ערן לביא וערוץ התקשורת

לפני קרוב לעשרים שנה, מספר הרב יוסף שור, המנהל של קהלת שובו בנים, נסענו קבוצה של שד"רים בשליחות קודש של ישיבת שובו בנים כדי להפיץ יהדות ואמונה לעם שבשדות. באחת הפעמים שזכורה היטב, נסענו למצב צבאי באזור אילת, במחסום הגבול שבין ישראל לשטח סיני, וחלקנו סופגניות לחילים ששרתו שם. פתחנו בדברי ידידות עם החילים וכשהסופגניה פתחה את הלבבות דברנו על יהדות ומצוות, על אמונה ועל תפלה. ובחסדי השם היו ברוב המקרים חילים שהתענינו ושתו בצמא את דברי החזוק.

אולם כמו תמיד, היו גם כאלו שהיו רחוקים כל כך מכל דבר שזיק של יהדות נודף ממנו, והם אטמו אזניהם מלשמוע. היו פעמים שגם לגלגו על הדברים בשקט או בקול רם, ונסו

להציק לנו ולשוות לנו מראה ותדמית של מסיונרים חס ושלום שמנסים לכפות את אמונתם על חילים.

אך ברוב המקרים הרוב המכריע של החילים היו שומרי מסורת או לכל הפחות הגיעו מבתים שכבדו את המסורת ואת הדת, וכך לצד הציניות והזלזול אותם קבלנו במתנת הביזונות, זכינו לעורר התעוררות גדולה בלבותיהם של החילים. חלקם מאותם חילים חזרו בתשובה שלמה, וחלקם מתחזקים בדרכם אך שומרים על קשר.

באותה נסיעה לגבול הדרומי של ישראל, השתתפו בשיחה אתנו כל החילים שהיו באזור, למעט חיל אחד. אותו חיל היה מלמד וחכם, ולא התאים לו להקשיב לכמה חרדים חסידי ברסלב המדברים על עניני אמונה.

במקרים כאלו היינו נאמנים לדרכו של רבי נחמן שאמר כי אין יאוש בעולם כלל, וודאי שהקב"ה אינו מתיאש מאף יהודי, ואם כן גם אנו הלכנו בדרכיו של הבורא יתברך ולא

התיאשנו גם מהיהודי הרחוק ביותר. להפך, נסינו בכל כחנו לשאוב אותו פנימה אל השיחה כדי שישמע קצת דברי תורה ואמונה והמאור שבתורה יחזירו בתשובה. רבי נחמן מלמד אותנו שכאשר בני אדם רוקדים ואיש אחד נותר מבחוץ ואינו מצטרף לרקודים, הרי שיש ענין להכניס אותו בעל כרחו אל הרקוד והשמחה והחדוה, כדי שלא ימשיך לתרץ את העצבות והרחוק שלו בכך שלא הושיטו לו יד.

גם אנחנו פעלנו באותה דרך ונסינו שמעגל השמחה ודברי האמונה עם החילים לא ישאירו חיל אחד שלא שמע אותנו, יהיו תרוציו אשר יהיו. בפרט אם התרוץ שלו הוא שהוא חכם, שהרי חכמת התורה גדולה ועצומה מכל החכמות כולם.

במקרים כאלו היה הרב נתן בזנסון מדבר בבקיאות נפלאה על פרטים בהסטוריה ובמדע, שגם החילים המלמדים היו נותרים פעורי פה נוכח ידיעותיו המדויקות בנושאי העולם, והיו מתענינים לשמוע גם על אמונה. באותה נסיעה לא היה אתנו הרב בזנסון, אבל אנחנו זכרנו כמה פרטים בהסטוריה וכמה תאריכים ושמות של מלכים וכו', כדי להרשים באמצעותם את הנשמות הכלואות בקלפת החכמה, והתחלנו לדבר בקול על נושאים אלו ולזרוק בחלל האויר תאריכים וענינים שונים.

ובאמת, אותו חיל שהיה במרחק ורק לגלג עלינו, החל להתקרב והצטרף לשיחה. הוא ראה שיש לפניו אנשים מתורבתים וחשב שהשיחה אתנו תנעם לו. דברנו על יהדות ואמונה, ומאז החיל שמר אתנו על קשר. קשר זה מחזיק מעמד עד היום כבר קרוב לעשרים שנה!

אותו חיל, ערן שמו, ספר לנו שהוא סים את שרותו הצבאי לפני שמונה שנים, ונקרא כעת לשרות מלואים, וזוהי הפעם הראשונה שהוא חוזר לצבא מאז שעזב לפני שמונה שנים. הוא אף ספר שבמקצועו הוא צלם, והוא עובד בשרות התקשורת הכללית.

בשנת תשע"ט, לאחר המתקפה התקשורתית על כך שמורנו הרב מבטיח למשפחות החולים שהוא ירפא את בן משפחתם החולה ועורך פדיון נפש, והתיחסנו לכך בהרחבה בכתבה נרחבת המופיעה בספר זהו, החלטתי להתקשר לערן ולספר לו על שני מקרים של תחית המתים ורפואה של חולים מסכנים שהיו אצלנו במשפחה, שבהם הרב רפא בנס גלוי את בני המשפחה החולים וזאת בלי לבקש שום פדיון נפש.

לו יכולתי הייתי אומר זאת בתקשורת, אבל כמובן שהתקשורת בקשה אז רק להשמיץ, וכל מטרתה להבחיד

את האמונה היהודית התמימה והאמונה בצדיקים שעוד נותרה בעם ישראל וללגלג עליה, ולכן החלטתי לדבר על כך לפחות עם מישהו מתוך התקשורת, עם ערן הצלם. ספרתי לערן את הספורים על שני בני המשפחה שלי, שכאמור הרב רפא אותם בנס גלוי וללא פדיון נפש, ואז ערן אמר לי: אתה רוצה לשמוע ספור על הרב? תקשיב היטב!

תחלתו של הספור, בוצע יחד עם רבי יוסף שור אשר העביר את השאלה לרב באותם ימים. אך סופו של הספור היה חדוש גם עבורו. וכך ספר ערן לביא באותה שיחת טלפון:

לפני כמה שנים חלה אחי והסתבך מאד במעים. הלכנו אתו לטובי הרופאים ובבדיקות גלו שיש לו קשר במעים ונצרך נתוח כדי להתיר את הקשר. ואכן בצענו את הנתוח, אך באותן שעות שהיה אחי בהרדמה מלאה לשם בצוע הנתוח, הוא לקה בארוע מוחי. מאחר והגוף היה מרדם, לא זהו המנתחים את הדבר והמשיכו במלאכתם במעים, כאשר באותה עת נזק המוח נזק נוראי.

כשעבר זמן מהנתוח ואחי עדיין לא התעורר מההרדמה, התחילו להבין שמשהו הסתבך ובבדיקה שערכו גלו שהוא קבל ארוע מוחי שגרם לו לנזק חמור במוח. אחי נהפך לצמח. כל הנסיונות להשיב את המוח לתפקוד לא הועילו.

אנחנו משפחה מאד רצינית, וכשקרה דבר כזה לא חסכנו בשום אמצעי, והלכנו עם אחי לכל המנתחים והפרופסורים הבכירים שמטפלים במוח, כדי לנסות ולהשיב משהו

לתפקוד. בתחלה הוא אושפז בהדסה עין כרם, לאחר מכן בשערי צדק, ולבסוף נסענו לפריז לאחד מחוקרי המוח הגדולים בעולם, אך כולם התיאשו והסבירו לנו במלים אלו "אי אפשר להפוך ספוג למוח. המוח שלו נפגע והוא כמו ספוג, הוא כבר לא מוח באחוזים רבים, ואין מה לעשות".

אנחנו משפחה שלא מאמינה ברבנים באופן כללי, אך כשמצבו של אחי חמור כל כך והרופאים אינם יכולים לעשות דבר, נסינו את כל הדרכים והחלטנו ללכת גם לרבנים כדי לנסות לפעול ישועה עבור אחי.

באותה עת פנינו כפי שזכור לי היטב לרב איפרגן "הרנטגן" מנתיבות, ולרבי דוד אבוחצירא מנהריה, אך שני הצדיקים הללו אמרו שאין מה לעשות. רבי דוד אבוחצירא השתתף בצער המשפחה כשהוא אומר "איך אפשר להחזיר מוח פגוע?".

כמעט התיאשנו מכל סכוי ותקוה, עד שנזכרתי ברבי יוסף שור, החבר שלי מתקופת המלואים בגבול סיני, החסיד ברסלב שבא לשמח ולדבר אתנו על אמונה. זכרתי שהוא קשור לצדיק הרב אליעזר ברלנד, ובקשתי ממנו שיזכיר את שמו של אחי לברכה אצל הרב.

הרב אליעזר ברלנד שליט"א כתב בפתק כמה שורות, ורבי יוסף שור העביר לי את הפתק בכתב ידו של הרב. היו שם כמה משפטים בארמית אותם צוה הרב לומר ליד מטת אחי, ולהניח את הפתק תחת הכרית שלו, ומאחורי הפתק הרב רשם כמה מלים: "הוא יקום, הוא ילך, הוא ידבר".

בנגוד לכל תחזיות הרופאים הבכירים, שאגב, לקחו מאתנו סכומים עצומים רק כדי לומר לנו שאין ביכלתם לסיע כלל, רק הפתק והברכה של הרב ברלנד שלא בקש מאתנו שקל אחד, הועילה באופן מדהים.

כעבור תקופה קצרה אחי התעורר, לאחר תהליך של שקום הוא קם והחל ללמוד ללכת, והוא מצליח לדבר מעט מלים, כאשר גם השפה תחזור אליו בעזרת ה' לאחר תהליך השקום, כי הרי הרב הבטיח וכתב בפתק "הוא ידבר", ואנחנו מאמינים לכך באמונה שלמה. השבוע, אחי קבל חזרה את רשיון הנהיגה, דבר המוכיח על שקום מבורך ותפקוד טוב.

מענין מאד שסדר השקום של אחי היה בדיוק כפי סדר המלים שהרב כתב, הוא קם והתחיל ללכת לפני שהתחיל לדבר, בדיוק כפי שאמר הרב. כאמור, בנגוד לכל תחזיות הרופאים הגדולים ביותר בעולם בתחום המוח.

באותו שבוע שבו התבצעה המתקפה חסרת התקדים במהדורות החדשות בתקשורת הכללית נגד הנהגותיו של מורנו הרב בעניני פדיונות ורפוי חולים, התפתחה שיחת ערב בבית משפחתי בנושא, כאשר באופן טבעי החלו לדבר נגד הרב ולזלזל בכל הרבנים רחמנא לצלן. השתקתי את כולם ואמרתי להם, אתם יכולים לומר מה שאתם רוצים, אבל האחרונים שיכולים לדבר נגד כחם של צדיקים בכלל ונגד הרב ברלנד, זה אתם.

אח שלכם קם ממצב של צמח ופגיעת מוח חמורה רק בזכות ברכתו של הרב ברלנד, אז איך אתם מסגלים לדבר. ואכן כשכלם שמעו ממני שהרב שנתן את הפתק הפלאי היה הרב ברלנד, אותו רב שהם ראו עכשיו בתקשורת, הם היו בהלם וקבלו על עצמם לא לדבר על צדיקים, ולא להאמין לאף מלה הנאמרת בתקשורת, מלבד התאריך והשעה...

מתוך הספר "פלא עליון חלק ג"