פרשת ראה - המלחמה על המחשבה וסוד הברכה בפרנסה

המלחמה התמידית על המחשבה

"מחשבות רעות זה האסון של כל הבריאה כולה. כבר האדם הראשון פגם במחשבה רעה שנתקנא במלאכים. כל העבודה של האדם, כל התשובה של האדם בעולם הזה, זה לברוח ממחשבה רעה למחשבה טובה. מחשבה טובה ־ איך לעבוד את ה'! איך לעשות רצון ה׳! איך לקדש שם שמים! איך לעשות טוב!

מחשבות רעות באות כל הזמן: מחשבות של כעס, הקפדה, קיפוח, נחיתות, קנאה, איך להשיג כבוד, איך להשיג תשומת לב, איך להשיג כסף. מחשבה רעה זה היצר הרע בעצמו! זה עמלק! וצריך לברוח ממחשבות רעות אפילו שנופלים! צריך להתחיל שוב! זה המבחן האמיתי.

"לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ" (איוב ז, יח)

כל פעם שהופכים מחשבה רעה למחשבה טובה, כל פעם שמצליחים לנתק את עצמנו ממחשבה רעה, מקבלים שכר! כשאדם נמצא בגשמיות של הדברים - מחשבה רעה. כשאדם נמצא ברוחניות של הדברים - מחשבה טובה. זו עבודה בלתי פוסקת בעולם הזה.

בין אור לחושך: להכניס אלוקות למוח

כל התשובה היא - לחשוב מחשבות טובות. לחשוב על ה', על הבן זוג, על הילדים, על ההורים, על השכנים, לחשוב איך אני יכול לשמח את כולם? איך אני יכול לעשות נחת רוח לה'? אדם כל הזמן חושב! לכן צריך להתאמץ לחשוב טוב! ואם חלילה יש מחשבה רעה, לעצור. להתחיל מחשבה טובה. לא לוותר!

מחשבה טובה היא - איך לעבוד אותך, איך לפתוח את הלב אליך, ה' אני רוצה אותך! איך להפסיק לחשוב על עצמי, ואיך אני נראה בעיני אחרים. אדם כל הזמן מיטלטל בין מחשבות טובות לרעות. בין אור לחושך. זה כמו שהאדם נמצא כל החיים בין השמשות, בין הערביים. רגע ככה ורגע ככה. רגע יום ורגע לילה. רגע מנחה ורגע ערבית. רגע אור ורגע חושך. רגע חולין וכבר שבת. רגע מחשבה טובה ורגע מחשבה רעה.

"קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק" (שיר השירים ה, ב) - זה האור.

"דּוֹדִי חָמַק עָבָר" (שיר השירים ה, ו) - זה החושך.

כל יום הוא גם מאיר וגם מאפיל מחשיך. ה׳ אוהב אותנו כל הזמן. וכשמחשיך לנו, אפילו יותר! כי אנחנו עושים מאמץ, כי אנחנו נלחמים. כי אדם מעתיק את עצמו כל הזמן מהרע לטוב.

כשיש מחשבות רעות ורוצים להילחם בהם, רוצים להפוך אותם למחשבות טובות, עוברים לדיבורים. מדברים טוב. אומרים מילה טובה לחבר, מתפללים, מברכים אחד את השני, מדברים עם ה'. ויותר מהכל - לימוד התורה! זה הדבר היחידי שמכניס לנו את האלוקות לתוך המוח, והופך את המחשבות הרעות למחשבות טובות. את העיניים הרעות שזה מוות, שזה עצבות, לעיניים טובות שזה חיים, שזה שמחה פנימית.

לרחם על הארץ או על הבריות?

"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ..." (דברים טו, י)

מעשה בעני שהיה מחזר על הפתחים כדי לקבל צדקה, כדי להביא "טרף" לביתו. פעם אחת הלך אותו עני ברחוב, ונעליו התלכלכו בבוץ מחמת הגשמים הרבים שירדו שם. והנה הגיע הוא לבית עשיר אחד, שהרצפה שבו היתה מרוצפת באבני שיש לבן יקר מאוד.

כשנכנס העני, ודרך על רצפת השיש, התמלא העשיר חמה, והחל לצעוק עליו בקול גדול: "צא מיד מביתי, כי מלכלך אתה את רצפת השיש בבוץ ובטיט!". מיד ציווה העשיר את משרתיו להכות ולגרש את העני החוצה. אולם העני סירב לצאת, ואמר לעשיר: "רצוני לומר לו כמה מילים". להפתעתו, הסכים העשיר לשמוע אותו.

אמר לו העני: "הנה, ידוע שבכל יום אנו אומרים בשחרית את תפילת 'ברוך שאמר', וכידוע כתוב שם: > בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת. נמצא מכאן, שאנו משבחים את ה' יתברך, שמרחם גם על הארץ וגם על הבריות. והנה למדונו חז"ל שצריך האדם ללמוד ממידותיו של הקדוש ברוך הוא.

"ואילו אתה – רואה אני שלמדת מהקדוש ברוך הוא רק לרחם על הארץ, שכן, צר לך מאוד על רצפתך היקרה שנתלכלכה. אבל", הוסיף העני, "כתוב גם 'ברוך מרחם על הבריות' ולכן צריך אתה לרחם גם על הבריות, ולרחם עליי". כששמע העשיר את דברי העני, התבייש מאוד ונתן לאותו עני חריף צדקה הגונה...

סוד ההצלחה והברכה בעסק

"וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (דברים טו, יח)

חסיד אחד השכים לפתחו של הצדיק רבי יחיאל מאוסטרובצה, וקבל בפניו שפרנסתו דחוקה, ואין בכוחו לפרנס כראוי את בני ביתו. אמר לו הצדיק: "נאמר בפרשת 'ראה': 'וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה'. פתח לך, אפוא, עסק כלשהו, ובעזרת ה' תהיה הברכה שרויה במעשה ידך!"

"אבל רבי!" קרא החסיד בהתרגשות, "אבי עליו השלום הוריש לי חנות לממכר בגדים, שהיתה מפרנסת אותו בכבוד וברווחה, אך מאז עברה החנות לרשותי, ירד הפדיון פלאים, ועתה אין בה אפילו כדי לפרנס בדוחק את משפחתי. לעיתים קרובות עומד אני יום שלם בחנותי בלי לראות קונה אחד לרפואה."

"ומה אתה עושה בימים כאלו, בהם אין קונים פוקדים את חנותך?" שאל הצדיק. "אודה ולא אבוש", הפטיר החסיד בשפה רפה, "שאני סתם מתבטל או הנני מעיין בעיתון כלשהו". "אם כך הדבר", קרא רבי מאיר יחיאל בנימה של תרעומת, "הוברר לי בעליל מדוע אין ההצלחה שרויה בביתך."

"אביך עליו השלום, היה מנצל כל רגע פנוי – בין קונה לקונה – כדי ללמוד דף גמרא או חומש עם רש"י, וגם ספר התהילים לא מש משולחנו מבוקר ועד ערב. משום כך היה השטן מזמן לו לקוחות בלא הרף, כדי שיטרידו אותו ויגרמו לו להתבטל מתלמודו. ואילו אתה, שהנך מבלה זמנך כל היום בהבל ורעות רוח, אין לשטן כל עניין להטרידך בלקוחות..."