עומק ההשגחה: מחישוב הקץ של ושתי עד מסירות הנפש של אשת שמעי
שיעור מס' 235 | קלטת מס' 235 *יום ד' כ' אדר ב' תש"ס התכנסות חבורת אנשי הננמ"ח דחסידי ברסלב. צד א'
המאמר חושף את סוד לוח השנה היהודי שעמד במוקד סעודת אחשורוש, ומסביר מדוע ושתי נזקקה דווקא לחכמת בני יששכר. מתוך כך מתבאר כוחו של מרדכי היהודי שעמד בפרץ מול טענות הקיצוניות, וכיצד זכה לצאת מזרעו של שמעי בן גרא בזכות מסירות הנפש של אשתו הצדקת.
כל מהותה של סעודת אחשורוש הייתה מבוססת על גאווה. אם בני ישראל היו בענווה ושפלות, הם כלל לא היו הולכים לאותו משתה. הם יכלו לפייס את אחשורוש, לומר שהם חולים, או שהם עסוקים בהכנות לפסח, שכן המשתה התחיל בתחילת חודש תשרי ונמשך עד סמוך לחג הפסח.
המשתה לא התחיל בא' בתשרי, ראש השנה, משום שבימים אלו לא עושים מסיבות מלכותיות. אחשורוש ידע שיהודים מכל העולם – שרים, חברי פרלמנט וראשי ממשלה יהודים – לא יוכלו להשתתף בראש השנה. לכן, אף ראש ממשלה לא יתחיל משתה מלכותי בינלאומי בראש השנה, והמשתה החל רק בג' בתשרי (או בב' בתשרי, לפני שנקבע יום טוב שני של גלויות).
סוד העיבור ולוחות השנה של הגויים
חישוב של מאה ושמונים יום מג' בתשרי מביא אותנו לג' בניסן. כאן נכנסה ושתי לתמונה עם טענה ודרישה מיוחדת. היא רצתה שסיום המשתה יחול בדיוק ביום ה'יארצייט' (יום הזיכרון) של אביה, בלשאצר, שנהרג בליל הסדר, בט"ו בניסן. היא עשתה חשבון שאם יעשו שמונה חודשים חסרים, התאריך יזוז ויגיע בדיוק לט"ו בניסן.
לשם כך, הזמינו את בני שבט יששכר, שעליהם נאמר "יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים". ושתי דרשה מהם לסדר את הלוח כך שסיום המשתה יפול בדיוק על ליל הסדר. כשהציעו לה להשתמש בלוח השנה של הבבלים או הפרסים, היא סירבה בתוקף. היא ידעה שאצל הגויים הלוחות משתנים ואינם יציבים. חודש הרמדאן, למשל, חל פעם בקיץ ופעם בחורף, וכל פעם משנים את מועדו לפי החלטות שונות.
באותה תקופה, לוחות השנה של הגויים היו מבולבלים לחלוטין. עד זמנו של אוקטווינוס (אוגוסטוס), שסידר את שנת החמה כשישים ושלוש שנים לפני חורבן הבית, ספרו את השנים לפי אירועים בחיי המלכים. אם מלך ניצח במלחמה, נולד לו בן, או שהוא נשא אישה חדשה – היו מתחילים לספור מחדש. כך יכלו להיות שני "ראשי שנה" באותה שנה, והחודשים היו מתחלפים ומשתנים. לושתי הייתה טענה ברורה: היא רצתה את הלוח של היהודים, שהוא מסודר ומדויק, משלב שנות חמה ושנות לבנה, וכך יכלה להבטיח שהיארצייט יחול בדיוק בזמן.
מרדכי הקיצוני וקדושת הברית
כאשר מרדכי טען שאסור ללכת למשתה, כולם יצאו נגדו. ברגע שמרדכי טען לא ללכת למשתה, כולם אמרו: 'מרדכי הוא קיצוני, מרדכי הוא שובו בנים, אדם שהולך יותר מדי בקיצוניות'. תמיד מאשימים את הצדיקים והיראים. כמו שמאשימים אותנו, 'שובו בנים', בכל דבר שקורה בעולם. אם יש פיצוץ של ארבע עשרה כנסיות, מיד אומרים ששובו בנים עשו את זה, שמחזיקים פה חומרי נפץ ומחסני נשק. מכינים עלילות, עד כדי כך שאל תתפלאו אם יום אחד יקחו את כולם באזיקים. אבל האמת היא שמרדכי צדק.
רבי נתן מסביר שההליכה למשתה נבעה מפגם הגאווה. אם היה להם ביטול למרדכי, ביטול לצדיק האמת, הם לא היו הולכים למשתה כלל. אי אפשר לזכות לענווה אמיתית אלא על ידי שממשיכים על עצמו פרישות וקדושת הברית. ולקדושת הברית אי אפשר לזכות אלא על ידי ענווה. מרדכי היה האדם הקדוש ביותר באותו דור, וקדושתו נמשכה מפרישותו של משה רבנו עליו השלום.
כיצד זכה שמעי בן גרא שיצא ממנו מרדכי?
כוחו של המן נבע מכך ששאול המלך חמל על אגג. לעומת זאת, דוד המלך חמל על שמעי בן גרא. המגילה מייחסת את מרדכי לשמעי: "אִישׁ יְמִינִי... בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ". נשאלת השאלה: כיצד זכה שמעי, שהיה רשע מרושע, לכזה צאצא קדוש? הרי שמעי יצא לקראת דוד המלך בשעתו הקשה ביותר, קילל אותו קללה נמרצת, סקל אותו באבנים ועיפר אותו בעפר, כפי שכתוב:
"וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר" (שמואל ב' טז, יג).
מה זכה אותו שמעי שיולד לו נין כזה אחרי עשרות דורות? המדרש בילקוט שמעוני חושף סוד עצום: הכל היה בזכות אשתו הצדקת.
בזכות נשים צדקניות: הצלת המרגלים
בשעה שאבשלום מרד בדוד, דוד שלח שני מרגלים נאמנים – אחימעץ בן צדוק ויהונתן בן אביתר – כדי לבשר לו שעליו לברוח מיד לעבר הירדן, שכן עצת אחיתופל הייתה לתפוס אותו מיד. הדבר נודע לאבשלום, ואנשיו התחילו לרדוף אחריהם בחירוף נפש.
המרגלים היו חייבים למצוא מקום מסתור. כולם הכירו אותם, ואף אחד לא העז לתת להם מחסה מפחד אבשלום. באיזה בית הם הצליחו להתחבא? בביתו של שמעי בן גרא!
באותו זמן בדיוק, שמעי עזב את הבית ויצא לרדוף אחרי דוד ולקלל אותו. ההשגחה העליונה סיבבה ששמעי לא יהיה בבית, וכך נשארה שם רק אשתו, שהייתה אישה צדיקה באמת. היא החליטה למסור את נפשה, עשתה פטנטים והחביאה אותם בתוך הבאר שבחצר, כשהיא שוטחת עליה ריפות (תבואה) כדי להסוות את המקום. בזכות אותה מסירות נפש של אשת שמעי, שהצילה את שלוחי דוד המלך, זכה שמעי שמזרעו יצא מרדכי היהודי, מושיען של ישראל.
חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 235
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם