סוד שירת האמונה והשבת האבידה לנשמות ישראל

שיעור מס' 74 | * מוצ"ש פר' וישב, אור לכ"ז כסלו נר ג' דחנוכה תשנ"ז - שיעור לבחורי החבורה בקלויז בבית ישראל

מאמר מעמיק על כוחו של ניגון הצדיק לעורר את שירת האמונה ולהוציא נשמות ממעמקי האפיקורסות. הרב מסביר כיצד האמונה עצמה הופכת למליצת יושר עבור הרחוקים ביותר, ומדוע אכילה בקדושה מקרבת את הגאולה.

"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

בחנוכה נמשכת הפרנסה וכל השפע שבעולם. השמן של חנוכה הוא בחינת חכמה, והוא פותח את העיניים, כפי שנאמר: > "ותפקחנה עיני שניהם" – על שם החכמה.

שמן פותח את הלב ומעניק בינה, כפי שנאמר: > "שמן וקטורת ישמח לב". השמן רומז לחכמה, והקטורת רומזת לבינה. השמן של חנוכה ממשיך לנו שפע עצום של חכמה, ואז נפתחות העיניים.

רבנו הקדוש אומר שאדם חי מאה ועשרים שנה רק כדי לזכות לראות את השפלות שלו. כשאדם זוכה להכיר בשפלותו, הוא זוכה לאמונה שלמה. מתוך האמונה הזו נולדת שירה, כפי שנאמר: > "תבואי תשורי מראש אמנה".

רבנו מביא בתורה ס"ד בליקוטי מוהר"ן שישנה שירה מיוחדת – "שירת האמונה". ברגע שנגיע לשירה הזו, באותו רגע תהיה הגאולה. כל עבודת האדם היא להגיע לשירה ולניגון הזה, וככל שהוא זוכה לכך יותר, כך נשפעת עליו יותר חכמה.

כוחו של ניגון הצדיק

על ידי הניגון של הצדיק האמיתי, שהוא בחינת משה רבנו, אפשר להעלות את כל הנשמות מן האפיקורסות ומן החלל הפנוי. בשעה שהצדיק מנגן, הוא מוציא את הנשמות האובדות מהחושך.

צריך לדעת שהאפיקורסים אינם אשמים. הם פשוט איבדו את האמונה. בדיוק כפי שאדם מאבד חפץ יקר, זהב או יהלום, כך נאבדה להם האמונה מרוב תאוות ועבירות. התפקיד שלנו עכשיו הוא להחזיר להם את האמונה – לקיים בהם מצוות השבת אבידה. על זה נאמר: > "והשבותו לו, לא תוכל להתעלם". עלינו להמליץ טוב בעדם, להתפלל ולבקש עליהם רחמים.

העשירים האמיתיים ואכילה בקדושה

רבנו אומר (תורה ס"ב) שכאשר אדם זוכה לאמונה, הוא חייב להמליץ טוב על כולם. אדם שיש לו המון זהב מרחם על עניים שאין להם אפילו פת לחם. אדם בלי אמונה הוא אדם בלי פת לחם – אין לו שום חיות, אין לו בשביל מה לחיות. אלו שזכו לאמונה הם "המיליונרים האמיתיים".

כאשר בעלי האמונה אוכלים בקדושה, על ידי כל מאכל שהם שמים בפיהם הם מייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה. זהו הסוד בפסוק: > "ויאמר בועז לרות לעת האוכל גושי הלום".

בועז רצה לבחון את רות באכילתה. הוא אמר לה: "בואי תאכלי, נראה איך את אוכלת. אם תאכלי בקדושה, סימן שאת ראויה להיות אשתי ולהביא את מלך המשיח". כשאדם מקדש את האכילה ואוכל ללא תאווה, הוא נעשה כל כך קדוש וטהור עד שהוא יכול להביא את מלך המשיח.

היכל האמונה ומליצת היושר

כשאדם זוכה לשלמות האמונה, האמונה בעצמה ממליצה טוב על כל הרחוקים. בשמיים יש היכל שנקרא "היכל האמונה". האמונה עומדת לפני ה' יתברך ומבקשת רחמים על כל אותם אפיקורסים שהולכים בחשיכה, ללא שום חיות, ולא יודעים מהחיים שלהם.

לכאורה, איזה לימוד זכות אפשר למצוא על אפיקורס שעושה הכל להכעיס? אך האמונה באה ואומרת: "האדם הזה פשוט איבד את השכל. אין אבידה גדולה מאבידת השכל, והשכל האמיתי הוא האמונה".

האמונה בעצמה ממליצה לפני ה' יתברך ואומרת: 'מה אתה רוצה מהאנשים האלה? הם איבדו את הלב, איבדו את השכל, הם פועלים ללא מוח'. כך, בזכות שלמות האמונה של הצדיקים, מתעוררים רחמים עצומים על כל הרחוקים, והאמונה עצמה מבקשת מה' שיקרב אותם חזרה בצל כנפיו.

סכנת הטבע והשכל האנושי

הנפילה לאפיקורסות מתחילה כאשר אדם חושב שהכל מתנהל על פי הטבע, ו"עולם כמנהגו נוהג". זו בדיוק הייתה הטעות בחטא העגל. נשאלת השאלה: איך ייתכן ש"דור דעה", שזה עתה עמד בהר סיני, טועה ועושה עגל מיד לאחר ארבעים יום?

מסביר רבנו (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה ל"ב) שהיו להם סברות שכליות עמוקות. האר"י הקדוש אומר שהעגל נעשה כנגד פני ה"שור" שבמרכבה העליונה. הם ראו את התגלות ה' במרכבה וטעו לחשוב שמותר להם לעשות צלם ודמות מאחד ממלאכי המרכבה.

אותה טעות חזרה אצל ירבעם בן נבט, שהעמיד שני עגלים והטעה את ישראל. רבנו אומר שאם היה נשאר אפילו דף אחד מהספרים של ירבעם בן נבט, לא הייתה תקומה לישראל. הסברות שלו היו כל כך משכנעות, עד שביום אחד בהיר כולם עזבו את ירושלים והלכו לדן ולבית אל, במסירות נפש של ממש, כדי לעבוד עבודה זרה. אם חלילה היה נשאר דף אחד מאותן חכמות חיצוניות, כולם היו משתכנעים ולא היה אפשר להתקרב לה' יתברך בכלל.

חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 74

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3