פרשת שלח - סוד נצחיות הצדיק וחטא המרגלים

"וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" - "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות" (רש"י כב')

כל עם ישראל שמעו את הנבואה של אלדד ומידד "משה מת ויהושוע מכניס", כל עם ישראל שמעו נבואה נוראה, הנבואה התפשטה בכל המחנה. אלדד ומידד אמרו – "תדעו לכם שמשה הולך למות, ברגע שנגיע לגבול של ארץ הקודש ימות לנו משה! ויהושוע יהיה המנהיג והוא יכניס את העם לארץ". כל העם היו בבהלה, היו אחוזים חלחלה, כל העם בכה אמרו אם נכנס לארץ אז משה ימות!

מסביר רבי נתן שהמחלוקת בין המרגלים ליהושע בן נון הייתה שהמרגלים טענו – "אנחנו אוהבים את משה רבינו אנחנו רוצים את משה רבינו אנחנו לא נעזוב אותו. אנחנו בעד משה אנחנו רוצים שהוא יחיה ולא ימות, אנחנו לא רוצים להיכנס לארץ רק מסיבה אחת והיא כדי שמשה ימשיך לחיות וימשיך להנהיג אותנו. לא איכפת לנו שנישאר במדבר, העיקר שמשה יחיה".

אומר האר"י הקדוש בשער הפסוקים פרשת שלח לך – שזו הייתה המחלוקת הנוראה בין המרגלים ליהושוע. המרגלים אמרו ליהושוע בן נון "אתה הרי שמעת נבואה שמשה מת ויהושוע מכניס, ולכן אתה רוצה להיכנס לארץ ישראל כדי שרבך ימות. אתה פשוט רוצח, אתה פשוט רוצה במות רבך, אתה רוצה לרשת את רבך, אתה רוצה להיות המנהיג". ואילו יהושוע טען "משה חי! משה חי וקיים, לעולם אין דבר כזה משה מת, משה לא יכול למות, יהושוע בין נון הסביר למרגלים שמשה רבינו הוא נצחי".

סוד נצחיות הצדיקים

הצדיקים הם לעולם חיים וקיימים, אין דבר כזה שמשה רבינו מת, אין דבר כזה שרשב"י מת, אין דבר כזה שהאר"י מת, אין דבר כזה שהבעל שם טוב מת. הצדיקים לא מתים לעולם, משה רבינו חי וקיים, הוא יורד ומתעבר בכל צדיקי הדורות. משה יכול להתעבר בכל אחד, כמה שאדם יותר זך יותר קדוש אז הוא יכול יותר לזכות להתגלות של משה, שנשמת משה תתעבר בו.

המרגלים טענו "אנחנו אוהבים את משה אנחנו לא נוותר על משה, יהושוע רוצה להיות מנהיג... בסדר, אז שילך בעצמו שייקח את עם ישראל איתו אנחנו לא נעזוב את משה לבד, אנחנו נאמנים למשה". אז מה הייתה כאן הטעות של המרגלים? מסביר רבי נתן שהמרגלים ביזו את משה רבינו הביזיון הכי גדול בעולם.

לא רק שהם לא שמעו בקולו שהוא אמר להם להיכנס לארץ, אלא אומר רבינו שהם גם לא האמינו בנצחיות של משה רבינו. הם לא האמינו שמשה רבינו הוא נצחי והדיבורים שלו וההנהגות שלו חיות וקיימות לנצח נצחים, והוא יכול להתעבר בכל רגע בכל אחד ואחד. בזה שהם רצו את משה רבינו החי, רצו שהגוף של משה רבינו יהיה איתם, הם גשמו אותו, הם גשמו את העניין של משה, הם הפכו את משה רבינו לגוף.

המניע הנסתר של המרגלים

מסביר רבי נתן שמה שהמרגלים טענו שהם רוצים להישאר עם משה, בזה הם גילו להיפך שהם מחכים לפטירה של משה. להסתלקות של משה הם גילו שהם רוצים להיפטר כבר ממשה, להיפטר מההנהגות הקשות של משה. משה היה עובד את ה' בכל הכוחות, משה היה קם חצות, מתפלל ותיקין, עושה התבודדות, לומד תורה יומם ולילה וכו'.

והם אמרו – "נישאר עם משה רבינו במדבר עוד עשר שנים, במדבר עוד 20 שנה במדבר, בסוף ניפטר ממנו ואז נוכל לקום ב-10 ב-12 נעשה כיף חיים, אין ברירה נסבול עוד קצת, כבר נפלנו בפח של משה רבינו מה אפשר לעשות?" ובאמת הם ידעו שיהושוע בן נון ימשיך את הדרך של משה רבינו, את ההנהגות של משה רבינו. הם לא רצו את יהושוע בן נון, הם רצו את משה, הם רצו להישאר עם משה רק בשביל לחכות לפטירה שלו.

אומר רבי נתן מה עשה כלב בן יפונה? איפה הוא היה בתוך המחלוקת הזו? כלב שתק, כלב לא ידע מי הוא הצודק, האם יהושוע הוא הצודק או המרגלים הם הצודקים. המרגלים טוענים שהם רוצים שמשה רבינו יחיה ולא רוצים להיכנס לארץ ואומרים יהושוע בן נון רוצח! יהושוע בן נון רוצה להיכנס לארץ ומחכה לפטירה של משה.

אומר כלב ליהושוע בן נון – "יהושוע מה השמועות האלה? תראה מה שאומרים פה, 10 אנשים צדיקים זקנים עד הארץ, פאות עבות, תראה מה שהם אומרים עליך? איך אתה לא מפחד להיכנס לארץ הרי משה רבינו ימות?". אומר יהושוע לכלב – "אני יודע שמשה הוא נצחי! משה לא תלוי בגוף, אני לא רואה את הגוף של משה אני רואה את הנשמה שלו. הנשמה שלו היא נצחית, נמצאת בכל מקום יכולה להתעבר בך, יכולה להתעבר בנשיאים, באלדד בן כסלון, בגדי בן סוסי, במי שהנשמה של משה תתעבר אז אני אשמע בקולו. אם תהיה פטירה אני יודע שמיד הנשמה של משה תתעבר במישהו כי משה חי וקיים!".

וכלב לא יודע מי צודק יהושוע או המרגלים, הוא עומד בין הפטיש לסדן, איך הוא ידע מי צודק? איך הוא יכול לברר דבר כזה? אז מה עשה כלב? הוא נסע לחברון והגיע לקברי האבות הקדושים ושם התגלתה לו האמת. מה התגלה לו? ברגע שהוא השתטח על קברי האבות, הוא ראה שהאבות חיים וקיימים! הוא ראה שאברהם חי! שיצחק חי! שיעקב חי!

התגלה לו שמה שיהושוע אומר זה אמת צדיק לא נפטר לעולם הוא לא מת, רשב"י חי האר"י חי הבעל שם טוב חי. התגלה לו שאברהם אבינו 400 שנה אחרי הפטירה שלו מדבר איתו ואומר לו יהושוע צודק משה יחיה תמיד, יצחק אומר לו משה יחיה לתמיד, יעקב אומר לו משה יחיה לתמיד. אומר רבי נתן זה מה שהתגלה לכלב בקברי אבות – שהצדיקים זה לא גוף, זה לא מה שרואים בעיניים הצדיק זה נשמה נצחית, לנצח נצחים.

תפילה לעני - זכות הצדיקים

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, קַבֵּל נָא אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת הַנּוֹרָאוֹת, שֶׁהִנְנוּ אוֹמְרִים עַל הַצִּיּוּנִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁל האבות הקדושים, הַנְּבִיאִים וְהַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר רַק בָּהֶם תָּמַכְנוּ יְתֵדוֹתֵינוּ, וְרַק עֲלֵיהֶם סָמַכְנוּ, שֶׁרַק בִּיכָלְתָּם לְהַעֲלוֹת אֶת תְּפִלּוֹתֵינוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְרַק הֵם יוּכְלוּ לְהַמְלִיץ עָלֵינוּ לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ. אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן, שְׁמַע נָא אֶת קוֹל שַׁוְעָתֵנוּ תְּחִנָתֵנוּ וְנַאֲקָתֵינוּ וְצַעֲקוֹתֵינוּ, וְהוֹשַׁע נָא אוֹתָנוּ בִּזְכוּת צַדִּיקִים אֵלּוּ כְּהֶרֶף עַיִן, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת כְּהֶרֶף עַיִן בְּבִיאַת יִנּוֹן, וּבְבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ כְּהֶרֶף עַיִן, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.

באור פני מלך - השביל המיוחד של כל אדם

כל אדם יש לו שביל שמחבר אותו לשמים. זה לא משנה בכלל מה השביל של השני. אוי, השני כבר הגיע... מה זה ענין שלך? בכלל, מה זה צריך להפריע לך, הרי אתה צריך להגיע לנקודה שלך בשמים, לארמון שלך, הוא מגיע לארמון שלו. זה שני שבילים נפרדים לגמרי ובלאו הכי את הארמון שלך הוא לא יכול לקחת לך. זה שלך וזה שלו ולה' יש המון בעולמו וה' אוהב גם אותך וה' אוהב גם אותו וה׳ רוצה שיהיה לו ואם יהיה לו זה לא יחסר לך.

יש אין סוף דברים במה לקנא ואם מזהים שאנחנו מקנאים, הולכים ובוכים על זה: אנא ה', תעזור לי לזכור שהשביל שלי אליך הוא שביל בלעדי ואף אחד לא יכול לגעת בשביל שלי ואני אגיע אליך לפי הדרך שלי והקצב שאתה קובע לי ושאסור לי ליפול ברוחי גם אם אחרים כבר התקדמו הרבה יותר אם בגשמיות ואם ברוחניות.

אם בגשמיות, אז בוודאי שאסור לקנא כי גשמיות זה אפס אפסים, זה רק נטל על כל המציאות שלנו להגיע למשהו. אדם מחובר לגשמיות אז הילדים שלו מחוברים לגשמיות, וכשהוא יהיה יותר מבוגר הם לא יכבדו אותו כי הם חושבים על עצמם, הם צריכים הכל ואם אני אכבד אותך לא יהיה לי את הכל. אדם צריך לעשות את שלו בלי קשר לאחרים בכלל. לעשות את שלו כלפי שמיא.

בשביל שלו הוא צריך לפעול, לא בשביל של אחרים. אין לו מה להסתכל על אחרים אפילו שהם נראים לו מצליחים יותר. הם עוברים את התיקון שלהם ובמסלול שלהם הם גם נתבעים על מה שנתבעים, גם במסלול שלהם יש להם עבודה נוראית ואיומה, גם אם הם כבר דורי דורות עובדים את ה'. לכל אחד יש עבודה פנימית לעשות, לכל אחד יש את השביל שלו.

פרפראות לפרשת שלח

"אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ" (במדבר יד', ט')

מעיר כאן רבנו בחיי בן אשר: מדברים אלה של יהושע וכלב אנו למדים, שהיראה מפני בשר ודם נחשבת כמרידה בקדוש ברוך הוא. וכיון שבני ישראל הביעו מורא ופחד מפני בני הענקים וערי כנען הבצורות, קוראים אליהם יהושע וכלב: "אך בה' אל תמרדו". וכן אומר דוד המלך: "ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם" (תהילים קיח', ו'). וזאת, כי האמונה והביטחון בה' יתברך, מחזקת את האדם מפני כל אויב ומתנקם, ואילו החרדה והפחד מפני בן-תמותה גורמים לשכחת הבורא, ודבר זה הוא בבחינת כפירה ומרידה במלכו של עולם.

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" (במדבר יג', ב')

"למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" (רש"י)

כנראה מדברי רש"י אלו אין הסמיכות רק מצד שמרים לקתה על לשון הרע והמרגלים לקו על לשון הרע, אלא הסמיכות באה ללמדנו שהתביעה על המרגלים אינה רק מצד שחטאו על לשון הרע, כי כל אדם ואפילו היותר גדול יכול להכשל בחטא, וכי מי לנו גדול מאהרן וממרים. אלא התביעה בעיקרה היא על שראו לפניהם דבר ולא התעמקו בו. ראו עונש ה' ולא התעמקו להבין החטא עליו בא וממילא נכשלו בו.

וזוהי תביעה גדולה על האדם שאינו חושב אודות מה שמתרחש כנגד עיניו ואינו לומד מזה, חסר לו כח ההתלמדות וזהו חסרון בדרך העליה שלו. ויש בזה גם משום כפיות טובה כנגד ה' שנתן לאדם כח מחשבה וגידלו ונישאו על כל הבריאה והוא אינו מנצל כוחות וסגולות אלו שנתנו לו מה'. האדם מושפע מסביבתו, כל מאורע ומעשה משפיע עליו ברצונו או שלא ברצונו. כל מעשה יכול להשפיע בין לרעה ובין לטובה. תלוי איך מביטים על הכל באילו עינים מביטים.

אבל זהו ברור שאם רואים הכל בלי התעמקות ובלי מחשבה, בודאי ישפיע ח"ו לרעה כי השפעה לרעה אין צריכים לשום התאמצות כי ההשפעה הראשונה היא על הכוחות הטבעיים של האדם שמושפעים מצד הרע מכוחות התאוה. אבל שישפיע לטובה זהו רק אם מתעמקים בדבר ורוצים לירד אל שורש הדבר ומהותו. כי צריכים להשפיע על כוחות הנפש שלו, צריכים להגיע אל פנימיות נפשו ושורש נשמתו. (הגר"ב סורוצקין, כת"י).

סיפורים לפרשה - הגאון מווילנא

"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ"

בג' חול המועד סוכות, הרגיש הגאון רבי אליהו מווילנא, שקרובה שעת פטירתו מן העולם. ואף שחש אותה שעה חולשה יתרה, אחז בשארית כוחותיו בארבע כנפות ציציותיו, ואמר: כתוב בתורתנו הקדושה: "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'", ושנינו בירושלמי ברכות (א' ב'): "וראיתם אתם" לא כתוב כאן, אלא – "וראיתם אתו" (את הקב"ה) - להגיד, שכל המקיים מצות ציצית, זוכה ורואה את פני השכינה בעת פטירתו.

הגאון פרץ בבכי מר, ושפתיו לחשו: מה קשה עלי הפרידה מהעולם הזה. שכן, בשכר פרוטות (מחיר "ציצית קטן") אדם זוכה לקבל פני השכינה, ואילו בעולם האמת, שאני עובר אליו עתה, אפילו ירתום האדם את כל כוחותיו, לא יוכל להשיג שכר מצות "ציצית קטן" שבעולם הזה.

"וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"

אומרים חז"ל: "עינים רואות, ולב חומד וכלי מעשה גומרים..." (כך באים לידי העבירה בפועל). ועל־כן, ישפיל האדם את עיניו כלפי מטה. וזאת, כפי שרמזה התורה הקדושה (בראשית לח' כא'): "איה הקדשה הוא בעיניים על הדרך" - היכן היא הקדושה של האדם? – "היא בעיניים על הדרך", כאשר שומר הוא את עיניו בדרך...

מסופר על הגאון רבי אליהו זצ"ל, שפעם ניגש אליו בחור מהישיבה, וביקש ממנו רשות לנסוע לחתונה של קרובו. שאל אותו רבי אליהו: "האם אתה יודע שתישמר שם הצניעות, ושלא תהיה שם שום תערובת של נשים וגברים"? התחיל הבחור לגמגם, ואמר: "אבי, אמי ואני נשב בשולחן נפרד, ולי זה לא יזיק...". רבי אליהו הזדעזע בשומעו את דברי התלמיד, ומיד ענה לו: "אני כבר למעלה מגיל שמונים שנה, ובעין אחת אני עיוור, ולמרות זאת, כשאני עובר ברחוב, אני מתמלא פחד, שמא אכשל בהסתכלות אסורה. ואתה, בחור צעיר, עם שתי עיני בשר אומר לי 'לי זה לא יזיק...'?!"

אין דבר כזה שמשה ימות, הצדיק חי וקיים, משה יוכל להתעבר בכל אחד, הוא חי וקיים הוא יורד ומתעבר בכל צדיקי הדורות, הצדיקים לא מתים אין כזה דבר שרשב"י מת, אין כזה דבר שהאר"י מת, אין כזה דבר שהבעל שם-טוב מת.