סוד החתן והכלה: העלייה להיכל עתיקא קדישא

שיעור מס' 175 | יום ה' פר' וישב, אור לכ"ב כסלו תשנ"ט - שיעור לבחורים ב"ב

חתן וכלה ביום חופתם זוכים לעלות להיכלות עליונים של "עתיקא קדישא", מדרגה שהיא למעלה אפילו מקדושת יום הכיפורים. במקום נשגב זה מתבטלים כל ענייני העולם הזה, וכל המשתתפים בשמחתם זוכים למחילת עוונות ולהשגת מוחין דקדושה.

כאשר אליעזר עבד אברהם חיפש אישה ליצחק, הוא קבע סימן: "ואדע כי עשית חסד עם אדוני". הוא אמר בליבו שכאשר הנערה תאמר לו "גם גמליך אשאב", אז הוא ידע שזהו דבר ה'. דרך מידת החסד הזו, הוא ידע שהיא אישה משכלת שאפשר לסמוך עליה שתגדל את הדור החדש, ותביא את המשיח שיגאל אותנו במהרה בימינו.

למעלה מקדושת יום הכיפורים

בספר 'דגל מחנה אפרים' (פרשת בא) מובא חידוש עצום וסודות נוראים על מעלתם של החתן והכלה. הוא מסביר שביום חופתם, החתן והכלה עולים עד לספירת הבינה, שזו מדרגה שהיא למעלה מיום הכיפורים. בזכות עלייה נשגבת זו, כל מי שנמצא סביב החתן והכלה ומשתתף בשמחתם – נמחלים לו כל העוונות. החתן והכלה נמצאים באותה שעה בהיכלות עליונים, בבחינת "גן עדן מקדם", שהוא גן עדן דאצילות.

על מדרגה זו כותב רבי נתן ב'ליקוטי הלכות' (אורח חיים, הלכות תפילת המנחה) את הסוד ש"לית מחשבה תפיסא תמן כלל" – שום מחשבה אינה יכולה להשיג את עוצמת האור הזה. ה'דגל מחנה אפרים' קורא לזה "אור במושבותם", ומסביר שיש בזה סוד עמוק: יום הכיפורים הוא בסוד "אימא עילאה", ויש בו חמש תפילות עד צאת הצום. לעומת זאת, בחתונה ישנם "חמישה קולות" (קול ששון וקול שמחה וכו'), וזו בחינה גדולה וגבוהה יותר אפילו מיום הכיפורים. רבנו הקדוש מגלה לנו מדוע החתן והכלה מגיעים למקום גבוה יותר מיום הכיפורים, בבחינת "מה יתערב זר בשמחתו".

העלייה לאורייתא דעתיקא

רבנו אומר שהחתן והכלה עולים למדרגה עליונה עוד יותר – עד ל"עתיקא קדישא". בעתיקא קדישא "לית שמאל ולית עושר תמן" – אין שם צד שמאל של דינים, ואין שם שייכות לעושר גשמי. לכן, היה מנהג לצעוק "שבת!" בחתונה, כי כל מהות החתונה היא בחינת עונג שבת. החתן, הכלה, וכל מי שסביבותיהם, עולים להשגה של "אורייתא דעתיקא" (התורה של עתיקא).

בתורה של העולם הזה יש ימין ושמאל, אך כשעולים לעתיקא, אין שם שמאל ואין שם עושר. מסיבה זו נוהגים לזרוק מעות ומטבעות בחתונה, כדי להראות שכאשר שומעים את בשורת התורה דעתיקא – לא רוצים כסף ולא רוצים שום דבר גשמי. זורקים את הכסף כי בעולם הבא אין אכילה ושתייה, אלא "מלכי צבאות ידודון" – הצדיקים הם כמלאכיו גיבורי כוח שמדדין במרוצה.

לקפוץ את כל הדרך אל האור האינסופי

כלה היא בחינת עונג שבת ואורייתא דעתיקא סתימאה. החתן והכלה עולים להיכל עתיקא דעתיקא סתימאה, שעליו נאמר:

"וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ"

הם עולים למלכות דאצילות, לעתיקא של עולם הבריאה. כשאדם עולה לעתיקא, הוא ממילא קופץ את כל הדרך. הוא מקבל כאלה מוחין גדולים, עד שהוא משיג את הכל. על ידי השמחה והקדושה של החופה, זוכים לאור עתיקא, לאור אין סוף. החתן והכלה זוכים להגיע למקום שהוא קודם הבריאה, לאור האינסופי של גן עדן מקדם.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 175

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)