פרשת כי תצא - כוחה של השמחה למחות את זכר עמלק

"תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק..."

ע"י שמחה ניצולים מכל החטאים! על ידי שמחה זוכים לכל הרפואות! על ידי שמחה זוכים לכל הישועות! שמחה זה אותיות ש-מ'ח'ה' (כוכבי אור, ששון ושמחה) שע"י השמחה מוחים את עמלק! מוחים את העברות! ע"י השמחה יוצאים מכל העברות שבעולם.

צריך להזהר מאוד להיות בשמחה תמיד, כי ברגע שיש טיפת עצבות מחמת עבירה או דאגת הפרנסה, אז אדם עשוי ליפול לחטא יותר גדול! מחמת העצבות מחמת הדאגה הוא יפול לעבירות יותר גדולות.

יש אנשים שהתענוג הכי גדול אצלם זה העצבות, כל החיים שלהם הם בתוך עצבות, אם אתה טיפה מנסה לשמח אותם אז אתה פשוט מרגיז אותם! הם לא טעמו טעם של שמחה בחיים שלהם.

המלחמה בעצבות היא המלחמה בעמלק

"והכלל שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים על כן צריך להכריח את עצמו, בכח גדול להיות בשמחה תמיד" (ליקוטי מוהר"ן, כד' תנינא).

אדם נכנס לעצבות בשביל להשכיח את כל היסורים שעוברים עליו, העצבות מכניסה אותו למין מרה שחורה, מרדימה לו את המחשבה, משתקת לו את החושים, עצבות זה סם מרדים! עצבות זה סם מרדים שנותן "שקט", "שלווה", אבל זה רק דמיון! להיפך! העצבות היא רק מגבירה את היסורים ומגדילה אותם. לכן עיקר העבודה של האדם, זה המלחמה עם העצבות, וצריך לזה מסירות נפש! לא לתת אף פעם לעצבות להשתלט!

אומר ר' נתן להילחם ביאוש צריך מסירות נפש, השמחה לא באה ככה סתם, השמחה זה הכי קשה מכל הדברים! המניעות הכי גדולות זה על השמחה! כל מה שהשטן נלחם זה רק בשמחה! בזה הוא נלחם! כל המלחמה שלא תהיה שמח! זה מעשה השטן שלא תהיה בשמחה, שלא תרקוד, ולא תשמח.

כל אחד עובר עליו עלבונות ובזיונות, כל אחד עובר עליו הרפתקאות בגוף ונפש. יש מיליון סיבות להיות בעצבות! זה הטבע של האדם להיות בעצבות! אבל עם שמחה אפשר הכל לסדר, אם אדם רוקד ושר לה', אז כל השפע מגיע אליו. אין שום סיבה להיות בעצבות, לכל אחד יש שכל אדיר, כל אחד יכול להגיע לכל הדברים שבעולם, רק אדם צריך לצאת מכל העצבויות. עם שמחה זוכים להפוך את הירידה לעליה, להמתקת כל הדינים, לכל הישועות.

עמלק לא מסוגל לסבול את השמחה של יהודי

אומר ר' נתן עיקר קטרוגו והתגרותו של המן עמלק הוא על השמחה, הוא לא יכל לסבול את השמחה של עם ישראל, הם רוקדים, שמחים, שרים, בחגים ובשבתות וכו'. מגיע שבת? שבת זה שמחה וריקודים, ששה ימים קיבלת אוכל, ברוך ה' אתה לא חולה, תתחיל לרקוד ולשמוח, אשתך בריאה תתחיל לרקוד ולשמוח, יש לך ילדים? תתחיל לרקוד ולשמוח, עוד אין לך ילדים? בזכות השמחה והריקודים יהיה לך ילדים! עוד אין לך שידוך? בזכות השמחה יהיה לך שידוך!

מגיע שבת צריך לשבת עם הילדים לשמוח איתם, ולשיר איתם בהתלהבות וחשק, לא להגיד - אני מסכן, אני מיואש, קשה לי לשמוח. מה זה קשה לי לשמוח? לכולם קשה לשמוח!! צריך מסירות נפש להגיע לשמחה! ע"י השמחה אדם מכניע את כל הקליפות, נטהר מכל הטומאות, ע"י השמחה אפשר לרפאות את כל המחלות שבעולם.

אדם רואה שהוא נכשל, שהגוף התגבר עליו, עמלק התגבר עליו ורוצה להפילו בעצבות ומרה שחורה, אף על פי כן אסור לו ליפול בדעתו, הוא צריך מיד לחפש חברים, לרקוד איתם, לשמוח איתם, להגיד תהילים, לחפש כל מיני עצות איך להיות שמח.

הנשמה תמיד טהורה: למצוא את הנקודות הטובות

אדם צריך לדעת שהעבירות לא שייכות לנשמה שלו, הנשמה תמיד צדיקה, תמיד טהורה, תמיד קדושה. כל מה שאדם נופל לחטאים, זה מחמת שהוא לא מספיק שמח, ולכן אסור ליפול בדעתו משום דבר שבעולם, משום חטא שבעולם. אם יש איזה בעיה, אם נכשלת באיזה עבירה, תעשה תשובה... תתחיל לשמוח, לשיר, לנגן, להגיד תהילים, העיקר לא ליפול בעצבות!

כי זה המלחמה בין הנשמה לעמלק! זה המלחמה בינך ליצר הרע! שרוצה להפיל אותך לעצבות. זה לא שנהיתה רשע ח"ו, אלא זה "המלחמה", זה קרב בין הנשמה האלוקית לעמלק. וצריך להמשיך הלאה את הקרב, עם שמחה, שירים, נקודות טובות.

"ועל כן ע"י שאינו מניח להפיל את עצמו ומחיה את עצמו במה שמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקודות טובות... עי"ז נעשים ניגונים ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'" (ליקוטי מוהר"ן, רפ"ב)

כי עמלק רוצה להשכיח מהאדם את הנקודות הטובות שלו. המלחמה של עמלק היא בכל אחד, להגיד לו – אתה כבר לא שווה, לא הולך לך, אין לך שום טוב. אבל הצדיקים מלמדים אותנו להיפך! אתה מלא נקודות טובות! אתה מלא טוב! כי אם נכשלת אז עכשיו תשמח עוד יותר! תראה איזה יצר הרע קיבלת וכמה קשיים יש לך, תראה עם איזה יצר הרע גדול אתה מתמודד כל יום! ואתה במצב הקשה הזה עוד מתגבר ועושה מצוות!? אתה עוד צם ביום כיפור!? אתה עוד שומר שבת!? אתה עוד מניח תפילין!? שזה הכתר של המלך, מתעטף בציצית? שזה הלבוש של המלך. אז ראוי שתשמח יותר ויותר...

לשבור את הקליפה המעכבת את הגאולה

אדם עבר עליו ירידות, הוא יכול להחזיר את כל העולם בתשובה, הוא יכול לספר לאנשים גם עלי עבר ככה, גם לי קרה ככה, להגיד לאנשים: תעשה תשובה – קשה לך, אתה לא יודע איך? תראה אני הייתי שם, באותו מקום שאתה היית, הנה אני עשיתי תשובה, תעשה גם אתה.

כל הירידות שאדם עבר, זה כדי שהוא יהיה מורה דרך, הוא היה בתוך הקליפות והוא יצא, כדי שיראה לאנשים איך יוצאים מהקליפות. כל הירידות שאדם עבר, איפה שהוא עבר, הוא רק היה שליח, הוא רק כמו צוללן שמורידים אותו לעמקי ים, להוציא אנשים ולהציל אותם.

אומר "הנועם אלימלך" יש קליפה שלא נותנת לגאולה לבוא, לא נותנת לגאולה להתגלות. וצריך לדעת איך לשבור את הקליפה הזאת, איך לפצח אותה. כל אדם נמצא בקליפה מסוימת, קליפה של תאוות, קליפה של עצבות, קליפה של "סתימו דמוחין". אם רוצים להכניע את הקליפה צריך להיות בשמחה! כי אי אפשר להכניע את הקליפה רק ע"י שמחה! וכשאדם מחזק את עצמו ומתגבר להיות בשמחה אז כל העצבות וכל הגלויות וכל הצרות נופלות ומתבטלות.

מעשה ביהלום: להחזיק מעמד בשמחה

הנסיון של היהודי זה להיות בשמחה תמיד, זה עיקר הניסיון! כי על כל אחד ואחד חייב לעבור עליו נסיונות, ירידות, עליות עד סוף החיים! ועיקר ההתחזקות בשמחה זה בזמן הירידה, בזמן הניסיון, עיקר ההתחזקות הוא - שהוא מאמין שהוא יצא מהצרה! שהוא יצא מהירידה!

יש סיפור מזעזע, סיפור נורא בכוכבי אור על אחד שחפר ומצא יהלום ששווה מליון דולר. הוא חשב שזה חתיכת זכוכית, בא אחד ואמר לו זה יהלום!! זה שווה הון תועפות! אבל לא תמצא אף אחד בכפר וכל המדינה שיוכלו לקנות ממך את היהלום, לכן הוא החליט לנסוע ללונדון. מכר את הבית שלו, את כל הסמרטוטים שלו, את כל הרהיטים השבורים, והכסף הספיק להגיע רק לנמל.

כשהגיע לנמל מצא אותו רב חובל של איזה אוניה ושאל אותו מה אתה מסתובב פה? אמר לו יש לי אבן יקרה! יהלום! והראה לו את היהלום. רב החובל נדהם, עמד בהלם, אמר לו אם יש לך דבר כזה תעלה מיד לאוניה! לא צריך כסף! אל תשלם שום דבר! וסידר לו חדר מפואר, מיטה מפוארת, שלוש ארוחות ביום.

באחד מן הימים באוניה הוא ישב לאכול והסתכל על היהלום, התענג עליו, ולפתע פתאום התנמנם ונרדם לשניה אחת. נכנס המלצר ופינה את השולחן עם היהלום עם כל הליכלוך והפסולת, לקח הכל וניער לים! כשהוא התעורר הוא קיבל הלם, הוא כמעט התעלף, הלב הפסיק לעבוד. אם רב החובל ידע מה קרה, אם הוא יידע שהיהלום לא נמצא, הוא יזרוק אותו מהאוניה! הוא יזרוק אותו אחרי היהלום לים!

ואז החליט היהודי שהוא חייב להתחזק בשמחה בכל בכוחות! בכוחות על אנושיים! הוא התחזק בכל הכח! לשמוח! לחייך! אחרי חמש דקות נכנס רב החובל, היהודי נתן לו כזה חיוך, התחיל לצחוק לרקוד, הוא עשה כאלה תנועות של שמחה כאילו הוא הכי מאושר שבעולם. רב החובל לא ראה אותו כזה מאושר מעולם, באמת היהודי ידע שהוא יכול להחזיק רק זמן קצר בשמחה הזאת, באושר הזה, עוד מעט הלב שלו יתחיל לדפוק מחדש.

וכשראה אותו הרב חובל כל כך מאושר הוא הבין שהוא סוחר גדול. אמר לו - בוא נעשה עסקה! כולם חושבים שאני שודד ים, כשאני מגיע ללונדון כולם חוקרים אותי מהיכן הסחורה, לכן אתה יהודי רחמן בוא תרחם עליי. כל האוניה עם כל הסחורות, עם כל הזהב והיהלומים, הכל יהיו רשומים בשם שלך, אני סומך עליך! אתה סוחר גדול! מצליח! יש לך פה יהלום ששווה הרבה! אחר כך תחזיר לי. ורשם את הכל עליו. הם רק הגיעו לנמל, עוד לפני שירדו מהאוניה, רב החובל קיבל שבץ, אירוע מוחי, וכל הרכוש שבאוניה כל המיליונים כל הזהב הכל עבר לרשותו של היהודי.

אין ייאוש בעולם כלל: לחייך גם כשקשה

רבינו חידש חידוש חדש לגמרי – תדעו לכם אין שום יאוש בעולם כלל! אין דבר כזה יאוש! אפילו במצב הכי קשה! אפילו במשבר הכי גדול! אם אדם מחזיק מעמד חמש דקות שמח, רוקד, שר, אז הכל מתהפך לטובה! צריך תמיד לבוא הביתה עם חיוך, תמיד לבוא הביתה עם שמחה. בבית לא צריכים לדעת שאתה עכשיו בצרה, במשבר. אם אתה לא יכול לחייך לשמוח, תשב בחוץ על המדרגות תעשה חיוכים, תעשה תנועות של שמחה, תתאמן ואז תכנס הביתה עם פנים שמחות, עם פנים מאירות.

אם אדם יחזיק מעמד וישמח הוא יכול לזכות לכל הניסים שבעולם, כל העבודה של האדם זה לשמוח בכל הכוחות במסירות נפש, להגיד כל הזמן "הכל לטובה", זה הניסיון שלו! אם הוא יגיד גם זו לטובה על כל דבר הוא יצא מכל הייסורים שבעולם! יהיה לו ניסים ונפלאות. אדם צריך לשמוח לשיר להודות לה' תמיד, לפני שתגיע צרה חס ושלום! לא לחכות שתהיה צרה ואחרי זה להשתחרר מהצרה, ואז כשמשתחררים מהצרה כבר חייבים להודות! לשיר! להביא קורבן תודה! אלא תמיד נשמח! תמיד נשיר לה'! תמיד נכיר גדולת ה'!

"כל הנשמה תהלל י-ה"

כל נשימה תהלל את ה', אתה נושם, תתחיל לשמוח! על כל נשימה צריך לשיר! לא לחכות לצרות! כי אם תשמח בכל מצב תשיר לה' תודה לה' אז גם צרות לא יגיעו.

לשמוח בנקודה היהודית

עיקר העבודה זה לא להיות בעצבות אפילו שניה אחת. כי אין שום סיבה להיות בעצבות! צריך להאמין שכל יהודי מסוגל להגיע לכל טוב בגשמיות וברוחניות, לכל הצלחה שבעולם! יש ענין לשמוח בזה שלא עשני גוי, שעשה אותי יהודי! ברוך ה' זכיתי לשמור שבת, זכיתי להניח תפילין, תשמח שזכית להתפלל! זה כמו שמצאת יהלום ששווה מליונים! צריך תמיד להמשיך על עצמו שמחה! שמחה בלי סוף!

אם לא יודעים על מה לשמוח? צריכים לשמוח שה' ברא אותנו יצורים אלוקיים, זה השמחה הכי גדולה.

"ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם"

נשמח עם ה', שה' ברא אותנו לכבודו.

"ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים"

ברגע שנשמח, שנלמד, שנתפלל, ברגע שכל העולם יראה, שכל הגויים יראו שהנשק של היהודי זה שמחה, תורה, תפילה, כולם יתבטלו. ברגע שה' רואה אותנו בשמחה אמיתית! שאנחנו שמחים איתו! אז הוא יבטל את כל הגזרות! את כל הצרות! אז מה נשאר לך? תתחיל לשמוח בה'! תשמח עם ה'! רק עם ה'! רק עם ה' אתה יכול לשמוח! הוא חי וקיים! ה' הוא נצח נצחים! ה' אוהב אותך! ה' ברא אותך! ה' מאמין בך! ה' מאמין בתשובה שלך! הוא לא יעזוב אותך אף פעם! הוא יתן לך את הכל.

תפילה לזכות לשמחה תמידית

רבונו של עולם, איום ונורא אדון השמחה והחדוה, אדון יחיד, שעליך נאמר:

"הוד והדר לפניו עז וחדוה במקומו"

אנא, זכני להכנס למעגלי השמחה התמידיים, שאינם פוסקים אף לרגע, לשמחה שאין לה קץ וגבול. זכני שתאיר עלי השמחה באורה במשך כל ימות השנה ללא הפסק של רגע קט, שמחה וחדווה אמיתיים בך ובצדיקך האמיתיים.

"כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר"

ואזכה להיות תמיד בשמחה, כמו שנאמר:

"נתת שמחה בליבי"

ויתקיים בי מקרא שכתוב "על זאת שבחו אהובים ורוממו לקל, ונתנו ידידים זמירות שירות ותשבחות למלך קל חי וקיים".

כוחה של אחדות ישראל נגד עמלק

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ... וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ" (דברים כה', יז')

הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחא היה אומר: מצות "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומצות "תמחה את זכר עמלק" הסמוכה לה, נאמרו בלשון יחיד. ויש בכך מוסר השכל לישראל, שבכל דור ודור, עמלק היה יכול לנצח את היחיד בישראל, שפרש מן הכלל, והענן היה פולטו מחוץ למחנה (כפי שרש"י פרש, שעמלק הצליח לפגוע באותם אנשים - "...כל הנחשלים" שהיה הענן פולט אותם מחמת חטאיהם).

לעומת זאת, המוני ישראל, שדבקו זה בזה באחוה וברעות, היה הענן מגן עליהם, והם לא נפלו ביד עמלק. דרך זו צריכה לשמש קו מנחה לנו ולבנינו אחרינו, שכל זמן שישראל יהיו שרויים באחדות, לא תהיה ל"עמלק" (=כינוי לשונאי ישראל) שליטה עליהם.

סיפורי צדיקים: חכמתו של רבי אייזיל חריף

"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה"

יום אחד נכנסה אשה צעירה לחדר תלמודו של רבי אייזיל חריף, רבה של סלונים, וקראה בעיניים דומעות: 'צרה גדולה נתרגשה עלי לא מכבר - בעלי, נותן לחמי, עזב בקר אחד את הבית, ועתה נותרתי כספינה טרופה, המטלטלת על פני המים'. רבי אייזיל זמן אליו בדחיפות את הבעל, והחל מדבר על לבו, על מנת שישוב לביתו, וידור בשלום עם אשתו. אולם הבעל דחה את כל ההפצרות של הרב, והכריז בתקיפות רבה: 'אשה זו שנואה עלי, ואין בכוחי לדור עמה בכפיפה אחת'!

'אם זה המצב...' - קרא רבי אייזיל - 'תן מיד גט לאשתך, ושחרר אותה מעגינותה'!

הרהר הבעל רגע קט, ואחר-כך אמר: 'אני מוכן לתת גט לאשתי תמורת מאה רובל...'. כששמעה זאת האשה, ששהתה בחדר הסמוך, פרצה בבכי מר וקראה: 'מהיכן אקח מאה רובל? הרי עניה מרודה אני, ואין לי פרוטה בכיס'!

רבי אייזיל התרגש מאד מדברי האשה, ובלא אמר ודברים נטל מארון הספרים מסכת קדושין, ופתח אותה בדף הראשון, מול עיני הבעל הנדהם, ואמר לו: 'קרא בפיך מה שאומרת כאן המשנה:

"האשה נקנית (=נישאת לבעלה) בשלש דרכים, וקונה את עצמה (=משתחררת מן הנשואין) בשתי דרכים... בגט ובמיתת הבעל".

מעתה הברירה בידך לבחור לך, באיזו משתי הדרכים המצויות במשנה תשתחרר אשתך מכבלי הנישואין, שבהם היא נתונה בשעה זו...' הבעל הסרבן נחרד מאד מדברי הרב, והסכים לכתוב גט לאשתו בלא תנאים...

כוחו של בטחון בה'

מעשה בכפרי אחד, שגר עם אשתו יותר מעשר שנים, ולא נתברך בבנים. אמרו לו כמה ממיודעיו: "הגיע הזמן שתגרש את אשתך העקרה, ותשא לך אשה אחרת, שתזכה אותך במהרה בפרי-בטן". אולם הכפרי התמים דחה הצעה זו של מיודעיו, כי חש בשכלו הפשוט, שאין זו מן המידה לגרום עוגמת-נפש לבת ישראל כשרה.

פעם התארח בביתו של הכפרי חסיד אחד, שהיה מתלמידיו המובהקים של המגיד רבי ישראל מקוזניץ'. סח לפניו הכפרי את מרי לבו, ובקש ממנו עצה טובה שתחלץ אותו ממצוקתו. אמר החסיד האורח לכפרי: "אם תשמע לעצתי, השכם נא לפתחו של המגיד הגדול מקוזניץ', שכבר החיש ישועה ופדות לכמה וכמה עקרות".

מהרו הכפרי ואשתו ובאו אצל המגיד, והתחננו לפניו שיברך אותם בזרע של קימא. המגיד הזקן התבונן בפני הבאים, ולבסוף קרא אליהם בפסקנות: "אם רוצים אתם בבן, עליכם לשים על שלחני חמשים ושנים זהובים - כמנין 'בן'". "חמשים ושנים זהובים"?! - קרא הכפרי בתדהמה - "הרי זה סכום גדול, המצוי רק בידי עשירים מופלגים. שמא יסתפק הרבי בעשרה זהובים?" אך המגיד עמד על דרישתו, שעל האיש להביא בהקדם חמשים ושנים זהובים, טבין ותקילין.

בלית ברירה שב הכפרי לביתו, והחל מפשפש אחר מטבעות כסף. לבסוף צבר תיק מלא מעות, שסכומן עלה לעשרים זהובים, ובא אצל המגיד. "יראה נא הרבי מה רב הכסף המצוי בתיק זה!" - קרא הכפרי בקול תחנונים - "ויסתפק במספר הזהובים שהבאתי הפעם". "עליך להביא חמשים ושנים זהובים" - חזר המגיד ואמר - "ולא פחות מזה".

נשא הכפרי את שתי ידיו כלפי מעלה בתנועת יאוש, וקרא לעבר אשתו: "בואי נלך מכאן, וה' יעזור לנו גם בלי המגיד!". באותו רגע אורו עיניו של ר' ישראל, וקרא לעברם בקול בוטח: "לכו נא לביתכם לשלום, כי קרובה ישועתכם לבוא ממרום". לא עברו ימים מרובים - ודברי הצדיק התקימו במלואם, כי גדול כוחו של בטחון בה', הנובע ממעמקי הלב...