סוד ייחודא תתאה: כוחו של ביטול הגאווה

שיעור מס' 193 | יום ב' פר' במדבר, אור לכ"ה אייר תשנ"ט - כנס באולמי "ארמונות לב" אילת

מאמר מעמיק המבאר את ההבדל בין 'שמע ישראל' ל'ברוך שם כבוד מלכותו', ואת כוחה העצום של הענווה. כאשר אדם מבטל את גאוותו לחלוטין ומתפלל בכוונה, הוא מסוגל לתקן את העולמות התחתונים ולברוא 'לב בשר' חדש גם עבור הרחוקים ביותר.

בני יעקב אבינו צעקו אלפים:

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

שזהו סוד 'ייחודא עילאה'. לעומתם, יעקב אבינו ענה:

"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

שזהו סוד 'ייחודא תתאה'. העיקר הוא הבירור של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אם נגיד את המילים הללו בכוונה אמיתית, כל העולם כולו יחזור בתשובה.

כפי שאמרנו, בלעם עמד על הרי מואב מול אילת, וכל הברכות שלו כוונו בעיקר על הרי אילת. אם נכוון כראוי, כל העיר תחזור בתשובה, בבחינת "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל".

סרט הצילום שנשרף: הסכנה שבגאווה

העיקר בבירור הזה הוא ביטול הגאווה. אם נבטל את הגאווה לחלוטין, כולם יחזרו היום בתשובה. אסור שיהיה לאדם אפילו הרהור קל של גאווה. מהי גאווה? כשאדם חושב שהוא זה שעושה, שהוא בנה, שהוא דיבר, או שהוא ארגן כנס. עלינו לדעת שלא אנחנו עושים כלום.

ברגע שיש לאדם הרהור גאווה, הכל לא שווה. אם אדם ארגן כנס רוחני והיה לו הרהור גאווה אחד – כל הכנס נשרף. כל הדיבורים נמחקים ואנשים עלולים לחזור לסורם. זה בדיוק כמו סרט צילום (פילם) שנחשף לשמש; אדם יכול לצלם במשך חמש שעות, אבל טעות אחת קטנה של חשיפה לאור – והכל נשרף ונמחק. כך גם אדם שמדבר ומקליט קלטת, טעות אחת ופתאום הכל נמחק. הרהור גאווה אחד שורף את כל הפעולות הרוחניות.

רבנו הקדוש אומר שהתנאי לכל פעולה הוא שתמיד נהיה נקיים מגאווה. רבנו כותב (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה פ"ג) שאם לא מבזים אותך אחרי שעשית דבר טוב, סימן שהמעשה לא עלה לשמיים, כי היה בך הרהור גאווה ששרף את הכל. לכן, כל הדיבורים והנושאים שאנו עוסקים בהם מותנים בכך שאין לנו שום הרהור גאווה. אדם צריך לדעת: "אני לא עשיתי כלום, זה לא אני, זה מישהו אחר".

משה רבנו וסוד הענווה במצרים

רק על ידי דיבורים של ענווה משה רבנו הגיע למצרים. כשמשה הגיע, פרעה התחיל להתפקע מצחוק. הוא ראה אדם בן שמונים, עם זקן ארוך עד הטבור, ושאל אותו: "באת ללמד אותנו כישופים? התינוקות שלנו חכמים ממך! יש לך זמן לשחק בצעצועים של גן ילדים?".

משה זרק את המטה שנהפך לנחש, ופרעה מיד שלח שליחים לכל הגנים במצרים. כל ילד בן ארבע זרק את המקל שלו וגם הוא נהפך לנחש. פרעה לעג: "אתה לא מתבייש? זקן בן שמונים משחק במשחקים של תינוקות?". לאחר מכן, מטה משה בלע את כל רבבות המטות שלהם, ואז האשימו את משה שהוא פשוט "גנב" להם את המקלות.

אבל משה רבנו לא נפגע, כי הוא היה העניו מכל האדם אשר על פני האדמה. מהי ענווה? ענווה פירושה שאדם יודע שהוא לא עושה כלום. "אני לא עושה כלום, אני רק כמו טייפ שמקריא קלטת". ביטול הגאווה ושמירת הברית הם שני היסודות של ברסלב. הרהור גאווה אחד, או חוסר שמירת עיניים בדרך, שורפים את הכל.

לעורר את הלבבות: מדרכה של חנה ועד ימינו

כדי להחזיר את ישראל בתשובה, צריך לעורר את הלבבות. כך עשו אלקנה וחנה כשנסעו מעיר לעיר לעלות למשכן שילה. אלקנה דיבר עם הגברים וחנה חיזקה את הנשים. הם לא הסתפקו בדרך הישרה, אלא עשו סיבובים דרך כפרים ועיירות, פרסו מחצלות וישנו באמצע הרחוב.

כשאנשים שאלו אותם: "לאן אתם הולכים? מה קרה, אין לכם בית?", הם ענו: "אנו הולכים לשילה". אנשים שכחו משילה, וכשהזכירו להם – כולם התחילו לבכות. ברגע שמדברים עם יהודי באמת, הוא מיד מתחיל להוריד דמעות.

לברוא לב בשר: התיקון של ברוך שם

בגלל סוד הענווה והירידה לעם, יעקב אבינו צועק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". במובן מסוים, הפעולה הזו גדולה יותר מ"שמע ישראל". "שמע ישראל" נקרא 'ייחודא עילאה' – דרכו אנו עושים תיקונים בשמיים. אבל כשאנו אומרים "ברוך שם", אנו עושים תיקונים כאן למטה, בארץ.

רבי נתן מסביר (הלכות יום טוב, הלכה ג') שעיקר התיקון הוא ה"ברוך שם", כי הוא יורד לכל הקליפות ולכל המדרגות הנמוכות ביותר. הוא נכנס לתוך כל יהודי, אפילו הרחוק והפושע ביותר, ומתקן אותו. על ידי התפילה הזו אנו יכולים לקחת אדם שלבו התאבן במשך שנים, לנקב את לב האבן שלו, ולברוא לו לב בשר.

רבנו אמר שכשמתפללים בכוונה, בוראים לב בשר. כל אות שאומרים בכוונה בתפילת שמונה עשרה בוראת עוד לב בשר לעוד יהודי. אם רק נתפלל שמונה עשרה בכוונה, נראה שכל עם ישראל חוזר בתשובה. אינך צריך תמיד לנסוע רחוק; תעמוד שעה אחת בתפילת שמונה עשרה, ועל ידי כל אות שתוציא בכוונה – תברא לאנשים לב בשר ותחזיר אותם לאביהם שבשמיים.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 193

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2