סוד השמחה היהודית: מדוע המן הרשע לא יכול היה לסבול את מרדכי?
שיעור מס' 90 | *יום ג' פר' בחוקותי כ' אייר תשנ"ז *שיעור ישן
מאמר מרתק על הקשר שבין מכת חושך, סודו של שושן פורים וגזירת המן הרשע. הרב אליעזר ברלנד שליט"א מסביר כיצד השמחה היהודית האמיתית מעוררת את קנאת אומות העולם, וכיצד היא המפתח להשגת יישוב דעת וחידוש הבריאה כולה.
מכת חושך ואמונת חכמים
"שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ" (תהילים קה, כח).
במכת חושך היה חושך כל כך סמיך, עד שאפשר היה לפגוע בכל המצריים, שכן איש מהם לא יכל לזוז ממקומו. למרות זאת, מי ניצח? ניצחה הכת שהאמינה במשה רבנו. היו כאלה שראו שהגיע זמן הגאולה ואפשר לצאת ממצרים, והם רצו לצאת מיד. הם אמרו: "אם כבר יש מכות למצרים, אז נצא! ממה יש לפחד? כמה צריכים לחכות עוד חודש ועוד חודש?".
אך דוד המלך מספר לנו בתהילים על בני ישראל שכן האמינו במשה רבנו. למרות שהיה להם ריבוי אור של גאולה והם חשבו שכבר אפשר לצאת, הם "לא מרו את דברו" – הם לא המרו את דיבורו של משה רבנו, שאמר להם שעוד לא הגיע הזמן ויש להמתין חודש נוסף.
סודו של שושן פורים
ההמתנה הזו של חודש ימים מכוונת בדיוק לשושן פורים. מכת בכורות התרחשה בט"ו בניסן, וט"ו באדר הוא שושן פורים. רבי נתן מברסלב מסביר (הלכות עירובין, הלכה ד') ששושן פורים הוא בחינה גבוהה יותר מפורים עצמו, משום שבו מתגלית ההארה של הצדיק האמת.
מרדכי ואסתר גילו לנו מהי אמונת חכמים אמיתית. בשנת שלוש למלכות אחשוורוש, מרדכי הצדיק הזהיר את העם: "בשום אופן שבעולם אל תלכו למשתה של אחשוורוש!". אך הם הלכו וצחקו על מרדכי. הם טענו: "איך אפשר לא ללכת? הרי זו מרידה במלכות! כל העם מוזמן, ואם היהודים לא ילכו, מיד יגזרו עליהם גזירות".
תשע שנים מאוחר יותר, בשנת שתים עשרה למלכו, אמר להם מרדכי לא להשתחוות להמן. גם כאן היו שהתירו זאת ושאלו: "מה יש כאן? הרי המן אינו עבודה זרה ממש כמו פרעה, שאמר 'לי יאורי ואני עשיתיני'". אך מרדכי ידע את הסוד מאחורי גזירת המן.
הקנאה בשמחתם של ישראל
המן לא באמת חיפש שהגויים ישתחוו לו, הוא חיפש להפיל את עם ישראל. רבי נתן מסביר (הלכות נפילת אפיים, הלכה ד') שכל הקנאה של המן הרשע נבעה מהשמחה של עם ישראל.
המדרש מספר שהמן היה בא לאחשוורוש ואומר לו: "היהודים האלה, כל היום אצלם זה שה"י פה"י – שבת היום, פסח היום". אצל היהודים תמיד יש שמחה: פה שבע ברכות, פה ברית מילה, פה פדיון הבן. אמר לו אחשוורוש: "המן, אתה מתקנא בשמחתם של ישראל? חייך, אני מוסיף להם יום אחד על חשבונך!".
המן סיפר לאוהביו ולזרש אשתו את רוב עושרו, את כבודו, ואת העובדה שאסתר הזמינה רק אותו למשתה עם המלך. היו לו מאתיים וארבעה עשר בנים, וכולם היו שרים וראשי ממשלות בכל מאה עשרים ושבע המדינות. הוא גילה את כל אוצרות נבוכדנצר שטמן בפרת, והיה העשיר הגדול בעולם. ובכל זאת הוא זעק:
"וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה, יג).
שמחה אמיתית מול עצבות הגויים
מדוע כל עושרו וכבודו לא היו שווים לו? מסביר רבי נתן: המן לא היה יכול לסבול את השמחה של מרדכי הצדיק. המן ראה את מרדכי שמח, צוהל ורוקד, והדבר דקר אותו כחרב. למרות שהמן היה ראש הממשלה הגדול בעולם והעשיר מכולם – שמחה לא הייתה לו.
שמחה אמיתית אי אפשר להשיג בשום דרך, אלא רק על ידי התקשרות לצדיק האמת וקיום תרי"ג מצוות. הגויים, לעומת זאת, שקועים בעצבות. כדי לשמוח הם חייבים להשתכר ולאבד את דעתם. אבל היהודי שמח מעצם היותו יהודי. הוא לומד תורה – הוא שמח. מגיעה שבת – הוא שמח ורוקד. והוא עושה זאת ביישוב דעת, בלי להשתכר ובלי להשתולל.
התכלית: שמחה המביאה ליישוב דעת
עיקר השמחה צריכה להביא את האדם ליישוב דעת. כפי שאומר הפסוק:
"עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר" (תהילים צב, ד).
כאשר אדם שמח, מנגן ורוקד, הוא מגיע להיגיון וליישוב הדעת. רבי נחמן מברסלב מלמד שהסיבה לכך שלאדם אין יישוב דעת היא משום שחסרה לו שמחה. ברגע שאדם נמצא בשמחה, הוא מיד זוכה ליישוב הדעת.
ה'בן איש חי' מסביר על ההבטחה לאברהם אבינו "שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד", שהמילים "הרבה מאד" עולות בגימטריה "ישוב דעת". כל עניינו של האדם בעולם הוא להגיע ליישוב דעת אמיתי על ידי לימוד התורה, קימת חצות והתבודדות. כאשר אדם זוכה ליישוב דעת אמיתי, הוא מבין שכל העולם הזה הוא הבל הבלים, וכל מטרת החיים היא להרוויח עוד מילה של גמרא, עוד תפילה ועוד פרק תהילים.
לחדש את העולם על ידי התורה
רבי נתן מברסלב אמר על ספרו 'ליקוטי הלכות': "לא כתבתי לכם חידושים, כתבתי לאנשים כאלה שישכבו עם הרגליים לדלת (כלומר, לאחר פטירתם)". כל הספר נועד להחדיר באדם את ההכרה שאין עולם כלל, והכל נועד רק כדי לזכות בעוד חידוש תורה.
כאשר אדם מחדש חידושי תורה, הוא מקיים כפשוטו את הנאמר: "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית". רבי נתן מסביר (הלכות יבום, הלכה ג') שכל העולם מתנהג לפי אותיות התורה. ככל שאדם לומד יותר ומעמיק בחידושי תורה, כך הוא זוכה לחדש את העולם ממש, ונעשים דברים חדשים וניסים נפלאות בעולם.
כל אחד יכול וחייב לחדש בתורה. אך החידוש לא נועד כדי להראות את הגאונות והפלפול של הלומד, אלא במטרה אחת: לגלות את השם יתברך בעולם, להמשיך קדושה ודעת בכל שעה ושעה, ולזכות ליישוב דעת אמיתי מתוך שמחה.
חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 90