סוד לוחות הברית: המדרגות הרוחניות של מתן תורה

שיעור מס' 28 | * יום ו', פר' פנחס, ט"ז תמוז תשנ"ה (המשך ממס' 27)

שיעור מעמיק על השתלשלות קבלת לוחות הברית על פי תורת הסוד. הרב מסביר כיצד משה רבנו התכוון להוריד את הלוחות מהמדרגות העליונות ביותר של זעיר אנפין, וכיצד חטא העגל גרם לירידת המדרגות עד לקבלת \

לו היינו זוכים למדרגת לאה, הייתה גאולה נצחית ובית המקדש לא היה נחרב לעולם. אך במדבר המצב לא היה כך. מיד עשו את העגל והמצב חזר להיות "אחור באחור". כל עבודת משה רבנו הייתה להביא את בחינת רחל אל מול זעיר אנפין, להפוך את המצב מ"אחור באחור" ל"פנים בפנים".

בחינת רחל עומדת כנגד ספירות נצח והוד של זעיר אנפין. כידוע, כל גפה מורכבת משלושה פרקים: יד ימין (חסד) מחולקת לשלושה, יד שמאל (גבורה) לשלושה, וכן הרגליים – רגל ימין (נצח) ורגל שמאל (הוד) מחולקות כל אחת לשלושה פרקים.

התוכנית המקורית: לוחות מהפרקים העליונים

בתחילה, כשעלה משה רבנו להר, תוכניתו הייתה להוריד את הלוחות מהפרקים העליונים של נצח והוד. לכן הלוחות נקראו "לוחות אבנים" ו"לוחות הברית" עם ו' ראשונה.

אך במשך ארבעים הימים חלה ירידה רוחנית. כשעלה משה לקחת את הלוחות, עדיין לא עשו את העגל, והוא רצה לקחתם מצד גוף רחל שכנגד הפרקים העליונים והאמצעיים בנצח והוד. הלוחות נקראים "לוחות אבנים" משום שהרגליים מכונות "אבנים", כפי שמובא בחז"ל לגבי אישה ש"ירכותיה מצטננות כאבנים".

ה' אמר למשה להביא לוחות אבנים כנגד נצח והוד של רחל, המחוברת עם נצח והוד של זעיר אנפין. החיבור הזה נקרא "לוחות הברית", שכן הנקבה נקראת "אבן" והזכר נקרא "ברית" (כנגד זעיר אנפין). לפני החטא, זעיר אנפין ורחל היו מחוברים יחד, ולכן הלוחות נקראו "לוחות הברית, לוחות אבנים".

הפרקים העליונים של נצח והוד נוגעים בספירת התפארת, שהיא בחינת הגוף. על כך נאמר:

"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ"

שמואל הנביא זכה להיות מהפרקים העליונים של נצח והוד הנוגעים בתפארת. משום כך הייתה לו נגיעה בדרגתם של משה ואהרן, השגה ששום נביא אחר לא זכה לה.

סוד האות ו': בין תפארת ליסוד

כאשר כתוב בתורה "לחת" חסר ו' או עם ו' אחת, הדבר מרמז על ספירת התפארת. האות ו' הראשונה מסמלת את התפארת, הכוללת שש קצוות (שתי ידיים, שתי רגליים, מעלה ומטה). האות ו' השנייה מסמלת את ספירת היסוד.

משה רצה להוריד את הלוחות מספירת התפארת, מהמקום שבו נצח והוד נוגעים בה, ולכן זה נרמז ב-ו' ראשונה. אך בסופו של דבר, הוא קיבל לוחות עם ו' שנייה, המרמזת על ספירת היסוד, מהחלק של נצח והוד שכבר אינו נוגע בתפארת.

זו גם הסיבה שבתחילה לא נאמר "שני לוחות" אלא "לחת" – לשון יחיד, כלוח אחד. בעולמות העליונים, אצל זעיר אנפין ורחל, הרגליים (נצח והוד) מחוברות בפרקיהן העליונים. רק בפרקים האמצעיים הן מתחילות להיפרד, ובפרקים התחתונים הפירוד מוחלט.

אצל המלאכים הרגליים מחוברות לגמרי, בסוד "וְכַף רַגְלֵיהֶם כַּף רֶגֶל יְשָׁרָה", ולכן בתפילת שמונה עשרה אנו מצמידים את הרגליים כדי להידמות למלאכים. נדב ואביהוא, שהיו בחינת נצח והוד, היו מחוברים יחד כ"שני פלגי גופא".

שלוש המדרגות בקבלת הלוחות

יוצא שישנן שלוש מדרגות בקבלת הלוחות. כל עוד הלוחות נמשכו מהפרקים העליונים המחוברים, הם נקראו "לחת" (עם ו' ראשונה, כנגד התפארת). כשירדו לפרקים האמצעיים, נקראו "לוחת" (עם ו' שנייה, כנגד היסוד).

רק בסוף ארבעים היום, כשהלוחות התקבלו מהפרקים התחתונים והנפרדים של נצח והוד, הופיע המושג "שני לוחות". לאחר חטא העגל, כבר אי אפשר היה לקבל את הלוחות מהחלקים המחוברים והעליונים, אלא רק מהחלקים התחתונים הנפרדים.

המדרש מתאר כיצד במהלך ארבעים הימים חלה ירידה רוחנית הדרגתית בעם ישראל. יש דעה שהחזיקו מעמד יום אחד, יש אומרים יומיים, ויש אומרים שרק ב-11 הימים האחרונים התחילו לעשות "מעשה שעיר" (חטא העגל). משה רבנו מוכיח את ישראל ומראה להם כיצד ירדו ממדרגה למדרגה. בתחילה עמדו לקבל לוחות מהתפארת של זעיר אנפין, ולאחר מכן ירדו למדרגת היסוד, הנקרא "ברית".

שבירת הלוחות והלוחות השניים

כאשר עשו את העגל בפועל, הירידה הייתה כה גדולה עד שהלוחות כבר לא נמשכו מצד הזכר כלל, אלא רק מצד הנקבה. לכן הם נקראו "לחת אבנים" – חסרים לחלוטין מאותיות ו', ללא הארה מהתפארת או מהיסוד.

לאחר שמשה שבר את הלוחות הראשונים, ה' ציווה עליו לפסול שני לוחות חדשים. הלוחות השניים כבר נלקחו מהמקום שבו נצח והוד נפרדים לגמרי, ולכן הודגש המושג "שני לוחות". יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה ולקבלת התורה מחדש במהרה בימינו, אמן.

חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 28

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי) | חלק 4