פרשת בלק - שפת הרמזים של הבריאה ומלחמת התשובה

פי האתון: הבריאה כולה מדברת אלינו

ה' מדבר איתנו עשרים וארבע שעות בלי הפסק, ה' מדבר איתנו בכל שניה ושניה באלפי רמזים. אין לך אדם בכל רגע ורגע שהנשמה שלו לא מלמדת אותו מה לעשות, הנשמה היא חיה וקיימת והיא מלמדת את האדם. כל שניה יש אין סוף רמזים לכל אחד ואחד מה עליו לעשות ואיך עליו להתנהג.

"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ פי הבאר ופי האתון..." (אבות ה-ו)

ה' ברא את האתון כדי שתוכיח את בלעם. כי כשאדם הולך לעשות עבירה הבריאה מתקוממת כנגדו!

"יגלו שמים עוונו וארץ מתקוממה לו" (איוב כ', כז')

השמים והארץ כולם מתקוממים כנגדו! מהשמים מרמזים לאדם רמזים כדי שלא יכשל בעבירה! השכינה מרמזת לאדם שלא יכשל! מרמזים לו פעם באתון, פעם בגוי, השכינה מתלבשת בכל מיני צורות לרמז לאדם שלא יעשה עבירה, אפילו האתון מתקוממת! היא לוחצת אותו אל הקיר, ולוחצת אותו עוד פעם ועוד פעם ואומרת לו תתחיל להבין את הרמזים! רוצים להציל אותך!

מה זה פי האתון? אדם הולך לעשות עבירה אז האתון צועקת לאן אתה הולך? והיא צועקת כל הזמן! לא רק על בלעם! היא צועקת על כל אחד, לאן אתה הולך? מה אתה עושה? האתון צועקת! החיות צועקות! כל הבריאה צועקת! מה אתה הולך לחבר רע.

אדם יכול להרגיש איך שהתקרה ממש נופלת כשהוא הולך לעשות משהו לא טוב, הכל צועק! הוא שומע צפירות מבחוץ, קול אזעקות, האתון עומדת בדרכו, פתאום הוא רואה איזה רכב חוסם אותו, פתאום הדלת סגורה, לא מסתדר לו הכל נגדו! כשהוא הולך לעבירה אז מיד נהיה אזעקות! צפירות! אזעקה אחרי אזעקה! פתאום יש משטרות, מגן דוד, מכבי אש, כל העולם רועש! ברגע שאדם הולך לעשות איזה דבר לא טוב, אז ה' כבר תכנן מששת ימי בראשית איך לרמז לאדם לא לעשות את העבירה. כל הבריאה מסודרת בשביל האדם שלא יעשה שום עבירה בחיים.

הרמזים שבשגרת החיים

כל מה שעובר על האדם, פה אשתו מוכיחה אותו, פה חבר מוכיח אותו, פה נהג האוטובוס צועק עליו - זה הכל רמזים! נהג האוטובוס אומר לו - תתקדם, תתקדם, תזוז כבר! תעלה יותר מהר! זה הכל רמזים! בכל מקום מוכיחים אותו, צועקים עליו, וכל הצעקות שהוא שומע זה הכל רמזים מהשמים!

כשנהג האוטובוס צועק עליך - 'תכנס פנימה! יותר פנימה! תזוז! תתקדם כבר! תכנס עוד יותר פנימה!' תדע שזה הכל רמזים שתכנס לפנימיות של הדברים, שתכנס לפנימיות של התורה והמצוות, שלא תשאר בחוץ, בחיצוניות של הדברים. כי מה שאדם שומע, כל מילה שהוא שומע, זה רמזים מה'.

ה' מדבר אלינו דרך כל אדם בעולם, ה' מזרז אותנו שנתחיל להכנס לפנימיות של הדברים לעומק של הדברים. פעם עברו אברכים בתחנה המרכזית וראו שעמד שם אחד בדוכן למכירת משקפי שמש. הוא צעק שם 'חבל על העיניים' 'חבל על העיניים'. הוא צעק כך 8 שעות באמצע התחנה המרכזית. מה צריכים יותר מזה, זה הכל רמזים! 'חבל על העיניים', תקדשו את העיניים! תשמרו את העיניים! כל מה שרואים ושומעים זה הכל רמזים להתקרב לה'.

להבין את הרמזים נכון

אדם צריך לדעת להבין מה זה הרמזים. הרמזים שמעוררים אותו להתקרב לה', רמזים שמקיצים אותו מהשינה שלו, זה הענין של הרמזים. לא פלוני קרא לי מאמצע הסדר אז אני הולך עכשיו אתו, זה לא רמז, זה שגעון! אם צריכים ללכת כי זה דבר באמת חשוב אז הולכים.

"אך הגדלות השכל בזה צריך להיות במידה, רק לפי שכל אנושי שלו כן יגדיל המחשבה בזה... ה' אלוקי גדלת מאד... גדלת מאד היינו שהגדלת השכל יהיה במידה ובצמצום." (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ד)

הרבי אומר לא סתם רמזים של שגעונות! רמזים זה ללמוד, להתפלל בכוונה, שיעורים קבועים, ללמוד גמרא, זה נקרא רמזים. נותנים לאדם רמזים כל שניה וצריכים להבין מה זה הרמזים, כי יש רמזים שאדם לא מבין אותם, רמזים זה בת קול מהשמים, וצריך לא לצאת מההיגיון.

כי גם ברמז צריך להיות איזה היגיון מסוים, חכם עדיף מנביא, ההגיון עדיף מנבואה, ולכן צריך שהרמזים לא יהיו נגד התורה ונגד ההלכה.

מלחמה של מאה ועשרים שנה

אדם חושב, הנה חזרתי בתשובה זהו, עכשיו יהיה לי מנוחה מהיצר הרע, אני קדוש אין לי מחשבות רעות, הכל בסדר. אבל אח"כ הכל מתחיל לבוא לו מחדש. הוא כבר הולך פחות חרדי, והוא מתחיל להתפשר קצת, הוא כבר נמצא בירידה, ואז יש לו משבר וכל זה למה? כי הוא לא יודע שהמלחמה היא למאה ועשרים שנה! לכל החיים!

אם אדם יודע שיש לו מלחמה למאה ועשרים שנה, והתשובה שלו עוד לא שלימה, והוא נשאר אותו בהמה כמו שהוא היה, אותו בעל תאוה, אותו מידות רעות אותם מידות מושחתות, הוא יודע שהכל נשאר אצלו אותו הדבר, ושום דבר לא השתנה, אז לא יהיה לו משבר.

אבל כיוון שהוא לא יודע ששום דבר לא השתנה, פתאום הוא מקבל משבר! כשהוא הולך לישון הוא רואה שיש לו מחשבות לא טובות, ביום הוא הולך הוא מלא ראיות אסורות, הוא רואה שהוא מלא תאוות, וזה בוער בו מיליארדים של מדורות והוא נשבר.

אדם צריך לדעת ברגע שהוא חזר בתשובה אז מה שהיה עד היום הכל נשאר לו! מה שהוא גנב, שדד, רצח, חילל שבת, נסע לים בשבת, עישן בשבת, הכל חוזר לו! זה לא פתאום נעלם ביום אחד! פתאום אחרי כמה זמן בא לו רצון לעשן בשבת, פתאום הוא רוצה לנסוע לים ח"ו, פתאום נהיה לו משעמם.

הגוף שלו לא רגיל לתורה, הגוף שלו לא רגיל להנאות של קדושה, להנאות השבת הקדושה, אין לו עוד כלים לקבל את הקדושה. ואם אחד לקח סמים אז הסמים רודפים אותו בצורה הכי קשה, מי שלקח סמים ה' ירחם, כמה שנים לוקח לו לצאת מזה.

אדם שואל – 'מה... הרי חזרתי בתשובה, הייתי באומן'. באמת זה לא ככה, זה לא כל כך פשוט, דברים שהגוף התרגל אליהם ארבעים שנה, עשרים שנה, שלושים שנה, לא יוצאים מזה בקלות! אז מרוב התאוות מרוב המדורות הבוערות בו הוא נשבר לגמרי! הוא אומר – כמה אני יכול להתמודד? כמה אני יכול? אולי זה לא בשבילי?

זה לא בשבילך!? ודאי שזה בשבילך! בשביל מי כתבו את התורה? בשביל הנוצרים!? בשביל המוסלמים!? מה... התורה נכתבה לאפיפיור!?. בשביל זה צריך להתקרב לצדיק הגדול במעלה.

כי כשאדם מתקרב לצדיק הוא מתחיל לקבל רמזים, הוא מתחיל להבין את הרמזים, הוא מקבל רמזים לא להתייאש! הוא מקבל רמזים להלחם, להתמודד, הוא מתחיל להבין שהמלחמה זה למאה ועשרים שנה, הוא מבין שזו הדרך, הוא מבין שככה זה הסדר.

הוא מבין שיש לו עוד עבודה של שנים להטהר, הוא מבין שהוא כל היום צריך להלחם עם הרוח שטות שלו, מרמזים לו כל הזמן, עוד רמז, ועוד רמז, תאבק!! תתגבר!! תמשיך להלחם! תמשיך להאבק! עד שתצא מהרוח שטות שלך.

רמזים של אהבה מתוך ההסתרה

כל הדברים נמשכים מה', כל הדברים נמשכים מהאין סוף, והאדם צריך להיות קשור עם האור אין סוף להיות קשור עם ה'. ה' מרמז לאדם כל שניה אין סוף רמזים. כשנהרגים יהודים בכל מקום, בכל פינה, וכל עם ישראל בחרדה נוראה, ואף אחד לא יודע מה יהיה איתו, מה יהיה עם בני ביתו, זה רמזים מה'.

עכשיו הגענו למצב הכי גרוע שהיה בעם ישראל, עפים טילים אנשים רצים למקלטים, רציחות, הריגות ל"ע, אף אחד לא יודע מה יהיה בעוד שניה, עם ישראל רואה ששום דבר לא יכול להגן עליהם, באמת הכל נמשך מה'! הכל זה רמזים מה' כדי שנחזור בתשובה.

הגענו למצב כזה שכבר כולם רוצים לעשות תשובה, בכל יום ה' מרמז לנו בדיבור מחשבה ומעשה, כל יום ה' מצמצם אלוקותו ומרמז לנו שנתעורר בתשובה. ואת כל זה ה' עושה לנו מרוב אהבה שהוא אוהב אותנו, הוא כבר לא יכול לסבול את הפריצות! ה' כבר לא יכול לסבול את הלשון הרע! את החילולי שבת! הוא רוצה שעם ישראל יחזרו בתשובה.

פני מלך: לראות את החן הפנימי

כשקיבלו את התורה, נאמר:

"ויחן שם ישראל נגד ההר"

מה זה ויחן? כל אחד ראה את החן של השני. היום זה מאד קשה כי אנשים נופלים לדיכאון, כי לא רואים את החן של עצמם. קודם כל תראה את החן של עצמך, אז יהיה לך כוח לראות את החן של השני. צריך לעבוד מהתחלה, מהשורש.

צריך לדעת איזה חלק אלוק ממעל אנחנו, ואיך ה' אוהב אותנו, ואיך אנחנו כאלה נפלאים, וכזה אור אלוקי יש בכל אחד מאתנו, מפה צריכה להיות נקודת ההתחלה ואחר כך נראה גם את החן שנמצא בשני.

"אילו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה, דיינו"

מה פירוש "דיינו"?. בלי תורה זה דיינו?!. איך בלי תורה זה דיינו? אם ראית את החן של השני אתה לא צריך אפילו תורה! כבר אמרנו, זה כל התורה כולה! כשאדם רואה את החן של השני, אז סימן שהוא מחובר לאלוקות כל הזמן, אז הוא הגיע לדרגה הכי גבוהה.

אבל מכיון שהקב״ה ידע שאחר כך זה ייעלם מאתנו, אנחנו צריכים איזה ספר בידיים. החן יכול להיעלם, לא יהיה לך שום דבר, אתה צריך משהו בידיים, אז לכן, אע"פ שהם היו בדרגה הזו, הקב"ה ידע שהם ירדו מהדרגה הזו, וצריך לתת להם משהו בידיים, שתהיה להם איזה אחיזה במשהו ממשי.

סיפור לפרשה: חסד ההבדלה בין ישראל לעמים

"הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב"

רבי ישראל "הבעל שם טוב" הקדוש, חזר פעם בערב שבת עם חבורת חסידים מן המקוה, שבו טבל לכבוד שבת. לפתע נשמע רעש גדול בפינת הרחוב, ומיד נראו כמה נוכרים שצעדו בעליצות לרוחב הרחוב, נוכח החסידים שהלכו שלובי זרוע עם רבם.

חשש הבעל שם טוב שמא יגע בו מישהו מן הנוכרים, והחל סוטה עם מלויו לצידי הדרך. באותו רגע שמע הצדיק את אחד הנוכרים אומר לחברו: "הזהר מן היהודי הזה, שלא יגע בך ויטמא אותך".

נתחייך הבעל שם טוב בשמחה, ואמר לחסידים שמסביבו: "עתה נתחוור לי פירוש הכתוב בברכת בלעם: 'הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב'. שכן, העובדה שעם ישראל יכול להישאר 'לבדד' – ביחודו ובקדושתו – אף על פי שהוא יושב ימים רבים בקרב האומות, היא תוצאה של 'בגויים לא יתחשב'."

"שאין הגויים בעולם מחשיבים אותו כאחד מהם, אלא מביטים עליו כעל נטע זר, שצריכים להתרחק ולהבדל ממנו."

כל זאת - הוסיף הבעל שם טוב – הוא מן הצדקה שעושה הקב"ה עם ישראל, המפוזרים בין הגלויות, כדי לשים להם שם ושארית בקרב העמים, עד לגאולה השלימה... (בני ציון).