סוד הענווה האמיתית: המלכודת הרוחנית של ירבעם בן נבט

שיעור מס' 33 | שיעורי הבוקר בישיבה בוקר יום שני פר' מסעי כ"ו תמוז תשנ"ה,

מדוע גם כשאדם מגיע לפסגות רוחניות עצומות ולשלמות בקדושה, הוא עדיין נמצא בסכנת נפילה? שיעור מעמיק על ההונאה שמסתתרת בהישגים רוחניים, ההבדל התהומי בין ירבעם בן נבט לדוד המלך, וסוד הענווה ככלי היחיד להשראת השכינה.

הכלל הגדול בתורה ובמעלות הצדיקים הוא "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". אדם צריך לשים אל לבו שהקב"ה, שמלוא כל הארץ כבודו, צופה בכל מעשיו. על הפסוק "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה", מסביר הרבי מרוז'ין יסוד עצום: כדי שאדם יזכה להיות "לראש פינה" אצל הקב"ה, הוא צריך להיות מאוס בעיני עצמו. המילה "אבן" היא מלשון הבנה, ו"בונים" מלשון בינה. כאשר אדם מגיע לתכלית השפלות, והוא מאוס בעיני עצמו בתכלית המיאוס, דווקא אז הוא הופך לאבן הראשה.

ההונאה שבשלמות הרוחנית

הרבי מרוז'ין מסביר מושג עמוק נוסף: "עד שטות יש הונאה". בכל שש הספירות הראשונות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד – קיימת סכנה של הונאה עצמית וגאווה.

אדם יכול להיות איש חסד עצום, לחלק אלפי דולרים לצדקה ולפתוח גמ"חים, אך ליפול לגאווה. הוא יכול להיות גיבור הכובש את יצרו, ער ולומד ארבעים ושמונה שעות ברציפות, ועדיין לטעות בעצמו. גם במידת התפארת, כשאדם מהדר במצוות בבחינת "זה קלי ואנוהו", או במידת הנצח כשהוא מנצח את היצר הרע – בכל המדרגות הללו עלולה להסתתר הונאה וגאווה דקה.

אפילו כשאדם מגיע למידת היסוד, שהיא תכלית הקדושה, טהרת העיניים ושמירת הברית, כשהוא כבר קדוש וטהור לחלוטין – עדיין אורבת לו סכנת הגאווה. הוא עלול לחשוב שהוא הצדיק הגדול מכולם.

קדושתו ונפילתו של ירבעם בן נבט

הדוגמה המובהקת לכך היא ירבעם בן נבט. הגמרא במסכת סנהדרין מעידה על ירבעם שהיה קדוש וטהור בתכלית, ללא שום פגם. הוא מתואר כ"שלמה חדשה" – נקי מכל דופי. ירבעם היה ניצוץ מנשמתו של יוסף הצדיק, והיה שלם לחלוטין במידת היסוד.

אולם, למרות קדושתו העצומה, ירבעם נפל בחטא הגאווה. כאשר הקב"ה הציע לו לחזור בתשובה ואמר לו:

"חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן"

שאל ירבעם מיד: "מי בראש?". ברגע שהבין שדוד המלך יהיה לפניו, הוא סירב. ירבעם היה בבחינת ספירת היסוד, בעוד דוד המלך ייצג את ספירת המלכות – שהיא העטרה של היסוד. הטעות של ירבעם הייתה המחשבה שמכיוון שהוא הגיע לשלמות רוחנית כה גבוהה, הוא ראוי להיות הראשון. הוא לא השכיל להבין שהעבודה האמיתית היא לדעת שאתה הפחות מכולם.

סודו של דוד המלך: תכלית השפלות

לעומתו, דוד המלך נבחר למלוכה דווקא בזכות הענווה המוחלטת שלו. הקב"ה בחר בדוד משום שהוא מיעט את עצמו יותר מכל אדם אחר. דוד המלך מעיד על עצמו:

"וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ"

דוד בא אל הקודש מתוך תחושה של חסד חינם, מתוך הכרה בשפלותו. הוא אינו דורש כבוד ואינו מתגאה בהישגיו הרוחניים.

הספר "נועם אלימלך" מסביר את הפסוק בתהילים "נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב". מהו "לעולם עקב"? דוד המלך אומר: אני תמיד בבחינת עקב. אני מרגיש שאני האבק של הסוליה של כל יהודי.

זוהי המעלה העליונה ביותר. אם אדם מתהלך בהרגשה שכל אחד קדוש וטוב ממנו, ושהוא הנמוך מכולם – רק אז הקדושה שהוא משיג יכולה להישאר עמו לנצח נצחים, ללא שום הונאה.

חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 33

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4