניין של דרך ארץ. כולנו מודים להשם וכולנו בבחינת חתנים, אבל חובה עלינו להרגיש תמיד את צערו של הזולת. אם אתה שמח עכשיו, זכור שיש בחור שעבר את גיל עשרים ועדיין לא מצא את זיווגו, ועבורו לראות שמחה מופגנת מדי זה דוקר כמו מחטים.

מעבר לכך, אסור שהאירוסין והחתונה יוציאו את האדם ממסלול החיים הרוחני שלו. ישנה תפיסה מוטעית שכאשר מתחתנים מפסיקים ללמוד חצי שנה לפני וחצי שנה אחרי. מה קרה? כל מטרת החתונה היא שיהיה לאדם מוח נקי ויישוב הדעת ללמוד תורה! חתן צריך לשבת וללמוד גמרא. דווקא עכשיו, כשהשם הוציא אותו ממחשבות הייאוש והפחד שיישאר רווק, עליו ללמוד פי שניים. אם לא תלמד עכשיו, איך תלמד כשיהיו לך עשרה ילדים וריחיים על צווארך?

אהבת תורה ומסירות נפש אצל התנאים

אצל התנאים והאמוראים לא היה מושג כזה שחתונה מבטלת מלימוד התורה. רבי אליהו לופיאן סיפר שבישיבה בכפר חסידים היה כולל מיוחד לאברכים שהיו באים הביתה רק בסוכות ובפסח. איך אדם יכול ללמוד ברציפות אם כל שעה הוא צריך לרוץ הביתה?

הגמרא מספרת על רבי יוסי בן זימרא, שמיד לאחר שבע ברכות הלך ללמוד תורה במשך שתים עשרה שנים ברציפות, עד שאשתו הזדקנה ונעקרה, והוא הוצרך להתפלל תפילה מיוחדת כדי לבטל את עקרותה. כך גם רבי חנינא בן חכינאי ורבי שמעון בר יוחאי, שהתחתנו בהפרש של יום או יומיים. רשב"י ביקש מרבי חנינא שימתין לו עד שיסיים את השבע ברכות כדי שילכו ללמוד יחד אצל רבי עקיבא בבני ברק. אך רבי חנינא סירב להפסיד אפילו יום אחד של לימוד תורה ויצא מיד לדרך.

רבי חנינא בן חכינאי ישב ולמד שתים עשרה שנים מבלי לכתוב אפילו מכתב אחד הביתה. לעומתו, רשב"י היה מתכתב עם אשתו ושומר על שלום בית, ואף היה אומר לה שהיא הכי חכמה ונבונה. רק כאשר קם רבי עקיבא ואמר: "מי שיש לו בת ילך ויחתן אותה", חזר רבי חנינא לעירו. הוא כבר לא הכיר את העיר, והלך בעקבות בתו ששמע שקוראים לה "בת חכינאי". כשהגיע לביתו, אשתו ראתה אותו וקיבלה שבץ מרוב התרגשות, והוא הוצרך לעשות נס של תחיית המתים כדי להחיותה.

גם רבי עקיבא עצמו ישב ולמד שתים עשרה שנים, וכשחזר שמע מאחורי הדלת את אשתו אומרת שהיא מסכימה שילמד עוד שתים עשרה שנים, וחזר מיד ללימודו. וכך מצינו גם אצל רב יוסף, שקבע ללמוד שש שנים לאחר חתונתו. כשהגיע לביתו בערב יום כיפור לאחר שש שנים, יצא לקראתו בנו של רבא עם כלי נשק, בטענה שההסכם היה לשש שנים ולא לשלוש, וכך התווכחו עד שזחה עליהם סעודה מפסקת.

סוד העפר וההתבטלות

כל הסיפורים הללו מלמדים אותנו שכל עבודת האדם היא להיות "עפר ואפר". בפרשת נשא אנו קוראים על הסוטה ששותה מים עם עפר. העפר מסמל את ההכנה למתן תורה – כאשר אדם הופך את עצמו לעפר ואפר, הוא נעשה יסוד העולם.

השם ברא את האדם "עָפָר מִן הָאֲדָמָה". העפר הזה נלקח מעולם האצילות. כאשר אדם נדבק בשורש הפנימי שלו ומכריז "אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר", הוא זוכה שהתפילות ולימוד התורה שלו יעלו וייכנסו לעולם האצילות, לשורש נשמתו.

המלאך 'בזק' ובקיעת הרקיע

התורה והתפילה הן החיות של האדם, בבחינת:

"וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק"

ישנו מלאך מיוחד שנקרא 'בזק', והוא הממונה על כל החיות ועל העלאת התפילות ולימוד התורה של כל אחד ואחד מישראל. המלאך הזה כולו אור, מאיר בשלהבת אש, וממנו מתפשט האור אל היכל הרקיע שהוא יסוד 'לבנת הספיר'. הוא גבוה כל כך עד שהוא ממונה על הכרובים ועל המלאכים מט"ט וסנד"ל.

כאשר אדם מתפלל וחוצב להבות אש, ההבלים הללו עפים למעלה ומגיעים אל פתח לבנת הספיר. שם בודקים כל תפילה ותפילה אם היא ראויה להיכנס ולהיות כתר בראש חי העולמים. כל התפלות של עם ישראל מתקבצות בשמיים ומחכות. אין מי שיבקע את השמיים, עד שיבוא יהודי אחד עם לב נשבר אמיתי.

הקדוש ברוך הוא מחכה לראות מי יבקע את הרקיע כדי שכל התפילות יוכלו להיכנס. את הכוח הזה מקבלים אלו שקמים בחצות הלילה, שכן על ידי תיקון חצות הם מורידים את מידת החסד וזוכים לבקוע את השמיים. כשאותו צדיק בעל לב נשבר ונדכא בוקע את הרקיע, המלאך 'בזק' מרים את כל התפילות ואת כל לימוד התורה, ועושה מהם ייחודים נוראים.

היצר הרע שאחרי מתן תורה

את כל הסודות הללו של היכל לבנת הספיר ועליית התפילות ראו בני ישראל לפני מתן תורה. אך מיד לאחר ששמעו את עשרת הדיברות, כבר באותה שבת אחר הצהריים, משה רבנו התחיל ללמד אותם את פרשת משפטים: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מּוֹת יוּמָת", "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת", "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף".

מדוע? כדי ללמד אותנו שאדם יכול לקבל את התורה, אך היצר הרע נשאר. היצר הרע לא הולך לשום מקום. גם מיד אחרי מתן תורה אדם עלול חלילה להכות את חברו או לקלל את הוריו. היצר הרע מלווה את האדם עד מאה ועשרים שנה, ולכן העבודה היא תמידית.

כדי לנצח במערכה הזו, אדם זקוק לאותו לב נשבר ונדכא, להיות בבחינת "כאיש אחד בלב אחד" עם כל עם ישראל. להרגיש ביטול מוחלט לכל יהודי ויהודי. כפי שמסביר רבי יצחק מווארקע על הפסוק "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" – המילה 'ויחן' היא מלשון חן. כל אחד נשא חן בעיני רעהו, ורק על ידי האהבה והאחדות הזו זכו למתן תורה.

שיעור מס' 16