סוד בארה של מרים והכוח להקדים שירה לתחינה

שיעור מס' 149 | מוצ"ש פר' חקת, אור לי"א תמוז תשנ"ח - שיעור לשד"רים

משה רבנו פעל בסודות נוראים בפרשת חוקת, וכל הנהגתו נועדה ללמד אותנו את סוד ההמתקה. המאמר חושף כיצד בארה של מרים נבראה בזכות 85 שנות מסירות נפש, ומדוע חובה להקדים שירה לכל בקשה כדי לזכות לשפע אלוקי.

משה רבנו עליו השלום פעל בסודות נוראים. כל מה שעשה בפרשת חוקת היה טמיר ונעלם, ולא נדע זאת לעולמים. הוא לא עשה שום תנועה ולא הוציא שום הגה, אלא אם כן השם אמר וציווה אותו. כל ההנהגה הזו נועדה ללמד אותנו את העניין העמוק של תחנונים והמתקת הדינים.

כאשר עם ישראל צעק למים, הם ראו פתאום שמרים מסתלקת והבאר נעלמת. ידוע כי במוצאי שבת עוברת בארה של מרים בכל הבארות, הברזים ומיכלי המים. לכן, אדם צריך להקפיד לשתות מעט מים מהברז במוצאי שבת, ולא רק מים מוכנים מבקבוקים או מיחמים, כדי שאולי יזכה לטיפה אחת מבארה של מרים.

המשנה ברורה מביא מעשה באשה אחת שהתאחרה להביא מים מן הבאר. בעלה, שהיה מצורע וסבל מצמא נורא, חיכה לה בקוצר רוח. כשהגיעה לבסוף, הוא פתח בצעקות נוראות, בזיונות, חרפות וגידופים. מרוב פחד מבעלה, הפילה האשה את הכד, והוא נשבר לרסיסים. כל המים נשפכו לריק, אך בכל זאת כמה טיפות ניתזו על גופו של אותו מצורע. כל מקום שבו ניתזה טיפת מים מאותה באר – התרפא מיד. אם הייתה לאותו מסכן טיפת דעת וסבלנות, הוא היה שותה את המים וכל גופו היה מתרפא. אדם שפותח את פיו לפני הזמן, אינו יודע איזה אוצרות ויהלומים הוא מפסיד.

סוד ההכאה בסלע וירידת המדרגה

על כך שואל החתם סופר: מדוע באמת משה רבנו הלך לחפש את הסלע המיוחד? הרי עם ישראל היה בפחד איום. מיליוני תינוקות היו צמאים למים ועמדו בסכנת חיים. מתוך החרדה, הם התחילו לצעוק על משה: "שמא הבאתנו ממצרים להמית אותי ואת בני בצמא?".

השם אמר למשה להכות בצור, שכן משה אינו עושה שום תנועה בלי שהשם יגיד לו. משה נאלץ לרדת ממדרגתו העליונה בגלל חוסר האמונה של העם, כפי שנאמר:

"יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי"

בספר דברים, משה מדגיש שלוש פעמים שכל חרון האף והירידה במדרגתו היו רק בגלל העם:

"גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם"

הם גרמו לכך שהשם יורה למשה להכות בסלע במקום לדבר אליו. כיוון שהדרגה של משה ירדה, הוא כבר היה חייב להכות בסלע. בגלל ירידת מדרגה זו, הם הפסידו את הכל – הפסידו את בית המקדש הראשון והשני. אילו משה היה נכנס לארץ ישראל, בית המקדש לעולם לא היה נחרב.

להקדים שירה לתחינה

לאחר מכן, משה רבנו התחיל עבודה חדשה בעם ישראל – עבודה שכולה תחנונים. מאז, הוא התפלל רק ברחמים, כפי שנאמר:

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא"

משה התפלל 515 תפילות, כמניין "ואתחנן", שהוא גם גימטריה של "שירה". בעל הטורים מסביר את הקשר העמוק: כדי שהתחנונים והרחמים יתקבלו, אדם חייב קודם כל לשיר ולנגן. חובה להקדים תמיד שירה לתפילה.

כך גם מובא בשם ה'שפת אמת': לכל דבר בחיים צריך להקדים שירות וזמירות. הכל תלוי בתפילות, ואין דבר בעולם שאי אפשר להשיג דרכן, אך עדיין לא גילינו את דרך התפילה האמיתית. גם במצבים הקריטיים ביותר, כשהמים נגמרים ויש אלף שאלות על משה רבנו, עלינו להפליג מעל השאלות ולהמשיך באמונה פשוטה ותמימה. אסור להיות כמו מיכה, ששם פסל בכיס "ליתר ביטחון" למקרה שמשה ייעלם, במקום לשים בכיס את האמונה הפשוטה.

שמונים וחמש שנות מסירות נפש

החתם סופר מסביר שמשה רבנו טרח לגלות לעם ישראל את השכל והזכות העצומה של מרים. הוא רצה שידעו שכל המים שבעולם, עד סוף כל הדורות, קיימים רק בזכותה.

על המיילדות במצרים נאמר:

"וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים"

מה פירוש "ותחיינה"? הרי היא לא עשתה תחיית המתים. המפרשים מסבירים שמרים התפללה במסירות נפש ששום ילד לא ימות חס ושלום. מרגע שפרעה גזר את הגזרה, עוד לפני שמשה נולד, היא פעלה למעלה מדרך הטבע כדי ששום מעוברת לא תפיל ושום יולדת לא תמות בלידתה.

מרים התפללה על כך במשך 85 שנה. המספר 85 הוא בגימטריה "פה" ו"מילה". בזכות אותן תפילות בלתי פוסקות במשך קרוב לתשעים שנה, פתאום התגלתה הבאר. הבאר הלכה לקראת ישראל והתגלגלה עמם ארבעים שנה במדבר. לכן היה צורך לגלות את סוד הבאר של מרים, כדי שעם ישראל ידע שכל טיפת מים שיש לנו בעולם – הכל בזכות כוח התפילה שלה.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 149

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2