סוד הפורים: כוחם של הריקודים להפוך ירידות לעליות ולהגיע לאור האין סוף

שיעור מס' 135 | ליל ובוקר פורים דמוקפין ט"ו אדר תשנ"ח

חג הפורים הוא זמן של קבלת התורה מחדש מתוך שמחה וביטול מוחלט. על ידי הריקודים והשמחה, האדם משבר את אשליית התאוות, פושט את גשמיות הגוף, וזוכה לעלות עד למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר של 'אדם קדמון' ולהמשיך ישועות ורפואות לעולם.

בפורים אנו זוכים לבחינת "נעשה ונשמע", שכן פורים הוא בחינת "קיימו וקיבלו" – קבלת התורה מחדש. לכן קוראים מקודם פרשת זכור, בדיוק כפי שלפני מתן תורה בא עמלק. זהו מעבר מנסתר לנגלה, מ"נשמע" ל"נעשה", והעברת המסורת מדור לדור, מאב לבן, בבחינת "והודעתם לבנך ולבני בניך".

בפורים אנו מצווים לעשות כל מיני צחוק ו"מילתא דשטותא". המטרה בכך היא ללמד שכל הירידות נהפכות לעליות. כשהצדיק רואה אותנו עושים עבירה, הוא כביכול מתפקע מצחוק. מדוע? משום שהוא מסתכל מסוף העולם ועד סופו, והוא רואה איך שכל העבירות עתידות להפוך לזכויות. כל העבודה שלנו עכשיו היא להעלות את כל העבירות, כי בפורים כל העבירות נהפכות לזכויות על ידי שרוקדים ושמחים. על ידי הריקודים והשמחה, כל הירידות של כל השנה נהפכות לעליות נפלאות, וזוכים לתשובה בלב נשבר.

עת לעשות לה' הפרו תורתך

אדם בעל דעת גדולה יודע כיצד לרדת לענייני קטנות ולעשות "מילתא דשטותא". זהו סוד הפורים – ביטולה של תורה זהו קיומה. זוהי הירידה שלפני העלייה. אם אדם רואה שמוחו מתייגע, הוא צריך לדעת איך להכניס את עצמו לענייני קטנות, כפי שמצינו אצל רב המנונא סבא שהיה מקדים "מילתא דשטותא" לפני הלימוד.

"עת לעשות לה' הפרו תורתך"

השם יתברך גזר על האדם הראשון את המציאות של החטא. מדוע? כי ה' ראה שאם האדם רק יעלה מעלה מעלה ללא שום ירידות, הוא יחשוב שהוא מלאך מן השמיים, והוא עלול לחשוב שהוא האלוקים. לכן כל אדם עובר את מה שהוא עובר, כדי שידע שהוא לא האלוקים. כל העבודה היא להגיע לביטול אל האין סוף, להכיר בכך ש"עפר אתה ואל עפר תשוב", ושאין לאדם שום כוח מעצמו אלא רק מהשם יתברך.

פורים מלשון פירורים

המילה "פורים" היא מלשון פירורים. בפורים האדם נהפך לפירורי פירורים. אחרי 365 ימים בשנה שעברו עליו, עשו ממנו פירורים. לכן מיד אחרי פורים מגיעה פרשת פרה, שבה עושים מהאדם אפר לגמרי. קראנו על עמלק שבא להכרית את ישראל, וקוראים גם על מחצית השקל – כדי שהאדם ידע שהוא רק חצי, שהוא רק פירור אחד מתוך שישים ריבוא. לכן מצווה שאדם עושה בקיבוץ גדול של אנשים שווה יותר מאשר כשהוא לבד.

אי אפשר לבוא לביטול האין סוף הזה בלי להתקרב לצדיק, שהוא ממש אור אין סוף. האר"י הקדוש מביא שמרדכי הוא בסוד יסוד אבא. השם מרדכי רומז ל"מרי דכיא" – מור דרור, שהוא זך ונקי לגמרי. אצל מרדכי הצדיק מעולם לא הייתה שבירה, הוא מעולם לא נכשל במחשבות רעות או בהרהורים רעים.

המלחמה על טהרת המחשבה

כל המלחמה של האדם בעולם הזה היא רק במחשבות ובהרהורים. את הסוד הזה קלט רבינו (רבי נחמן מברסלב) כבר בגיל שלוש. הוא הבין שכל המלחמה היא רק על העניין הזה – לשבור את תאוות פגם הברית ופגם העיניים. הרבי אמר: "אני רוצה רק דבר אחד – לשבור את התאווה הזאת, כי התאווה הזאת היא סתם דמיון, סתם רוח רעה ורוח שטות".

התאווה היא אש בוערת של שבעים מדורות. במקום להמשיך נשמה מאור האין סוף, האדם נופל לשבעים מדורות של הסטרא אחרא ששורפות לו את המוח, את הלב, את העולם הזה ואת העולם הבא. הבעל דבר הציע לרבינו לעבוד על תאוות אכילה או מידות אחרות, אך הרבי סירב בתוקף. הוא רצה לשבור רק את התאווה הזו עד הסוף, במסירות נפש. הוא התפלל, בכה והתחנן לפני ה' יתברך שיעזור לו להינצל מתאווה זו, עד שזכה לצאת ממנה לגמרי ולהגיע לפרישות שאין לה ערך.

אנשים טועים לחשוב שאי אפשר לחיות בלי זה, אבל זו טעות גמורה. אדם יכול לעבור מאה ועשרים שנה בלי הדבר הזה לגמרי. התאווה היא כמו משוגע שדופק את הראש בקיר – אין בזה שום ממש, זה פשוט דמיון. כפי שאמר הרבי מקוצק: "תאווה היא רק חמש דקות, ואחרי חמש דקות היא עוברת". אם אדם ימאס בדבר הזה, הוא יראה את הגן עדן בעולם הזה.

לפשוט את הגוף ולהגיע לאדם קדמון

כל העבודה של האדם היא לפשוט את הגוף. זהו העומק של מאמר הגמרא בפורים:

"קם רבה ושחטיה לרבי זירא"

רבה רצה להפשיט את רבי זירא מהגוף לגמרי. בפורים יורד אור כה עצום, אור של תחיית המתים. בכוח הריקודים של פורים אפשר להחיות מתים ולרפא את כל החולים בעולם. בפורים אנו עולים ממש עד ל"אדם קדמון", עד ל"רישא דלא אתידע" (הראש הבלתי נודע) – בחינת "עד דלא ידע".

המן הרשע חשב שיש לו חמישים שערי טומאה וכישוף, והוא יתגבר על עם ישראל שיש להם רק מ"ט (49) שערי טהרה. אך הוא לא ידע שמרדכי עולה בפורים עד למקום שהוא למעלה מכל ההשגות. זהו סוד "עטרת זהב גדולה" וסוד היין (בוצינא דקדרוניתא), שמעלה את הניצוצות עד למוחא סתימאה ולרישא דלא אתידע.

זהו סוד הריקודים שמתגלה בפורים. הבעל שם טוב הקדוש גילה שצריכים לרקוד כל יום אחרי כל מצווה, כדי להעלות אותה לאדם קדמון, לעולם הטעמים. על ידי סוד הפורים והריקודים, אנו זוכים להמשיך את כל הישועות לעם ישראל, לרפאות את כל החולים ולהביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

שיעור מס' 135