פרשת ראה - כוחה העצום של הצדקה וסוד המחשבה הטובה

"כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים טו, יא')

כל יום ויום יש ניסים חדשים לגמרי שלא היו מעולם. אז מה אדם דואג?! אדם מפחד לתת צדקה, תן צדקה, תן משהו, אל תפחד הכול יפתח, כל שערי השמיים יפתחו לך כמו שכתוב "פתוח תפתח". אדם נותן צדקה אז הוא פותח את כל השערים, שערי הדעת, שערי החכמה, שערי הבינה, שערי תפילה, שערי שידוכים, שערי פרנסה.

ששולחים לאדם עני זה סימן שרוצים להציל אותו, רוצים להציל אותו מאיזה פורענות, מאיזה אסון. הילד שלך חולה? תן צדקה, יהיו ניסים, תהיה רפואה. על ידי הצדקה תוכל לרפאות עוד אחרים גם כן.

אומר הזוהר הקדוש (קיא' א'): "זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ דְּעָבִיד טוֹב מִדִּידֵיהּ, דְּהָא אִתְּעַר טוֹב בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וּבְמָּה. בִּצְדָקָה... וְעַל דָּא כְּתִיב (משלי י) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוְת..." (אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי מְעוֹרֵר טוֹב עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבַמֶּה? בִּצְדָקָה... וְעַל זֶה כָּתוּב וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁצְּדָקָה הִיא עֵץ הַחַיִּים, וּמִתְעוֹרֶרֶת עַל אוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת, וְלוֹקֵחַ אוֹתָם שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ וּמַצִּילָם מֵהַמָּוֶת... כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת.)

לפתוח את שערי השפע מעל לטבע

ברגע שאדם מחלק צדקות הוא לא יודע איזה ניסים יהיו לו, איזה פלאות יהיו לו. הוא נכלל בעץ החיים, הוא נמצא למעלה מהטבע, בעולמות אחרים לגמרי. הוא בכלל לא נמצא בעולם הזה, הוא שולט על כל העולמות, על המזלות, הוא יכול לבטל את כל הגזרות מעליו ומעל כל ישראל.

צדיקים נוהגים לא לשבת לאכול בלי אורחים, זה היה המנהג של אברהם אבינו: "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (פרשת וירא). פתח האהל - לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו. כחם היום - הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים עליו בדמות אנשים.

אברהם אמר לאליעזר: לך לחפש אורחים, אולי מישהו נתקע בדרך, אולי אחד מעולף באיזה מקום. אליעזר יוצא שעה שלמה, משוטט ומחפש אורחים... ובחוץ חום נורא "כחום היום", העולם נשרף מרוב חום. ה' הוציא כזאת שמש, כל העולם נשרף, אנשים מתו, זה היה אש גיהנום, אף אחד לא יצא החוצה.

וכשחוזר אליעזר אומר לאברהם: אין אורחים, לא מצאתי אורחים. אומר לו אברהם: אין אמונה בעבדים, אתה לא יודע למצוא אורחים, אתה לא יודע להביא אורחים, אני אביא אורחים, אני לא אשב לאכול בלי אורחים! יצא אברהם לחפש אורחים בתוך החום, הוא לא מרגיש את החום, הוא לא מרגיש שום דבר.

הוא יוצא בחום הנורא הזה בשמש הלוהטת שאף אחד לא יכול לצאת, ואיך שאברהם יצא החוצה, ה' הוריד לו מלאכים מהשמים בדמות אורחים כדי שלא יצטער. זה המנהג של הצדיקים, לא אוכלים לבד. האוכל זה לא שלך, אתה לא בעל הבית על האוכל, אתה צריך תמיד לדעת שהאוכל הזה הוא של ה', אתה מתחלק עם האוכל הזה עם עוד מישהו, כי האוכל הזה הוא מתנה מה'.

הכסף הוא לא שלך, אתה רק בעל פקדון, כל מה שיש לך זה לא שלך, זה שייך לכלל ישראל. שולחים לך עני? עכשיו רוצים להציל אותך. "צדקה תציל ממות" זה לא איזה פתגם, זה כפשוטו ממש, הצדקה מצילה ממות, היא למעלה מהכול. כשאדם נותן צדקה, הוא עולה לעולם האצילות, הוא עולה למעלה מכול המזלות, מהחוקים, מהכוכבים, מכל הגזרות שגזרו עליו.

להזיז את הכסף - סוד הזוזים

אדם צריך לתת צדקה, את המעשר, את החומש, הוא יראה בסוף שזה יתרבה לו. הוא יתן מאה דולר יקבל אלף דולר, הוא יתן אלף דולר יקבל מאה אלף, הוא יראה את זה. ולכן כסף נקרא זוזים, צריך להזיז את הכסף. אל תשאיר אותו אצלך בכיס, תזיז אותו, תזיז את המעשר, תמסור את זה הלאה, תזיז את זה הלאה. אם תזיז תראה שזה יהיה כפול ומכופל.

וזה שכתוב "בְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג' י')

בדרך כלל אסור לבחון את ה', אבל דבר אחד שמותר לבחון את ה' זה בצדקה. ברגע שאדם יתן צדקות, יתן משהו, הוא יראה שהפרנסה מתחילה לעופף לו, יתחילו לזרום לו כספים. וזה שמסביר הרבי (ליקוטי מוהר"ן כ"ג ד') על הפסוק "וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ" - שמי שמרגיש את צער השכינה, את הצער של כל יהודי, שזה "שד"י בצריך", אזי יזכה ל"כסף תועפות לך" – שפרנסתו תעופף לו כציפור.

פני מלך: המאבק על המחשבה הטובה

מחשבות רעות זה האסון של כל הבריאה כולה. כבר האדם הראשון פגם במחשבה רעה שנתקנא במלאכים. כל העבודה של האדם, כל התשובה של האדם בעולם הזה, זה לברוח ממחשבה רעה למחשבה טובה. מחשבה טובה ־ איך לעבוד את ה', איך לעשות רצון ה', איך לקדש שם שמים, איך לעשות טוב.

מחשבות רעות באות כל הזמן: מחשבות של כעס, הקפדה, קיפוח, נחיתות, קנאה. איך להשיג כבוד, איך להשיג תשומת לב, איך להשיג כסף. זה היצר הרע בעצמו, עמלק. לברוח ממחשבות רעות, אפילו שנופלים, להתחיל שוב. זה המבחן האמיתי, "לרגעים תבחננו".

כל פעם שהופכים מחשבה רעה למחשבה טובה, כל פעם שמצליחים לנתק את עצמנו ממחשבה רעה - מקבלים שכר. כשאדם נמצא בגשמיות של הדברים - מחשבה רעה. כשאדם נמצא ברוחניות של הדברים - מחשבה טובה. זו עבודה בלתי פוסקת בעולם הזה. כל התשובה היא לחשוב מחשבות טובות. לחשוב על ה', על הבן זוג, על הילדים, על ההורים, על השכנים ־ איך אני יכול לשמח את כולם, איך אני יכול לעשות נחת רוח לה'.

אדם כל הזמן חושב, לכן צריך להתאמץ לחשוב טוב, ואם חלילה יש מחשבה רעה - לעצור. להתחיל מחשבה טובה, לא לוותר. מחשבה טובה היא ־ איך לעבוד אותך, איך לפתוח את הלב אליך. ה' אני רוצה אותך, איך להפסיק לחשוב על עצמי ואיך אני נראה בעיני אחרים.

בין אור לחושך: להכניס אלוקות למוח

אדם כל הזמן מיטלטל בין מחשבות טובות לרעות, בין אור לחושך. זה כמו שהאדם נמצא כל החיים בין השמשות, בין הערביים. רגע ככה ורגע ככה. רגע יום ורגע לילה. רגע מנחה ורגע ערבית. רגע אור ורגע חושך. רגע חולין וכבר שבת. רגע מחשבה טובה ורגע מחשבה רעה.

קול דודי דופק (אור), דודי חמק עבר לו (חושך) - כל יום הוא גם מאיר וגם מאפיל, מחשיך. ה' אוהב אותנו כל הזמן, וכשמחשיך לנו - אפילו יותר. כי אנחנו עושים מאמץ, כי אנחנו נלחמים, כי אדם מעתיק את עצמו כל הזמן מהרע לטוב.

כשיש מחשבות רעות ורוצים להילחם בהם, רוצים להפוך אותם למחשבות טובות, עוברים לדיבורים. מדברים טוב, אומרים מילה טובה לחבר, זה מתנגן לו בראש ימים רבים. מתפללים, מברכים אחד את השני, מדברים עם ה'. מדיבורים עוברים למעשים: צדקה, חסד, מעשים טובים, עזרה בבית.

ויותר מהכל - לימוד התורה. כדי להכניע את מלכות הרשעה שנמצאת במוח, שהם המחשבות הלא טובות, ולהשליט את המלכות דקדושה שזה מלכות ה', אי אפשר אלא על ידי לימוד תורה בכוח, כשזה לא הולך לך, כשזה קשה לך, כשאתה נרדם. זה הדבר היחידי שמכניס לנו את האלוקות לתוך המוח, והופך את המחשבות הרעות למחשבות טובות. להפוך את העיניים הרעות שזה מוות, שזה עצבות, לעיניים טובות שזה חיים, שזה שמחה פנימית.

פרפראות התורה: צדקה ברצון טוב

"ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו'" (טו, י)

כי עיקר הצדקה הוא הרצון טוב, להפוך הרוגז והאכזריות לרצון, כמו שכתב רבינו (ליקוטי מוהר"ן תורה ד'). ועל כן צריך ליתן צדקה ברצון טוב בלי שום רוע הלב, כדי לבטל הרוגז ולהמשיך הרצון, שזהו עיקר הצדקה. שעל ידי זה זוכין לבטל כל הל"ט מלאכות של חול, שיש בהם אחיזת זוהמת הנחש בבחינת ל"ט קללות.

וזהו "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'", יברכך ה' דייקא, היפך הקללות של חטא אדם הראשון שהוא "בעצבון תאכלנה", בחינת ל"ט מלאכות. כי על ידי צדקה ברצון טוב זוכין להמשיך הארת הרצון על עולם העשיה ונכלל עשיה ברצון, ועל ידי זה נתבטל כל העשיות וכל הל"ט מלאכות, כי נתקיים העולם בחסדו לבד, שהוא בחינת ברכה וחסד.

וזהו "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך", כי נמשך ברכה וחסד על כל העשיות ע"י הארת הרצון, עד שזוכין לבטל כל העשיות לגמרי, כי נכלל עשיה ברצון, והכל ע"י הצדקה שמהפך רוגז בחי' עשיה לרצון. (ליקוטי הלכות, ראשית הגז ה, יז)

מדוע לא מברכים על מצוות צדקה?

"כי יהיה בך אביון... פתח תפתח בתתך לו..." (טו' ז')

על פסוק זה מעיר רבינו יעקב בן אשר "בעל הטורים": בפרשה זו אנו מוצאים שלוש פעמים כפל לשון במצות צדקה: א) "פתח תפתח את ידך לו". ב) "נתון תתן לו". ג) "הענק תעניק לו". בכך באה התורה להדגיש, שאין שיעור לנתינת צדקה, ובוודאי שאין להסתפק בנתינה חד–פעמית, אלא כל זמן שמזדמן לאדם עני הנזקק – מוטלת עליו החובה לתמוך בו ביד רחבה.

בענין זה שואלים חכמי ישראל: מדוע אין מברכים על מצות צדקה, כשם שמברכים על מצוות אחרות מן התורה? מסביר זאת הרשב"א בדרך הבאה: כל מצוה שאין האדם יכול לקיים בגפו (לבדו) אלא הוא תלוי באחרים – אין מברכים על מצוה זו. ואף במצות צדקה, הנותן תלוי בדעת העני המקבל. שהרי אם יסרב העני ליטול את כסף הצדקה, ונותן הצדקה כבר ברך, נמצא שברכתו הייתה לבטלה חלילה.

האדמו"ר רבי מנחם מנדל מרימינוב מביא לכך הסבר חסידי נאה: היהודי חייב לברך על המצוה בלב שלם ובשמחה פנימית. ואילו במתן צדקה לעניים, נעשה לעיתים הדבר בלב חצוי ובלא שמחה אמיתית ושלמה (כי האדם חש זאת כ"הפסד ממון"). ומשום כך לא קבעו חז"ל ברכה על מצוה חשובה זו.

הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחא העיר בענין זה: טוב עשו הקדמונים שלא התקינו ברכה על קיום מצות צדקה. תארו לעצמכם, כמה הכנות היו עושים חסידים ואנשי מעשה לפני אמירת הברכה – בנטילת ידים ובאמירת "לשם ייחוד" – ובינתים עלול היה, חס ושלום, אותו עני נצרך לגווע מרעב. מכאן אנו למדים, שיש לתת צדקה בזריזות רבה ובלא כל שהיות מיותרות, מכיוון שלעיתים תלויים בכך חיי אדם. (בני ציון)

סיפורים לפרשת ראה: מרחם על הבריות

"נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו.."

מעשה בעני שהיה מחזר על הפתחים כדי לקבל צדקה, כדי להביא "טרף" לביתו. פעם אחת הלך אותו עני ברחוב, ונעליו התלכלכו בבוץ מחמת הגשמים הרבים שירדו שם. והנה הגיע הוא לבית עשיר אחד, שהרצפה שבו היתה מרוצפת באבני שיש לבן יקר מאוד. כשנכנס העני, ודרך על רצפת השיש, התמלא העשיר חמה, והחל לצעוק עליו בקול גדול: "צא מיד מביתי, כי מלכלך אתה את רצפת השיש בבוץ ובטיט!".

מיד צוה העשיר את משרתיו להכות ולגרש את העני החוצה. אולם העני סרב לצאת, ואמר לעשיר: "רצוני לומר לו כמה מילים". להפתעתו, הסכים העשיר לשמוע אותו. אמר לו העני: "הנה, ידוע שבכל יום אנו אומרים בשחרית את תפילת 'ברוך שאמר', וכידוע כתוב שם: 'ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות'. נמצא מכאן, שאנו משבחים את ה' יתברך, שמרחם גם על הארץ וגם על הבריות.

והנה למדונו חז"ל שצריך האדם ללמוד ממידותיו של הקדוש ברוך הוא. ואילו אתה – רואה אני שלמדת מהקדוש ברוך הוא רק לרחם על הארץ, שכן צר לך מאוד על רצפתך היקרה שנתלכלכה. אבל – הוסיף העני – כתוב גם 'ברוך מרחם על הבריות', ולכן צריך אתה לרחם גם על הבריות, ולרחם עליי". כששמע העשיר את דברי העני, התביש מאוד ונתן לאותו עני חריף צדקה הגונה...

סוד ההצלחה בעסקים

"וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה"

חסיד אחד השכים לפתחו של הצדיק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, וקבל בפניו שפרנסתו דחוקה, ואין בכוחו לפרנס כראוי את בני ביתו. אמר לו הצדיק: נאמר בפרשת "ראה": "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה". פתח לך, אפוא, עסק כלשהו, ובעזרת ה' תהיה הברכה שרויה במעשה ידך!

אבל רבי! קרא החסיד בהתרגשות – אבי עליו השלום הוריש לי חנות לממכר בגדים, שהיתה מפרנסת אותו בכבוד וברווחה, אך מאז עברה החנות לרשותי, ירד הפדיון פלאים, ועתה אין בה אפילו כדי לפרנס בדוחק את משפחתי. לעיתים קרובות עומד אני יום שלם בחנותי בלי לראות קונה אחד לרפואה.

ומה אתה עושה בימים כאלו בהם אין קונים פוקדים את חנותך? – שאל הצדיק. אודה ולא אבוש – הפטיר החסיד בשפה רפה – שאני סתם מתבטל או הנני מעיין בעיתון כלשהו.

אם כך הדבר – קרא רבי מאיר יחיאל בנימה של תרעומת – הוברר לי בעליל מדוע אין ההצלחה שרויה בביתך. אביך עליו השלום, היה מנצל כל רגע פנוי – בין קונה לקונה – כדי ללמוד דף גמרא או חומש עם רש"י, וגם ספר התהילים לא מש משולחנו מבוקר ועד ערב. משום כך היה השטן מזמן לו לקוחות בלא הרף, כדי שיטרידו אותו ויגרמו לו להתבטל מתלמודו. ואילו אתה, שהנך מבלה זמנך כל היום בהבל ורעות רוח, אין לשטן כל ענין להטרידך בלקוחות...

שמות להצלחה:

רפאל ספין בן לאה

יצחק בן שולה

חיים לביא בן אסתר

יוסף איפרגן בן רחל ומשפחתו

יישר כח ..