סוד הזריזות היהודית: מאמונתו של אליעזר ועד מסירותה של רבקה
כיצד התמימות של אליעזר עבד אברהם וזריזותה של רבקה מלמדות אותנו אמונת חכמים?

יום ג' אור ל-ב' טבת, נר שמיני של חנוכה תשנ"ח - שיעור לחברת "ישיבת ערב" ו"כרובי הנחל"
מאמר המבאר את מעלת התמימות והזריזות בעבודת השם ובחסד. החל מאמונתו המוחלטת של אליעזר עבד אברהם ברבו, דרך מסירות הנפש של רבקה אמנו בשאיבת המים, ועד ללימוד העצום מסיפורו של נחום איש גמזו על חשיבות ההזדרזות בכיבוד הורים ובעזרה לזולת.
תמימותו של אליעזר עבד אברהם
אומר הרבי מקוצק: מדוע התורה מפרטת לנו שוב ושוב את מסעו של אליעזר אל ארם נהריים ואל עיר נחור? נחור, אחיו של אברהם, היה אדם חשוב, אולי אפילו מלך באותו מקום. אך אליעזר לא הבין כל פסיעה שפסע. הוא תמה: לאן אברהם שולח אותי? לעיר נחור? לנחור הרשע שרצה שתישרף באש יחד עם אביך, אליו אתה שולח אותי?
לכל אדם יש קושיות על רבו, על אביו או על אמו. הוא הולך כל הזמן עם שאלות: "למה אומרים לי ככה? ולמה אומרים לי ככה?", והוא חושב שהוא צודק. אומר הרבי מקוצק שאליעזר היה בטוח שהוא צודק. הוא תמה מדוע עליו לקחת בת מלך מארם נהריים, ולא גיורת צדקנית מבית אברהם. הרי אברהם גייר רבבות אנשים, היו שם גיורות צדקניות ויראות שמים שלמדו אצלו מאה שנה. האם חסרה לאברהם אבינו בת חסידה, צדיקה ותמימה מכל הגרים שגייר, שהוא צריך לשלוח אותו דווקא למלך של עיר נחור?
יתרה מזו, הרי השם אמר לאברהם:
"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ"
ואילו אברהם מצווה את אליעזר:
"כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ... אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי"
אברהם לכאורה עובר על שלושה ציוויים מפורשים של הקב"ה! אך אליעזר היה תלמיד תמים. הוא אמר לעצמו: "זה הרב שלי, אין לי רב אחר. איני יכול להחליף רב, אפילו אם נראה לי שהוא עובר על דברי השם. אני אלך ואעשה את שלי". אליעזר היה בטוח שלא ימצא שם אישה, אך הוא הלך בתמימות מוחלטת.
המבחן על עין המים
והנה, פתאום הוא רואה פלא. הוא מגיע אל העין, ואומר המדרש שהמים עלו לקראתה של רבקה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה יצאה מהבית, ולכן איש לא הכיר אותה. אליעזר שמר את עיניו, נעמד ליד המעיין וחשב: "איך אהיה עכשיו שדכן? למי אלך?".
הוא החליט לעשות סימן. הוא ידע שהסימן לילד יהודי הוא המסירות והזריזות לעזור לזולת. כשמבקשים מילד שאינו יהודי כוס מים, הוא מתחיל לתרץ: "למה אני? למה דווקא אני? עכשיו אין לי זמן, אולי מחר, אולי עוד חמש דקות, אני באמצע משחק או קורא ספר". אפילו אם אמו מתעלפת מצמא, הוא יגיד לה להמתין.
אבל ילד יהודי, כשאומרים לו להביא כוס מים, הוא עוזב הכול. הוא זורק את המשחקים, לא מעניין אותו כלום. מישהו ביקש כוס מים – הוא רץ מיד להביא.
מסירות הנפש של רבקה אמנו
רבקה הייתה ילדה קטנה בת שלוש. אליעזר הגיע עם עשרה גמלים עמוסים בכל טוב. אברהם אבינו היה עשיר גדול, והגמלים היו מלאים בכל סוגי המשקאות, המעדנים והמגדנים, וכן בכדים, סירים וכוסות. אליעזר לא היה לבד, היו עמו אנשים נוספים שסחבו והלכו עם הגמלים.
והנה, הוא פונה לילדה קטנטונת ומבקש:
"הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ"
היא יכלה לענות לו: "מה אני, שפחה שלך? יש לך עשרה גמלים מלאים בכל טוב, יש לך פה עשרים איש, ואתה בעצמך גיבור גדול. למה אתה מבקש ממני?".
אך רבקה לא שאלה שאלות. ילד יהודי שמבקשים ממנו משהו, מיד רץ ועושה זאת בריצה, ללא היסוס. התורה מעידה עליה:
"וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב"
הכול נעשה בריצה. היא רצה להביא עוד מים ועוד מים.
עשרה גמלים שותים כמות עצומה. גמל נקרא "ספינת המדבר", והשם ברא בו טבע שהוא שותה בבת אחת כמות המספיקה לשלושה ימים. רבקה הייתה צריכה לשאוב מים עבור עשרה גמלים, כמות השקולה לשלושים ימי שתייה! והיא, ילדה קטנה בת שלוש, שואבת ושואבת לעת ערב, בזמן שאליעזר ואנשיו עומדים ומסתכלים. היא לא אמרה להם: "אדוני, מספיק, קח כד ותמלא בעצמך". היא חשבה לעצמה: "אולי הם חולים? אולי אין להם כוח לאחר חודש במדבר? אולי הם מתמוטטים?". כשאדם מבקש מים, לא שואלים שאלות.
הסכנה שבהמתנה: סיפורו של נחום איש גמזו
עיקרון זה מומחש היטב בסיפור המובא במסכת תענית על נחום איש גמזו. נחום איש גמזו הלך במדבר עם שלושה חמורים עמוסים בכל טוב – מאכל, משתה, כסף וזהב – בדרכו לבית חמיו. בדרך הוא פגש אדם גוסס, שכנראה לא אכל ושתה כבר שלושה ימים. אותו אדם התחנן: "תן לי טיפת מים!".
לנחום איש גמזו היו מים בשפע, אך הוא אמר לו: "המתן רגע אחד, תן לי דקה עד שאפרק את החמור ואתיר את הקשרים מהשקים, ואוציא לך בקבוק שתייה טרייה וקרה". באותן שתי דקות שבהן התיר את הקשרים, נפטר אותו אדם אומלל ששכב צמא בלב המדבר.
נחום איש גמזו היה אדם זריז, ובוודאי עשה זאת מהר, אך עצם העובדה שאמר "המתן" גרמה לאסון. מיד נפל נחום על פניו ואמר: "ידיי שלא חסו על ידיך – יגדעו; רגליי שלא חסו על רגליך – יקטעו; עיניי שלא חסו על עיניך – יסמאו". מכיוון שהיה צדיק עצום שמעולם לא חטא, כל מילה שהוציא מפיו התקיימה מיד, והוא הפך לעיוור, גידם וקיטע.
כאשר מצאו אותו תלמידיו שוכב בחורבה, כשמיטתו מונחת על ארבעה ספלי מים כדי שהנמלים לא יעלו עליו, הם זעקו: "רבנו, אוי לנו שראינוך בכך!". אך הוא השיב להם: "אשריכם שראיתוני בכך!".
הוא הסביר להם שמעולם לא עבר עבירה, לא פגם בעיניו ולא ראה דבר טמא. הוא שמר על קדושה וטהרה מוחלטת מילדותו. בכל חטא שאדם חוטא, הוא נותן כוח וממליך את הרשעים, את אותם מתייוונים של ימינו. בחנוכה, כאשר עם ישראל עשה תשובה, הם זכו להכניע ולהפיל את מלכות הרשעה, בדיוק כפי שעלינו לעשות היום על ידי שמירת הקדושה. נחום איש גמזו נענש רק על כך שלא הבין באותו רגע שהאדם שמולו גוסס וזקוק למים באותה שנייה. רק משה רבנו היה בדרגה כזו של הבנה מיידית למצבו של הזולת, ונחום איש גמזו תבע מעצמו את אותה דרגה.
גבורת הנפש בכיבוד הורים
לאור זאת נוכל להבין את גדולתה של רבקה אמנו. רבקה הבינה שאם אדם מבקש מים, ייתכן שהוא גוסס, ייתכן שהוא הלך במדבר חודש ימים והוא עומד להתעלף. לכן היא רצה מיד.
זהו הלימוד העצום עבור כל אחד מאיתנו, ובמיוחד בכיבוד אב ואם. כשאמא מבקשת מים, הילד צריך לרוץ מיד. אולי היא לא מרגישה טוב? אולי אין לה כוח לקום מהמיטה? הילד הצדיק עוזב את כל המשחקים ורץ. הוא לא שואל: "למה תמיד אומרים לי? למה לא אחים שלי?". אומרים לך תמיד, כי אתה הילד הכי טוב, אתה באמת צדיק שחרד לדבר השם.
אומר ה"תנא דבי אליהו" שמי שתמיד מקיים כיבוד אב ואם בזריזות, יזכה לגדולות. ילד כזה בא הביתה ושואל: "אמא, מה את צריכה? אולי אשטוף את הכלים? אל תדאגי, תנוחי, אני אעשה הכול". הצדיקים הם האנשים הגיבורים ביותר בעולם, כי יש להם את גבורת הנפש לרוץ ולעשות חסד.
כמו רבקה אמנו, שלא הסתכלה על עשרת הגמלים ועל העבדים הגיבורים, אלא אמרה: "אני ארוץ ראשונה", כך כל יהודי נקרא להיות הראשון שרץ לעשות את רצון השם ואת בקשת הוריו, בשמחה ובזריזות עצומה.
חלק 3 מתוך 4
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם