פרשת בהעלותך - סוד הנסיעות והכוח להחזיר בתשובה

ויהי בנסוע הארון - ספר בפני עצמו

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" (במדבר י', לה')

"ויהי בנסוע הארון" – זה פרשה בפני עצמה, זה ספר בפני עצמו. כמו שאומרת הגמרא בשבת (קטז' ע"א), "חצבה עמודיה שבעה" שבאמת יש שבעה ספרי תורה ולא חמישה. ספר במדבר נחלק לשלושה ספרי תורה, פסוק לה' "ויהי בנסוע הארון" ופסוק לו' "ובנחה יאמר שובה.." הם ספר האמצעי של חומש במדבר. ובאמת זה פלא עצום שפרשה כזו קטנה, שתי פסוקים, זה ספר בפני עצמו.

סוד האות נ' והנסיעות להפצת תורה

בפרשת "ויהי בנסוע הארן" יש שתי נ' הפוכים – האות נ' מרמזת על שער החמישים. שער הנון זה שער הקדושה הכי נסתר, שאותו מקבלים רק ע"י "ויהי בנסוע הארון", רק על ידי נסיעות.

ולכן אומר הזוהר בבהעלותך (קנא' א'): "תא חזי, נ' באשרי יושבי ביתך לא איתמר, בגין דאיהי בגלותא".

כולם יודעים שבמזמור אשרי יושבי ביתך אין את האות נ', אז מתי מקבלים את האות נ'? מתי זוכים לאות נ'? זה דווקא בנסיעות! זה כזה קדושה גדולה, כזה שער גדול שאי אפשר לקבל את השער הזה רק על ידי נסיעות, זה רק שאדם נוסע באמת לשם שמים להחזיר אנשים בתשובה.

הרבי אומר – תיסעו תיסעו, תתחילו לנסוע בכל ארץ ישראל. יש אנשים גרים לבד במושבים בקיבוצים, הם לא רואים רבנים, לא שומעים שיעורים, לא יודעים שום דבר מיהדות והיצר הרע בוער! מה יעשה הבן ולא יחטא? שאדם נוסע בדרכים ומחזיר בתשובה, אפילו שהוא לא יודע מזה, הוא לא יודע כמה אנשים חזרו בתשובה מזה שרק ראו אותו. רואים אדם עם פאות עם אור על הפנים נפתח להם הלב, נשרף להם הלב, מתעורר להם הלב. אולי יש אחד צוחק, לועג, אבל 10 אלף אנשים מתעוררים. אנשים מסתכלים בחלונות אומרים הלוואי הלוואי שהיינו כמוהו, כמו זה עם הפיאות. שרואים אדם דתי, אדם קדוש, הנשמה פורחת! היא פורחת ונדבקת ורוצה להידבק ביהודי הזה.

אדם מגיע עם פנים מאירות, דופק באיזה דלת חשוכה, פתאום רואים כזה מלאך מיד כל בני הבית קמים רצים אליו. כמו שהיה סיפור בגוש קטיף, במושב של "מרץ" שאברכים הלכו להפיץ שם תורה וכשהם סיימו ורצו לחזור הביתה רצו אליהם כל הילדים, ילדים עם גופיות עם מכנסיים קצרות צעקו להם "למה אתם עוזבים אותנו? למה אתם נוסעים? תבואו לבתים שלנו". הגיעו גם גברים ואמרו אנחנו רוצים לעשות תשובה! תעזרו לנו אנחנו לא יודעים איך.

מי שעושה כזו מצווה חשובה ונוסע מעיר לעיר וממושב למושב וגם לומד כמובן, לפני לומדים 8 שעות אין מה לצאת! לומדים 8 שעות תורה ומפיצים תורה 8 שעות ואפשר גם ללמוד בדרך כשנוסעים. ואז שאדם בא מלא תורה, הוא בא עם פנים מאירות, רואים את הפנים המאירות שלו מיד חוזרים בתשובה. הרי כולם הולכים בפנים חמוצות בפנים נפולות פנים שבורות, ובא בן תורה רואים מלאך אלוקים פאות זקן פנים מאירות וחוזרים בתשובה!

מרכבתו של רבי חייא

הגמרא (בבא מציעא פה ע"ב) מספרת שרצה רב חביבא בר סורמקי לראות את המרכבה של רבי חייא בשמים.

הוא ביקש מאליהו הנביא, התחנן בפניו בכה לפניו: "אני רוצה לראות את רבי חייא, אני רוצה לראות את רבי חייא". אמר לו אליהו הנביא: "תזהר! ישרפו לך העיניים אם תראה אותו אתה תשרף מהאש שלו!" אמר לו אליהו הנביא: "אותי אתה יכול לראות, אבל רבי חייא זה הכול אש, מרכבות של אש, מלאכי אש תזהר! אתה מבקש בקשה יותר מדי גדולה".

רק חביבא לא יכל להתאפק, הוא לא עמד בניסיון והסתכל במרכבה של רבי חייא ומיד נשרפו לו העיניים. ניצוץ אחד מרבי חייא שרף לו את העיניים והוא נהיה עיוור, הוא כמעט נשרף לגמרי. למחרת הוא הלך למערה של רבי חייא ובכה ובכה: "רבי חייא תחזיר לי את מאור העיניים", ורבי חייא החזיר לו את מאור העיניים.

אומר האר"י הקדוש: מי זה רבי חייא? מה זה רבי חייא! זה כזה צדיק שאין בו שום השגה. למה? כי הוא הלך מעיר לעיר ממושב למושב יומם ולילה להרביץ תורה בישראל, הוא לא ישן הוא לא נח רגע. אומר האר"י: לא סתם זוכים לכאלה מדרגות, כל התנאים כל האמוראים מלאכים מרימים אותם, אבל רבי חייא עולה לבד. שום מלאך שום שרף לא מעלה אותו כי המלאכים לא יכולים לעלות כל כך גבוה, רבי חייא עולה למעלה למעלה למקום שאי אפשר לתאר לעתיקא דעתיקין.

גילוי האור הפנימי שבכל יהודי

אומר הזוהר: "זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא" (שמות קכח' ע"ב)

אדם שמחזיר בתשובה אין שום שער שיהיה סגור בפניו, פותחים לו את הכול, נותנים לו את כל גנזי דמלכא. ה' לוקח אותו מחבק אותו משתעשע איתו יותר מכל הצדיקים בגלל שהוא החזיר בתשובה, ונותנים לו את כל המפתחות פותחים לו את כל השערים, מגלים לו את כל סודות התורה.

אומר ר' נתן – אם אדם לא מחזיר אנשים בתשובה עליו נאמר "זבח רשעים תועבה", אין לה' נחת רוח מהתורה שלו אפילו יהיה אדם הכי חכם הכי צדיק. אם הוא לא הולך ומחזיר אנשים בתשובה והוא לא מתחבר עם אנשים קטנים ממנו אז התפילה שלו לא מתקבלת. כי אין רשעים בישראל, אפילו אם אתה רואה רשע גמור מכף רגל ועד ראש תדע שזה רק קליפות שמסובבות אותו.

אומר האר"י שהקליפות הרבות שנערמות על הרשעים זה רק בגלל האור הגדול שחבוי בתוכם. אפילו אותם החצופים, העזי פנים, הקליפות שלהם זה רק עטיפה של מילימטר, עטיפה של מיליונות מילימטר, שברגע אחד משילים את זה ואז מתגלה האור הפנימי שלהם. כי אצלם נמצא האור הכי גדול ולכן הקליפות נלחמות בהם ונדבקות בהם להסתיר את האור הגדול הזה. ברגע שאנחנו נצליח להגיע אליהם ולהחזיר אותם בתשובה תתגלה נקודת האור שתאיר בכל העולם ואז כל עם ישראל יחזרו בתשובה.

אדם מחוייב להחזיר אנשים בתשובה כמו שאמר יהודה "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי". יהודה צעק! איך אני אעלה אל אבי, איך אני אעלה לשמים והנער איננו איתי. מי זה הנער הזה? הנער הזה זה כל עם ישראל, זה כל הנערים האבודים האומללים שרחוקים מה', איך אנחנו נבוא לשמים ונגיד שלא החזרנו אותם בתשובה.

לבקש דעת כדי לראות את האמת

האמת צריכה להיות שייכת אלינו, שהיא השליחות שלנו, שהיא התפקיד שלנו, שהיא בכוחות שלנו, שהיא מה שמצפים מאתנו בשמים. זה דבר מאד קשה לדעת מה אנחנו יכולים ומה אנחנו לא יכולים, אם זה קצת יותר מדי או זה פחות מדי. האמת לאמיתה היא כל הזמן נעה וזעה, מרגע לרגע, משעה לשעה, מיום ליום, כל פעם אנחנו זוכים להבנה חדשה, להסתכלות חדשה, לאור חדש, שהוא יתן לנו להבין את האמת ביתר בהירות. את האמת לאמיתה, לא האמת המופשטת, האמת ששייכת אלינו, שכבר קנינו את זה, ואנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות עם האמת הזאת כי אם לא זה משהו כזה רחוק ומופשט.

כל מה שאנחנו מבקשים וכל מה שאנחנו צריכים זה הברכה הראשונה שקבעו אנשי כנסת הגדולה בתפילת שמונה עשרה, אחרי אבות גבורות וקדושה. ומהי? חונן לאדם דעת. כלומר דבר ראשון שאדם מבקש זה דעת. כשיש לאדם דעת, יש לו כבר את הכל. כשיש לאדם דעת, הוא מבין שכשחסר לו, הוא לא צריך להסתכל על מי שיש לו בעין רעה ולקנא בו, אלא הוא צריך לפנות אל ה׳.

עין רעה זה חוסר דעת מוחלט. כשאדם לא מבטל את עצמו בפני ה', אז יש לו עין רעה. כי אם הוא לא רואה את ה', את מי הוא רואה? את עצמו. ואז הוא מביט כל הזמן לצדדים, לראות מה יש בצלחת של השני במקום להרים את הראש למעלה, אל ה׳. מי שמסתכל אל ה' יש לו עין טובה. הוא מבין שכל דבר זה מה'.

פרפראות לתורה - עקשנות דקדושה

"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא" (במדבר ח', ד')

מעשה המנורה זה בחינת כלל ההתפארות, שהש"י מתפאר בישראל, שמשם עיקר האור. ועל כן בנרות המנורה היה עדות שהש"י אוהב עמו ישראל ומשרה שכינתו בהם, כשרז"ל על נר המערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. שזה בחינת התפארות שמחמת התפארותו ואהבתו בנו הוא משרה שכינתו בתוכינו. נמצא שכל מעשי המנורה הוא בחינת התפארות שהשי"ת מתפאר בישראל.

וזה בחינת כל הציורים הנפלאים שהיו במנורה גביעים וכפתורים משוקדים ופרחים וכו', כל זה מרמז על כמה מיני גווני ההתפארות שהש"י מתפאר בישראל שכלולים מגוונין סגיאין. וכל אלו ההתפארות שהם בחינת מעשה המנורה אין זוכין כי אם על ידי עקשנות גדול, שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה'.

וזה בחינת "וזה מעשה המנורה מקשה זהב", מקשה לשון עקשנות, שצריכין להיות עז וקשה בעבודת ה' בעקשנות גדול מאד. וזהו "עד ירכה עד פרחה מקשה היא", דהיינו שכל הציורים והפרחים שבמנורה עד ירכה עד פרחה שהוא כלל ההתפארות של ישראל, הכל זוכין על ידי עקשנות דייקא. בחינת "עד ירכה עד פרחה מקשה היא", היינו שבכל עבודות איש הישראלי מתחלה ועד סוף, שמכולם מקבל הש"י התפארות שהוא בחינת מעשה המנורה, כל זה נעשה רק ע"י עקשנות. שמתחלה ועד סוף צריכין עקשנות ועזות גדול. (ליקוטי הלכות ה'-בהמ"ז ד', יב')

שבחו של אהרן שלא שינה

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת... וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן"

על דברי הכתוב כאן מעיר רש"י: "ויעש כן אהרן – להגיד שיבחו של אהרן, שלא שינה". נשאלת השאלה, מה רואה הכתוב לשבח את אהרן בהדלקת המנורה, "כאשר צוה ה' את משה"? כלום יעלה על הדעת שצדיק יסוד עולם כמו אהרן הכהן, ישנה חלילה כלשהו ממצוות ה'?

אומר על כך הצדיק רבי מאיר מפרימישלן: אף על פי שאהרון נבחר לשמש כהן גדול, ולהיות קרוב לשכינה – לא גבה ליבו חלילה, ולא שינה הוא דבר מאורחותיו עם הבריות. והיה כל ימיו "אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה" (אבות א', יב').

הוא שאומר רש"י: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" – שלא שינה את עצמו ואת יחסיו הנילבבים עם כל אדם, אלא דבק עד סוף ימיו במידת הענווה והצניעות, ועטרת הכהונה הגדולה שהונחה על ראשו לא שינתה אותו מאומה. (בני ציון)

סיפורים לפרשה - אמונה בפרנסה וקבורת התאוות

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֲיַד ה' תִּקְצָר"

אל חדרו של רבי מאיר מפרימישלן ניכנס יהודי וטענה בפיו: שכנו מסיג את גבולו, ופתח חנות ליד חנותו שלו ומוכר שם אותם הדברים שהוא מוכר ובכך מקפח את פרנסתו. שאל אותו רבי מאיר: האם שמת לב כיצד הסוס שותה ממי הנהר? ענה לו היהודי בתמיהה: לא, איני יודע!

ובכן - אמר לו רבי מאיר - בטרם ישתה הסוס ממי הנהר - הוא נוהג לבעוט במים, ורק לאחר מכן הוא שותה. ומדוע? מדוע נוהג הסוס מנהג מוזר זה? אלא כיון שבא הוא לשתות מהמים, משתקפת לנגדו דמותו, והוא סבור שזהו סוס אחר שבא לשתות את המים שלו. על כן הוא מרים את רגליו ובועט במים, עד שהם נעשים עכורים ודמותו של הסוס נעלמת, ואז הוא שותה בשמחה...

אבל האדם אינו סוס, ועליו לדעת שאת העולם מנהיג הקב״ה, שזן ומפרנס את הכל "מביצי כינים ועד קרני ראמים". זן את הבריה הקטנה ביותר ועד הגדולה ביותר, וכמובן יכול להשקות את כל הסוסים ולפרנס את כל הבריות. (בני ציון)

"מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת"

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק, שהיה מגדולי האדמו״רים בפולין במאה ה-יט', התפרסם ברחבי פולין בחריפות המוחין שלו, ובאמרותיו המבריקות, ואלפי חסידים השכימו לפתחו, ובלעו בצמא את דברי תורתו. בשנות זקנותו, הסתגר רבי מנדל בחדר תלמודו, ומיעט לצאת אל חסידיו, שצבאו על דלתות ביתו יומם ולילה, בציפיה לשמוע ממנו דבר תורה וחסידות.

ומעשה בחבורת חסידים, שפנו אל משמשו - עוזרו של הרב בבקשה, שהרבי הנערץ יאות לצאת אליהם, ולהעניק להם מברכתו. הגיב על־כך רבי מנדל בדברים קשים כברזל, וקרא באזני החסידים שנצבו לפניו: למה התלקטתם ובאתם אלי? רוצים אתם שאנקה את הליכלוך שדבק בכם, ואגרש את המחשבות הזרות ואת התאוות המגונות שלכם...?

אולם עליכם לדעת, שאיני מנקה אשפות, וכל זאת תעשו אתם בעצמכם בעמל וביגיעה, לפני שאתם באים אלי. והלא פסוק מפורש הוא בתורה: "מקברות התאוה נסעו העם חצרות" - בתחילה צריך אדם מישראל "לקבור" את התאוה המקוננת בו - ורק לאחר מכן, הוא יכול לנסוע לחצרות צדיקים... (בני ציון)

תפילה לזכות להפיץ תורה

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל יָכוֹל אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה, זַכֵּנִי לִשְׁפֹּךְ לִבִּי כַּמַּיִם לְפָנֶיךָ, וְאֶזְכֶּה בִּיצִיאָתִי לַדֶּרֶךְ שֶׁמִּכָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה יִבָּרֵא מַלְאָךְ קָדוֹשׁ. וְכָל נְסִיעוֹתַי יִהְיוּ אַךְ וְרַק לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, לְהָפִיץ אֶת אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְאֶת אוֹר רַבֵּינוּ הַנּוֹרָא בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׁנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם"