סוד ההסתרה והגילוי: כיצד נברא יום חדש מתוך החושך

שיעור מס' 164 | יום ה' פר' תולדות ל' חשון א' דר"ח כסלו תשנ"ט שבע ברכות.

מאמר זה עוסק בסוד ההסתרה והגילוי, החל ממציאת ספר התורה בימי יאשיהו לאחר עשרות שנות חושך רוחני, ועד לנס העצום מול מחנה אשור. בהמשך מתבאר כוחם של התיקון הכללי וצדקה של אמת לברוא יום חדש, וסוד מסירות נפשו של רבי עקיבא שזכה לגלות את סודות האות אלף מתוך ענווה עצומה.

מנשה מלך על יהודה חמישים וחמש שנה, ואחריו מלך בנו אמון שנתיים. במשך חמישים ושבע השנים הללו לא היו ספרי תורה בארץ ישראל, משום שמנשה שרף את כולם. פתאום, יאשיהו הנין של חזקיהו המלך עולה למלוכה והוא בן שמונה בלבד. במשך עשר השנים הראשונות למלכותו עדיין לא היה שום ספר תורה בארץ. יאשיהו עשה הישר בעיני ה' והלך בכל דרך דוד אביו מבלי לסור ימין ושמאל, וכל זאת מבלי שידע כלל על קיומו של ספר תורה. אי אפשר לקלוט דבר כזה – בכל הגזירות שהיו לעם ישראל תמיד נשארו ספרי תורה, תנ"ך או חומש, אך כאן, מגיל שמונה עד גיל שמונה עשרה, יאשיהו המלך לא ידע כלום.

בשנת שמונה עשרה למלכותו, שלח יאשיהו את שפן הסופר אל חלקיהו הכהן הגדול, כדי לאסוף את הכסף שנתרם על ידי העם לשם שיפוץ בית המקדש. המקדש היה במצב של התפוררות מתקדמת; מנשה ואמון לא נגעו בו במשך חמישים ושבע שנים, ויחד עם עשר שנות מלכותו הראשונות של יאשיהו, עברו שישים ושבע שנים ללא שום שיפוץ. הטיח נפל, הקירות קרסו, הלבנים התפוררו והעץ נטה להירקב. הכסף הועבר לעושי המלאכה, לחרשים ולבנים, כדי לקנות עצים ואבני מחצב לחזק את בדק הבית.

ספר התורה הגנוז בקירות המקדש

כאשר החלו הפועלים לשפץ את הבית, בין הלבנים המתפוררות וחתיכות העץ הרקובות, התגלה לפתע פלא. בתוך הקירות העבים של בית המקדש, שהיו בעובי של כשש אמות, מישהו החביא ספר תורה בתוך הנדבכים. אותו אדם שהטמין את הספר קיווה שאולי ימצאו אותו בעוד כמה דורות. וכך, לאחר שישים ושבע שנים, נמצא ספר התורה.

חלקיהו הכהן הגדול אמר לשפן הסופר: "ספר התורה מצאתי בבית ה'". רש"י מסביר שזהו ספר תורה שהוטמן תחת הנדבך עוד מימי אחז הרשע, כאשר זה שרף את כל התורה ולא השאיר שום ספר בארץ ישראל. השם יתברך סידר שאם שורפים פה, יישאר במקום אחר. הוא פיזר אותנו בכל העמים כדי שתמיד תישאר תורה, אבל אז כולם היו בארץ ישראל, ואם אחז היה מצליח לשרוף הכל – היינו נשארים בלי ספרי תורה כלל. חזקיהו המלך הספיק לכתוב ספרי תורה, אך מנשה בא ושרף גם אותם. הספר שנמצא היה השריד האחרון עוד מזמן אחז.

הסתרה בתוך הסתרה: הנס מול מחנה אשור

אחז הרשע יצר מצב של הסתרה בתוך הסתרה. הגמרא במסכת מנחות מתארת את השתלשלות האירועים סביב המצור של סנחריב על ירושלים. סנחריב ראה שהיהודים הם עם קשה עורף, סרבנים ומרדנים. הוא הבין שעד שיצליח לכבוש את ירושלים, הוא יכול בינתיים לכבוש מאה מדינות אחרות. לכן, הוא השאיר את רבשקה עם צבא להמשיך את המצור, ונסע לכבוש את מצרים וכוש.

סנחריב כבש את מצרים וכוש, והביא את כל תושביהם ואת מלכיהם כשבויים בקרונות של זהב אל מול שערי ירושלים. אך אז, בלילה אחד, יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור מאה חמישים ושמונה אלף גנרלים, שפיקדו על צבא עצום של כשני מיליארד ושש מאות מיליון חיילים. בבוקר התעוררו השבויים המצרים וראו את כל הגנרלים מתים.

מכאן אנו לומדים יסוד עצום: כמה שרואים הסתרה יותר גדולה, והסתרה בתוך הסתרה, ככה אחר כך יהיה גילוי יותר גדול. כל השבויים המצרים שראו את הנס חזרו למצרים והחליטו לעבוד את ה'. הם הלכו לאלכסנדריה ובנו שם מעין בית מקדש לה'. לגויים מותר לבנות מזבח ולהקריב קורבנות לשם שמים בכל מקום בעולם. כך יצא שאחז לא רק שלא הצליח לעקור את התורה, אלא שבעקבות מעשיו כל מצרים התחילה לעבוד את ה' ולהקריב קורבנות לשם שמים.

סוד התיקון הכללי וצדקה של אמת

רבי נתן מסביר, על פי המעשה של 'שבעת הקבצנים' מסיפורי מעשיות, את סוד ההשגחה של 'איש חסד האמת'. כאשר היום מגיע לסיומו ממש, בשניות האחרונות, כשהעולם עומד בפני כליה משום שאנשים רחוקים מכוונה לשם שמים בתפילתם – מתגלה כוחו של התיקון הכללי.

"כי תפילה בלא כוונה אינה עולה למעלה, זה הכלל הכתוב בכל הספרים. מי זוכה להתפלל בכוונה היום? לכן הרבי גילה את התיקון הכללי, עשרה פרקי תהילים שהם השורש של כל התהילים, שמעלים את כל התפילות ואת כל העבודות שאדם עשה."

אדם יכול לצאת לשדה, לצעוק ולבכות על פרנסה, על האישה, על הילדים ועל הבריאות, ומי יודע אם בכלל חשב על ה'. בינתיים הוא נהנה מהאוויר הצח. אנשים עוד לא יודעים שהגן עדן האמיתי בעולם הזה הוא השדה. לנסוע מהלילה לשדה עד הבוקר – אין גן עדן גדול מזה. אדם שיעשה זאת לעולם לא יהיה חולה. הוא רואה את הכוכבים רוקדים בשמיים ומברך "עושה מעשה בראשית".

כשהיום עומד להיגמר, מופיע הקבצן 'כבד הפה' ומעניק ממעשיו ל'איש חסד האמת', ועל ידי זה הם יוצרים יום חדש. הדבר נעשה על ידי מצווה אחת אמיתית לשם שמים – על ידי צדקה. רבינו אומר בתורה רס"ד שמתן צדקה הוא תיקון הברית ממש. פגם הברית משמעותו שאדם השפיע שפע למקומות טמאים ולסטרא אחרא, וברא נשמות ערטילאיות. את כל ההשפעה והניצוצות הללו הוא מוציא בחזרה ומתקן רק על ידי צדקה.

אך יש להיזהר: מתן צדקה לאדם שאינו הגון פוגם יותר ויכול להביא מחלות ואסונות. לעומת זאת, ברגע שאדם נותן צדקה לבית כנסת, לרומם את שם רבינו ובית אלוקינו, או לעני הגון באמת – הוא יכול להמתיק את כל הצרות והדינים. הצדקה של אמת היא זו שבוראת את היום החדש.

אש התשובה וסודות האות אלף של רבי עקיבא

בתורה ט' מסביר רבינו על כוחו של בעל התשובה. כאשר אדם יוצא מסגור לבבו, יוצאת ממנו אש כה עזה שיכולה לשרוף את כל העולם. האש הזו אצל בעלי התשובה היא אש אלוקית היוקדת מכיסא הכבוד.

רבי עקיבא היה בעל תשובה, בן גרים, שעד גיל ארבעים היה עם הארץ ולא ידע קרוא וכתוב. באבות דרבי נתן מסופר שהוא הלך ללמוד תורה יחד עם בנו הקטן. הוא ישב בחדר עם תינוקות בני שנתיים, ללא שום בושה, ואחז בראש הלוח. הם למדו א', למדו ב', וכשהגיעו ל-ג' הוא כבר קלט את כל התורה כולה.

בזכות הענווה והשפלות הזו, שבה ישב ללמוד אלף-בית עם תינוקות, התחילו להתגלות לו סודות עצומים – סודות האות א', ב', ג' ו-ד'. משה רבינו התחיל את התורה מהאות ב' ("בראשית"), כי עדיין לא הגיע הזמן לגלות את סודות האות א'. הזוהר הקדוש בפרשת אחרי מות מגלה את סודה של האות א':

"כשתינוק מוציא את האות אלף מהפה שלו, מלאכי עילאי ועילאי דעילאי, כל המלאכים בבריאה וביצירה כולם רועדים. אלף וארבע מאה וחמש עולמות עומדים על זה, שמיים וארץ עומדים עליו, כיסא הכבוד עומד על האלף, ומזה נמשכים ל"ב נתיבות החכמה ונ' שערי בינה."

רבי עקיבא זכה לגלות את סודות התגים של האות א', והאיר עד לאות ת' (כמו שדרש "את ה' אלקיך" – לרבות תלמידי חכמים). האות ת' קרובה לקליפות, שינקות מהרגל העקומה שלה, ואף אחד לא הצליח להאיר בה עד שבא רבי עקיבא, בעל התשובה האמיתי, והפך לראש לכל התנאים ולכל הדורות.

ענוותנותו של משה וריח גן העדן של הצדיק

כדי להכיל את אש התשובה העצומה הזו מבלי לשרוף את העולם, צריכים את בחינת אליהו הנביא שיודע לצמצם את האש, ואת ענוותנותו של משה רבינו. משה אמר "לא איש דברים אנוכי" – הוא הרגיש שמעולם לא עשה דבר מעצמו. הוא הרגיש שכל כישרונותיו והשגותיו בשמיים ניתנו לו במתנה, וכך הוא נולד. לכן הוא זכה להיות "האיש עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

זהו גם סודו של רבינו הקדוש. בספר חיי מוהר"ן מובא שכל הצדיקים הם קדושים וטהורים, קודש קודשים. אבל להיות נקי לגמרי לגמרי, שלא נשאר בו שום רבב, שכל כולו רק ריח ניחוח של גן עדן – זהו רק רבינו הקדוש.

יעקב אבינו נכנס עם ריח של גן עדן, ונזכה כולנו להיכנס לגן עדן בחודש כסלו, חודש הניסים, ניסי חנוכה, בימים ההם ובזמן הזה.

שיעור מס' 164