סוד שמו של האדם: כוחו ושליחותו של ירמיהו הנביא
שיעור מס' 22 | שיעור א' - יום ה', פר' בלק, ח' תמוז תשנ"ה (המשך ממס' 21)
על פי תורת הסוד, שמו של האדם אינו מקרי אלא מגדיר את מהותו ושליחותו בעולם. דרך סיפורם של ירמיהו הנביא, בצלאל בונה המשכן ונשיאי השבטים, מתגלה כיצד השם ממשיך נשמות עליונות וכיצד הצדיקים בורחים מכל שמץ של כבוד.
הפסוק אומר: > "וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק, וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה".
נביא החורבן היה ירמיהו. הוא קיבל את התפקיד האיום ביותר שיכול להיות בעולם. מה משמעות השם "ירמיהו"? בארמית, המילה "רמי" משמעותה לזרוק, כיוון שהוא ראה כיצד זרקו והחריבו את בית המקדש. אך בלשון הקודש, השם ירמיהו משמעותו להתרומם. ירמיהו היה נביא הרגע האחרון, ותפקידו היה לפעול עם הנבואה והתפילות שלו שבית המקדש יתרומם ולא יוכלו לשרוף אותו. הוא היה צריך להתפלל שהשם יגדיל את הבית, שילך ויתעלה עד שיתנתק מהאדמה ויתרומם באוויר.
כבר בהיותו ילד בן שש, שיחק ירמיהו עם נבוכדנצר (שהיה מצאצאי מלכת שבא). באותו גיל ירמיהו כבר ראה ברוח הקודש שנבוכדנצר עתיד להחריב את הבית. נבוכדנצר אמר לו: "אני לא ארחם על אף אחד, רק עליך ארחם ואשאיר אותך בחיים כשיהיה לי הכוח". ירמיהו, שכבר ידע את העתיד להתרחש, התחיל מיד להתפלל. כפי שנאמר לו: > "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ". עוד בהיותו בבטן אמו הוא ראה וידע את כל מה שעתיד להיות איתו.
סוד קריאת השם והורדת הנשמות
הזוהר הקדוש אומר שכל כוחו של האדם בא מהשם שלו. כשילד בא לעולם, ההורים מכינים את השם עוד לפני העיבור. לפי השם שמכינים – כך יורדת הנשמה. אם מכינים שמות קדושים, יורדות נשמות של צדיקים נוראים, מלאכים ושרפים.
רבי נחמן מברסלב כותב ב"ביאור הליקוטים" שהוא הודיע לרבי נתן ולרבי נפתלי עוד בחייהם איזה מלאכים הם יהיו, ואמר להם שכשנותנים לילד שמות של מלאכים, יורדות נשמות של מלאכים. בכל דור יורד עוד ניצוץ של משה רבנו, דרך הבעל שם טוב, האר"י, הרשב"י וכל הצדיקים. אי אפשר להגיע לניצוץ של משה אלא על ידי שפלות אמיתית.
אדם מכין את רשימת השמות עוד לפני שהוא מתחתן, ולפי השמות שהוא מכין – כך יורדות הנשמות ויש שמחה בכל העולמות.
בריחת הצדיקים מן הכבוד
בספר "היכל הברכה" מובא חידוש נפלא על נשיאי השבטים. בפרשת נשא, אצל יששכר, המילה "הקריב" נכתבה פעמיים: > "בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר. הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ...". מדוע?
הקב"ה יודע שהצדיקים אינם יכולים לסבול שום שבח בעולם, אפילו לאחר פטירתם. כפי שמצינו אצל רב המנונא סבא שאמר "אין דרכנו להתגאות בשמותינו". הצדיקים מסתכלים ואומרים: "ריבונו של עולם, אני לא יכול לסבול שום שבח, אני לא יכול לסבול שכותבים עליי בתורה דברי גדולה".
לכן, אצל נחשון בן עמינדב וכלב בן יפונה לא נכתב התואר "נשיא", כדי לא לצער אותם בכבוד מיותר. בני יששכר השיגו את החכמה הגדולה ביותר, כפי שנאמר "יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים". האות יו"ד רומזת לחכמה. כאשר ראה נתנאל בן צוער שנכתב עליו "הקריב" עם האות יו"ד, הוא הצטער ואמר: "אני לא חכמה, אני רק בינה". הוא לא היה מסוגל לסבול שכותבים עליו תואר של חכמה. לכן נכתב בפעם השנייה "הקְרִב" חסר יו"ד. הצדיקים משתגעים מזה שמשבחים אותם, זה דוקר אותם כמחטים, כי הם יודעים שיש להם עוד עבודה בלי סוף. אדם חי צריך לחפש רק בזיונות, ולא כבוד.
מאבקו של ירמיהו על שמו
נחזור לירמיהו הנביא. השם ירמיהו הוא שם מיוחד שנועד לרומם את הבית. מי ייתן לו את השם הזה? אביו לא קלט את ייעודו ורצה לקרוא לו על שם הסבא או על שם אברהם אבינו. אבל ירמיהו חיכה שייתנו לו את השם המדויק שלו, כי הוא לא יכול למלא את תפקידו בעולם ללא השם שלשמו הוא ירד.
כפי שמבאר הזוהר על בצלאל, שנקרא "בצל א-ל" – השם עצמו גרם לו לעשות משכן לשכינה. הזכרת השם בפה ממשיכה כוח של קדושה. רק על ידי השם שלו, מתעורר על האדם כוח עליון מלמעלה, ועם הכוח הזה הוא יכול לעשות דברים נפלאים ולתקן את העולם.
כאשר נולד בן לירמיהו הנביא, מיד כשיצא לאוויר העולם הוא התחיל לצעוק: "תקראו לי בן סירא!". אמו שאלה אותו בפליאה: "מי זה סירא? ממציאים שמות חדשים?". ענה לה התינוק: "סירא בגימטריה זה ירמיהו (271). אני רוצה להיקרא על שם אבי שזכה למעלות עצומות, וסירא מרמז על היותי 'שר על כל השרים'".
האמא התעקשה ולא הבינה כיצד תינוק בן יומו קובע את שמו. ענה לה בן סירא: "גם אבא שלי, ירמיהו, עשה בדיוק אותו דבר!".
ההמתנה לאליהו הנביא
וכך סיפר בן סירא לאמו על רגעי לידתו של אביו: בשעה שהייתה אמו של ירמיהו כורעת ללדת, הוא פתח את פיו מתוך המעיים והתחיל לצעוק: "אני לא יוצא לאוויר העולם עד שתחליטו איזה שם לתת לי! אני צריך לראות שהשם מתאים לי".
אביו הציע לקרוא לו אברהם, אך ירמיהו סירב: "אברהם עשה דברים גדולים, אבל צריך משהו ששייך לדור הזה ולתיקון של הדור הזה". הציעו לו יצחק, יעקב, ואת כל שמות השבטים – ראובן, שמעון, לוי, יהודה – אך הוא לא הסכים לשום שם.
ירמיהו הכריז מתוך הבטן: "אתם לא מבינים מה שאני מדבר אליכם. אני לא יוצא בלי שם שאני יודע ששייך אליי!". השם ירמיהו עדיין לא היה קיים בעולם. הוא המתין בבטן אמו, עד שירד אליהו הנביא משמיים ואמר לו: "שמך ירמיהו!". רק אז הוא הסכים לצאת לאוויר העולם, כדי להתחיל את שליחותו לרומם את בית המקדש.
חלק 1 מתוך 5 — שיעור מס' 22
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם