סוד ההתגברות: כשהעולם כולו זועק אליך לחזור בתשובה

שיעור מס' 54 | לפנות בוקר יום ב' פר' שמיני, ד' דחוהמ"פ, י"ט ניסן תשנ"ו

היצר הרע הולך ומתגבר מיום ליום, וכדי לנצח אותו נדרשת התעוררות אמיתית ועקירת העצלות. דרך תחושת השפלות העמוקה של רבי נתן מברסלב, מתגלה כיצד הבריאה כולה – מהאבנים בקיר ועד צפירות האזעקה ברחוב – מאותתת לאדם לשוב לבוראו.

אדם צריך לצאת מהפריצות של הרחובות, ללכת עם עיניים סגורות כדי לא לראות את כל הטומאה שמסביב. דווקא בדור הזה, מי שמתגבר ומתחזק – הוא זה שיביא את הגאולה. באותם מעטים שמתחזקים ומוסרים את נפשם על קדושת העיניים והמחשבה, בהם תלויה כל הגאולה וכל תיקון העולם.

היצר הרע שמתגבר מיום ליום

רבי נתן מברסלב אומר בענוותנותו העצומה: "אם בעוונותיי הרבים אני מתרפה ממלאכת שמים, אני הכי גרוע מכולם". אדם יכול לישון שעות על גבי שעות, אבל כמה יהודי יכול לישון? הרי נאמר:

"קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק"

הנשמה תמיד דופקת מלמעלה, והאדם חייב לקום. אם הוא קם רק כשמתחשק לו, והוא לא שובר את עצמו וקורע את עצמו לגזרי גזרים בעבודת השם, יבוא יום והוא ייפול. החומר רק הולך ומתגבר מיום ליום. היצר הרע של גיל ארבע עשרה הוא לא היצר הרע של גיל שלוש עשרה, ושל גיל שמונה עשרה הוא לא של שבע עשרה. היצר הרע רק הולך ומתגבר, ואם האדם לא לומד מיד להתגבר עליו ולשבור את תאוותיו, הוא לא יחזיק מעמד.

"מקרה חמור כמוני עוד לא היה לך"

מתוך תחושת השפלות העמוקה הזו, רבי נתן פונה לבורא עולם ואומר: "ריבונו של עולם, כבר עשית בעלי תשובה רבים, כפי שנאמר:

'וָאֲסַפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן'

מזמן אברהם אבינו, מתושלח ונח, היו בעלי תשובה בכל הדורות. אבל אדם מהסוג שלי, כזה מגושם, עם כזה רפיון, שקוע כל כך עמוק – מהסוג שלי עוד אף אחד לא חזר בתשובה!". רבי נתן הרגיש שהשם שולח לכל אחד התנוצצות של אלוקות, איזו בערה פנימית, אבל עליו, כביכול, שום התנוצצות לא השפיעה. כך הוא הרגיש את עצמו באמת, מתוך הכרה מוחלטת באפסותו מול הבורא.

מי יכול להרגיש שפלות כזו? רק מי שמאמין באמת שיש ה' בעולם והוא רואה אותו בכל שנייה. כשאדם באמת חושב שמסתכלים עליו בכל רגע נתון, הוא פשוט לא מסוגל לחטוא. אפילו אחד מגדולי הרשעים הגרמנים, ימח שמו, הודה פעם במפורש: "ברגע שאני חושב על אלוקים, אני לא יכול לעשות שום דבר. אם מסתכלים עליי מלמעלה כל הזמן, אני פשוט לא מסוגל לזוז". כשאדם חי בתודעה שמסתכלים עליו בחדרי חדרים, המציאות כולה משתנה.

האזעקות של ששת ימי בראשית

המציאות כולה זועקת לאדם לא לחטוא. הפסוק אומר:

"כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה"

הקירות, הקרשים, העציצים בבית – כולם צועקים: "אל תעשה עבירה!". כשם שהשם ברא את פי האתון כדי לצעוק על בלעם, כך האתון צועקת על כל אחד ואחד. אדם הולך לעשות עבירה, הולך לחבר רע, ופתאום הוא שומע צפירות ברחוב. כל הרחוב צופר, ניידות משטרה, אמבולנסים, מכבי אש. הוא מרגיש שהעולם הולך להתהפך.

כל הרעשים והאזעקות הללו אינם מקריים. הכל מתוכנן מששת ימי בראשית כדי לאותת לאדם: "לאן אתה הולך? תחזור הביתה! אל תעשה את העבירה!". כל העולם רועש וגועש ברגע שיהודי עומד לעשות דבר לא טוב, רק כדי לעורר אותו לשוב בתשובה.

מול כל האזהרות הללו, האדם עומד וזועק כמו רבי נתן: "ריבונו של עולם, עשית מיליארדים של בעלי תשובה, אבל מקרה חמור כמוני עוד לא היה לך! לטפל באדם מהסוג שלי – זה עוד לא היה לך מעולם. אבל מה אני יכול לעשות? אתה כל יכול, ואתה בראת אותי כך. הפלתי את עצמי לאן שהפלתי, אבל רק אתה יכול להוציא אותי משם ולעזור לי לשוב אליך באמת".

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 54

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2