"בכל פגישה דיבר רק על אמונת חכמים" • הרב שלום ארוש מספיד את הרב חנניה

בפתח ביתו של מורנו הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, ברחוב החומה השלישית בירושלים, עמדה המיטה. ההמונים הצטופפו בדממה נוראה. ואל תוך הדממה הזאת עלה אל הדוכן מי שהכיר את רבי אברהם חנניה זצוק"ל שנים רבות — הרה"ג הרב שלום ארוש שליט"א, מגדולי מפיצי תורת ברסלב בדור. ההספד שנשא היה קצר, שבור, ורווי דמעות שליש — אך היה מזוקק כגרעין התורה של המנוח עצמו, נטול קישוטי מילים, חשוף כמו הנשמה שעלתה למרומים בדיוק באותו רגע.

"בכל פגישה דיבר רק על אמונת חכמים"

"רבי אברהם. שמעתי ממנו כל הזמן אמונת חכמים. כל פעם שפגשתי אותו, אמר, דיבר איתי אמונת חכמים. אמונת חכמים."

אלה היו המילים הראשונות של הרב ארוש מעל הדוכן. לא דברי שבח מפויחים, לא רשימת מעלות של הנפטר, לא סיפורי חסידים. רק עדות אחת פשוטה וחזקה — מפי תלמיד חכם שהכיר את הנפטר שנים רבות: בכל פגישה, בכל הזדמנות שהזדמנה, רבי אברהם חזר אותה מילה בלבד: אמונת חכמים. היה זה עמוד השדרה של כל עבודתו, גרעין כל דבריו, היסוד שעליו נבנו חמישים שנותיו בצילו של מורנו הרב שליט"א.

"אלו המילים ששמעתי ממנו. וכן כולנו נלמד ממנו שהעיקר זה אמונת חכמים."

"דיבר מהרב שלנו שיחיה, שיאריך ימים ושנים"

אבל ר' אברהם לא דיבר על אמונת חכמים כמושג מופשט. הוא דיבר עליה כהלכה חיה — וכתוכה, כנקודה אחת בלתי נפרדת, הזכיר שוב ושוב את מורנו הרב שליט"א. וכך סיפר הרב ארוש, בקול הולך ונשבר:

"כל פגישה, רק על זה דיבר איתי — אמונת חכמים. דיבר מהרב שלנו שיחיה, שיאריך ימים ושנים אמן. דיבר, חיזק את העניין הזה שכל העבודה שלנו תלויה באמונת חכמים."

בכל יום מימי מחלתו הקשה — בכל מפגש קצר, בכל מילה שהצליח להוציא מבין מיתרי הגרון החולים — השקיע ר' אברהם בלעדית בדבר אחד: להעמיק בלב כל תלמיד את הדבקות בצדיק שבדור. שיאריך ימים ושנים. שלא נעזוב. שלא ייחלש הקשר. שלא תדעך האהבה.

"שמה שהצדיק עושה בעולם הזה, ממשיך לעשות בעולם הבא"

ומתוך הדמעות השבורות, פרץ הרב ארוש בתפילה מרטיטה לב — תפילה שכוונה כלפי מעלה, אל הנפטר עצמו שנשמתו עלתה באותה שעה לגנזי מרומים:

"אני מבקש מרבי אברהם עליו השלום, שמה שהצדיק עושה בעולם הזה ממשיך לעשות בעולם הבא. יתפלל על כולנו, על כל עם ישראל. כולנו נזכה לאמונת חכמים, ושהאור של הרב שלנו שיחיה — ממש נזכה שימשיך."

"מי הולך למדבר להתבודד לפנות בוקר?"

ואז סיפר הרב ארוש סיפור זעיר, שבו מילה אחת חשפה את עצם עבודתם של תלמידי רבנו — את מה שמפריד אותם משאר העולם, את מה שגורם לאמונת חכמים להיות אצלם לא רעיון, אלא מעשה יום-יום:

"איך אמר לי מישהו? אמרתי: תראה, מי הולך למדבר להתבודד לפנות בוקר? תראה — רק התלמידים של הרב שלנו. זה אומר לך הכל. העבודה של הרב. תיקון חצות. עבודת השם."

בשעות שבהן כל עם ישראל ישן — שם, בשוליים של הלילה, עומדים תלמידי מורנו הרב שליט"א. יוצאים אל המדבר. מתבודדים. אומרים תיקון חצות. שופכים את לבם לאביהם שבשמיים. זו העבודה של הרב. זה מה שלימד אותנו ר' אברהם לאורך חמישים שנה. וזה — כפי שציין הרב ארוש — מה שאנחנו חייבים להמשיך.

"ויבוא משיח בקרוב אמן"

ולפני שירד הרב ארוש מן הדוכן — בדברים שספק הספד, ספק צוואה, ספק תפילה — אסף את כל הכאב של הקהל לתוך בקשה אחת:

"מבקשים ממנו שיתפלל, ממש נזכה, שלכל עם ישראל יהיה אמונת חכמים שלמה, ויבוא משיח בקרוב אמן."

ר' אברהם חנניה זצוק"ל — צדיק נסתר שנאמנותו לרבו הייתה מוחלטת; איש שבכל פגישה, בכל מילה, הזכיר דבר אחד בלבד: אמונת חכמים, והאור של מורנו הרב שליט"א. יהי רצון שזכותו תגן עלינו, שנזכה באמת לאמונת חכמים שלמה, שיאריך ה' את ימיו ושנותיו של מורנו הרב שליט"א, ונזכה כולנו להתגלות מלך המשיח במהרה בימינו, אמן ואמן.