סוד ציור שם הוי\

שיעור מס' 38 | יום שלישי ורביעי פר' כי תבוא י"ז י"ח אלול תשנ"ה

מאמר מעמיק על הכלל הגדול של \

אדם צריך להתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהיה הוא מעורר השחר. על כל פנים, עליו להיזהר שלא לאחר את זמן התפילה. גם אלו שהיו ערים כל הלילה מכל מיני סיבות, צריכים להקפיד לקום לפני סוף זמן קריאת שמע. לאחר מכן ילמד תורה, ילך למקווה ויתפלל. אם ירצה לישון לאחר מכן, ישלים את שנתו, אך אי אפשר לישון על חשבון זמן תפילה או קריאת שמע חס ושלום. לכן, כל אדם צריך שיהיה לו לוח שנה כדי לדעת מתי סוף זמן תפילה וקריאת שמע, קל וחומר אם היה ער כל הלילה וחושש שיירדם.

שיויתי ה' לנגדי תמיד

כאשר הציבור מתפלל, הכלל הגדול שעומד לנגד עינינו הוא הפסוק:

"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"

כמו שכותב הרמב"ן, אדם צריך לשוות את שם הוי"ה מול עיניו כל הזמן. רבי יצחק דמן עכו, תלמידו של הרמב"ן, כותב שכך מקובלים אנו מכל הקדמונים: שאדם יצייר מול עיניו את השם המיוחד, שם המפורש. זהו הפירוש האמיתי של "שיויתי ה' לנגדי תמיד" – להשוות את שם הוי"ה מול העיניים בכל רגע ורגע.

מדוע הדבר כל כך חשוב? משום שהמשך הפסוק מבטיח:

"כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט"

כאשר אדם משווה את שם הוי"ה מול עיניו, הוא לא ימוט לעולם, כי הקב"ה הולך איתו כל הזמן והוא אדון לימינו. דוד המלך אומר: כיוון שאני משווה את שם הוי"ה מול העיניים, אי אפשר להרוג אותי ואי אפשר לעשות לי שום דבר רע, חוץ מגזירות שמד. סתם כך, אי אפשר לגעת באדם שמשווה שם הוי"ה מול העיניים. לא ישלוט באדם כזה שום מקרה בעולם.

סוד ההתבודדות ושמות הספירות

חז"ל אומרים שלעולם ייכנס אדם בשני פתחים. המשמעות הפנימית היא שאדם צריך להיות תמיד בין החסד והגבורה. חסד וגבורה יחד יוצרים את מידת התפארת, והתפארת היא כנגד שם הוי"ה.

לכל ספירה יש את השם האלוקי המיוחד לה, כפי שמובא בעץ חיים: הכתר הוא שם אהי"ה, החכמה היא י-ה, הבינה היא הוי"ה בניקוד אלוקים, החסד הוא שם א-ל, והגבורה היא שם אלוקים. התפארת היא שוב שם הוי"ה. לכן, כאשר אדם נכנס בין החסד (א-ל) והגבורה (אלוקים), הוא מגיע לתפארת ומשווה את שם הוי"ה מול עיניו, כך שמחשבתו קשורה תמיד בשם ה'.

זהו סוד ההתבודדות: כל עניין ההתבודדות הוא להתרגל לשוות את שם הוי"ה מול העיניים. מי שיזכה לגלות את סוד ההתבודדות, לשבת שעה שלמה ולשוות רק את שם הוי"ה מול עיניו, יזכה לרוח הקודש. מתוך התבודדות כזו, שבה שעה שלמה הוא שיווה את השם מול עיניו, הוא יכול להגיע עד למדרגת נבואה ולנבא עתידות.

מעלת לימוד הגמרא על פני הנבואה

עם זאת, התיקוני זוהר מגלה סוד עצום: מידת החכמה היא למעלה מנבואה. כשאדם לומד גמרא, הוא משיג השגות גבוהות יותר מנביא.

ישנם נביאים שזכו לראות מראות עליונים, כמו ישעיהו ויחזקאל שראו דמות אדם על הכיסא. בגלל נבואות אלו, מנשה המלך רדף את ישעיהו הנביא והרג אותו.

האיסור החמור להגות את השם באותיותיו

המדרש מספר שכאשר מנשה רדף אחרי ישעיהו, הנביא אמר את השם המפורש והתחבא בתוך עץ ארז. מנשה ציווה לנסר את הארז, וכך נהרג ישעיהו. נשאלת השאלה: מדוע ישעיהו לא אמר את השם המפורש פעם שנייה כדי להינצל? התירוץ הוא שישעיהו עשה תשובה על כך שהזכיר את השם המפורש בפעם הראשונה. בעוד שמצווה לצייר את השם במחשבה, אסור בתכלית האיסור להגות את השם המפורש באותיותיו.

כך מצינו גם אצל רבי חנינא בן תרדיון. הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת שהוא נענש בשריפה. אף על פי שמותו היה קידוש השם עצום, הגמרא שואלת על איזו עבירה העונש הזה בא לכפר? התשובה היא:

"שהיה הוגה את השם באותיותיו"

מכיוון שהשתמש בשם המפורש, התחייב מיתה. לכן ישעיהו הנביא, שהשתמש בשם המפורש כדי להתחבא בארז, הבין את חומרת הדבר, סירב להשתמש בו פעם שנייה, וקיבל על עצמו את הדין באהבה.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 38

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2